"מקווה לגשם מעל הממוצע, אבל התחזית היא עוד שנה שחונה"

שלום חזי, מה שלומך?

"ברמה האישית בסדר. ברמה הלאומית אני דואג להרבה קרובי משפחה מגויסים, כולל הבן שלי, וגם לכל החיילים. אני מקווה שנסיים את המלחמה בניצחון ברור ומובהק, בהחזרת החטופים והחיילים לשלום. בממד המקצועי אני מתפלל לחורף גשום במיוחד".

אנחנו רגע לפני חג סוכות, שבו נידונים על המים, ושני רגעים מתחילת הזכרת הגשמים. איפה זה פוגש אותך, אדם שנמצא גם בבית הכנסת וגם בשדה המדידות והמודלים?

"עברנו את החורף השחון ביותר במאה השנים האחרונות. כמות המשקעים הייתה רק חצי מהממוצע, והגשם גם היה פרוס בצורה לא טובה. היה אירוע גשם במעגן־מיכאל שבו בתוך ארבע שעות ירדה חצי מכמות הגשם השנתית. כמות גשם שיורדת בטווח זמן קצר כל כך לא עוזרת למקורות המים שלנו. אנחנו מאבדים המון מים, הם זורמים לים. אנחנו אוהבים גשם שיורד בנחת במשך תקופה ארוכה, מרווה את האדמה ומחלחל למקורות המים התת־קרקעים שלנו.

"כ־70 אחוזים מהמים שמגיעים אלינו הביתה מקורם במתקני התפלה. אנחנו עובדים על הגדלת כושר הייצור של המים המותפלים. אנחנו מקדמים פעולות לעידוד חיסכון במים בציבור, ולא פחות חשוב מכך מתפללים לגשם. אבל אני מאמין שא־לוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, ואנחנו פועלים לעזור לעצמנו.

"ב־2018 סיימנו חמש שנות בצורת. באותה תקופה הייתי סמנכ"ל במשרד האנרגיה, ניסחתי החלטת ממשלה לשיפור משק המים, ורשות המים ביצעה אותה. לאחר מכן קיבלנו רצף של חמש שנים גשומות. לכן אנחנו גם פועלים וגם מתפללים לגשם, ואני מקווה שזאת תהיה שנה גשומה מעל הממוצע, למרות שהתחזית לחורף הקרוב היא עוד שנה שחונה. לפי התחזיות קדימה, בעשרות השנים הבאות המשקעים יפחתו וילכו, במיוחד בצפון. אבל יש לנו תוכנית אב למשק המים עד שנת 2075".

אם 70 אחוזים אחוזים מהמים שאנחנו שותים מותפלים, ואם אנו עובדים על הגברת הייצור, מדוע אנחנו צריכים גשם?

"קודם כול בגלל הטבע. מי שטייל בקיץ בצפון, בכנרת או בנחלים ראה את זה. ניסינו לשוט בקייאקים בשבוע שעבר, ונאלצנו לרדת מדי פעם מהסירה ולדחוף אותה כי אין מים. הטבע זקוק לגשם כדי שהמערכת האקולוגית תישמר וכדי למלא את מקורות המים.

"דבר שני, החקלאים. הם מעדיפים לקבל את המים האלה בחינם, משמיים, ולא לקנות מים יקרים. ראינו גידול בצריכת המים של החקלאות. דבר שלישי, מקורות המים שלנו עדיין נסמכים על הגשם, ואנחנו רוצים שכמה שיותר גשם ימלא אותם - גם הכנרת וגם האקוויפרים שלנו, בהר ובחוף".

אתה מנהל את משק המים ומתבסס על תרחישים. האם הם לפעמים שגויים?

"למרות ההתפתחות המדעית והמחשובית, חיזוי האקלים הוא תחום מורכב. התחזית לשנה שעברה צפתה שזאת תהיה שנה שחונה, אבל בשיעור של 80 אחוז - כלומר, 20 אחוז מתחת לממוצע הרב־שנתי. התחזית הזאת התבססה על עשרות מודלים בינלאומיים של כל גורמי המקצוע, השירות המטאורולוגי וגם השירות ההידרולוגי, אבל אף אחד לא חזה את עוצמת היובש".

אז מאיפה מביאים עודפים?

"נכנסנו לחורף הזה במצב טוב, כי אחרי חמש שנים גשומות מקורות המים שלנו היו במפלס הקו הירוק. זה מצב שלא היינו בו מ־1996. נקודת הפתיחה הייתה טובה. חוץ מזה, אנחנו מגדילים את ההיצע ושואפים להקטין את הביקוש. פנינו למתקני ההתפלה, ביקשנו שיגדילו את הייצור, ורכשנו מהם עוד מים. אנחנו עובדים על הגדלה קבועה של כושר הייצור של המים המותפלים, ובונים עוד מתקנים".

