הידיעה על החזרת גופותיהם של אריאל כפיר ושירי ביבס הגיעה אל יואל לוי, מאמן כושר יהודי־בריטי, יום לאחר שנרשם למרתון ירושלים. "הבשורה טלטלה אותי", מספר לוי. "נושא החטופים נגע לליבי יותר מכל דבר אחר, וכשקראתי על משפחת ביבס, הרגשתי שנפשי נקשרה בנפשם. זה אולי יישמע קצת מטופש, אבל יש לי שני אחים ג'ינג'ים, ולא יכולתי שלא לחוש אמפתיה מיוחדת לסיפורם של אריאל וכפיר. הרגשתי שאני חייב להנציח אותם. החלטתי שבמרתון בירושלים ארוץ בתחפושת של באטמן. רציתי בעיקר למשוך תשומת לב - שכל מי שיראה אותי יחשוב שאני מוזר, ואולי יחפש ברשת למה הבחור המצחיק הזה רץ מחופש לגיבור־על. קיוויתי שככה גם אחרים יגלו את סיפורה של משפחת ביבס, וצדקתי. זו ההסברה שאני מאמין בה: לא להכריח אנשים להכיר את המציאות הישראלית, אלא לגרום להם להתעניין בה".
שלושה שבועות אחרי המרתון הירושלמי עטה לוי את בגדי באטמן גם במרתון לונדון. כל הרשת עסקה בבחור שרץ עשרות קילומטרים בתחפושת סינתטית ומשונה, וגופי תקשורת מקומיים ובינלאומיים סיפרו את סיפורו – כלומר את סיפורה של משפחת ביבס. "המטרה שלי היום היא לרוץ את המרתונים הבולטים בעולם בתחפושת הזאת, כדי שאף אחד לא יוכל לשכוח את אריאל וכפיר". לפעילות שלו, הוא מספר, הצטרפה מטרה נוספת, חשובה לא פחות. "כשרצתי את מרתון סידני, קרה דבר מדהים: הקהילה היהודית המקומית הגיעה לעודד אותי עם דגלי ישראל ובלונים כתומים. באותו רגע הבנתי שהיוזמה המשונה הזאת כבר לא שייכת רק לי - היא שלנו, של כל יהודי באשר הוא, גם אם הוא חי בקצה המרוחק ביותר של העולם. היום אני רואה בזה שליחות כפולה: גם להנציח את משפחת ביבס, וגם לעורר בקרב יהודי התפוצות גאווה פומבית על עצם היותם יהודים. בעידן שבו יהודים באירופה ובארצות הברית חוששים לחשוף את זהותם - המטרה שלי היא לעודד אותם להיות מי שהם, בלי פחד ובלי התנצלויות".
והייתה עוד תגובה אחת, בלתי צפויה, שהוא לא ישכח לעולם. כשסיים את מרתון לונדון, עייף ותשוש, חזר לוי לביתו, התקלח, שקע במיטה ופתח את הטלפון. "לא האמנתי למראה עיניי", הוא משחזר. "קיבלתי הודעה בפייסבוק מירדן ביבס. בהתחלה הייתי בטוח שמדובר בפרופיל פיקטיבי, אבל זה היה באמת הוא. התהפכה לי הבטן מהתרגשות. הוא כתב לי מילים יפות כל כך, מלאות תודה. סיכמנו שניפגש כשאבקר בישראל - וזה אכן קרה בחודש יולי השנה".
המפגש עם שורד השבי ירדן ביבס ועם אמו פנינה מתואר בפיו של לוי כאירוע משנה חיים. "הם התייחסו אליי בצורה מדהימה, כאילו אני בן משפחה", הוא משחזר ועיניו נוצצות. "ירדן אמר לי שרבים דיברו על שירי, אריאל וכפיר, אך היוזמה שלי ריגשה אותו במיוחד כי אני פעלתי למענם, ולא רק דיברתי עליהם. הפגישה בינינו השפיעה עמוקות על תפיסת המציאות שלי. אף שירדן היה שבוי במקום החשוך ביותר בעולם, יש כל כך הרבה אור באיש הזה. אמו נתנה לי סיכה של באטמן בצבע כתום, ומאז היא תמיד איתי. אני פשוט לא מסוגל לרוץ בלעדיה".
