שני הקצוות מימין ומשמאל מתאחדים נגד ישראל

בפתח שיחתנו אני שואל את ד"ר קובי ברדה אם הוא רוצה להתנצל. על מה בדיוק, הוא שואל בחיוך, ואני עונה: על התקוות הגדולות שיצרת בדף שלך ברשת X (טוויטר לשעבר) בשבועות ובימים שלפני 18 בנובמבר, יום פגישתם של יורש העצר הסעודי והנשיא טראמפ בוושינגטון. השווית את זה לכ"ט בנובמבר, אני מזכיר, ואז הגיע בן־סלמן וצינן את כולם.

ד"ר ברדה לא מתרגש. לדעתו מדובר במעקש קטן בדרך, שסופה יגיע גם יגיע בספטמבר הקרוב, בחתימת הסכם בין סעודיה לישראל על מדשאת הבית הלבן (או במה שנותר ממנה לאחר השיפוצים שמוביל טראמפ). ההסכם בין ישראל לסעודיה, מסביר ברדה, הוא חלק קריטי ובלתי נפרד מהאסטרטגיה הרחבה שטראמפ בנה ומפעיל בימים אלה. "למה השוויתי בין 18 בנובמבר לכ"ט בנובמבר? כי כמו בהצהרת בלפור, גם כאן גורלנו נקבע על ידי צד ג'. אז הנשיא האמריקאי וילסון דחף את העניין חזק וגרם לו לקרות, וגם פה העניין תלוי במוחמד בן־סלמן, האם הוא מוכן לומר 'רוצה אני'. התוכניות של ממשל טראמפ לאזור ולישראל הן גדולות, ואיש לא יוכל לעצור אותן – וזה כולל את יחיא סינואר, שזו הייתה המטרה העיקרית שלו בטבח שבעה באוקטובר.

האוונגליסטים כל הזמן חוזרים לפסוק בספר בראשית, 'ואברכה מברכיך ומקלליך אאור', והמסקנה שלהם היא שאם אני אברך את ישראל קרן הפנסיה שלי תעשה יותר כסף, הבת שלי תמצא שידוך יותר טוב, השדה שלי יניב יותר תירס. מבחינתם זו עובדה"

"האדם הממוצע וגם רוב החוקרים אומרים שטראמפ הוא בלתי צפוי. ואני אומר, זה האיש הכי צפוי בעולם. הוא לא הצליח להפתיע אותי אפילו פעם אחת ב־11 השנים שאני מאזין לו. נכון שהוא אוהב לפזר ערפל, אבל בסוף הוא עושה את מה שהוא אומר. אני כבר יודע מהם המסרים שהוא רוצה להעביר דרך התקשורת, איפה הוא משחק עם דעת הקהל. הקדנציה הזו שלו, שהחלה לפני שנה בדיוק, היא על סטרואידים. בקדנציה הראשונה הממסד הרפובליקני הקשה עליו מאוד, עכשיו הוא קל־כנף, אחרי שהסיר את ההתנגדויות הפנימיות".

אז מה בעצם אנחנו צריכים לדעת על נשיא ארה"ב בהקשר שלנו?

"הכי חשוב: את טראמפ מעניין קודם כול טראמפ. כל שאר הדברים כבר יסתדרו לפי הקביעה הזו. אחרי שאמרנו את זה, לטראמפ יש וקטור משמעותי אחד שהוא פועל לפיו: הוא הבין ש־2027 תהיה נקודת אל־חזור במרוץ הבינה המלאכותית, והוא בונה ארכיטקטורה עולמית שנועדה להגיע לשם כשידה של ארה"ב עליונה על סין. אם ארה"ב תאבד את מעמדה כמעצמת־על בתקופת נשיאותו זו תהיה המורשת שלו, והוא לא מתכוון לתת לזה לקרות.