איך מקטינים את הביקוש? יש משהו שהצרכן בקצה יכול לעשות?

"אנחנו בוחנים כרגע את הדרך להעלאת מודעות הציבור. במאמץ לא גדול ובלי פגיעה באיכות החיים שלנו, אנחנו יכולים לחסוך מאוד במים. זה אומר לקצר מקלחת בדקה, לסגור את הברז כשמסבנים כלים וכשמצחצחים שיניים. כדאי גם לוודא שיש בבית אסלה דו־כמותית. מי שיכולים להוביל את ההורים לחיסכון במים הם הילדים הקטנים.

"במקביל אנחנו בוחנים עם משרד החקלאות את התאמת הצריכה במים בענף החקלאי. החקלאים ברמת הגולן ובגליל העליון ייבשו ועקרו השנה עשרות אלפי דונמים של גידולי שדה בגלל המחסור במים".

במשך שנים שאבנו מים מהכנרת, ובקרוב אתם עומדים להוביל מים לכנרת. מה הרעיון של המוביל ההפוך?

"בין 2013 ל־2018 היה רצף של שנות בצורת חריפות. ההיסטוריה מלמדת שהן באות ברצף. בזמנו המפלס התקרב לגובה שאנחנו לא רוצים להגיע אליו, כי עלולה להיגרם פגיעה בלתי הפיכה לכנרת. בעקבות כך יצא לדרך מיזם המוביל ההפוך: הוא לוקח מים מותפלים מהים התיכון עד הכנרת. חנכנו אותו ב־2022, אבל לא היינו צריכים להשתמש בו. בחודש הקרוב אנחנו עומדים להפעיל אותו. זה דבר שאין לו תקדים ואין לו מקבילה בעולם: הזרמת מים מותפלים לטבע.

"הרעיון הוא לנצל את חודשי החורף, שבהם צריכת המים יורדת, ולהפנות לכנרת את המים המותפלים שאין בהם צורך. מעבר לשמירה על המאזן האקולוגי של הכנרת, זה סוג של תעודת ביטוח. אנחנו משתמשים בכנרת כמאגר אסטרטגי, ונאגור את המים שאינם בשימוש. ההזרמה גם תעבור בנחל צלמון ותחיה את הנחל, שהיה בעבר נחל איתן".

גם מדינות בעולם שלא חשבו שתהיה להן מצוקת מים צריכות ללמוד לנהל את משק המים שלהן. הן מגיעות אליכם?

"כן. הייתי אומר בענווה שמשק המים בישראל נחשב לאחד מהחמישה ואפילו השלושה הטובים בעולם. אחרי בצורות וגלי חום, מדינות בעולם מבינות שאי אפשר לסמוך על כך שהגשמים שירדו בעבר ימשיכו לרדת.

"לפני פרוץ המלחמה הגיעו לכאן 25 משלחות כדי ללמוד איך מנהלים משק מים יציב ובר־קיימא. אנחנו חלוצים בעולם בעניין הזה, ומעבירים ידע להמון מדינות.

"הגשמים נותנים לנו רק חצי מהמים, אבל אנחנו צריכים לספק 100 אחוזים. זה באמת מדהים שמשק המים בישראל מתפקד ויש מים בברזים. זה לא טריוויאלי. אנחנו חיים במדינה שחצייה מדבר, מקו באר־שבע ודרומה. האוכלוסייה פה, בניגוד לאירופה, גדלה, אבל הגשם לא גדל בהתאם. ובכל זאת, אנחנו מספקים פה מים בריאים וטובים.

"תכתבי גם שאני שותה מי ברז. הם טובים. אין לי בבית מכשירי סינון. משק המים פה יציב וזה נראה לנו טבעי, אבל עובדים על זה, מקימים מתקן התפלה במיליארד וחצי או שני מיליארד שקלים. אנו מניחים צינורות להוביל את המים, לפעמים למקומות גבוהים, אוספים את הביוב, מטפלים בו ומביאים אותו לחקלאים. 85 אחוזים ממי הביוב שלנו מטופלים ומועברים לענף החקלאי, וגם בזה אנחנו מספר 1 בעולם - ובפער עצום מהמקום השני.

"זה נראה לנו טבעי, אבל מאחורי המים שלנו יש הרבה אנשים - לא רק ברשות המים אלא גם בחברת מקורות, בתאגידי המים ובאגודות המים. הם עובדים קשה כדי לדאוג שיהיה לנו כל הטוב הזה".

עכשיו קחו כוס מים ביד. נכון שאתם מתבוננים בהם אחרת?