עוד כתבות בנושא
לוי, 26, נעשה בשנים האחרונות לאחד מיוצרי התוכן היהודים המוכרים והפופולריים ביותר בעולם - תחילה כמאמן כושר שמתמחה בהתאמת אורח חיים בריא לאורח חיים יהודי, ובהמשך כציוני גאה העוסק בהסברה בדרך ייחודית משלו.
אנחנו נפגשים בתל־אביב במהלך אחד הביקורים התכופים שלו בארץ הקודש, מסתבר שקשה להסתובב איתו ברחוב בלי שאנשים יעצרו אותו לבקש סלפי. הוא לומד עכשיו עברית, אבל עדיין אינו מרגיש שהוא שולט בשפה. הוא נולד בלונדון, וכשהיה בן שבע עברה משפחתו למנצ'סטר. "בילדותי אובחנתי כסובל מדיסלקציה, והלימודים בבית הספר היו עבורי אתגר לא פשוט", הוא מתחיל את סיפורו. "לכן הספורט הפך למרחב הבטוח שלי - המקום שבו הרגשתי שאני טוב ומוצלח. בריצה שחררתי הרבה אנרגיה, והתחביב הזה הפך לתשוקה הגדולה ביותר שלי. ב־2017 הייתי האדם הצעיר ביותר שרץ אי פעם את מרתון לונדון. כשסיימתי את המסלול היה לי ברור שלעולם לא אשתתף עוד במרתון, אבל טעיתי".
את קריירת הרשת שלו החל לוי בשנת 2019, בפרופיל שנקרא Live Well With Yoel. עם פרוץ מגפת הקורונה שונה השם ל־The Jewish Fitness Coach, ואת המותג המצליח הזה הוא ממשיך לתחזק עד היום. "כשהתאהבתי בעולם הריצה, התחלתי לעקוב אחרי מאמני כושר ותזונאים ברשת, וגיליתי מהר מאוד שאף אחד מהם לא יכול להיות מקור השראה בשבילי – כי אף אחד מהם לא שמר על כשרות ולא התייחס לשבתות ולחגים. ניסיתי לאמץ את ההרגלים שלהם כדי ליהנות מאורח חיים בריא יותר, אבל איך אני אמור לוותר על פחמימות בליל שבת? ולמה בכלל שאוותר על החלה שלי?" שואל לוי – שבכותרת דף האינסטגרם שלו מגדיר את עצמו בתור "Proud Jew & Challah Lover". "בשלב הזה הבנתי שקהל האינסטגרם צריך מאמן כושר יהודי, שידע לעשות סדר בדברים ולחבר בין הרצוי למצוי. האג'נדה שלי היא לאפשר לאנשים לאכול חלה תוך כדי ירידה במשקל".
עוד כתבות בנושא
נו, וזה אפשרי?
"ברור שאפשרי, ואפילו רצוי. הרי שם המשחק הוא מינון. כן, אם תאכל חלה שלמה, סביר להניח שלא תצליח לרדת במשקל. אבל, וזה אבל חשוב, אם תיקח פרוסה יפה של חלה רכה ומתוקה, לצד כמות לא פחות מכובדת של ירקות וחלבון איכותי - תוכל לשמור על אורח חיים בריא. יותר מזה: תוכל לשמור גם על שמחת החיים שלך. וזו המטרה האמיתית".
אני, בתור שמנמן מדופלם, לא משוכנע עד כמה אהבתך לחלה אמינה.
"זה יישמע אולי מפתיע, אבל לפני שאני רץ מרתון אני אוכל כמויות לא הגיוניות של חלה, ממש עד רגע הירידה למסלול. מבחינתי זה המאכל האולטימטיבי: מספק המון אנרגיה, קל לעיכול, ובעיקר טעים בטירוף".
אז הסיסמה הידועה של החגים היהודיים, "ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל", לא אמורה לאיים על הגזרה שלנו?