"עולם הבינה המלאכותית זקוק לשני משאבים עיקריים: מינרלים ואנרגיה. סין הגיעה למצב שבו היא מייצרת ומייצאת כ־80 אחוז מהמתכות שבלעדיהן אין חיים מודרניים, ובחלקן יש לה בלעדיות. כשאתה שואל את עצמך למה טראמפ כל כך אובססיבי לגבי שליטה בגרינלנד, מה הוא נתפס לאי הנידח הזה – ובכן, יש שם מינרלים. למה בזמן המלחמה שלנו מול איראן הוא נכנס חזק בעובי הקורה של המלחמה בין אוגנדה לקונגו? כי נשיא קונגו הבטיח לו שאם הוא יתערב לטובתו, המינרלים של קונגו יהיו שלו. אותו דבר באוקראינה. לפני כחודשיים טראמפ חזר מסבב שיחות בדרום־מזרח אסיה אחרי שהוא סגר שם דילים עם פקיסטן, מלזיה, אוסטרליה, והוא עומד לסגור עם טורקיה – כל זה כדי להפחית את התלות בסינים. הוא כבר הפחית עשרה אחוזים מהתלות. מנגד, בבית, הוא נותן היתרים לחפירת מינרלים לכל מי שרוצה.

"והנה הגענו לחלק שקשור לישראל ושגם הוא קריטי להמשך תעשיית הבינה המלאכותית – אנרגיה. רשת החשמל האמריקאית דפוקה מהיסוד. בקליפורניה יש לפעמים הפסקות חשמל של ימים. כרגע כמעט כל שרתי ה־AI נמצאים בארה"ב. נכון לשנת 2024, 4.5 אחוז מהחשמל בארה"ב נועד לתחזק את ה־AI. לפי משרד האנרגיה האמריקאי, ב־2028 זה כבר יעמוד על יותר מ־12 אחוז. זה לא מודל בר־קיימא, אין לארה"ב מאיפה להביא את האנרגיה הזו. ההערכה הכללית היא שבקרוב מאוד תהיה רגרסיה בשירותים שנקבל מ־AI. יהיו פרסומות, הציבור הכללי כבר לא יקבל מהצ'טים תשובות בתוך רגע.

"התשובה של טראמפ היא חזון שצריך לומר ביושר שהתחיל עוד בימי ביידן – מסדרון מסחרי שמתחיל בהודו ונגמר באירופה. סעודיה נמצאת באמצע. העיר החדשה שהם בונים, ניאום, תכיל את שרתי ה־AI החדשים שיופעלו בשלב הראשון על ידי נפט, שעומד להיגמר בעשרים השנים הבאות, ואחר כך בגרעין אזרחי. כמו האמירויות וקטאר, גם סעודיה רוצה לעבור מכלכלת אנרגיה לכלכלת שירותים. זה אמור לחסום את הסינים. סעודיה גם נמצאת באמצע בין סין לאפריקה, שם סין משתלטת יותר ויותר על תשתיות חיוניות. התוכנית היא להניח תשתית בעלות של יותר מ־250 מיליארד דולר, שכוללת כביש מתחת לאוקיינוס ההודי שיחבר את הודו לעומאן, והלאה לאירופה דרכנו ודרך סעודיה. כל היופי הזה היה בעצירה בגלל מה שהתחולל בעזה בשנתיים האחרונות. בן־סלמן חושש מדעת הקהל בסעודיה שלא ממש אוהדת את ישראל כרגע, אבל טראמפ לא רואה בעיניים. הוא חייב שזה יקרה, ולכן זה יקרה. השאלה היחידה היא מתי".

התפקיד הקדום של הארץ

בן־סלמן אמר לטראמפ "לא עכשיו" בנוגע לנורמליזציה עם ישראל. במזרח־תיכונית זה אומר "לא".

