בהקרנה החגיגית של הסרט "פינק ליידי" כולם רצו לשוחח עם היוצרת מינדי ארליך, המוכרת לרבים מ"חתונה ממבט ראשון". אף שהיא לא ממש נהנית מאור הזרקורים, ארליך מצאה את עצמה מוקפת במצלמות, מיקרופונים וכתבי רכילות שניסו לדלות כל פרט על הזוגיות המתוקשרת עם "החתן" אסף שטרית. חצי שנה עברה מאז ירידתה של חתונמי מהמסך, הזוג הספיק להיפרד וארליך חזרה לעסוק בפרויקטים הרבים שלה ובעבודתה כעורכת דין.
השבוע, בהקרנת סרטה הקצר "תדר" שעלה בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל־אביב, המצב היה מעט שונה. אף מצלמה לא המתינה לה בכניסה לסינמטק, אבל מבחינתה, ההתרגשות דומה. "עברנו מסכת של ניסיונות. הרבה גלגולים וקיצוצים״, היא מספרת, ״קיבלתי כמויות של 'לא' ולמדתי תוך כדי שאני יודעת להילחם. אני אדם שלוקח לו המון זמן להרים ידיים. עוד כשהייתי ילדה. אם משהו היה שבור, כולם ניסו לתקן והתייאשו אבל אני יכולתי לשבת עוד שעות ולנסות וגם לדעת שאצליח. ההתעקשות שלי לימדה אותי שאני יכולה להניע דברים".
ניכור הורי שאינו מרפה. מאחורי הקלעים של הסרט "תדר" | צילום: מתוך הרשתות החברתיות
בסרט - שקרוב במיוחד לליבה של ארליך - אגם רודברג מגלמת אישה שיצאה מהעולם החרדי ונאלצת להתנתק מבנה. ביום הולדתו, היא ממתינה לו בשער התלמוד תורה, וחוגגת לו בסתר, בבית קברות ירושלמי ישן. בניסיונה לזכות שוב באמון של בנה שטוף השנאה, היא מעניקה לו ווקי־טוקי, שיאפשר לו לתקשר איתה מעבר לחומות העולם החרדי הסגור. "זה סרט שכתב את עצמו", היא אומרת, "סיפור של בת משפחה שעברה ניכור הורי משמעותי אחרי שעזבה את הקהילה שלה. בעלה התעלל בה בצורה הכי מחפירה שיש. הוא סיפר לילדים שהיא נטשה אותם ולא רוצה בהם. הוא פשוט קרע אותם ממנה והיא עברה לגור אצלי לתקופה לא קצרה, ראיתי אותה שבר כלי. כבר הייתי אמא, ולא יכולתי לתאר לעצמי מה הייתי עושה במקומה. הסיפור הזה רדף אותי וידעתי שאעסוק בו, רק לא ידעתי אם דרך העיסוק שלי במשפט או בקולנוע".
את בעצמך לא עברת דברים דומים כשעזבת את העולם החרדי?
"לא רק שזה לא קרה אצלנו, אנחנו גידלנו את נתי הבן שלנו בשותפות מלאה וככה זה נמשך עד היום. אבל כשכתבתי את הסרט גיליתי את ממדי התופעה. מדובר באנשים שקופים ומנודים. בעולם החילוני הם זרים, בעולם החרדי הם בוגדים ואין מי שישמע אותם. שמעתי סיפור על אדם מארה"ב, שבסך הכול הפך לחרדי מודרני, ובכל זאת נידו אותו, ויש סרטון שבו רואים שוטרת מפרידה בינו לבין הילדים שלו אחרי שהאם העלילה שהוא נגע בהם. זה ממש עולם אחר. עולם שבו רבנים יכולים להחליט מהי טובת הילד בלי לשאול את ההורה, וזה הרסני. אני במו עיניי ראיתי איך זו שגרה אצלי נובלת. היא חלתה, איבדה טעם בחיים ובסוף התייאשה, כי הם היו מוסתים ממש ולא רצו להכיר אותה. אחרי שהבן הגדול שלה התחתן, הוא חידש איתה קשר וזה עדיין היה מורכב מאוד. הוא כעס עליה ולא הבין למה היא לא נלחמה עליו, אז יצא שהיא משלמת מחיר כפול".
