"אי אפשר לבטא את הרגעים שבהם לב שבור פוגש שכינה"

הרב מרדכי (סולי) אליאב

מנכ"ל הקרן למורשת הכותל המערבי

בן 68, נשוי לאילנה, אב לארבע בנות ובן אחד, סב ליותר מ־25 נכדים. גר בעיר העתיקה: "ירושלים היא בית חיינו, היא הלב"

שלום סולי, מה שלומך?

"רואים בטוב ירושלים. אני בהתרוממות רוח עצומה. אנחנו נמצאים בתקופה גדולה. הלוואי שנדע למשוך את הרגע הזה לתוך השנה הבאה כולה, כי זאת תקופה של קומה אחרת".

אתה חולה, אולי כי מראש חודש אלול אתה בסליחות בכותל בכל לילה. זה לא אינטנסיבי מדי?

"אני מותש בגוף אבל מרומם ברוח. בכל שנה הסליחות ההמוניות התחילו בערך באמצע אלול. עכשיו הן מתחילות בב' באלול. בחודש הזה לבדו היו כאן מיליון איש. זה קרה בהדרגה, אבל ככה היא הגאולה. בהתחלה קמעא־קמעא ובסוף היא רבה והולכת.

"כשמדברים על פרספקטיבה של עם, לא מדברים על שנה או שנתיים או עשר. כשיחזקאל הנביא מתאר את הגאולה הוא מדבר על השלב של קיבוץ גלויות. ריבונו של עולם אומר 'ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם'. אנחנו חיים בשלב הזה. אבל במקביל מגיע שלב נוסף שמשתלב בו ומרומם אותו: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם', ויותר מזה, 'והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר'. מי לא רואה שאנחנו נמצאים עכשיו בשלב שֶׁלב האבן מתחלף ללב בשר?"

אנשי הקרן למורשת הכותל גם מביאים לכל מעמד סליחות אנשים שזקוקים במיוחד לכוחות ולנחמות.

"נכון. בכל ליל סליחות אנחנו מתאמצים להביא משפחות שכולות, פצועים ומשפחות חטופים. באחד הלילות, כשהבאנו לסליחות נפגעי טרור, ביקשתי מאבא של צאלה גז לומר את הקדיש האחרון. הצגתי אותו קודם. הוא אמר 'יתגדל ויתקדש שמיה רבה', היה אפשר לחתוך את השקט בסכין, ואז 18 אלף איש צעקו יחד 'אמן יהא שמיה רבה'. בסוף הוא ביקש שאגש גם לאשתו. דיברתי איתה והיא אמרה שהמעמד נתן לה נחמה ל־24 שעות. כמו שנאמר 'כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו'.

"לפני כארבעה שבועות הבאנו למעמד משפחות חטופים. אלי שתיוי, אביו של עידן שתיוי, אמר לי שזאת הפעם הראשונה שהוא נמצא במעמד כזה, אז כיוונתי אותו קצת. בסוף הסליחות הוא אמר: 'עצמתי את עיניי והרגשתי שאת הרוח שאני שואף אני נושף לריאות של הבן שלי שנמצא במנהרות'. אי אפשר לבטא את הרגעים שבהם לב שבור פוגש שכינה. כעבור יומיים חולצה גופת בנו".

פעם מנהיגים פוליטיים היו מגיעים לכותל רק לפני בחירות, והיינו מביטים על המחזה בציניות. לאחרונה מנהיגים מישראל ומכל העולם מגיעים גם כדי להתפלל וגם כדי לבקש ולהודות. גם כאן משהו השתנה.

"אני חושב שהתהליך של נטיעת לב בשר מתרחש גם כאן. הרי אין מי שלא מרגיש שיש לו הרבה דברים לבקש עליהם. אפילו המנהיג הכי גדול. אולי אפילו להפך. מי שהוא גדול כל כך מרגיש שהאתגרים רבים ויש לו על מה לבקש. מי שמגיע לכאן מרגיש שקרה לו משהו. אין מי שלא מגיע להיות עם עצמו, להתייחד עם הכוחות שלו או הקשיים שלו, ויוצא טיפה אחרת.