"האירוע יסתיים בספטמבר הקרוב, בוודאות", משוכנע ברדה. "תהיה לחיצת יד ישראלית־סעודית על כר הדשא בבית הלבן. ראשית, בגלל בחירות האמצע לקונגרס בנובמבר. טראמפ מבין שנושאי חוץ הם הדבר היחיד שנותן לו נקודות בדעת הקהל האמריקנית. הדבר השני הוא ועדת פרס נובל לשלום שתתכנס כמה שבועות אחר כך. הפתיעה אותי התגובה המתונה שלו אחרי שהוא פספס את הנובל השנה. אחר כך הבנתי שהוא החליט לנשוך שפתיים כדי לקבל את הנובל שנה אחר כך, לקראת בחירות האמצע".

"אומרים שטראמפ הוא בלתי צפוי. ואני אומר, זה האיש הכי צפוי בעולם. הוא לא הצליח להפתיע אותי אפילו פעם אחת ב־11 השנים שאני מאזין לו. נכון שהוא אוהב לפזר ערפל, אבל בסוף עושה את מה שהוא אומר"

למה בעצם סעודיה צריכה את כאב הראש ששמו ישראל, כשהיא יכולה לעקוף אותנו ולהגיע לאירופה דרך סוריה וטורקיה?

"זה אכן החשש הגדול. הנתיב הזה קיים, אבל ההיגיון אומר שזה פחות סביר כי סוריה מדינה מאוד לא יציבה, ויש יריבות גדולה בין סעודיה, שמייצגת את המדינות המתונות, ובין טורקיה, בעלת הברית של קטאר. התחושה היא שסעודיה מעדיפה לעשות את הנתיב עם ישראל. אם הנתיב המתוכנן אכן יתממש, מדינת ישראל תהיה עשירה באופן שקשה לנו לדמיין. אנחנו נגשים את התפקיד הגיאוגרפי הקדום של הארץ שלנו כגשר בין המזרח למערב, דרך המשי 2.0".

בל נשכח את המצב הפוליטי בישראל, שלא מאפשר לממש את דרישתו של בן־סלמן בעניין "נתיב אמין למדינה פלסטינית".

"כמו שאני רואה את הדברים, לנתניהו יש שלוש חלופות. האחת – הוא לוקח את החנינה שלדעתי תינתן לו ופורש, והמורשת שלו תהיה נורמליזציה עם סעודיה. לתרחיש הזה יש סיכוי נמוך בעיניי. סיכוי גבוה יותר הוא בחירות לכנסת ביוני, שאחריהן נתניהו יקים קואליציה אחרת שתאפשר את ההתקדמות מול סעודיה. התרחיש השלישי, שמבחינתי הוא ההגיוני ביותר, הוא שנתניהו יגיע לבחירות ויפסיד בהן, ולממשלה הבאה יהיה קל יותר לחתום.

"המתחרה הכי משמעותי של בן־סלמאן הוא ארדואן", מנתח ברדה. "אם הכף של טראמפ תיטה לכיוון ארדואן – אין תרחיש רע מזה עבורנו. חיילים טורקים על גבול ניר־עוז זה רע מאוד. היה שלב שבו לא הבנתי עד הסוף לאן זה הולך. טראמפ ג'ינגל בין ארדואן לבן־סלמן, והייתי בחרדה שהוא הולך על הקו הטורקי. הערכתי שארדואן יקנה את דרכו לבית הלבן דרך חידוש מערכת היחסים עם נתניהו וישראל. נזכיר שרגע לפני הטבח, ב־2023, השניים לחצו ידיים בשולי עצרת האו"ם. החזרת החטופים התאפשרה לדעתי רק כשארדואן נכנס לאירוע. אבל אז ארדואן המשיך בטון הארסי שלו נגד ישראל, והכף החלה לנטות שוב לכיוון סעודיה. הפגישה של טראמפ עם בן־סלמן הייתה עבורי אנחת רווחה, כי היא הראתה שנכון לעכשיו טראמפ הולך על הציר הסעודי. אבל לא לעולם חוסן, אם הכיוון הזה ייתקע, הוא עלול לחזור לארדואן".