"אני מאמין שהיהדות היא דת שמקדשת איזון. קיצוניות, לכל כיוון, לא מתכתבת עם אורח חיים יהודי אמיתי. הייתי שמח להפחית קצת מכמויות הסוכר בכמה מהקינוחים שלנו, אבל לא פחות חשוב - הייתי שמח להפחית את רגשות האשמה שמלווים כל ביס וביס. יש מקום בירושלים שמכין את הרוגלך הכי טעימים בעולם. פעם הייתי נוסע לשם במיוחד, קונה קופסה שלמה - ואז מרגיש נורא עם עצמי. היום כבר לא. די, תנו לי ליהנות מהרוגלך שלי".גישתו של לוי הצליחה לכבוש את ליבם של יהודים רבים בעולם, ולאו דווקא כאלה שחיים בדיאטה תמידית. לחשבון האינסטגרם שלו יש כיום מאות אלפי עוקבים, ואלה הפכו לקהילה של ממש. "תמיד חלמתי לשמש מודל השראה לבני גילי ואפילו לחבר'ה צעירים יותר, אבל לא ציפיתי להגיע לקהל רחב כל כך", הוא אומר בכנות. "פונים אליי גם נערים שסובלים מאנטישמיות בבית הספר, וגם מבוגרים שרוצים להכניס הרגלים חדשים לאורח חייהם. לא חשבתי שבני 60 או 70 ימצאו בפרופיל שלי תוכן מעניין ורלוונטי עבורם, אבל נוצרה כאן מעין משפחה גדולה ומגוונת".
עד 7 באוקטובר 23' הוא התמקד באינסטגרם שלו בעיקר בכפיפות בטן ובאפיית שניצלים דלי קלוריות, לאחריו, עבר לעסוק בנושאים אחרים לגמרי. "אני זוכר את היום ההוא כאילו היה אתמול. הייתי בדרכי לבית של חבר כדי לראות יחד משחק כדורגל, ואז החלו להגיע סרטוני הזוועות. נשארתי חסר מילים. הרגש הראשון היה הלם, והשני - צורך לפעול. אינני ישראלי, אבל באותו רגע חשתי רצון להיות חלק מהסיפור הישראלי בכל דרך אפשרית. חשבתי מהי התרומה שאני יכול לתת למדינת היהודים בעת משבר כזה, מהם הכלים שברשותי, והבנתי שהפעילות ברשתות החברתיות היא האמצעי שבעזרתו אני יכול לחולל שינוי".
כך החל לוי לעסוק בהסברה, אך בפרופיל שלו לא תמצאו כמעט סרטונים שמדברים על ביטחון, טרור או פוליטיקה. לוי אינו יוסף חדאד, וגם לא נועה תשבי; הסגנון שלו שונה וייחודי לו. בביקוריו הרבים בישראל הוא מקפיד להגיע גם למקומות נשכחים בארצנו הקטנטונת, לפגוש אנשים שעוסקים בעשייה חברתית ולתת להם במה. המטרה שלו היא להציג את פניה היפות ביותר של המדינה, ולגרום לקהל הרחב להתאהב בה – ושוב, בלי לדרוש זאת. הוא גם נוהג להעלות תמונות שלו מתפלל בכותל או מניח תפילין בשלל מקומות, כולל מסלול המרתון.
השפיע על תפיסת המציאות. ירדן ביבס | צילום: מתוך האינסטגרם
"אני לא מומחה לגיאופוליטיקה, למה שמישהו ירצה להקשיב לניתוחים שלי בנושא המלחמה? מהי סמכותי להסביר לאנשים עובדות ביטחוניות כאלה ואחרות? הבנתי שאני צריך לעסוק אך ורק בתחומים שיש לי בקיאות בהם והחלטתי לתת ביטוי לנפש, לאופן שבו היא משפיעה על הגוף ולהפך. הרי אני התחלתי לעשות ספורט כדי לשחרר לחץ, לא כדי להיות חטוב. בשנתיים האחרונות חזרתי למקורות. היום אני מנסה לעזור לאנשים להפחית לחץ וחרדה באמצעות פעילות גופנית, ומלמד מהו החוסן של החברה הישראלית ואיך כל אחד ואחת יכולים למצוא בתוכם את הכוח להמשיך גם בזמנים הקשים ביותר".
לוי הוא הצעיר בארבעת ילדי משפחתו. אחותו חנה, הגדולה ממנו בעשור, לוקה בתסמונת דאון, ועוקביו ברשתות החברתיות כבר מכירים אותה היטב. "לא אשקר, זה לא פשוט לגדול לצד אחות עם התסמונת, אבל יש בזה גם הרבה יתרונות", הוא משתף. "חנה לימדה אותי להיות אדם סבלני, אכפתי ואמפתי. אני מודה לה על כך כל יום".