סיפור הניכור ההורי לא הרפה מארליך ולמעשה היא מתכוונת לעסוק בו גם בסדרה שהיא כותבת בימים אלו ועתידה להצטלם עבור yes בשנה הבאה. "עורכת הדין שבי יצאה למלחמה", היא מחייכת בנחישות, "לא שומעים על זה כמעט, כי הם שקועים במאבק באופן כל כך יומיומי, כך שאין להם זמן או אנרגיה לעשות רעש. אז הם נופלים בין הכיסאות. הבנתי שאני צריכה להיות שליחה של אלו שכל החטא שלהם היה ללכת אחרי האמת שלהם".
צילום: אריק סולטן
כאמור, זו לא הפעם הראשונה שארליך מביאה לקדמת המסך סיפור שלא סופר על החברה החרדית. הסרט "פינק ליידי" שיצרה יחד עם ניר ברגמן עוסק בבני זוג חרדים שנרדפים בידי משמרות הצניעות בעקבות סודו של הגבר. הסרט הצליח מעל לכל הציפיות וגרף כבר מאה אלף צופים - מספר גבוה מאוד יחסית לסרט דרמה ישראלי. וזה עוד כלום לעומת מבול ההודעות שנחתו אצלה בנייד.
"זה היה מעבר לכל דמיון", היא נזכרת בעיניים בורקות, "קיבלתי הודעות מצופים בארץ ובעולם וזה היה גדול עליי. לא הכלתי את זה שהסרט שכתבתי על הספה המרופטת שלי הגיע לכל כך הרבה אנשים ושינה להם משהו. חרדי לשעבר שיצא מהארון והתנתק מאמא שלו כתב לי שבעקבות הסרט הוא יצר איתה קשר ולבקשתו היא הלכה לצפות בסרט. עוד אחד, נשוי בארון, כתב לי שהוא מבין עד כמה הוא מאמלל את אשתו. היא צפתה בסרט שוב במיוחד כדי לספר לי. ובכיתי המון".
אז אומנם ארליך הביאה בשורה חדשה למסך הישראלי, אבל עוד לפני כן היא מבקשת לנפץ את תדמית החרדית לשעבר ומבהירה שמי שמחפש מאה דקות של השמצת העולם החרדי לא ימצא את מבוקשו. "החשש היחיד שהיה לי ביצירת הסרט הוא שלא אצליח לייצג את העולם החרדי כמו שאני מאמינה שצריך להראות אותו. רציתי דווקא להציג גם את הדברים הטובים שאני מכירה מהעולם שבו גדלתי, לצד מה שצריך לתקן. הבאלאנס הזה הוא מה שהנחה אותי ואת ניר".
איך ניר הצליח להבין את המורכבות של העולם החרדי?
"במקום לנסות להסביר לו, החלטתי פשוט להראות לו", היא מספרת, "לקחתי אותו לגאולה, הכרתי לו את ההורים שלי ואת האחיות שלי. והוא הוקסם. ניר הכיר חרדים בשחור־לבן, כמו הרבה ישראלים, ופתאום הוא נחשף לצד אחר, אוהב ומשפחתי, לארוחת שבת עמוסה במאכלים ואנשים טובים סביב השולחן. היה לי חשוב שהוא יחווה את זה. הוא היה גם בחתונה של אחותי, וראה את המצווה טאנץ. וככה, יצרנו סרט עם הרבה אחריות. הכנסתי אנשים לתוך קודש הקודשים שלי ופתחתי בפניהם דלת שאין להרבה יוצרי קולנוע מפתח אליה. בני המשפחה שלי שיתפו פעולה באופן מלא והבינו שנפלה בחלקם הזדמנות להראות את הצדדים היפים והטובים של הציבור החרדי".