אז אתה חותם על טקס בספטמבר הקרוב בבית הלבן, הסכם בין סעודיה לישראל.

"אני לא נביא, אבל זה הניתוח המושכל שלי כמי שחוקר את טראמפ הרבה שנים".

אקדמיה עממית

קובי ברדה, בן 51, נולד וגדל בחולון. בצבא שירת במפקדת חילות השדה, כנהג של צוות הווי ובידור, והוא בעלים גאה של פטור צבאי רשמי לשלושה ימים מחשיבה מאומצת. בהמשך פנה ללמוד מדעי המדינה וסוציולוגיה במכללה האקדמית תל־אביב יפו, והיה יו"ר אגודת הסטודנטים של המכללה בזמן המחאה החברתית ב־2011. במשך כשנתיים שימש עוזר פרלמנטרי של ח"כ דאז קולט אביטל, ואז כעוזר של דובר עיריית תל־אביב וכסגן הדובר. ב־2006 מונה לדובר עיריית נתניה, וב־2010 פתח סוכנות ייעוץ עצמאית. בין השאר היה ברדה חבר בצוות מפלגת "התנועה" של ציפי לבני, ניהל קמפיינים לרשויות מקומיות, היה דובר הפועל תל־אביב ומכבי נתניה, ודובר מנהלת הליגות לכדורגל. ב־2017 שינה כיוון ועבר לאקדמיה. אנחנו נפגשים במדשאה הנעימה של מכון HIT בחולון, שבו ברדה מלמד פוליטיקה אמריקנית.

"הבנתי שעולם העיתונות כפי שאנו מכירים אותו לא יחזיק מעמד, וכתוצאה מזה גם עולם הדוברות לא ישרוד", הוא מסביר את השינוי המקצועי שביצע. "מגיל צעיר אני אוהב פוליטיקה אמריקנית, ובאופן ביזארי, בישראל אין מקום שבו אפשר ללמוד את התחום הזה. במחלקות להיסטוריה באוניברסיטאות, ההיסטוריה מסתיימת מקסימום ב־2005. בשלב מסוים נודע לי על תכנית רודרמן לתואר שני בחיפה, שמתמקדת בארה"ב, והחלטתי לכתוב על שדולת איפא"ק. מילאתי חור משמעותי באופן שבו מבינים את השדולה הזו, שעובדת באמצעות הפעלת לחץ ציבורי מלמטה למעלה. לאחר מכן המשכתי לדוקטורט על האוונגליסטים, והפוסט־דוקטורט שלי הוא על התנועה הפרו־פלסטינית בארה"ב. למחקרים שלי יש מכנה משותף ייחודי – איך תנועות פוליטיות בארה"ב צומחות מלמטה, משפיעות על הקונגרס ומשם על הממשל".

בשנתיים האחרונות הפך ברדה לפרשן מבוקש ומוכר לענייני ארה"ב. הוא מרבה להופיע בתקשורת, ומספר עוקביו ברשת X (טוויטר לשעבר) מגיע כבר ל־24 אלף. "הדוקטורט שלי אושר חודש בדיוק אחרי 7 באוקטובר. ברגע שהפכתי לדוקטור, זה שם אותי במקום אחר מבחינת המדיה", משיב ברדה לשאלתי כיצד זה קרה. "השילוב של העובדה הזו, יחד עם הכניסה לשנת בחירות לנשיאות בארה"ב כשטראמפ מתמודד בהן – ואני עוקב אחר טראמפ וכותב עליו מאז 2015 - והעיסוק שלי בקטאר כהכנה לפוסט־דוקטורט, יצר סוג של 'סופה מושלמת' עבורי והעלה את מספר העוקבים בצורה מעריכית, וכתוצאה מכך גם את הפניות מהתקשורת.

