ברכיה רוזנברג
מנכ"ל "חיבורים לחקלאות"
בן 48, נשוי לאורית ואב לחמישה. גר במודיעין: "מקום טוב באמצע"
שלום ברכיה, מה שלומך?
"ברוך השם בסדר. השבוע התקיים אירוע מרומם ומרגש שבו זכינו, ארגון 'חיבורים לחקלאות', בפרס בגין, על חיזוק החוסן הלאומי והקשר בין העם לאדמתו. זה מרגש אותי ונותן לי תחושה שאנו פוסעים בכיוון הנכון. זה לא משהו אישי שלי, כי אני עומד בראש ארגון שיש בו עשרות עובדים מדהימים ומסורים. אנחנו חיים בתקופה שיש בה הרבה מורכבויות ואתגרים, אבל גם הרבה הזדמנויות וחובות מוסריים".
ספר לנו קצת על "חיבורים לחקלאות".
הכי מעניין
"הארגון הוקם לפני כשמונה שנים בידי אורי שושן, איש עסקים ויזם חברתי. הוא התחיל בסיוע לחקלאים ולחקלאות באזור בית־שאן. הארגון התפתח, ובתחילת המלחמה חל זינוק בפעילותו. הארגון הבין את גודל השעה ואת הצורך העצום לסייע למאות משקים חקלאיים שנקלעו למצוקה. התאילנדים ברחו מהארץ, הנגישות לחלק מהאזורים הייתה מוגבלת, והיו חקלאים שהתגייסו למילואים. נוצר חשש לא רק לביטחון המזון, אלא גם לפרנסה של אלפי אנשים. הארגון פתח חמ"ל ועשה עבודה מטורפת, גייסנו עשרות אלפי מתנדבים מהארץ ומהעולם, וסייענו למאות משקים חקלאיים בקטיף, באריזה, בשתילה ובכל משימה אחרת שהיה בה צורך. הצלנו הרבה מאוד משקים".
הרבה שנים עסקת בתחום אחר, ואתה אפילו לא בן של חקלאי. איך הגעת לארגון הזה?
"עבדתי בתפקידי ניהול במערכת הבנקאית. בפרוץ המלחמה הייתי במעמד של משוחרר משירות מילואים, ומהיום הראשון ניסיתי להתגייס. כל מי שהיה לוחם מכיר את ההרגשה שיש מלחמה ואתה בבית. אתה מרגיש צורך ללכת לשם. 17 שנים שירתי במילואים באזור של רצועת עזה. לפני ההתנתקות הייתי בתוך הרצועה, ואחריה בכרם־שלום, בנירים ובניר־עוז. ב'צוק איתן' לחמתי במו"פ דרום, במועצה האזורית אשכול.
"עשיתי כל מה שיכולתי כדי להתגייס. שיגעתי את קצינת הקישור של גדוד המילואים שלי, פניתי לכל מיני אנשים שאני מכיר, ואז הגעתי לפלטפורמה 'מתגייסים למילואים', שגייסה עשרות אלפי חיילי מילואים. דרכם הגעתי לגדוד מילואים חדש בחטיבה הצפונית של עזה. הייתי בזיקים ובנירים, וגם פיקדתי על הכוחות בנחל־עוז. אחרי מאתיים ימי מילואים הרגשתי שאני לא מסוגל לחזור לעסוק בחיי שעה. הבנתי שאני חייב לעשות משהו אחר עם האתגרים של מדינת ישראל".
הרבה אנשים הרגישו ככה, אבל בין תחושה להחלטה מפרידים גובה המשכורת, הנוחות והשגרה. מה גרם לך לעבור לתחום העשייה הערכית?
"אני לא חושב שאני אדם מיוחד. ראינו במהלך המלחמה לא מעט אנשים שעשו דברים מדהימים בכל המישורים, לרבות שינויים בחיים לטובת הכלל. ברור לי שזה צעד גדול, אבל יש רגעים שזה מה שנדרש ממך. כל אחד מאיתנו שואל את עצמו מה תפקידו ומקומו בלידה המחודשת של מדינת ישראל. חיפשתי משימות לאומיות שקשורות לעשייה חברתית לאומית ולשיקום המדינה. הייתי בקשר עם כמה גורמים, ואחד האנשים שפנה אליי הוא אורי שושן, מייסד הארגון. קיבלתי את ההחלטה כשהייתי על הגדר בעמדה מול שג'אעיה. פתאום ראיתי טרקטור של קיבוץ נחל־עוז חורש את האדמה תוך כדי הבלגן של המלחמה. המראה הזה נגע בי, ראיתי איך הציונות ממשיכה".
עדיין רלוונטית הסיסמה "במקום שבו תעבור המחרשה, שם יעבור גבולנו"?