והם צפו בסרט?
"לא כולם. זה לא סרט שמותאם לקהל החרדי, וגם לא התיימרתי לעשות אותו כזה. הוא פונה החוצה, לארץ ולעולם. הם שאלו 'למה לא עשית את הסרט צנוע'. אבל זו לא הייתה המטרה שלי. לא רציתי להסתיר שום דבר".
ארליך, 39, גדלה בשכונת גאולה בירושלים, בת בכורה למשפחה חסידית של עשרה ילדים. מאז ומעולם הלכה בתלם. כילדה, כנערה ואז כאישה חרדית מן השורה. אבל אז, כשגילתה שבן זוגה הפנה את גבו לעולם שממנו באו, החיים כפי שהכירה השתנו מהקצה אל הקצה, וכך גם האמונה שבליבה.
"הרבה שנים הרגשתי שאני עושה הכול נכון, לפי הספר", היא מספרת, "אני אדם טוטאלי, אז גם כשאני מאמינה, אני מאמינה בטוטאליות. הייתי מתפללת בכוונה, בלהט, עם דמעות. הגיבורה של ׳פינק ליידי׳ זו ממש אני. הייתי בדיוק כמוה, הולכת לכותל ומדברת עם א־לוהים, כאילו שהוא החבר הכי טוב שלי. עד שחטפתי כאפה. החיים התהפכו עליי, וזה היה קשה. ראיתי מול העיניים את בעלי יוצא בשאלה, וניסיתי כהתנגדות להיאחז כמה שיותר בדת ובאמונה. לא הפסקתי להגיד לעצמי שהקב"ה לא נותן ניסיונות למי שלא יכול לעמוד בהם, ובאמת האמנתי בזה. בדבקות. עשיתי הכול כדי לשמור על החיים שיש לנו. אפילו כשבעלי כבר לא האמין לי, הוא המשיך לעשות קידוש רק בשבילי".
מהספה המרופטת לכל העולם. מתוך הסרט פינק ליידי | צילום: שי גולדמן
עד ש...?
"עד שפתאום הרגשתי שא־לוהים שכח אותי ואז האמונה שלי הפכה לכעס. אחרי שלא הפסקתי להגיד 'ניסיונות, ניסיונות', החיים שלי נהיו כל כך מאתגרים ולא הוגנים, כך שהפכתי לאדישה. אני חושבת שהא־לוהים שהכרתי עד אז היה מעניש, כזה שרושם בפנקס הכול, ולפתע הכרתי א־לוהים חדש. של חמלה, שמקבל אותי. זה היה שיח מאוד מורכב ורגיש".
כשהייתה ילדה, ארליך צפתה עם בני משפחתה בסרטים מוכרים, אחרי שעברו צנזורה כמובן. בעוד השאר התלהבו מהצפייה בסרט, ארליך ידעה שהיא רוצה ליצור סרט משלה, אפילו כשלא הכירה בכלל את האפשרות ללמוד קולנוע. "בכל חול המועד סוכות הגענו לסבא וסבתא שלי לצפות בצ'רלי וחצי, מבצע אנטבה וכאלה, אחרי שעברו סינון כמובן והפכו ל'נקיים'. אני היחידה שחשבתי 'יום אחד אני אעשה כזה'. אני זוכרת שהסרט שהכי הטביע בי חותם היה 'טוביה החולב' בשחור־לבן, ביידיש. היה בי דחף, וגם הייתי קרובה לעולם הזה יחסית. לא הרבה יודעים, אבל בעברי הייתי שחקנית חרדית. בתיאטרון, בהצגות הכי גדולות. וגם בקולנוע. היו נשים שזיהו אותי ברחוב".
