"סגרתי השבוע מעגל", מספר טל לוריא, מחבר הספר החדש "עד הילדים" (הוצאת סלע מאיר) ומייסד ארגון "מורים מובילים שינוי". "הייתי פרא אדם בישיבה התיכונית, והשבוע הבאתי לרב אבינועם הורביץ את הספר שלי. הזכרתי לו שבכיתה י"ב הוא העיף אותי מהישיבה אחרי שתפסו אותי מעשן בשבת, והוא אמר לי לא לחזור לעולם. הוא לא זכר את המקרה ואז אמר שהייתי פורץ גבולות אבל הליבה שלי הייתה טובה".
לוריא, נשוי ואב לשלושה, תושב צור־הדסה, למד בנעוריו בישיבה התיכונית בקריית־ארבע. כבר במהלך התיכון הידתל"ש וחיפש את המסלול שלו. ספרו החדש עוסק בבעיות שתוקעות את מערכת החינוך, בעיות שגילה בזו אחר זו בעצמו בתור מורה צעיר. ככל שהצטברו הבעיות בער בו יותר הצורך לא רק לחנך את התלמידים אלא גם לשנות את המערכת כולה. אבל מהסיפור על הרב הורביץ עולה השאלה איך פרא אדם בתיכון הפך בכלל למורה, ולוריא מודה שזאת ממש לא הייתה התוכנית. "בתקופות הטובות חשבו שאהיה עורך דין, כי הייתי חוכמולוג. בזמנים פחות טובים אמרו להורים שלי שלא יצא ממני כלום", הוא מספר.
"השינוי התחיל בצה"ל. שירתּי בפיקוד העורף, ביחידה שהגיעו אליה חיילים דקה לפני שמעיפים אותם, 'בסיס ההזדמנות האחרונה'. היו לי ארבעים חיילים בכל פעם, ושם טעמתי את טעם החינוך. עוד לפני הצבא עשיתי קורס פסיכומטרי, והייתה לי מדריכה עם יכולות הוראה מדהימות: הרגשתי שבחיים לא היה לי מורה כמוה, אף אחד לא לימד אותי טוב כל כך. זאת הייתה הוראה ברמה הגבוהה ביותר, והערצתי את זה. זו הייתה הקרקע להחלטה ללמוד הוראה".
הוא התחתן בגיל עשרים, תוך כדי השירות הצבאי, וכשעמד בפני השאלה במה לעסוק אשתו כבר הייתה בהיריון. "רציתי לעבוד במשהו שיהיה מעניין ומשמעותי אבל שיאפשר לי לגדל את הילדים, להיות בבית בשנים הראשונות שלהם, וחינוך התאים כמו כפפה ליד. גם היום עם כל המאבקים אני חושב שחינוך הוא קריירה נוחה מאוד. השעות והימים נוחים, אפשר אפילו להגיע למצב שהמשכורת נוחה. כל הכוכבים הסתדרו, והלכתי להיות מורה".
הוא למד במכללת הרצוג, הוראת מתמטיקה ("לכיס") ואזרחות ("לנשמה"), והתחיל ללמד. אבל מהר מאוד הקול של הילד המופרע התעורר ולוריא החליט לשוב להפוך שולחנות, הפעם לטובת כל מערכת החינוך בישראל. "בשנה הראשונה עבדתי בשני בתי ספר", הוא מספר. "באחד היו לי 80 אחוזי משרה ובאחר 20 אחוזים. בסוף השנה שניהם רצו שאעלה למאה אחוז ושאעבוד רק אצלם. זה היה מחמיא, וחשבתי שאלך עם מי שישלם יותר. אבל שני המנהלים הסתכלו עליי מוזר ואמרו שהם רק מציעים את אחוזי המשרה, הם לא אחראים על השכר".
צילום: נעמה שטרן
גם שנים לאחר מכן, שומעים את ההפתעה מן האבסורד בקול של לוריא. "בחרתי במוסד שהתאים לי יותר, ויומיים לפני תחילת הלימודים המנהל התקשר להגיד לי שבסוף יש לו רק 80 אחוזים בשבילי, כי הוא גילה שיש מורה עם קביעות שלא קיבל את כל השעות. אני הייתי חדש ובלי קביעות, אז הוא היה יכול לשחק עם השעות שלי. ככה יצאתי קירח מכאן ומכאן".