"היטיבה לבטא את זה אישה אחת שסיירה פה עם קבוצה. כשיצאנו היא אמרה לי: הגעתי לכאן עם ענן על הלב. שאלתי אותה למה. היא אמרה לי: אני הרופאה שמקבלת את כל הנשים החטופות. היא אמרה לי שאחרי הסיור הענן הזה נמוג. זה אולי הביטוי המדויק ביותר. כל אחד והענן שלו וכל אחד והשמחות שלו. זה היופי.

"הנקודה הכי חזקה במעמד הסליחות היא שכל המתפללים, שמגיעים מצבעים ורקעים שונים, מתפללים כאיש אחד בלב אחד. אין הרבה מקומות ומעמדים שאפשר להרגיש בהם את המתנה הגדולה הזאת, שמחזירה אותנו ברגע אחד למעמד הר סיני".

ככל שיותר אנשים מרגישים שייכות לכותל, מגיעות מכל הכיוונים גם דרישות לשינויים. זה דורש ממך להימתח ולהתגמש יותר משהיית רוצה?

"לא רק ממני, מכל מקבלי ההחלטות בקרן. הבקשות דורשות מאיתנו הכלה והקשבה ומצד שני קווים אדומים - ושם הקצוות תמיד ירגישו מקופחים. אנחנו רוצים לשמור פה מקום שכל אחד ירגיש בו בבית ככל האפשר. בבית משותף אי אפשר לעשות מה שאתה רוצה כי גרים בו המון אחים, ואם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה תהיה מלחמת אחים. זה הקו המנחה".

התפילות והסליחות מתקיימות מעל הקרקע, אבל יש לכם תכנים ופעילויות הקשורים במתרחש במעבה האדמה.

"החלום שלנו הוא להפיץ את צפונותיה של ירושלים. מבחינתנו היסטוריה היא לא עוד מקצוע בבית ספר. היא הוראה של ריבונו של עולם, 'זכור ימות עולם', אבל איך תזכור את מה שאתה לא יודע? אז קודם חייבים לדעת, ואז צריך לזכור. לכן בהוראת ההיסטוריה לא מדברים רק על תאריכים אלא נפגשים עם בני אדם, עם דילמות, עם חוויות. צריך להרגיש כמו גולה מבבל, להרגיש כמו אחת מנערות אסתר כשהיא בדילמה הקריטית אם להסתכן ולגשת לאחשוורוש.

"ירושלים היא חשיפות ארכיאולוגיות, היא מראה של ההיסטוריה. מי שיודע מסתכל על אבן ורואה אדם, ובשבילו כל נדבך הוא תקופה. אדם כזה יודע לחיות את סיפוריה ומסריה של ירושלים, והוא מקבל ארסנל של לקחים ותובנות שמעצבים את אישיותו ואת אישיות העם כולו, ובעיקר את כל המרכיבים שהופכים אותו לעם של נצח".

מה החלום שלך?

"הפרויקט שאנחנו עובדים עליו עכשיו הוא להביא את כל מה שאמרתי לך על היסטוריה וחוויה ותודעת עם נצח - לכל לב יהודי בעולם. לאלה שלא מגיעים לסליחות, לסיורים או לתפילות. רק 20 אחוז מיהדות ארה"ב הייתה בארץ. 80 אחוז לא היו. אני רוצה לזעוק: אל תעזבו את העולם הזה בלי לבוא ולחוש את ליבה של ירושלים לפחות פעם אחת. זו מתנה מכוננת.

"אז עכשיו אנחנו עובדים מול רשתות חברתיות, מול משפיענים, מול אנשי תקשורת. אנחנו בוחנים את הדרכים הכי נכונות להגיע לכל לב יהודי בעולם. וזה מחקר. איך לדבר אל נער במיאמי, אל המתבגר בארגנטינה ואל המזדקן באוקראינה".

בימים האלה אנחנו כבר מתכווננים לבית תפילה לכל העמים, ואתה אומר: רגע, עוד לא כל היהודים הגיעו לכאן.

"נכון. אבל אנחנו מדברים גם אל הגויים. המיצג שלנו מבטא את היות הר הבית שער השמיים. שלמה המלך דיבר על הגויים וגם אנחנו מדברים אליהם. אם העולם היה יודע כמה המקום הזה יכול להעניק נחת שמחה ושלום לכולם, הוא היה נאבק כדי להגיע לאחרית הימים. אבל אנחנו עוד רחוקים מזה".

יש אבנים עם לב אדם, ויש אנשים עם לב זהב.