"אני חושב שחקלאות היא קודם כול מעשה ציוני ראשון במעלה. מעבר לביטחון המזון והיכולת לגדל בעצמנו כל מה שאנחנו צריכים, מעבר להיבטים האקולוגיים ולרווחה הנפשית של היציאה מהאזור האורבני לאוויר הפתוח - יש לחקלאות רבדים עמוקים שנוגעים לקשר שלנו לאדמה ולמדינה, להיבטים היסטוריים ואסטרטגיים של החזקת שטח ועוד. כשאדם נוגע באדמה, כשהוא נמצא בקשר כזה עם הארץ, זה פועל עליו. הוא נעשה מחובר יותר. לכן חקלאות היא ערך ציוני. החקלאים מבטאים עשייה ציונית בעת הזאת".
כאיש העולם הפיננסי והשוק החופשי, איפה אתה נמצא בין החתירה לתחרות ובין שימור כוחם של החקלאים הישראלים וההגנה על התוצר שלהם?
"אני תומך באיזון וברגולציה מתונה, שתהיה מחוברת למה שקורה בשטח ושלא תייצר תוצאה הפוכה מהמטרה שלה. זה נכון בכל תחום, אבל על החקלאות אי אפשר להסתכל כמו על רגולציה בתחום הבנקאות, למשל. מהלכים שמטרתם להוזיל מחירים, להגדיל את התחרות וליצור אפשרויות בחירה הם נכונים, אבל בחקלאות צריך להביא בחשבון שיקולים נוספים כמו המשמעות האסטרטגית, הקשר לאדמה והחשיבות של עיבוד הקרקעות במדינת ישראל. אלה סוגיות מורכבות, ואין להן פתרון מהיר. החלטות בנושא הזה צריכות להתקבל באופן מושכל ומאוזן מאוד, ולא לדהור לכיוון שיקול אחד על חשבון השיקולים האחרים".
אתם נקראים "חיבורים לחקלאות", אבל היום אתם עושים דברים נוספים מלבד סיוע לחקלאים.
"התרחבנו, ויש לנו מיזמים לחיזוק החוסן בעוטף ישראל, בדרום ובצפון, ואנחנו עובדים עם נוער ומבוגרים. יש לנו תוכנית שנקראת 'צפונה': צעירים אחרי השירות הצבאי מגיעים לגור ביישובים צמודי גדר בגבול לבנון, עובדים ומתנדבים שם, והם מקור לחיזוק החוסן. אנחנו מקדמים מיזמים של התיישבות חקלאית ברמת הנגב, ומגייסים משפחות צעירות למגורים בנגב סביב החקלאות.
"הקמנו בשותפות עם תנועת בני עקיבא את גרעין הנח"ל הראשון בבקעה שפועל במתכונת החדשה של משרד הביטחון. חברי הגרעין עוסקים בהתיישבות, בחקלאות ובמשימות ביטחון. אנחנו גם עובדים על מיזם גדול של חוות חקלאיות שיקומיות לפצועי גוף ונפש מהמלחמה. יש עוד הרבה מיזמים, והמשותף לכולם הוא החיבור למשימות הלאומיות. היום אנחנו יושבים בבית־שאן, ובקרוב נעבור לקיבוץ נחל־עוז כחלק מהמחויבות שלנו לחיזוק עוטף ישראל ולשיקומו".
אתם פועלים גם בשדה החינוך.
"נכון, יש לנו עשרות אלפי מתנדבים, וכשאתה נפגש עם בני הנוער ורואה את הרצון שלהם להיות מחוברים לעשייה - אתה מבין שאסור לפספס את זה. לכן הרבה מהתוכניות שלנו מכוונות לדור הזה. לתוכנית הדגל שלנו קוראים 'שורשים', ושותפים בה עשרות בתי ספר בכל הארץ, דתיים וחילוניים, תיכונים ומכינות. התלמידים עוברים מסע של חיבור לאדמה ועשייה ציונית. הם מתנדבים במשקים קבועים מדי שבוע, לומדים על חקלאות ישראלית, על ציונות, על ערבות הדדית ועל עוד הרבה ערכים. אני קורא לזה 'מסע', כי אנחנו רואים את המשובים של בני הנוער - ומי שנכנס לתוכנית הזאת יוצא ממנה אחרת. המטרה שלנו היא לבנות דור שרואה ערך בערבות הדדית ובשיח מכבד ומחבר, והערך הזה מחובר עמוק לשורשים. מתוכם הוא יכול להתבונן על המציאות בבהירות מוסרית.
"אני חושב - וזה עיקרון שאני פועל לאורו - שאנחנו לא יכולים להיות במקום שהיינו בו לפני המלחמה. אנחנו מוכרחים לעלות קומה. אנחנו חייבים את זה לנופלים, לפצועים בגוף ובנפש, לילדים שלנו ולדורות הבאים. זה הזמן לחדש את העשייה הציונית, זו העת לאנשים ששמים את טובת הכלל לפני טובתם האישית. עלינו להתחבר עמוק יותר לשורשים שלנו ולערכי הנצח שלנו".
אנחנו מרבים לדבר על דור הצעירים ועל האחריות המוטלת עליו, אבל כנראה גם לדור המבוגרים יש עדיין הרבה מקום לעשייה ולתרומה.