כמה מהעוקבים שלך הם בעצם עוקבים של חנה?
"רובם! חנה היא הכוכבת האמיתית בבית, היא דמות חשובה מאוד בחיים שלי, ולכן היא חלק מרכזי בעשייה החברתית שלי ובפעילותי ברשתות. לרוב החברים שגדלתי איתם לא היו אחים עם מוגבלויות, ולכן היה לי חשוב לנרמל את חנה ולהנגיש אותה לקהל הרחב. אני מאמין שההתמודדות שלה יכולה לשמש השראה לרבים. היא לא מתקשרת במילים בצורה פשוטה, וקשה לה מאוד ללכת, אבל למרות הכול אחותי היא האדם הכי טוב ושמח שפגשתי אי פעם".
אחותו חנה | צילום: מתוך האינטגרם
מעולם לא הרגשת שאתה מתבייש בה?
"שאלה קשה מאוד, ולכן טובה מאוד. כן, בילדותי התביישתי בה. צריך להבין שהכול היה הרבה יותר קשה עם חנה. ללכת לפארק, לצאת למסעדה - כל פעולה פשוטה דרשה המון מאמצים משפחתיים ולא מעט עבודה מאחורי הקלעים. לכן התביישתי, לא רציתי שיראו אותנו פגיעים, שרויים במצוקה. אבל היום? היום היא הגאווה הכי גדולה שלי. באמת. היא הופכת אותי לאדם הרבה יותר טוב. איך אני יכול לא להתגאות בזה?"
עוד כתבות בנושא
חנה צפויה גם להיות שותפה בחלום הבא שהוא עומד להגשים. "בשנה הקרובה אני מתכוון לרוץ במרתונים של תל־אביב, טורונטו, ניו־יורק, מיאמי, פריז, קייפטאון, סאו־פאולו ובואנוס־איירס", מספר לוי. "במרתון תל־אביב, שיתקיים בסוף פברואר, גם חנה תשתתף: חלק מהמסלול אני ארוץ איתה, כשהיא יושבת על כיסא גלגלים ואני בתחפושת של באטמן. מגניב, לא? תמיד רציתי שאחותי הגדולה תהיה איתי ברגעים משמעותיים בחיי, ואין מקום טוב יותר מישראל להגשים את החלום הזה".
צילום: מתוך האינסטגרם
ואם כבר מדברים על חלומות - אחרי שתרוץ בכל מסלול מרתון אפשרי בעולם, מה עוד תרצה לעשות?
"עם תום המלחמה אני רוצה להתמקד שוב בספורט, בתזונה נכונה ובאורח חיים בריא. המטרה שלי היא לגרום ליהודי העולם להרגיש טוב עם עצמם בתוך הגוף שלהם, בלי לוותר על הזהות או על המסורת. אני חושב לכתוב ספר בישול שייתן גרסאות בריאות למתכונים האיקוניים של המטבח היהודי. אבל אם אתה שואל אותי מה החלום האמיתי, התשובה היא אחת: לייצר קו של מוצרים בריאים שישלבו את הטעם המדויק של המאכלים היהודיים האהובים על כולנו עם ערכים תזונתיים איכותיים. אוכל שיעשה טוב לגוף שלנו, לא רק לנשמה".
ומה בנוגע לעלייה לארץ? חשבת לעבור לגור כאן?
"בוודאי. אני חושב על זה כל הזמן, וברור לי שזה יקרה. למעשה, השאלה היא לא אם אגור בישראל, אלא מתי. עלייה היא אירוע חד־פעמי בחיים, ולכן חשוב לי שהיא תהיה בלתי נשכחת. במקרה שלי, לא מדובר לכאורה באתגר גדול במיוחד או בשינוי שעלול להיות דרמטי מדי, אבל אני חושב שהמסע שהתחלתי באנגליה עדיין לא הסתיים. לא הגעתי ליעד. אני חייב לסיים אותו לפני שאוכל לחזור הביתה - ואז זה יהיה לתמיד".
עוד כתבות בנושא
