יהודי עולמי

הכתבה בשיתוף מכללת הרצוג

לפני כ־25 שנים הגיע עמיחי בנעט לעיר וויניפג בקנדה כשליח הוראה צעיר. "זה היה בית ספר קטן", נזכר בנעט, "והייתי המורה היחיד לעברית ומקצועות קודש. שאלתי 'אוקיי, מה מלמדים', וענו לי 'תחפש, יש שם חוברות'. אלה היו חוברות למידה מיושנות מאוד משנות החמישים. הייתי בהלם. איכשהו הסתדרתי, בסופו של דבר אני עוד נחשב למקרה טוב כי הוכשרתי כמורה למקצועות שלימדתי. הרבה פעמים בבתי ספר יהודיים בחו"ל, בעיקר בקהילות קטנות, מתוך מצוקה של כוח אדם, עצם העובדה שאתה יודע עברית או יהדות מכשיר אותך כביכול ללמד כמעט כל דבר. כי בבית ספר יהודי בתפוצות, בדרך כלל אין אבא ואמא, אין מבוגר אחראי - בישראל יש כללים, תוכנית לימודים, מרכזים מקומיים שמסייעים לך - בתפוצות אין את זה. אפילו בקהילות גדולות זה לא תמיד קיים, גם בבתי ספר ששייכים לרשת, השותפות היא בעיקר במובנים הטכניים ולא בתוכניות הלימודים. כלומר, כל מורה בתפוצות יגיע לרגע שבו הוא יצטרך לבנות לעצמו תוכנית לימודים, כמו שאני הייתי צריך לעשות לפני 25 שנה".

כדי לפתור את האתגר רב השנים הזה, בנעט מנהל כבר שלוש שנים את מחלקת "הרצוג עולמי", שמשמשת כידה הארוכה של מכללת הרצוג בתפוצות ופועלת שנים רבות בשותפות עם משרד החינוך ומשרד התפוצות באמצעות יונייטאד, במגוון תוכניות. "במכללה יש הכשרה למורים חדשים, תוכניות מתקדמות למורים קיימים ומסלול לימודים לתואר שני. ישנם 15 חוגי התמחות וכמובן גולת הכותרת של הרצוג היא ההתמחות המיוחדת בהוראת התנ"ך. בהרצוג הבינו שאי אפשר להמשיך ללמוד או ללמד תנ"ך כשאתה נמצא במקומות שבהם הדברים התרחשו, כמו שלמדו תנ"ך בגלות. אז פיתחנו שיטת לימוד תנ"ך חדשה, זו שיטה פדגוגית שמעבירה את המצב בכיתה מתלמידים פסיביים ומורה שעומד ומדבר, ללמידה פעילה שמעבירה את המוקד לתלמיד. עכשיו יש מאמץ מיוחד כדי להתאים את מיזם התנ"ך באינטרנט לתפוצות, הוא מתורגם לשלוש שפות - עברית אנגלית וספרדית".

עמיחי בנעט, מנהל הרצוג העולמי : "התנ"ך קרה בארץ ישראל, זו עובדה. שיטת הלימוד של מכללת הרצוג היא דרך החיבור של התנ"ך לארץ - לגאוגרפיה ולהיסטוריה שלה. אנחנו לא מתביישים לדבר על ארץ ישראל, אך מצד שני זו לא אינדוקטרינציה - כל אחד יכול לקחת את הדגש שהוא רוצה מהתוכניות שלנו"

באדיבות המצולם | עמיחי בנעט

אתם לא הראשונים שמדברים על למידה פעילה.

"נכון, אנחנו משתמשים בה כי המטרה שלנו היא להנגיש למורים בתפוצות את החומרים ושיטות הלמידה באופן שיהיה רלוונטי עבורם. הרבה מהתוכניות שלנו ממומנות על ידי ממשלת ישראל דרך משרד החינוך ומשרד התפוצות, שבין השאר מממנים את תוכנית הכשרת המורים הבסיסית 'רימונים', שהוציאה כבר חמישה מחזורים. מדובר ב־900 שעות של 12 קורסים מקוונים, באופן שבו המשתתף חייב להיות פעיל ולשמור על אינטראקציה עם המרצה ושאר חבריו לכיתה. בסוף השנה מגיעים משתתפי הקורס לסמינר חינוכי בישראל. בדרך כלל בקורס מקוון, כשאין אינטראקציה, רק שבעה אחוזים מהנרשמים מסיימים אותו, אצלנו מתחילים 28 סטודנטים ומסיימים 26 - נתון מדהים שמראה שהעבודה נעשית היטב. בשנה האחרונה גם פיתחנו, בשותפות עם קרן פינקוס ויונייטאד, תוכנית לליווי של בתי ספר ברחבי העולם, ביישום שיטות ההוראה והלמידה הפעילה בלימודי היהדות, שם יש פער בפיתוח המקצועי של המורים".

