קנאת ציירים מלווה אותי מילדותי

תכולת הספרייה נדמה לי שאני מעט חושש מהספרייה שלי. היא לא סודרה ולא זכתה לאוצרוּת מיום שהתחילה לאגור ספרים. ערבוביה של רבי נחמן ובורחס, אנציקלופדיות ומיתולוגיות, פרויד ויונג, הוקינג, הרמב"ם וקומיקס. האקלקטיות בהחלט מייצגת את טעמי, אך יש שם גם לא מעט שאריות של מערכות יחסים עתיקות, ספרים שהונחו מפאת כבוד בסיסי לספר באשר הוא, וספרים שפשוט לא יכולתי לזרוק מספרייתם של הוריי זיכרונם לברכה

שיטת מיון אין מיון, יש אנדרלמוסיה. מאחר שכל ספר שמגיע לביתי מונח בספרייה אף שכבר מזמן אין בה מקום, אזי כל מדף מכיל לפחות שתי שורות של ספרים. חלקם עומדים, חלקם שוכבים, חלקם מתריסים ללא שדרה, ויש גם אזורים של מגזינים, רחמנא ליצלן. אין דין ואין דיין בספרייה הזו.

מדף קרוב ללב היכן שנמצאים ספרי האמנות. אלה הספרים שאני חוזר אליהם תדיר. הם מזכירים לי נופים פנימיים שלעיתים אני חש אליהם געגוע. מצד אחד עלעול בספר על בסקיאט מסעיר בצבעוניות הקודחת שלו, מצד שני הוא מעורר שאט נפש על כך שהיא איננה שלי. נדמה שקנאת ציירים מלווה אותי מילדותי (דאלי, פיקאסו, רות'קו). מעבר לשנייה שבה אני חש דקירה קלה בצד, היא תמיד מעוררת בי השראה ורצון לקום ולעשות מעשה.

השפעת המלחמה לא קראתי כלל בזמן המלחמה. תחילה צרכתי חדשות באופן מופרז, עד כדי כך שכאשר לפתע שודר משהו שאיננו חדשות זה הרגיש לי חצוף. בשלב מסוים החלה גמילה מחדשות, והאזנה למוזיקה עזרה להעתיק אותי למקומות בריאים יותר. קצת לפני המלחמה סיימתי את ספרי החדש שיוצא כעת, וזה פינה הרבה נדל"ן רוחני שהחל להתמלא מחדש. לאחר ההלם הראשוני של המלחמה חזרתי לכתוב במלוא המרץ, מה שבכלל לא אפשר את חזרתי לקריאת ספרים.

על ארבעה ספרים

מסעות בדרוקסלנד

מיכאל דרוקס

אוצרת: גליה בר אור

ספר שראה אור בעקבות תערוכה רטרוספקטיבית במשכן לאמנות עין חרוד. אני זוכר אותי פוסע לתוך חלל התערוכה ועובר טרנספורמציה מיידית. דרוקס באמנות שלו העתיק אותי מיד למקום חדש, לגיאוגרפיה הרוחנית שלו. הרבה עבודות נהדרות היו בתערוכה, אבל סדרת עבודות אחת נשארה איתי מאז ועד היום – עבודות שבמרכז כולן נמצאות מפות. השימוש במפה כחומר גלם ראשוני ליצירה הרעיש אותי ממש, ואני זוכר אותי יוצא מעין־חרוד פוסע באוויר.

סיפור על אהבה וחושך

עמוס עוז, כתר

הפעם הראשונה שבה שיחקתי אי־פעם היה בסרט של נטלי פורטמן, "סיפור על אהבה וחושך", בתור אביו של עמוס עוז. כדי להתכונן לתפקיד קראתי את הספר. עד אז, לא קראתי אף ספר של עמוס עוז ולא ידעתי עליו דבר. מאה העמודים הראשונים היו כבדים לי וכמעט נכנעתי, ואז לפתע הספר מקבל תנופה ועשרות סיפורים מתחילים להישזר, צומחים ומצמיחים את עלילותיהן של הדמויות הראשיות ושל המדינה הצעירה שלנו. העברית כל כך עשירה, שאתה מוצא את עצמך עוצר לעיתים רק כדי לנשום ולעכל את הפלא.

אסטריקס

סדרת ספרי קומיקס

רנה גוסיני ואלבר אודרזו

מאז שהייתי כבן חמש קראתי את סדרת אסטריקס בשקיקה. זהו קומיקס שעוסק בכפר גאלי קטן בצרפת הכבושה בידי הרומאים. הכפר של אסטריקס היה הכפר היחיד בצרפת ששמר על עצמאותו, וככזה היה מוקף אויבים שמחפשים להכניע אותו. אני משער שכילד זה התחבר לי מאוד לישראל הקטנה שנאבקה גם היא בכל שלב על חייה. מה שאִפשר לאסטריקס וחבריו לשרוד היה שיקוי פלא שנתן להם כוח־על, שניצח את האימפריה הרומית בכל פעם מחדש. כילד הבנתי שיצירה היא השיקוי הקסום שלי.

הוא הלך בשדות

משה שמיר

ספרית פועלים

לא הסיפור כאן אחז בי ולא הדמויות, אלא השפה. לא חשתי הזדהות עם הדמויות, לא רותקתי או נמתחתי על ידי העלילה, אך השפה הייתה סמיכה, רב־רובדית, עמוקה, כזו שכבר לא שומעים או כותבים היום. שפה שמצד אחד מנסה להשתחרר מכבלי היותה שפת קודש, אך החול שחדר אליה רק מחדד את הסודות והמתנות שמסתתרים בכל משפט. קפסולת שפה משנת 1947. עונג גדול.