לכן זה היה אך טבעי שאחד הצעדים הראשונים שלה בעולם החילוני היה קורס משחק מקצועי. שם הבינה לראשונה שאף על פי שהלבוש השתנה וכיסוי הראש נעלם, ההיטמעות שלה בעולם כל כך מנוגד לזה שבאה ממנו תיקח עוד זמן. "הייתי הכי עוף מוזר, דג מחוץ למים, איך שלא תרצי לקרוא לזה", היא צוחקת, "זו הייתה מבחינתי קפיצת ראש למים עמוקים מאוד. אף אחד שם לא ידע איך לאכול אותי. היו אומרים לי 'יש בך משהו שונה'. שאלו אם אני עולה חדשה. כי היה בי איזה רובד לא מזוהה. בסוף הדברים התגלגלו לטובה, לא הצלחתי להיפתח ולשחק כמו שצריך אז הבנתי שאני רוצה להיות דווקא בצד היוצר".
משם פנתה אל המקלדת. מול המסך המרצד בבית סבה וסבתה הבינה לראשונה שאת מה שיש לה לספר - יש מי שרוצה לראות. ״כששואלים אותי מה אני, אני עונה 'חרדית שלא שומרת תורה ומצוות'. הערכים של העולם החרדי הם בדנ"א שלי. החמלה, הרצון להפוך את העולם לטוב יותר, הכבוד להורים, למבוגרים בקהילה. גדלתי על המשפט 'מעפר באת ואל עפר תשוב' והוא ממשיך ללוות אותי. כמו שאומרים, אפשר להוציא את הילדה מגאולה, אבל אי אפשר להוציא מגאולה את הילדה. לכן רוב מה שיצרתי קשור לעולם החרדי, לבית שלי, לעולם שלי. וראיתי שזה מעורר עניין. התחלתי עוד לפני שזה נהיה פופולרי, לפני שטיסל, לפני שבאבניקים. כל הזמן ציוותו אותי לבמאי או תסריטאי מוכר, כי לא היה לי ניסיון. ומשהו בי לא הסכים לקבל הזדמנויות בחסד, רציתי ללמוד את המקצוע כמו שצריך, אז במקביל ללימודי המשפטים נרשמתי לסם שפיגל״.
ואיך המשפחה שלך קיבלה את השינוי?
"אנחנו בקשר טוב. רק השבוע הייתי אצלם בארוחת שבת. השארתי את הטלפון בבית ונתתי לעצמי כמה שעות של ניתוק. תמיד כשאני עושה את זה אני מרגישה שאני חוזרת לבועה מגוננת, כמו רחם. הנוף משתנה באופן קיצוני, ואת נכנסת לעולם אחר שנותן לך הרבה חום ואהבה. זו חוויה מטורפת, אפילו קולנועית".
צילום: אריק סולטן
יחד עם זאת, רוב השנים הוריה לא ידעו כי היא חיה מחוץ לבועה ולא מקיימת אורח חיים דתי. מה שאילץ אותה להיחשף בפניהם היה העונה השביעית של התוכנית חתונה ממבט ראשון שבה השתתפה. למרות הניסיונות שלה להצטלם כמה שפחות בשבת, היא הבינה שאחרי שהתוכנית תעלה, לא תהיה כבר דרך חזרה. "הסתרתי מההורים שלי הרבה שנים ונורא רציתי לשמור על המצב הזה. אני לא אדם ששובר את הכלים, אני מורדת אבל בצורה עדינה ומתחשבת. עד היום אני באה אליהם בלבוש חרדי וזה חלק מהמורכבות שלי. הבחירה ללכת לחתונמי התנגשה עם זה מאוד".