האירוע זעזע אותו עד כדי כך שהוא התחיל לשאול מורים סביבו מה השכר שלהם ואיך הוא נקבע. "זה היה חריג. מורים בדרך כלל לא מודעים לאופן קביעת השכר שלהם, מה הקריטריונים או מי מחליט. הנושא הזה שקוף להם לגמרי", טוען לוריא. "קודם כול, רוב המורים הם מורות. באופן כללי, נשים בארץ לא מנסות למקסם שכר. גם גברים לא כל כך מנסים: זה סממן ישראלי כללי, אבל אצל נשים הוא חזק יותר. הסיבה השנייה היא שזה לא בשיח. בהייטק מדברים על מי מקבל יותר ולאן אפשר להתקדם. במערכת החינוך, גם אם תרצה לנהל את השיחה הזאת אין לך עם מי".
ובכל זאת, בערך פעם בשנה מריחים שביתה וכל המדינה עסוקה בתלוש שלהם. גם אז לדעתך הם אדישים?
"לא כל שביתה היא על השכר, אבל נכון, הם נזכרים בתלוש כשארגוני המורים אומרים להם לצאת לרחובות כי השכר נמוך והם מסכנים. אבל הם לא מנהלים שיח ענייני בשאלות כמו 'על מה אני מרוויח ומה אני נותן בתמורה'. ארגוני המורים לא רוצים שידברו על זה. הם מבינים שאם המורים יחקרו קצת יותר, הם יבינו שיש בעיה – כי האמת היא ששכר המורים הממוצע גבוה יותר מהשכר הממוצע הארצי".
אין שרים עם אומץ
לוריא לא הסתפק בשיחה בחדר המורים, על כוס נס קפה עם חלב. "פתחתי עמוד פייסבוק בשם 'יומנו של מורה', ובכל חודש פרסמתי את תלוש השכר שלי", הוא אומר. "פעם פרסמתי תלוש של אחד המורים הוותיקים אצלנו, עם 28 שנות ותק. הוא הרוויח 24 אלף שקל בחודש. הפוסט הזה התפוצץ ואנשים כתבו לי 'אתה שקרן', 'זו רמאות'. הם סירבו להאמין שיש מורים שמרוויחים כל כך הרבה. ברוכים הבאים למציאות: הוותיקים מרוויחים המון, ולכן הממוצע גבוה. הבנתי שיש ערך לחשיפת הנתונים, להנגשת המידע. אז התחלתי לצלול פנימה ולצבור מומחיות במדיניות חינוך ובארגוני מורים".
בשנים הראשונות הוא לא עסק במאבקים אלא התרכז בהנגשת ידע. המטרה שלו לא הייתה לפגוע במורים, חשוב לציין, אלא לעזור להם. "אף אחד לא דיבר אז על איכות ההוראה לעומת הוותק, או על זה שקרנות ההשתלמות פוגעות במורים. אף אחד לא דיבר על זה שמורים שורפים את קרן ההשתלמות שלהם על שבתון פעם בשבע שנים. לאט־לאט הצטברו לי עוקבים והתאספו סביבי מורים שחושבים כמוני". אחרי שהופיע והציג את דעותיו בסרטון בתאגיד כאן על הסכם השכר של הסתדרות המורים, הוא קיבל אלפי תגובות ברשתות – רבות מהן ממורים. "עברתי תגובה־תגובה, במשך ימים שלמים, וכתבתי הודעות אישיות לכל מורה שהביע תמיכה כלשהי. הזמנתי אותם לקבוצת ואטסאפ שבה נדבר על הנושאים האלה, וככה נולד הארגון 'מורים מובילים שינוי'".