אתם ארגון אורתודוקסי. איך מקבלים את זה בתי ספר ומורים בחו"ל שאינם שייכים לזרם האורתודוקסי?

"התוכניות שלנו אינן אורתודוקסיות, הן יהודיות. תכנית הלימודים שנקראת 'תנ"ך זה הסיפור שלנו' מתמקדת בקטע הסיפורי של התנ"ך. מי שבנה את התוכנית תיאר אותה כמו תפריט במסעדה, היא מאוד רחבה ויש שם הרבה רבדים, וכל אחד יכול לקחת ממנה את מה שמתאים לו. יש מקומות שבהם לומדים תנ"ך לעומק ומקדישים לזה הרבה שעות, ואז לומדים פסוק־פסוק עם פרשנים שונים. אנחנו כמובן לא נגד השיטה הזו, אבל אנחנו יודעים לתת מענה פדגוגי חדשני לבתי ספר שיש להם פחות זמן ללמד תנ"ך ואז המטרה היא שהתלמיד יכיר את הסיפור, ויבין את התמונה הגדולה. למשל, הסיפור של המיילדות במצרים, זה סיפור מאוד חזק על שתי נשים שהולכות נגד מלך מצרים. אני לא אישה, אני לא מיילדת, אני לא גר במצרים - איך הסיפור הזה קשור אליי? אנחנו לא אומרים להם איך זה רלוונטי עבורם, אלא מלמדים אותם לחשוב על זה. כך שכל מורה ידע להגיע למהות ולמשמעות שמתאימה לכיתה שלו".

חלק מאוד משמעותי בלימוד התנ"ך בשיטה הזו היא העיסוק בנושא הזהות אצל התלמידים ככלי להתמודד עם המפגש הלא פשוט עם גורמים אנטישמיים בסביבתם. "אין לי פתרון לאנטישמיות אבל כאנשי חינוך אנחנו יודעים שחיזוק הזהות היהודית זה הבסיס למאבק בה. לימוד תנ"ך בצורה נכונה, מחברים את התלמידים ואת המורים לזהות היהודית שלהם".

איך מלמדים תנ"ך בתפוצות ולא נכנסים לדילמה של הדיבור על עלייה ארצה?

"התנ"ך קרה בארץ ישראל, זו עובדה. שיטת הלימוד של מכללת הרצוג היא דרך החיבור של התנ"ך לארץ - לגאוגרפיה ולהיסטוריה שלה. אנחנו לא מתביישים לדבר על ארץ ישראל, אך מצד שני זו לא אינדוקטרינציה - כל אחד יכול לקחת את הדגש שהוא רוצה מהתוכניות שלנו. אנחנו גם לא מלמדים את התלמידים ישירות, את התיווך עושה המורה ולכן אנחנו פחות נתקלים בדילמה הזו".

כדי לחוש את הדופק של החינוך היהודי בתפוצות בימים אלה, אנחנו משוחחים עם אנשי חינוך שעובדים עם מכללת הרצוג בכמה מדינות ואזורים בעולם. אריאל כהן־עמאש הוא מנהל ועד החינוך היהודי בארגנטינה. ראשית אני שואל אותו מהו הלך הרוח בבתי הספר היהודיים בארגנטינה ביחס לישראל: האם התלמידים מעורבים בנעשה בארץ, והאם ל־7 באוקטובר הייתה השפעה על המעורבות שלהם.

אריאל כהן עמאש, ארגנטינה: "בתחום התנ"ך לא היו כלים דיגיטליים זמינים עד שמכללת הרצוג התחילה לפתח את מיזם התנ"ך, שבו יש בין השאר הסכתים, מפות וחומרים פדגוגיים, ושתורגם לספרדית"

באדיבות המצולם | אריאל כהן עמאש

"לקהילה היהודית בארגנטינה יש הזדהות עם מדינת ישראל", עונה כהן־עמאש, "יותר ממאה אלף יהודים עלו מארגנטינה מאז קום המדינה, ונולדו להם בנים ונכדים, כך שכמעט לכל יהודי בארגנטינה יש קרובים בישראל. בין הנרצחים החטופים בטבח, וגם בין החיילים שלחמו בעזה היו הרבה ארגנטינאים. לכן, המאורעות בישראל גרמו כאן להלם, גם בבתי הספר וגם בקהילה בכלל. כמובן מאז גבר העניין בכל מה שקורה בארץ".

