את קולה הצרוד מזהים מיד ושיריה נושאים אותנו באחת אל שנים אחרות. המדינה הייתה בחיתוליה, הכול היה תמים ופשוט יותר, והעם והחיילים שנכנסו למלחמה ויצאו ממנה חיפשו מעט שפיות דרך הצלילים והתרבות. אולי זה בעצם לא שונה כל כך מהיום. כמעט כל הזמרים היום הם גם זמרי מלחמות, אבל יפה ירקוני הייתה אייקון: זמרת ללא חת ששרה בשדה הקרב ממש, משמחת את החיילים בהופעתה הכובשת ובשיריה האהובים, ומחזירה מהם דרישות שלום הביתה.
אפילו במלחמת יום כיפור, רגע לפני שאריק שרון חצה את התעלה, היא סירבה לפקודתו להישאר באסיה ונתלתה על אחד הג'יפים ושרה לחיילים גם באפריקה, מול פניו הזועמות. משהו בקלילות שבה היא שרה וחייתה את חייה קסם לכולם, וכך הפכה לכוכבת־על. היו מי שחשדו שהופעותיה לחיילים הן תעלול יחסי ציבור ורדיפת פרסום, אבל היא המשיכה בשלה, ולא שעתה למלעיזים.
בדרום תל־אביב בדצמבר 1925, לפני 100 שנה בדיוק, נולדה יפה למשפחת אברמוב הקווקזית. היא סבלה מעוני ומאב מכה, ולאחר גירושי הוריה עברה לגבעתיים עם אימה, שפתחה את בית קפה "צליל" בגבעת רמב"ם. ירקוני סייעה שם כמלצרית, וליוותה בפסנתר את אחותה תקוה, "הזמרת של המשפחה". יפה חלמה דווקא להיות רקדנית. במשך כ־12 שנה הופיעה עם קבוצת המחול של גרטרוד קראוס, עד שנפצעה ברגלה ופרשה.
היא התפרסמה לראשונה כזמרת ללא ידיעתה, כאשר הקלטה שלה שרה ומנגנת את "עיניים ירוקות" באולפני "רדיו דוקטור" הגיעה לרדיו והפכה ללהיט. ירקוני הייתה אז חיילת: "כשחזרתי לחטיבה החיילים אמרו לי: יפה, הפכת להיות זמרת, שומעים אותך בתוכנית 'שירים כבקשתך'. אותי? מה פתאום? אין לי תקליטים!". כשחזרה מהבסיס ניגשה מיד לקפה נוסבוים וביקשה מבעל המקום לשמוע את השיר. "לא לא", הוא התעצבן, "התקליט כבר שחוק, השמעתי אותו היום כבר עשר פעמים!". "אבל אני הזמרת", התוודתה בפניו, והוא לא האמין לה עד שהראתה לו את כרטיס החוגר.
ירקוני הפכה לזמרת מובילה בארץ בשנות החמישים והשישים עם להיטים כמו "שחרחורת" ו"רבותיי ההיסטוריה חוזרת", והייתה לאחת מהזמרות הישראליות הראשונות שיצאו להופיע בחו"ל ואף להקליט שם אלבומים. היא זכתה פעמיים בפסטיבל הזמר והפזמון ופעם אחת בפסטיבל שירי הילדים (עם השיר "אן דן דינו"). בשנות השבעים קם דור חדש במוזיקה הישראלית והיא לא הצליחה לייצר עוד להיטים חדשים, אך לא הפסיקה להופיע ולהקליט. בשנת 1986 הוקדשה לה בערוץ הראשון התוכנית "חיים שכאלה", ובשנת היובל למדינה אף זכתה בפרס ישראל.
באירוניה עצובה, שירה האחרון, שהוקלט בקיץ 2000, נפתח במילים "עכשיו עברו שנים, וכבר קשה להיזכר". שנה לאחר מכן אובחנה כחולה באלצהיימר. המחלה שללה ממנה את היכולת לזהות אפילו את קרובי משפחתה, ובמהלך שנות מחלתה גם הסתבכה באמירות פוליטיות שנויות במחלוקת.