צילום: אבשלום ששוני - פלאש 90
ועדיין, הם היו מיעוט חלש ודל משאבים בקרב המורים, ולכן הארגון נעזר בפורום קהלת כדי לפעול. "רוב המורים לא עסוקים בפוליטיקות ומאבקים. יש כמה עשרות אלפי מורים ברשתות, ורובם התנגדו לפעילות שלנו. קודם כול כי אנשים לא אוהבים שינויים. בוודאי מורים, שמטבעם הם שמרנים ומאמינים במסגרת. הסיבה השנייה היא שהמורים הוותיקים הרגישו שאני מזיז להם את הגבינה כשאני אומר שאיכות ההוראה חשובה מהוותק. אני לא רוצה לפגוע במורים, אבל זה מה שהם חוששים שיקרה. ההתנגדות שלהם הייתה גסה, קשה ואכזרית. קראו לי גיס חמישי, בוגד, משמיד מערכת החינוך, רכיכה, וזו רשימה חלקית מאוד. מורים, אנשי חינוך, הרגישו בנוח להתבטא ברשת בצורה חריפה עד כדי כך שהייתי מזועזע".
מורים נוהגים לומר שאי אפשר לריב לבד.
"מעולם לא התבטאתי ככה ולא תקפתי. הייתי ענייני. אולי המסרים שלי קשים לעיכול, אבל אין בהם תקיפה ברמה האישית. ועל גבי זה הייתה ההתנגדות של ארגוני המורים, שהם כבר ליגה אחרת. הם קודם כול ציירו אותי כמשת"פ של פורום קהלת, ואז כל השונאים של קהלת קפצו עליי – ובמקביל התחילו להלך אימים".
למרות ההתנגדויות הם צברו הצלחות, הגיעו לדיונים, הופיעו בתקשורת והובילו קמפיינים. "במשרד האוצר התייחסו אלינו ברצינות", אומר לוריא. "בדיונים על הסכם השכר של הסתדרות המורים היו מוציאים את יפה בן־דוד מדלת אחת ומכניסים אותנו בדלת אחרת. עשינו קמפיינים כמעט בלי תקציב והתראיינו בכל כלי התקשורת. דרשנו שהסכמי השכר יתגמלו איכות במקום ותק, שהמורים הצעירים יקבלו תוספת שכר, שיאפשרו חוזים אישיים, ימי חופשה גמישים ואוטונומיה למנהלים בהעסקת כוח אדם. שלושת הדברים האחרונים גם הצליחו, עשינו דברים גדולים. הייתה אווירה צעירה של שינוי ויזמות".
בעקבות ההצלחות ובעיקר בעקבות הכישלונות, חברי "מורים מובילים שינוי" הבינו שיש עוד צעד שעליהם לעשות כדי להשיג השפעה רחבה יותר: לשבור את המונופול של ארגוני המורים הקיימים, ולהתחיל לייצג מורים באופן רשמי. "לא הגיוני ולא הוגן שמחייבים אותנו להיות מיוצגים על ידי ארגונים שאנחנו לא מזדהים איתם", מסביר לוריא, אבל מבהיר: "בעיניי עדיף שלא יהיו ארגוני מורים בכלל. אגב, אני דעת יחיד בעמדה הזאת: יאיר וייגלר, שהוא היום המנכ"ל של מורים מובילים שינוי, תומך בקיומם – אבל לפחות שיהיו עוד ארגונים. אנחנו בעיצומו של מאבק משפטי בנושא. משרד החינוך והארגונים מתנגדים כמובן, אבל אם נצליח זו תהיה בשורה מדהימה".
מה הטענה המשפטית שמונעת את ההקמה?
"אין. הם טוענים שאנחנו לא עומדים בתבחינים, אבל החוק לא קובע מי יכול להקים ארגון מורים. בג"ץ קבע כמה כללים שאנחנו עומדים בהם, אז לכאורה אין מניעה. להיות ארגון יציג זה מורכב, יש תקנות של משרד האוצר והחינוך שקשורות לחוקי עבודה, וזה דורש שינוי חקיקה. אבל גם להיות רק ארגון מורים, לא יציג, זה חשוב. האבסורד הוא שמשרד החינוך מתנגד. הממשלה ימנית, שר החינוך מגיע מהימין הכלכלי, והם עדיין לא מאפשרים תחרות בעבודה המאורגנת. כי אף אחד לא מעז להיכנס למאבק עם מי שיש לו כוח להשבית את המשק. זו מפלצת ענקית. אין שר שיש לו אומץ לצאת למאבק ולספוג שלושה חודשי שביתה.