דווקא בנוגע לאנטישמיות הוא מציג תמונה אופטימית, "בארגנטינה יש הרבה פחות אירועי אנטישמיות מאשר בעולם, בממוצע. נשיא ארגנטינה הוא אוהד ישראל גדול והדבר משפיע מאוד. עם זאת, אנחנו כל הזמן בכוננות. היו כאן מקרים של נאומים אנטישמיים, הקהילה מגיבה למקרים האלה מיד ומנסה לכבות את האש לפני שהיא מתגברת. עד כה, מקרים אלה לא הגיעו לכלל אלימות פיזית".

כיצד בונים חוסן יהודי וציוני רחוק מישראל?

"הרשת החינוכית שלנו חזקה מאוד. יש בארגנטינה כארבעים בתי ספר שבהם לומדים למעלה מעשרים ושניים אלף תלמידים יהודים. דרך רשת החינוך היהודי הזו אנו בונים חוסן יהודי ציוני משמעותי".

הוא מסביר ששיטת הלימוד של הרצוג בתנ"ך - כפי שהנגיש להם בספרדית שמואל קורנבליט מנהל האגף לדוברי ספרדית בבמכללה - היא נר לרגליהם של צוותי החינוך בארגנטינה: "חלק ניכר מארבעים בתי הספר היהודיים בארגנטינה, מזרמים שונים, עובדים עם מכללת הרצוג. לאחרונה פתחנו קורס של הרצוג בשם 'ללמד תנ"ך ביחד עם חוויה ומשמעות', ובו משתתפים יותר ממאה מורים. בשנים האחרונות מאות רבות של מורים בארגנטינה השתתפו בלמידה עם מכללת הרצוג בירושלים, במסגרת 'רימונים' או בקורסים מקוונים אחרים".

כהן־עמאש מסביר שמדובר בסוג של מהפכה, "בתחום התנ"ך לא היו כלים דיגיטליים זמינים עד שמכללת הרצוג התחילה לפתח את מיזם התנ"ך, שבו יש בין השאר הסכתים, מפות וחומרים פדגוגיים, ושתורגם לספרדית. יש שימוש רב אצלנו גם בתוכניות 'היינו כחולמים' ו'תנ"ך זה הסיפור שלנו'".

חגית דקל, בת 56, היא מורה בחטיבת הביניים בבית הספר הציוני־חילוני ביאליק בטורונטו שבקנדה, שם היא גרה בקנדה כמעט ברציפות מאז עזבה את ישראל בשנות התשעים.

הרצוג נתפס כמוסד דתי. איך העבודה איתם משתלבת איתך כמורה חילונית במוסד חילוני?

"אני לא מרגישה חיכוך כי אני בוחרת את מה שמתאים לי ללמד, וזה בעיקר ערכים. אני לא רואה שום התנגשות, כל אחד לוקח את מה שהוא מאמין בו. אני לא מסתכלת על מי יצר את התוכן אלא מהם הכלים שנותנים לי לעבוד איתם.

"הפדגוגיה מתמקדת באיך אנחנו יכולים לקחת אירועים מהעבר ולהסיק מהם על החיים שלנו, בעיניי זו פדגוגיה ערכית וחשובה. אם אני יכולה ללמד את התלמידים תנ"ך דרך התייחסות אישית, הם יהיו יותר מעוניינים ויזכרו את החומר יותר טוב. בנוסף, זה מחדד את הזהות שלהם. אני לא אומרת לתלמידים במה להאמין ובמה לא, רק מזכירה להם שחלק גדול ממה שכתוב בתנ"ך נמצא גם בספרי ההיסטוריה של עמים אחרים, וחלק גדול ממה שכתוב מאושש על ידי ארכיאולוגיה. הם צריכים להאמין בכל מה שכתוב, אלא להבין מה אנחנו יכולים לקחת מזה לחיים שלנו".

זו השנה השנייה שלך בעבודה עם המערכת של הרצוג. את יכולה לתת דוגמה ספציפית שמראה איך עשית דברים אחרת לפני שהכרת את התוכנית הזו?

"למשל, אימצתי את הרעיון של 'זום אין, זום אאוט' שלפני כן חסר לי. התחברתי לרעיון כשהם הציגו אותו בפניי וגם כשהסבתי אותו לתלמידים הם התחברו. כשאני מלמדת סיפור מסוים או על סיטואציה מסוימת, אנחנו עושים זום אין. וכשאנחנו מסתכלים החוצה, ולומדים מאיפה זה לקוח אנחנו עושים זום אאוט. למשל, אם אני מדברת על יוסף, אנחנו עושים זום אאוט ורואים מאיפה הוא מגיע - בן של מי הוא, מה סיפור הילדות שלו, איפה הסיפור שלו כתוב, באיזו תקופה בהיסטוריה התחוללו סיפורי ספר בראשית. זה כמו להסתכל על עצמנו ואז להתרחק עד המקום של כדור הארץ בחלל. בנוסף, העזרים הוויזואליים שיש באתר של הרצוג מצוינים כמו המפות למשל, הן ממחישות ומנגישות את המידע שהתלמידים לומדים".