"זו הייתה תקופה קשה שבה אנשים התעניינו יותר בחדשות ובאירועים הפוליטיים, וחיפשו אנשים שיוכלו להעביר את הפרשנות באופן בהיר. אני מתעסק הרבה שנים בתקשורת ובדוברות, אלה העולמות שלי יותר מאשר האקדמיה, אז אני יודע להנגיש את המידע ולהעביר מסר בצורה מעניינת, שלא כמו רוב עמיתיי האקדמאים. בסוף, מי שמשלם לנו את רוב המשכורת זה משלם המיסים הישראלי, ואני רואה חשיבות רבה בהנגשת ידע לציבור בראיונות ובפרשנות שחורגת ממה שאנחנו מעבירים לסטודנטים או כותבים באיזה ז'ורנל מדעי שאיש כמעט לא קורא. אם תשאל אותי מה חשוב לי יותר, לסיים מאמר עבור מגזין אקדמי או ללכת לראיון אצל אילה חסון, אענה לך שקודם אלך לראיון. אלה סדרי העדיפויות שלי, והם שונים מאוד מאלה של רוב אנשי האקדמיה בישראל".

גם הציוצים שלך שונים בסגנונם מאלה של האקדמאי הממוצע, עם ביטויים כמו "וואו" או "בום".

"נכון מאוד. אני אומנם לא מגיע לרמה של ד"ר גיא בכור בשימוש במילים מפוצצות, אבל אני מבין איך מייצרים קשב סיפורי. כמובן, אני לא כותב ככה מאמרים אקדמיים. אנשים מחפשים אדם עם תעודה שיבוא ויספר להם סיפור שלא מתחיל מבראשית, אלא כזה שנותן את הדברים קצר וקולע, כאן ועכשיו".

העובדה שאתה יחסית שמרן בדעותיך, ושאתה "קובי ברדה מחולון", היוותה עבורך חסם בשלב מסוים?

"זה נכון שכמעט כל הפרשנים לארה"ב באים מהשמאל, אבל בתקופה האחרונה התקשורת רוצה לשמוע גם קולות שונים. אני לא חושב שזה שאני 'קובי ברדה מחולון' השפיע על הקריירה שלי באופן כלשהו".

שעת המבחן מתקרבת

כאשר מדברים על גל האנטישמיות הגואה בארה"ב, ברדה מציב את האצבע על נקודת ההתחלה: בחירות האמצע ב־2018, שהכניסו לקונגרס את חברות ה"סקוואד", הקבוצה האנטי־ישראלית במפלגה הדמוקרטית.

"מצד שני", הוא מזכיר, "בבחירות האחרונות לקונגרס, איפא"ק ניצחה בכל מאה המרוצים שהיא התערבה בהם ותמכה במועמד מסוים. בסקר שנעשה ממש לאחרונה בקרב צעירי TPUSA, הארגון השמרני שהקים צ'רלי קירק, התברר שרק 13 אחוז מהם חושבים שישראל אינה שותפה אסטרטגית של ארה"ב. לכן אני טוען שהבחירות הקרובות לקונגרס, בנובמבר, יהיו נקודת מבחן חשובה. קודם כול השאלה היא אם איפא"ק מלכתחילה תוריד משמעותית את נפח ההשקעה שלה. בעולם אידיאלי היא צריכה להגדיל את מספר המרוצים שהיא מלווה, לא להקטין, אבל להערכתי היא תקטין. השלב השני הוא לבדוק מה התוצאה שהם יגיעו אליה. שם נוכל בפעם הראשונה להבין האם עולם הטוויטר שמזין את עצמו לא ממש מחזיק מעמד כשמגיעים לחיים עצמם, ושהמצב הרבה יותר טוב משחשבנו, או שאנחנו באמת בקריסה מערכתית קשה. הבחירות האלה יכריעו האם הכול סיפור של מבצעי השפעה, והאמריקנים לא באמת שינו את עמדתם בקשר לישראל, או שמדובר במומנטום אמיתי ומסוכן שמחלחל לשטח.