גם בקרב חבריה ומכריה, הרעיון להירשם לתוכנית לא התקבל בעידוד. אבל ארליך, כמו בפעמים רבות בחייה, סיננה את רעשי הרקע והלכה עם הלב. "ידעתי שאני רוצה לשנות משהו. אני לא נהיית צעירה יותר, ואני רוצה זוגיות, אבל כנראה עשיתי משהו לא נכון. מעגל החברים שלי מאוד מצומצם, אני בקושי מסתובבת או יוצאת מהבית והרגשתי שהגיע הזמן לעשות צעד. במקביל הבנתי שכשהסרט יצא, אני איחשף על מלא. כל מי שיצפה בו יכיר את סיפור החיים שלי. אז למה לא לנצל את זה כבר כדי למצוא אהבה בעצם? ידעתי שגם אם לא אמצא אהבה בתוכנית, אז אולי בעקבותיה. זה היה הימור מטורף. ואני ידועה כאדם שלוקח סיכונים".
מינדי ארליך | צילום: אריק סולטן
ולחשוב שכבר התחתנת פעם אחת כשבקושי הכרת את החתן.
"הייתה בסך הכול פגישה אחת בלבד לפני שהתארסנו. הוא נתן לי תמונה שלו, והייתי מסתכלת עליה מדי פעם כדי שאני אזהה אותו כשהוא יבוא לכסות אותי. לא ידעתי עם מי אני מתחתנת, וזה לא היה שונה מאוד מהפעם השנייה. רק אני יכולה לעבור את החוויה הזו פעמיים״, היא צוחקת, ״אני לא נותנת לפחד לנהל אותי, אף פעם. וזה הביא אותי להרבה מקומות טובים".
מה שהפך אותה למשתתפת ייחודית היה בנה נתי - הצעיר ממנה ב־19 שנים בלבד - שליווה אותה לחופה. "בהתחלה הוא היה אמור להצטלם לכל העונה, ובסוף הוא השתתף רק בפרק הראשון. לא רציתי שזה יהפוך לעניין וגם אותו זה לא ממש עניין. הוא ילד טוב וערכי".
הוא היה בסדר עם זה שתלכי לתוכנית?
"הוא בעיקר חיכה שזה ייגמר", היא משיבה בחיוך, "אבל כשזה עלה, הוא היה ממש 'צ'יל', הייתה לו מין בועה בריאה, כי חבר'ה בגילו לא רואים חתונמי".
אחד הרגעים הזכורים ביותר בפרק החתונה שלה היה כשארליך הביטה חסרת מילים בבעלה החדש שהכירה לפני כמה דקות, מקבל את נתי בזרועות פתוחות. "אי אפשר לא להתלהב ממנו, ובאמת כל החששות של אסף התבדו ברגע שהוא פגש את נתי. הוא קלט כמה קסם יש לו. נתי היה בונוס אדיר בקשר בינינו. הוא לא נמצא הרבה בבית, וכשהוא היה קופץ לבקר זה הפך את הזוגיות הקטנה שלנו למשפחה".
אחרי שאסף עבר בהצלחה את המבחן, הם קיבלו את תואר הזוג היציב ביותר בתוכנית. מערכת היחסים שלהם נמשכה כשנה אחרי סיום הצילומים. אבל גם היא באה בסופו של דבר לסיומה, לא לפני שציידה את ארליך בכלים רבים לזוגיות שעוד מצפה לה. "נפרדנו בטוב ובסופו של דבר למדתי הרבה מהקשר עם אסף", היא מסכמת ברוח טובה, "הדבר העיקרי שלמדתי הוא שאני צריכה לשמור על עצמי. אני בן אדם מאוד סתגלן, נקשרת לאנשים בקלות ומשקיעה בהם ים אנרגיות ורגש. יש לי נטייה להתרכז במחצית הכוס המלאה, ולפעמים זה בא על חשבון הראייה הביקורתית ופוגע בי. בסוף נפרדנו בגלל פערים שהיו שם עוד מההתחלה, והייתי צריכה לעשות את ה'קאט' בזמן הנכון".
אתם בקשר היום?
"לא בקשר יומיומי, אבל כן עם המון הערכה ורצון שכל אחד מאיתנו יצליח למצוא את מי שמתאים לו".