בארץ יש תחושה של צונאמי אנטישמי שמשתולל בכל העולם. את מרגישה את זה בקנדה?

"יש על זה שיח בבית הספר, הנושא קיים. הילדים מקבלים הנחיות בבית, למשל להשתמש פחות באפליקציות של רשתות חברתיות, כדי להגן עליהם. ילדים מספרים שהם נתקלים באנשים שאומרים להם 'פרי פלסטיין', לפעמים הם עונים בקריאת 'עם ישראל חי' ולפעמים לא. אבל אני לא מרגישה יותר מתח בחצר של בית הספר. בגדול, אנחנו חיים כאן בחממה, ובדרך כלל התלמידים מבלים עם הרבה ילדים יהודים אחרים".

גבי זיגלר, רב בית ספר יסודי ומורה בקייפטאון, בדרום אפריקה - בוגר תכנית רימונים של הרצוג, מסביר כי התוכנית נותנת תמונה רחבה, "הלמידה עסקה בציונות ובקשר לתנ"ך. מעבר לתוכן, החשיבות הגדולה של התוכנית הייתה בקשר שיצרתי עם מורים נוספים ומנהלים ברחבי העולם היהודי. אלה אנשים שעוזרים לי עד עכשיו ללמד את התלמידים".

הרב גבי זיגלר, דרום אפריקה: "בעבר כשלימדנו סיפור מהנביאים פשוט הקראנו את הסיפור לתלמידים. היום, דרך הסיפור של הנביאים לומדים גם עברית, וגם איך לקחת את הסיפור לחיים שלהם"

איך התוכניות עוזרות לך בכיתה עצמה?

"בעבר כשלימדנו סיפור מהנביאים פשוט הקראנו את הסיפור לתלמידים. היום, דרך הסיפור של הנביאים לומדים גם עברית, את השוני בין שפת התנ"ך לשפת היום־יום, ולא פחות חשוב מכך, איך לקחת את הסיפור לחיים שלהם".

העבודה מול הרצוג משנה את היחס שלך ושל התלמידים לארץ ישראל ומדינת ישראל?

"המשאבים שקיבלנו מאוד עוזרים לחיבור לארץ. ברור שהסיורים שלנו בישראל מחברים אותנו, אבל בכלל העזרים מכוונים לעניין הזה. למשל המפות שיש באתר של הרצוג, שבהן אפשר להראות לתלמידים את ישראל של ימינו ואיך היא נראתה בעבר. כשחזרתי מהארץ הראיתי לילדים את התמונות שצילמתי שם, וזה מחבר אותם מאוד. ובעיקר - יש לי היום לאן לפנות בישראל כדי לקבל מידע על ציונות או הלכה. זה יתרון עצום שלא היה לי קודם".

מה זה אומר להיות מורה יהודי בתפוצות אחרי 7 באוקטובר?

"זו שאלה גדולה. אני חושב שעבורי הדבר החשוב ביותר הוא לגדל יהודים גאים שיש להם חיבור עשיר להיסטוריה, לערכים של היהדות ולמה היא מייצגת, ליצור בהם הבנה למה מדינת ישראל כל כך חשובה ולמה העם היהודי כל כך חשוב. את החינוך לנושאים האלה צריך להתחיל מגיל צעיר, ויש לנו כמורים ומחנכים הרבה אחריות. צריך לחשוב כל הזמן מחוץ לקופסה איך להתחבר לישראל. לגבי המצב ברחוב, זה לא פשוט בדרום אפריקה. אנחנו צריכים כל הזמן לוודא שאנחנו בטוחים. יש יותר אבטחה בבית הספר, והפגנות על בסיס שבועי. הדרך הנכונה לנטרל את זה היא ללמד מסורת אמיתית".

איך שומרים על חינוך יהודי ערכי בעולם של טיקטוק, רשתות חברתיות ופייק ניוז?

"בגילים שאותם אני מלמד יש פחות רשתות חברתיות, ובכיתות הגבוהות יותר אנחנו משתדלים לספק את הכלים כדי להתמודד עם מידע לא אמין ברשת. אנחנו מלמדים אותם להיות ספקנים וסקרנים, וגם אצלנו אפשר לשאול את כל השאלות. אין ספק שבגילים המבוגרים יותר הדבר הופך לאתגר גדול יותר".