"אנחנו בישראל שבויים בתוך עצמנו וקשה לנו לראות מה קורה שם, אבל בקהילה היהודית בארה"ב יש כיום טלטלה עצומה. להיות יהודי אמריקני במציאות הנוכחית זה דבר קשה מאוד. פגשתי סטודנטים יהודים שהעדיפו ללמוד באוניברסיטאות נוצריות, כי אלה היו המקומות היחידים שהם הרגישו בטוחים בהם. יהדות ארה"ב זו התפוצה היהודית היחידה בעולם שעד הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ב־2017 לא עברה פיגוע משמעותי, שלא לדבר על פוגרום או שואה. ואז בבת אחת כל החששות מתממשים, ומשני צדדי המתרס הפוליטי. הקהילה מנסה להיאבק. יש יותר התארגנויות אבטחה ויותר יהודים שרוכשים נשק – משהו שעד לא מזמן היה די טאבו. בנוסף, יש הפסקת תרומות של יהודים למוסדות אקדמיים שלא מספיק נלחמים באנטישמיות. לדעתי, אוניברסיטאות העל, מה שנקרא 'ליגת הקיסוס', ישתנו ב־10־15 השנים הבאות, כי הכסף והסטודנטים היהודים מאוד משמעותיים שם. גם בהוליווד יש ניסיונות לייצר רשימה שחורה של אנטישמים. אבל כאמור האנטישמיות מגיעה משני צידי המפה הפוליטית, וזה הולך ונעשה קשה יותר".

בישראל מדברים על עלייה, אבל אנשים לא באמת עוזבים את ארה"ב. גם את פיטסבורג לא עזבו יהודים אחרי הפיגוע בבית הכנסת.

"האם מרגישים ברחובות ארה"ב תחושה של אוגוסט 1939? לא. מי שיש לו ציפיות למיליון עולים בתוך שנתיים־שלוש, לא מכיר את הקהילה. אבל בקהילה היהודית יש זעזוע אמיתי שלא היה שם מעולם. משהו משתנה תודעתית. גם אם אין עזיבה המונית או עלייה גדולה, יכול להיות שזה עוד יקרה".

בעיניך, מי מציב את האיום הגדול יותר לקהילה היהודית בארה"ב – הימין הקיצוני או השמאל הפרוגרסיבי?

"התשובה היא קטאר. זו הסכנה הגדולה ביותר גם לקהילה בחו"ל וגם לישראל. הם קונים את כולם כל הזמן. פעם אנשים עוד היו מתביישים להגיד שהם ממומנים בכסף זר, היום אפילו זה כבר לא קיים. לכן אני מסרב להתייחס לאנטישמיות במונחים של שמאל וימין, כי מה שיש לנו פה זו התגשמות מושלמת של תיאוריית הפרסה – שבה שני הקצוות הקיצוניים, מימין ומשמאל מתאחדים, נגד אויב משותף, שהפעם הוא ישראל או היהודים. השאלה היחידה שצריכה להישאל היא האם היכולת לקנות מובילי דעה תשנה בהכרח גם את העמדות של הציבור. הפעם הראשונה שנוכל לבדוק את זה תהיה כאמור בבחירות הקרובות לקונגרס".

עד שהמשיח יבוא

המחלוקת המתעוררת בימין האמריקני סביב היחס לישראל, מתמקדת גם במה שמכונה שם לאחרונה "נצרות ציונית", שם קוד לתמיכתם החמה של האוונגליסטים בישראל. לדברי ברדה, ההתקפות של המשפיען האנטי־ישראלי טאקר קרלסון על התמיכה הזו, תרמה דווקא להתחזקותה.