צילום: נעמה שטרן
"השביתה בתיכונים בתחילת שנת הלימודים שעברה הסתיימה כי 'מורים מובילים שינוי' הביא לבתי הספר 5,000 מורים ששברו שביתה, וכי סמוטריץ' חיפש דרך לרדת מהעץ והגיע לפשרה שבעיניי היא בזויה. אני מצטער מראש על ההשוואה, אבל כמו שלא עושים פשרה עם חמאס גם לא עושים פשרה עם ארגון המורים. לא כי ארגוני המורים הם אויב: הם אנשים טובים ואחים שלי, אבל ברגע שיש התנגשות אינטרסים, והאינטרס שלהם פוגע בדור העתיד שלנו ובמורים, כל פשרה שארגוני המורים מרוצים ממנה היא לכתחילה לא מה שצריך לעשות".
הארגונים מכירים אותך?
"עם ראש ארגון המורים רן ארז נפגשתי פעם. ראש הסתדרות המורים יפה בן־דוד יודעת מי אני, פעם שאלו אותה בריאיון שאלות קשות, אז היא עצרה את הריאיון ואמרה להם: 'מה זה השאלות טל לוריא האלה?'. הקלטתי שיחות שהיו לי עם הארגונים אחרי שחשפתי את השכר של מזכירי הסניפים שלהם. התקשרה אליי מזכירת סניף ואמרה לי: 'אנחנו נוודא שלא יהיה לך כסף, נתבע אותך ואת ההורים שלך, לא יהיה לך כסף לקנות חלב לארוחת בוקר לילדים שלך'. הייתה לי שיחה ארוכה עם מזכיר סניף אחר על שקיפות, ובסוף השיחה הוא אמר: 'טל, שומע? תיזהר לך'. אני לא הראשון. מורים לפניי ספגו איומים דומים".
ולכן אתה לא מורה היום?
"קצת. הייתי צריך מנוחה אחרי כמה שנים של מאבק. מדי אוגוסט הייתי לוקח בכל יום את שלושת הילדים שלי ונוסע מאולפן לאולפן. הכול בהתנדבות מוחלטת. אז בסוף שנת הלימודים ב־2023 הרגשתי שאני צריך לנוח וגם רציתי לכתוב את הספר. מיד פרצה המלחמה וביליתי 400 יום במילואים".
מוסר, היגיון, חוסן
גם לריאיון הזה הוא מגיע במדים, בדרכו לבסיס. בזמן המלחמה הוא לא רק כתב את הספר אלא ניהל עוד כמה מיזמים, ובהם ייסוד ארגון "תמונת ניצחון", שקידם את הקול האזרחי למען ניצחון אסטרטגי על חמאס, והקמת הערוץ "חדשות איראן". "כמעט חזרתי השנה למערכת החינוך בתור מנהל", הוא מגלה, "אבל הבנתי שאני לא יכול לחזור למערכת כל עוד המנהלים חסרי יכולת השפעה. אחרי שאשנה את המערכת, אחזור. זה החלום. הייתי רוצה להיות מורה יום בשבוע. אני מורה למתמטיקה ויש מחסור גדול, אבל לא מאפשרים לעבוד פחות משלושה ימים. המערכת לא גמישה מספיק.
"אגב, היו מנהלים שרצו שאבוא ללמד אצלם, אבל אמרתי להם שישלחו הודעה למורים ויגידו שהם שוקלים להביא את טל לוריא ללמד, ויוודאו מראש שזה לא עושה בעיות. שניהם ויתרו כי הם לא רצו מחלוקות בחדר המורים. יש קושי לקבל דעות שונות. יש לנו מורים שמפחדים לשלוח הודעות של 'מורים מובילים שינוי'. תחשבי על מורה צעיר למתמטיקה, שמעליו יש רכזת מתמטיקה שהיא גם נציגת ארגון המורים בבית הספר. איזה אומץ נדרש ממנו כדי לצאת נגד הארגון? זה מטורף. אני מצדיע לכל מי שמצטרף ל'מורים מובילים שינוי'. אומרים לי שאין איתנו מספיק מורים, ואני מסביר שכל מורה שהצלחנו להביא הוא נס. הוא עולם ומלואו. כי המערכת לא מאפשרת למורים לחשוב או לפעול אחרת, היא בנויה ככה שכל ביקורת נגדעת באיבה".