13 שנים חלפו מאז שהלכה לעולמה בגיל 86, ונדמה שעל אף הסיום העצוב של חייה, לעד נזכור אותה כשהיא מדלגת מחויכת מג'יפים בחזית או עולה באצילות לבמה בשמלות מתנופפות, עוטה תכשיטים מרהיבים, ושרה בקולה הדרמטי על הארץ הטובה. תרומתה לפסקול ולמצב הרוח הישראלי לא תסולא בפז. רק חשבו על חייל במלחמת העצמאות, שטובי חבריו נפלו לידו ועתיד ארצו עדיין לא ידוע, הרואה לפתע את יפה מגיעה בחיוך גדול באחת ההפוגות ושרה לו "הַאֲמִינִי יוֹם יָבוֹא, טוֹב יִהְיֶה מַבְטִיחַ לָךְ", והוא מתמלא בכוחות מחודשים.
ירקוני, שהייתה גם אחת הנשים המצחיקות ביותר בתרבות הישראלית, בזה לכותרת "זמרת המלחמות". בצדק, היא לא אהבה מלחמות, היא רק אהבה את החיילים, וידעה לשמח אותם ולטעת בהם תקווה. ולתקווה הזו אנו זקוקים גם כיום, וכנראה גם נזדקק לה במאה השנים הבאות. לעד נזכור לך את השירים, יפה, זמרת החיילים שלנו.
מסע בפסקול של יפה ירקוני
(האמיני יום יבוא / מילים: יצחק סמוטריץ', רפאל קלצ'קין)
ירקוני מספרת שכשהייתה אלחוטנית הגיע רפאל קלצ'קין עם המילים, ויחד הם לימדו את החיילים את השיר החדש, ממש לפני צאתם למבצע נחשון במלחמת העצמאות. "אחר כך שמעתי באלחוט שהדרך לירושלים נפרצה". כשחזרו החיילים מהמבצע הם כתבו על המשוריינים "יפה, האמיני יום יבוא". התקווה בהחלט עזרה, וכמה משמח שהוא גם "השיר הישראלי הראשון" שהתפרסם מיד לאחר קום המדינה.
(הפינג'אן / מילים: חיים חפר)
את השיר הזה, על הווי הלוחמים, כתב חפר למנגינה ארמנית עוד בעת שירותו בפלמ"ח. אגב, פִינְגָ'אן הוא לא קומקום הנחושת בעל הידית הארוכה שמכינים בו את הקפה, אלא הכוס המיועדת לשתיית קפה (ברעש רב ותוך אנחה של שביעות רצון). ירקוני הקליטה את השיר, לצד השירים "יצאנו אט", "רבותיי ההיסטוריה חוזרת" ועוד, לאלבום "באב אל ואד" שהורכב משירי מלחמת העצמאות.
יפה ירקוני עם האלוף אברהם אדן | צילום: דוד רובינגר, לע"מ
(עגלה עם סוסה / מילים: אבשלום כהן)
את השיר הזה כתב אבשלום כהן בגיל 16 כשהתנדב לעבוד בקיבוץ דפנה ושובץ כעוזר לעגלון. כשהקלטת השיר בקולו הגיעה לידי יפה ירקוני היא ביקשה להקליט אותו בעצמה, אך כהן - שחלם לפרוץ עם השיר בעצמו - הסכים רק בתנאי שירקוני תקליט שיר נוסף שלו:- "הסבתא בנגב" ("אני והסבתא ישבנו בצוותא ליד מדורה בחצר"). ירקוני האזינה לשיר והתחילה לחייך. "אתה יודע?" אמרה, "אני אוהבת את השיר הזה יותר מאשר את 'עגלה עם סוסה'". היא אכן הקליטה את שני השירים.
(אל נא תאמר לי שלום / מילים: טולי רביב)
מחבר השיר טולי רביב, שהספיק לביים את להקת הבידור בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, הקים את להקת החישטרון בחטיבת גבעתי בעת מלחמת העצמאות. הוא כלל בה גם את ירקוני, תחילה כרקדנית ואז כסולנית. רביב כתב לירקוני את להיטיה הראשונים "שחרחורת" ו"אל נא תאמר לי שלום", שירי טנגו שהיו פופולריים מאוד באותן שנים. כשנה לאחר הקמתה התפרקה להקת החישטרון, אך הלהיטים של ירקוני ליוו אותה עוד שנים רבות.