"המוני אוונגליסטים שלא הגדירו את עצמם כך, יוצאים מהארון הציוני ומתגאים בכך", הוא מספר. ברדה, אגב, מעדיף גם הוא להשתמש במונח נוצרים־ציונים, ורואה בו ביטוי מדויק יותר, "כי יש גם אוונגליסטים שאינם מחבבים אותנו. זה מושג שלדעתי צריך להשתמש בו ולקבע אותו. ישראלים לא יודעים כמעט כלום על אוונגליזם, לעומת זאת המונח 'נוצרי־ציוני' פותח לבבות כי מבינים מיד מה זה אומר".

גם בישראל היו מי שהביעו לאורך השנים הסתייגות מהתמיכה האוונגליסטית, בנימוק שלא מדובר באהבת ישראל אמיתית אלא בכסות למימוש חזון אחרית הימים של הארמגדון, כאשר ישו יחזור והיהודים יתנצרו. ברדה דוחה את הההסתייגויות הללו. "אבי הקשר בין ישראל לאוונגליסטים הוא מנחם בגין. כשיהודים אמריקנים התרעמו בפניו על כך, הוא ענה להם: 'כשהמשיח יבוא, נשאל אותו אם הוא כבר היה פה פעם. אם יגיד שכן – יתברר שהאוונגליסטים צדקו. אם יגיד שלא, אנחנו צדקנו. עד אז, כל אדם שהולך לישון בלילה ובמכתבה שלו יש ספר תנ"ך, הוא חבר שלי'. בגין נפטר מזמן, המשיח עוד לא הגיע, אבל בזכות הגישה הזו אנחנו נהנים משיתוף הפעולה איתם בהרבה תחומים.

"ב־2009 מכון 'פיו' ערך סקר בקרב אוונגליסטים אמריקנים ושאל אותם האם הם מאמינים שאפשר להחיש את בואו של ישו במעשה ידי אדם או במעשה של אומה. רק 23 אחוזים ענו שכן. כלומר, פחות מרבע מהאוונגליסטים חושבים שזה בכלל אפשרי, וגם אצלם זה לא בהכרח אומר שבגלל זה הם אוהבים את ישראל. הם כל הזמן חוזרים לפסוק בספר בראשית, 'ואברכה מברכיך ומקלליך אאור', והמסקנה שלהם היא שאם אני אברך את ישראל קרן הפנסיה שלי תעשה יותר כסף, הבת שלי תמצא שידוך יותר טוב, השדה שלי יניב יותר תירס. מבחינתם זו עובדה".

ואולם מתברר שגם בזירה הזו יש מקום לדאגה. האוונגליזם בארה"ב נמצא במגמת ירידה, בעיקר בקרב הדור הצעיר, וברדה רואה בכך סכנה לישראל: "יש ירידה ניכרת מאוד, והגורם לה הוא הכסף הקטארי, שהחריב את האוניברסיטאות והצליח להשפיע גם על אותם ילדים שבאים מבתים אוהבי ישראל. הנוצרים הציונים מהווים כיום להערכתי 10־12 מיליון איש בארה"ב, והם ליבת התמיכה שלנו שם. השאלה היא מה אנחנו עושים עם הקריסה הזו, איפה מדינת ישראל בסיפור. לדעתי, ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אירועי שבעה באוקטובר צריכה לשאול איך בנו לנו 800 קילומטר של מנהרות מתחת לבית, ובמקביל איך בנו לנו מתחת לאף מאתיים תאים של SJP ('סטודנטים למען צדק בפלסטין', רשת תאי סטודנטים אנטי־ישראלית באוניברסיטאות בארה"ב; א"ש).