ארגוני המורים יגידו שיש סיבה אחרת שלא מצטרפים אליכם: בעיניהם אתה לא דואג למורים. אולי אתה דואג לילדים – אפילו השם של הספר שלך הוא "עד הילדים" – אבל אתה פוגע במורים.
"זאת באמת בעיה שארגוני המורים דואגים למורים. הדאגה למורים צריכה להיות כלי לשיפור מערכת החינוך וליצירת עתיד מזהיר למדינה. כלי. ברגע שהדאגה למורים היא מטרה בפני עצמה, אנחנו פוגעים בילדים. לדוגמה, בשם הדאגה למורים יש קביעות. אז אם יש מורה לא טוב, כמעט בלתי אפשרי לפטר אותו. אבל צריך לוודא שלילדים שלנו יש מורים שהם הכי טובים שיכולים להיות. בשביל זה לא צריך לפגוע במורים, אלא להפך, צריך לדאוג להם ולהעלות את מעמדם.
ספרו של לוריא | צילום:
"התשובה השנייה לטענה היא: תנו למורים לבחור. אם אני פוגע אף אחד לא יצטרף אליי. תסירו את ההתנגדות להקמה של ארגונים נוספים ותנו למורים להחליט מי באמת דואג להם. היום מכריחים אותם להיות מיוצגים בידי הארגון וההסתדרות. במבחן המציאות שני הארגונים האלה נכשלו, כי יש נטישה אדירה של המערכת והמורים האיכותיים עוזבים. 20 אחוז מהמורים עוזבים בחמש השנים הראשונות שלהם במערכת, ומי שעוזבים איכותיים יותר ממי שנשארים. מספר הסטודנטים להוראה יורד. מי אשם בזה אם לא ארגוני המורים, יחד עם משרדי החינוך והאוצר, שמתפשרים איתם כל הזמן. אתם מקדמים את אותה המדיניות כבר שבעים שנה, ועכשיו אנחנו במצוקה אדירה? אז זה יושב עליכם.
"גם קשה לי לקבל מהם ביקורת כשהם פועלים בצורה לא מוסרית כל כך. הם לא שקופים – הם אגודות עות'מאניות שמנהלות את כספי המיסים שלנו ואת הכספים של המורים בצורה לא שקופה. הם לא דמוקרטיים, כי מערכת הבחירות שם לא דמוקרטית ומזכירה בחירות ברוסיה הקומוניסטית".
שבעים שנה של המדיניות הזאת הובילו להקמה של אומת הייטק, לא? אולי התוצרים לא כל כך גרועים?
"נענה על זה בשלוש רמות: זה לא מוסרי, זה לא הגיוני ולא לעולם חוסן. אז ראשית, מצב טוב לא מצדיק פעולה לא מוסרית, גם אם המצב טוב בזכותה. לדוגמה, גם אם בוגרי בתי הספר יוצאים משכילים, זו עדיין בעיה מוסרית שאי אפשר לפטר מורים ושמורים לא יכולים לנהל מו"מ על תנאי ההעסקה שלהם. בבעיות האלה צריך לטפל.
"גם כשהמדינה לוקחת מההורים את השליטה על חינוך הילדים יש פה קודם כול בעיה מוסרית קשה, וזה גם לא הגיוני. רוב ההורים לא מבינים שזה לא הגיוני שהם לא יכולים לבחור את בית הספר של הילדים שלהם. הם חושבים שזה בסדר. אבל אם המדינה תחליט שאדם יכול לקנות אוכל רק במכולת הקרובה לכתובת שלו, זה לא ייראה סביר, נכון? אז למה בבתי ספר זה הגיוני?
"הדבר השלישי הוא שאיכות החינוך מידרדרת באופן קבוע ומהיר בעשרים השנים האחרונות, וזה לא היה כך בעבר. יש לזה מגוון סיבות, כמו התרופפות המשמעת, בעיה בסמכות ההורים והמורים. אבל איך שלא יהיה, מדינת ישראל לא יכולה להרשות את זה לעצמה".