באופן מפתיע, שטרית הגיע להקרנת הסרט 'תדר' בפסטיבל, ואיתו כל משתתפי 'חתונמי', שממבט חיצוני היה אפשר לטעות ולחשוב שצילומי העונה נגמרו רק אתמול. "היה מתבקש להזמין את אסף לראות את הסרט. הצילומים היו בזמן חתונמי, והוא היה חלק בלתי נפרד. סחב, עזר, השתתף בהפקה. שמחתי מאוד גם כששאר המשתתפים נענו להזמנה. הם אנשים שעברו איתי משהו ענק ומאז אנחנו כמו קפסולה. אחרי הסרט יצאנו לשתות והיו אנרגיות ממש טובות, רק חיבוקים ואהבה. זו הרגשה שגדלנו למשהו שהוא מעבר למסך הקטן".
רגע אחרי הקרנת הסרט אני וארליך משוחחות מספר דקות בלובי הסינמטק, וזה מספיק כדי להבין את החוויה של ארליך מאז התוכנית, ולספוג את המבטים שנשלחים אליה מכל עבר. "אני מרגישה שעם הזמן יש פחות מבטים, אבל עדיין היה לי קשה מאוד להיחשף", היא מודה, "בכלל, לעמוד מול המצלמות. באיזשהו שלב הודיתי שהייתי ליהוק ממש גרוע. רק אחרי שצפיתי קלטתי שהייתי אמורה לחשוף את הרגשות שלי, את הלב שלי. וזה לא קרה. הייתי עסוקה בלשמור על עצמי".
אבל זה בטח לא הזיק ליח"צ של פינק ליידי בזמנו.
"אני בסדר עם זה ואם יש אנשים שזה מה שגרם להם לצפות, זה מדהים מבחינתי. היו אנשים שעשור לא ביקרו בקולנוע ומאחר שהופעתי בפריים טיים הם באו. כשהתחלתי להופיע בתוכנית בזמן שהסרט כבר בשלבי סיום, הבנתי כבר שהולך להיות פיצוץ. איבדתי את האנונימיות שלי, שמתי הכול בחוץ, בפריים טיים, חשפתי המון. הרגשתי שכולם חשבו שהם מכירים אותי. הפכתי לנחלת הכלל, וגם הסיפור שלי. זה גבה מחירים. רק לאחרונה התחלתי להסתובב יותר ברחובות. אבל הייתי מוכנה לשלם את המחיר הזה. ידעתי שאנשים שיתחברו אליי מסלון הבית שלהם, יתחברו אליי גם כיוצרת".
צילום: אריק סולטן
נפרדת מעיסוקך כעורכת דין?
"למדתי קולנוע ומשפטים במקביל ותמיד השתעשעתי בשאלה איפה יהיה לי יותר כוח להשפיע. בהתחלה התשובה הייתה שבעולם המשפט. אבל עם הזמן גיליתי שבקולנוע אני יכולה לעשות יותר שינוי וזה גרם לי לחשב מסלול מחדש ולשלב את כל העולמות שלי. אני מאחלת לעצמי בסופו של דבר להיות במקום טוב, עם שורה של פרויקטים מצליחים מאחוריי, ואני מוכנה לשים את עצמי על המזבח בשביל שהם יקרו".
כעת, אחרי ההצלחה האדירה של פינק ליידי, ארליך מודיעה באופן חגיגי שמתוכנן גם סרט ההמשך. "אני לוקחת את זה למקום אחר, קומי, יותר 'פאן״, היא חושפת, ״זה אומנם בחיתולים עדיין, אבל אני מאוד מתרגשת מהרעיון. הרבה זמן קיוויתי, ייחלתי וחלמתי שהסרט הזה יעשה שינוי, וזה קרה. אני אגיד את זה בזהירות, אבל גם כיוצרת, במאית ושחקנית, יש לי הרבה תקרות זכוכית לפרוץ, אני חושבת גם על חו"ל, למה לא?"