שירו של הרב שנפל בקרב ממשיך להדהד

זה התחיל כחיפוש אישי. אחרי קיץ קשה שהתאפיין באתגרים בריאותיים רבים, מצאתי את עצמי גוללת ברשת בחיפוש אחר משהו עמוק יותר – מבט תורני על האופן שבו מסתיימת שנת קללות ומתחילה שנת ברכות. חיפשתי נחמה שתזכיר לי כי הקושי אינו נמשך לנצח, וכי אפילו הכאב מפנה את מקומו, בבוא העת, להתחדשות.

התוצאה הראשונה שעלתה על המסך הייתה מאמר שכותרתו "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". הוא נכתב על פרשת השבוע שלפני ראש השנה, בידי הרב אבי גולדברג.

אבל התוצאה השנייה עצרה אותי. המאמר "ניגונו של צדיק”, מאת הרב אהרן וייט, נפתח במילים: "בשבת בראשית, כ"ו באוקטובר, נהרג הרב אבי גולדברג בלבנון".

השבוע, לפי הלוח הלועזי, מלאו שנה לנפילתו של גולדברג – הרב הצבאי הראשון בצה"ל שנהרג בקרב מאז מלחמת יום הכיפורים. הוא היה חבר, מורה ומוזיקאי – ונפל ימים ספורים בלבד אחרי שמאמרו התפרסם.

העיתוי לא היה מקרי. גולדברג גילם במעשיו את המילים שחיפשתי – את האמונה כי אור יכול לצמוח מתוך חושך, וכי שיר יכול לעלות גם מתוך כאב.

הרב גולדברג היה מורה נערץ ומחנך בתיכון הימלפרב בירושלים. הוא היה ידוע באופיו השקט, בענוותו ובאמפתיה עמוקה – תכונות שהפכו אותו למנהיג טבעי ולמדריך נערץ. במהלך המלחמה שפרצה לאחר ה־7 באוקטובר 2023, הוא התנדב ושירת כרב צבאי במילואים בגדוד 8207 של חטיבת הנח"ל. תפקידו היה להעניק לחיילים תמיכה רוחנית, תפילה והכוונה בחזית הצפונית. הוא נהרג בקרב בתוך לבנון והוא בן 43 בלבד.

רבים הכירו את גולדברג ואת רעייתו, רחל, דרך המוזיקה. יחד, כזוג צעיר וכמשפחה צעירה, הם חיו תקופה בממפיס, שם לימדו והשרו השראה בקהילה המקומית. הם נהגו להביא מוזיקה למפגשי שבת – לפני כניסתה ולאחר צאתה – ולמלא את החדרים בהרמוניה וברגש. הכלים שלהם התמזגו באחדות שגרמה למאזינים להרגיש חלק ממשהו גדול מהם: שלם, שמח וקדוש, שבו נמסים דאגות השבוע. מוזיקתם לא הייתה מופע – אלא חיבור. התרוממות רוח משותפת.

אך השפעתו של גולדברג חרגה בהרבה מהמנגינה. הייתה בו עוצמה שקטה ושמחה פנימית שקרנה החוצה. ענוותו ואמונתו הבלתי מתפשרת הותירו חותם על כל מי שפגש בו. הוא לימד במעשיו כי קדושה איננה שמורה רק לתפילה או ללימוד תורה – אלא נגלית גם באחווה, בצחוק משותף, באירוח ובשירה.

מילותיו האחרונות, שבהן כתב על המעבר משנה של קללות לשנה של ברכות, נקראות היום כמו מסר אלינו – מסר כי ההתחדשות והתקווה אינן מושגים מופשטים, אלא מציאות חיה, הנשענת על אמונה ועל קהילה.

המפגש המחודש עם מילותיו בראש השנה היה עבורי תזכורת רכה: גם אחרי קושי או אובדן, הברכה נמשכת. התורה מלמדת שקללה יכולה להתהפך לברכה. גולדברג גילם את המסר הזה בחייו – והוא מוסיף להשריש אותו בזיכרון.

מה שהתחיל כחיפוש שנבע מתסכול וגעגוע לריפוי, הסתיים בתחושת תודה – בהכרה מחודשת ששנה באמת יכולה להתחיל בברכה. אנשים שממלאים את העולם במוזיקה, כמו גולדברג, משאירים אחריהם הד של ניגון שממשיך להישמע זמן רב אחרי שהצליל האחרון דועך.

כיום, הקהילה בדרום ירושלים שבה חי ממשיכה את מורשתו בדרך מוחשית: היא בונה בית כנסת חדש לזכרו – מקום שיישא הלאה את רוחו של לימוד, אמונה וניגון. בשעה שהעולם היהודי מציין שנה לנפילתו של הרב אבי גולדברג בקרב, יהי זכרו נר של אור ושל הרמוניה. ויהי רצון שמשפחתו וקהילתו ימצאו נחמה בידיעה ששירו נמשך – חזק, עמוק ונצחי.