(אבא שלי/ מילים: תלמה אליגון–רוז)
העיתונאית עפרה אליגון רק רצתה להשוויץ בפני חברתה הטובה ירקוני עם השיר הראשון שכתבה בתה, תלמה בת ה־17. אך ירקוני זיהתה מיד את הפוטנציאל ושלחה את המילים להלחנה, ומאז השיר היה לקלאסיקה. לימים הסבירה תלמה שזהו "שיר מתחפש", כי הוא נראה כמו שיר ילדים אך בעצם הוא עוסק במות אביה ובטראומה שחוותה כשמצאה את גופתו: "נִרְדַּם הוּא פִּתְאוֹם וְעָצַם אֶת עֵינָיו, אַבָּא, לָמָּה?"
הכי קרוב שיפה ירקוני הגיעה לאירוויזיון
פסטיבל השירים הבינלאומי של סופוט בפולין היה האירוע האירופי השני בגודלו אחרי האירוויזיון, והיו שנים שאף אירח את תחרות הזמר של המדינות הסובייטיות. ב־1964 נקראה יפה ירקוני ברגע האחרון לייצג שם את ישראל עם השיר "דבר אליי בפרחים אהובי", שהוא לדבריה "שיר יפה, אבל לא שיר פסטיבלים, ואני יודעת שאני נוסעת ולא אזכה בשום דבר".
בהגיעה לשם, השגריר הישראלי בוורשה ניגש אליה והסביר ש"הם לא כל כך אוהבים אותנו, לכן אל תתייחסי לזה שלא ימחאו לך כפיים". ירקוני לא אמרה נואש והחליטה לשבות את לב הקהל בדרך אחרת: היא ביררה כיצד אומרים בפולנית "אני מביאה דרישת שלום חמה מישראל, ושיר אין לו גבולות".
על הבמה התחלפו לה בטעות כמה מהמילים בפולנית, ולפתע כל הקהל קם על רגליו והריע לה. התברר שאמרה משהו בסגנון: "ישראל מברכת את הבוקסר שלכם שזכה", ובלי שהתכוונה נגעה במקרה בנקודת הגאווה המקומית של הפולנים. היא אומנם לא הגיעה למקום הראשון בתחרות, אבל מאותו רגע הפכה לחביבת הקהל והתקשורת שם, והוזמנה לכל תחרויות האגרוף שלהם.
עשר עובדות על יפה ירקוני
1. בילדותה למדה ירקוני בבית הספר היסודי הדתי לבנות "תלפיות" בתל־אביב. לדבריה אהבה מאוד ללמוד תנ"ך, בבא קמא ובבא מציעא.
2. שירה הראשון של ירקוני "עיניים ירוקות" הפך ללהיט ענק בסוף שנות ה־40, אך בשנות ה־50 נאסר לשידור לתקופה מסוימת מכיוון שהמלחין מנזטו נחשב לפרו־נאצי.
3. הלהיט הראשון של בועז שרעבי היה "פמלה", אבל ירקוני הייתה הראשונה להקליט אותו בעברית. לאחר ששמעה את שרעבי שר אותו באנגלית ב־1971 היא שרה אותו בעברית, ורק אחריה עשה זאת גם שרעבי.
4. ירקוני הקליטה אלבומים בשלל שפות - אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית ואפילו יידיש.
5. בעת שהותה בארצות הברית עשתה ניתוח אף, ומשם הגיעה לדרום אמריקה. הסוכן שלה לא זיהה אותה וזעם על שאינה נראית כעת כמו בפוסטרים הרבים שתלה לקראת ההופעה שלה.
6. למרות השמועות על האיבה בינה ובין שושנה דמארי, ירקוני העריצה אותה. היא סיפרה שלעיתים התבלבלו ביניהן: כשעלתה על הבמה וחשבו שהיא שושנה, היא לא מחתה אלא פשוט חיקתה בשמחה את שושנה בקולה ובתנועותיה הגדולות.
7. בשנות ה־70 ניהלה את מועדון "המערה" ביפו, שנערכו בו הופעות חיות של מוזיקאים ישראלים.
8. ב־1998 כתבה נעמי שמר לירקוני את השיר "רוקדת" המסכם את סיפור חייה, מימיה כרקדנית, דרך הופעותיה במלחמת העצמאות ועד למשפחתה.
9. לאחר פטירתה קראה עיריית גבעתיים כיכר ברחוב רמב"ם על שמה, סמוך למיקומו של "קפה צליל" שהקימה אימה, ושם הופיעה לראשונה.
10. לא הרבה מהתלבושות האיקוניות של ירקוני נשמרו, מכיוון שהיא נהגה לפרקן ולתפור מהן בכל פעם שמלות חדשות.