באמירה "לא יכולה להרשות את זה לעצמה", לוריא מרחיב את המבט למעמדה הבינלאומי של ישראל. "אם משום מה נאבד את הברית עם ארצות הברית או שאירופה תיכבש בידי מוסלמים, נצטרך ליצור בריתות חדשות", הוא אומר. "מדינות המפרץ או הודו ירצו לעבוד איתנו לא בגלל שותפות ערכית, כמו שיש לנו עם אומות מתרבות המערב שמתבססת על התפיסה היהודית־נוצרית. הן ירצו לעבוד איתנו רק אם נהיה חזקים ותהיה לנו כלכלה מפלצתית. וזה יקרה רק אם יהיה לנו חינוך מדהים. לא נוכל להיות בינוניים. אם לא נתקן את המערכת, בתוך עשרים שנה נמצא את עצמנו עם חינוך של מדינת עולם שלישי - ופשוט נקרוס".
יהיה רע ואז טוב
מה עושים? לוריא מאמין שהפתרון טמון בביזור הכוח, ובשינוי מארג היחסים בין משרד החינוך, בתי הספר וההורים. "זה ירפא את המערכת מבעיות רבות", הוא טוען, "למשל מכך שהמדינה מממנת חינוך חרדי פרטי ללא לימודי ליבה. לפי המתווה שלי, אם הורה מקים בית ספר פרטי – שיסתדר לבד. אם הוא מקים בית ספר ציבורי – הוא יוכל לקבל מימון רק אם יעמוד בתבחינים כמו אי הפליה ולימודי ליבה. אני מציע לעשות האחדה בתנאים, אל מול ביזור מוחלט וחופש להורים. אני לא מציע הפרטה, אלא חיזוק המערכת הציבורית והגמשתה. יש היום קונצנזוס מוחלט בקרב מכוני מחקר ואנשי חינוך בצורך לבזר את הכוח של מערכת החינוך ולתת לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר את החופש להחליט על תוכניות הלימוד, ימי הלימוד, העסקת המורים וניהול התקציב".
השינויים האלה הם לא נושא חדש, אומר לוריא: זה היה הכיוון של דו"ח ועדת דוברת, שהציגה את מסקנותיה לשרת החינוך לימור לבנת לפני עשרים שנה. אבל ללוריא יש הצעות נוספות ש"צריך לדחוף לקונצנזוס", לדבריו, כמו מתן חופש להורים לבחור לאיזה בית ספר ישלחו את ילדיהם. "אנשים עוד לא רגילים לרעיון הזה, אבל כך מתנהלות מערכות החינוך המתקדמות בעולם, באנגליה, בשוודיה ובדנמרק", הוא אומר. "אגב, במדינות האלו יש חובת לימודי ליבה בבתי הספר הציבוריים, והערכים הלאומיים נכללים בחובות האלה. צריך להיות ברור שכל מורה בחינוך ציבורי שיטיף נגד המדינה יפוטר ובית הספר שלו ייסגר. אם רוצים לעודד ללמוד יותר תנ"ך, למשל, אפשר לתגמל עליו – כל מי שילמד שעה של תנ"ך בשבוע יקבל תוספת תקציב לשימוש חופשי. אבל מדינת ישראל תמשוך את ידיה מבתי ספר פרטיים, כל עוד לא עוברים שם על החוק".
יש לך גם הצעת מדיניות למאבק בארגוני המורים?
"זה לב האירוע. אין לממשלה תוכנית שמתמודדת באמת עם הסיפור הזה, וזה אבסורד, כי בלי שבירה שלהם לא תעבור שום רפורמה מהותית. ליבת הקיום של ארגוני המורים היא התנגדות לכל שינוי. מוכרחים לשבור את היכולת של ארגוני המורים לעכב שינויים במערכת החינוך".
