הגדולה בכישרון גדול היא לדעת לחלוק אותו, להעביר ממנו הלאה ולשתף את הסובבים, גם הרחוקים. מתחת לאף של רבים, דודו טסה עושה זאת כבר לא מעט זמן, תוך כדי קריירה מלאת אלבומים והישגים שגם פורצת דרך במוזיקה הישראלית (ואפילו קצת מעבר לים, עד כמה שאפשר בימינו) ההלחמה המהודקת והעשויה כל כך טוב, של מוזיקה מזרחית/ערבית ורוק (שדרוג של מה שברי סחרוף החל וטסה כמו העלה מספר מדרגות) וטקסטים מחלחלים, נוכחים גם אצל אחרים. במדור זה נטייל בין שלל השירים והיוצרים שטסה סייע להם שאולי לא הכרתם.
באמצע שנות האלפיים, כשהוא כבר אחרי ארבעה אלבומים (אם מחשיבים גם את "אוהב את השירים" מ־1992, אלבום המושפע מגל המוזיקה הטורקית שהתרחש אז בארץ שהקליט כשהיה ילד) הוא הפיק את אלבום הבכורה של שלישיית מה קשור, "תנו לו צ'אנס" (עם שיר הנושא שהפך לקאלט יחד עם הקליפ המלא בסלבס), שאותם הכיר כחלק מהעבודה על תוכנית האירוח של אלי יצפאן, שם ניגן בלהקה שליוותה את התוכנית. גם בהקשר טלוויזיוני משהו - ב־2009 נבחר "רציתי לשיר" (שכתב עם שותף ותיק בשם טלי כץ) לשיר האודישנים של העונה השביעית של "כוכב נולד", בביצוע של מתמודדי הגמר של העונה השישית, ישראל בר־און, לי בירן וכרמל אקמן. לאחר כמה שנים, טסה כבר הגיע למקום מבוסס יותר בקריירה האישית שהוציא ממנו עוד יותר את הכתיבה הייחודית שלו, ובאופן מעניין זה קורה הרבה בזכות המפגש עם המשורר אלי אליהו, שהתחיל לעבוד עם טסה מהאלבום "סחרחורת" שיצא ב־2012, עם להיטים כמו "יש בינינו בית" ו"עם חלומות כאלה" לצד פנינים יפות. הוא תרם לחן יפהפה ל"ואולי" של מירי מסיקה, אחראי על ההפקה הייחודית בחידוש של "מרוב אהבה שותק" בביצוע של בועז בנאי, שלקח את המקור המשחקי והג'אזי של יוסי בנאי לרוק אפל ומלא כבוד לטקסט. אחריהם הגיע "לב חופשי" שהלחין למוקי, שהפך לשיר הנושא של אלבום המזוהה עם שינוי תדמית מעניין שפתח את סולן שב"ק ס' לסגנונות נוספים בקריירת הסולו שלו, שלב שבו גם ההורות נוכחת יותר ביצירה (עם "ילד של אבא" שזכה בשיר השנה).
הצד היפה יותר בעבודה של טסה עם אחרים הוא כנראה עם הקולות הנשיים, עם "אל תאמר" ו"בשעה טובה" שהלחין ליובל דיין עם מילים שלו ושל גלעד כהנא (גם הוא כותב מחונן שיודע לפתוח את שעריו לאחרים). עד היום אלו מהשירים המופלאים של דיין, לטעמי, ושיתוף הפעולה הזה חזר גם ב"יהיה מי שיאהב אותך ככה" ב־2022. מקווה שנשמע ממנו שוב. אפילו נסרין זכתה ל"העזתי" שיצר לה, מרגול ו"יאמה" הדרמטי, עלמה זהר ו"כחולת עיניים" וריף כהן עם
"Tomber De Haut" - בכולם ברור מי המבצעת, אך תמיד נוכח הניחוח הטסאי. חיבור ייחודי לדוגמה יש לו גם עם שמות חדשים יותר כמו מעיין ליניק, יוצרת ונגנית מופלאה (ובתה של אתי אנקרי) שקודם האלבום הראשון שלה הוציאה את "קדם", שבו טסה שוב נוכח בלי להפריע, מחזק בלי להשתלט. חיבור נוסף יפהפה הוא ההיפ הופ הישראלי, החל מרביד פלוטניק שאליו ניגש טסה עם רעיון לפזמון והצעה שיכתוב הוא את הבתים. פלוטניק (אז עוד נצ'י נצ'), ידען ואוהב מוזיקה ישראלית, התרגש מההזדמנות שהפכה לשיר "כל הזמן הזה", שזכה בשיר השנה של גלגלצ לשנת תשע"ז ופתח עוד נתיב של השפעה, בהמשך גם טונה עם "עומס יתר" שביצעו יחדיו ועבודה עם שמות כמו שאנן סטריט וזי קיי.
עוד אפיק ראוי לשבח הוא אמנים ותיקים, שאיתם טסה מרבה לעבוד - אבנר גדסי, שלמה ארצי, אלון אולארצ'יק, יהודית רביץ, אריק סיני, גידי גוב. חיבור נוסף יפה הוא עם אביתר בנאי, לו תרם ב"לא רואה אותי" מהאלבום הקודם של בנאי מ־2021, "החיים מתחילים לנגן". בנאי "החזיר" ב"לומד לדבר אהבה" המרגש שפתח את "שמש וענן" של טסה שנתיים לאחר מכן. נציין שכמובן היו גם לא מעט דואטים יפים במשך השנים ועוד תפקידי נגינה מסקרנים (אצל ישי ריבו בשני אלבומיו הראשונים) ועוד שירים שלא הגענו אליהם.
ונסיים עם החיבור שהצית בראשי את הרעיון למדור זה: טסה ונינט. זה החל ב־2015 באלבום השני של הפרויקט "דודו טסה והכוויתים", "עלא שואטי", שבו התארחה בשיר "דוב ותפטר", ועובר ב"גיבור" ו"תיל" מ־2018 שבהם הוא מעורב, ו"קמתי לרקוד", שהתגבש לאלבום שהשתתף בו כמפיק מוזיקלי של שיר הנושא, "גיבור" ו"שלא תיפול הרוח". לאחרונה יצא "אילו יכולתי יותר", שוב עם טסה וגלעד כהנא יחד. משהו בחיבור הזה מרגש מאוד, מדגיש את אחת המבצעות הטובות שיש לנו כיום במוזיקה הישראלית עם טקסטים ולחנים לא פחות טובים, מראה איזו זכות עצומה זו לשתף פעולה ולחלוק מהכישרון, ומזל שיש לנו דודו טסה ועוד כמותו שיודעים לעשות זאת.