"מדינה עם תקציב של 600 מיליארד שקל לא מבינה את האירוע, לא מתקצבים אצלנו בכלל את העניין הזה. התעוררנו מאוחר מאוד. סיפרה לי קונסולית בכירה שהוזמנה לטקס מתן תארים באוניברסיטה נוצרית עם 25 אלף בוגרים, שמשרד החוץ לא שילם לה על טיסה פנימית. מדובר בשבע שעות נסיעה ברכב לכל כיוון, ויש לה ילדים קטנים, אז היא ויתרה. בגלל 300 או 400 דולר, נותרנו שם בלי ייצוג. יש כסף במשרד החוץ אבל הם לא באמת יודעים מה לעשות איתו. ויש מה לעשות, זה אפילו די קל: קח משפיענים שהוכיחו את עצמם בשנתיים האחרונות, אלה קינן למשל, תן להם עשרה מיליון שקל, שיכינו תוכנית ויבצעו אותה. שמונים אחוז מהזמן של האנשים הטובים האלה מתבזבז על גיוס תרומות.

"זו סכנה אסטרטגית לקיום המדינה", מתריע ברדה. "לפני המלחמה היו קולות שהציעו להישען על צרפת או על סין, היום ברור שזה לא רלוונטי. ישראל לא יכולה להתקיים במרחב בלי המטרייה הדיפלומטית של ארה"ב. ואם אתה לא יודע לייצר ולשמר את בסיס האנשים שתומכים בך שם, אתה בבעיה".

אילו יחסים יש לאוונגליסטים עם טראמפ, ומה מידת ההשפעה שלהם על הממשל?

"טראמפ בנה קמפיין שלם על כך שהוא 'בן האלוהים'. בתודעה שלו הוא באמת כזה, אחרת הוא לא היה נחלץ מ־700 שנה בכלא – סך העונש אילו היה מורשע בכל ההאשמות נגדו – לא היה נבחר בבחירות, ולא היה ניצל משלושה ניסיונות התנקשות. רבים שואלים למה האוונגליסטים הצביעו לטראמפ, הרי הוא רחוק מאוד מדמות האוונגליסט, בלשון המעטה. התשובה ששמעתי לא פעם ממנהיגים אוונגליסטים היא 'אם הייתי בוחר אפיפיור כנראה לא הייתי מצביע עבורו, אבל הצבעתי עבורו לנשיאות כדי שיקדם את הנושאים שחשובים לי כנוצרי'. מבחינת האוונגליסטים, נשיא ארה"ב הוא כלי. מאז הקמת ארגון 'הרוב הנוצרי' בתקופת הנשיא רייגן, הנצרות האוונגלית מגדירה את עצמה לפי שבעה נושאים עיקריים, השישי הוא אהבת ישראל. טראמפ מבחינתם שומר על העקרונות האלה. הוא שינה עבורם את בית המשפט העליון, למשל: המינויים שנעשו בקדנציה הראשונה שלו קיבעו את הרוב השמרני לשנים רבות קדימה".

הקריסה בקרב התנועה הנוצרית־ציונית עלולה לבוא לידי ביטוי בשנים הנותרות של ממשל טראמפ?

"טראמפ עוד רגע בן שמונים, והוא מוקף באנשים שגדל איתם בניו־יורק, רובם יהודים. הסנטימנט שלו כבר לא ישתנה. הבעיה היא עם הדור של הבן שלו, שמוזכר כמי שאולי יירש אותו, ועם דמויות כמו סגן הנשיא ואנס. זו בעיה קשה, והיא בפתח. חוקר בכיר באוניברסיטה אוונגליסטית אמר לי שלהערכתו ואנס לוקח עכשיו לקיצון של MAGA ובדלנות במהלך מחושב: לקראת הבחירות שלו לנשיאות הוא יהיה חייב לשבור לאמצע, כי הוא יהיה צריך בין השאר את הכסף היהודי, וגם כי לא נכון מבחינתו ללכת לבחירות עם עמדות קיצוניות מדי. הוא מציע לא להיות מודאג מהבחינה הזו, אז אני לא מודאג. יש מספיק דברים אחרים להיות מודאג מהם".