כמו מורה טוב הוא מציג פתרון בשלושה שלבים: "א', שינוי של חוקי העבודה התקפים בישראל עוד מהתקופה העות'מאנית כך שיתאפשרו תחרות בין ארגוני עובדים, ייצוג חופשי, שקיפות ודמוקרטיה. ב', תקציבים: תפסיקו להעביר להם כסף ותראו איך הם מתקפלים. מדינת ישראל מעבירה בכל שנה 200 עד 250 מיליון שקל לארגוני המורים, בלי לדעת לאן הוא הולך - לטיסות, לחופשות, לאירועים, אף אחד לא יודע. ג', הסברה. צריך שרים אמיצים שיחליטו שהולכים לרפורמה רחבה, ובמשך שנה יבלו בלהסביר אותה לציבור כדי ליצור לגיטימציה ציבורית לשביתה הארוכה שהיא תגרור. בתקופה הראשונה יהיה רע, וצריך למצוא מראש מסגרות חלופיות לילדים ברשויות המקומיות לחודשי השביתה. אבל אחרי שיהיה קשה יהיה הרבה יותר טוב.
"או שנעשה את זה, או שיגיע אסון. צריך לעשות מעשים קשים ורדיקליים כדי למנוע אותו. קל לזהות אסון כשהוא רוכב על טויוטות לבנות ומחזיק בקלצ'ניקוב ברחובות שדרות, קשה לזהות אסון כשהוא מזדחל לאורך זמן והארס מחלחל לאט. אבל זה המצב של מערכת החינוך, ובשלב מסוים יהיה מאוחר מדי. לכן המאבק בארגוני המורים הוא הדגל שלי".
עוד פחות משנה יהיו בחירות. אתה בדרך לכנסת?
"אני נפגש עם כל מי שנמצא בהנהגה הנוכחית והעתידית, כדי שיכיר את המצב. אשמח לשתף פעולה עם כל מי שמערכת החינוך חשובה לו, ולא משנה מאיפה הוא מגיע. יש לי הצעות, ועוד לא החלטתי מה לעשות, אבל אלך רק למקום שתהיה לי השפעה בו. אביטל בן־שלמה (שהייתה משנה למנכ"ל משרד החינוך והתפטרה לפני כשנה – א"ז) היא הדמות המשמעותית היחידה שניסתה באמת להוביל שינוי, וזה הזוי שהיא לא הצליחה לעשות את זה בכהונה של קיש. משרד החינוך שבוי כמעט לחלוטין בידי הסתדרות המורים, וזו ספינה גדולה מכדי שאדם אחד יוכל להזיז אותה".
"מגיע מהימין הכלכלי אבל לא מאפשר תחרות". השר קיש | צילום: חיים גולדברג,פלאש 90
כשהכול יסתדר, איך ייראה בית הספר שטל לוריא ינהל?
"הייתי מורה טוב ואפילו מצטיין, אבל כדי לנהל בית ספר צריך להיות איש ניהול מוצלח. אני רוצה בית ספר שמותאם לקהילה שהילדים מגיעים ממנה, שיש בו מועצת הורים ששותפה בקבלת ההחלטות, שתוכנית הלימודים שלו נקבעת בשיתוף ההורים. לצורך העניין, אם זה בית ספר בפרדס־חנה הוא יכול להיות בית ספר יער שלומדים בו שעתיים ביום, בהרצליה - מוסד מצוינות שיש בו מורה אחד טוב שמלמד 300 תלמידים בהרצאה עם שלושים סטודנטים מתרגלים שמסתובבים ביניהם, ובבני־ברק - בית ספר תורני שאין בו חופשות כדי לא לבטל תורה. נשבור את הפרדיגמה הקיימת בשיתוף ההורים והמורים, אם זה מה שהם ירצו. וגם יכול להיות שזה יהיה בית ספר שלומדים בו בדיוק כמו היום, בכיתות עם לוח. אני לא רוצה לכפות את החזון שלי על הורים.
"בחלום אחר אני רוצה לשקם בתי ספר כושלים, אבל בתנאי שתהיה לי עצמאות מלאה בניהול התקציב, בהעסקת מורים ובפיטוריהם, במשמעת, בהכול. אבל זה לא יקרה עד שנשנה את מערכת היחסים בין משרד החינוך למנהלים, להורים, לרשויות המקומיות. אני אחזור רק אחרי השינוי".