"בשבעה באוקטובר הפמיניזם נכשל": ראש המטה של שר המורשת מדברת

כשהייתה ילדה בצפת נסעה יסכה רגב לביקור בכנסת ישראל עם בית הספר. חלפו הרבה שנים מאז, אבל היא עדיין זוכרת את תחושתה בפתח בית הנבחרים. "אמרתי לעצמי שאני חייבת לקלוט פה כל אבן וכל פינה כי זו הפעם האחרונה שאהיה כאן. כשילד מהפריפריה מגיע לכנסת הוא מתייחס לזה כאל ביקור חד פעמי. כשילד מהמרכז מגיע לשם, הוא אומר לעצמו 'לכאן אני צריך להגיע'. לחזור לשם לא היה אפילו בחלומות שלי".

ובכל זאת היא חזרה. לפני שנה היא מונתה לראש לשכתו של שר המורשת עמיחי אליהו, ולאחרונה קודמה לתפקיד ראש המטה של השר – והיא אחת משתי נשים המשמשות ראש מטה בממשלה הנוכחית. לא פעם בישיבות מרובות משתתפים היא אחת הנשים הבודדות בחדר, וקרה לא פעם שביקשו ממנה לסכם, מתוך הנחה שהיא המזכירה.

היא בת 39, אם לשבעה. לפני שבאה בשערי הכנסת הספיקה להיות מחנכת באולפנת מירון ולנהל את חטיבת הביניים, וכיהנה לצד בעלה משה, אז רב קהילה בצפת, כמובילי הקהילה. מהמקום הזה נחשפה לפעילות של "איגוד רבני קהילות", והקימה אגף לרבניות בתוך האיגוד. בתוך שנה מונתה למנכ"לית הארגון, הפועל לליווי מאות מנהיגי קהילה בכל רחבי הארץ, רובם רבנים מן האגף השמרני יותר.

שני הוריה הם אנשי חינוך, "אנשי אמונה עם שורשים. שורשים שנותנים לי כוח גם היום". החיבור למשפחת אליהו ארוך שנים. הרבנית טובה, אשתו של הרב שמואל אליהו רבה של צפת, הייתה המורה של רגב. באחד מימי אלול בתקופת לימודיה באולפנת מירון, בא הרב שמואל לכיתתה. "אני זוכרת שהוא אמר לנו, 'כשתהיו גדולות כל העולם ישאל אתכן מה כתוב בתנ"ך, והמשימה שלכן תהיה להסביר וללמד'. המשפטים האלה נגעו בי והחלטתי שאני חייבת ללמוד על מנת ללמד, ומאותו רגע השקעתי בלמידה של תורה ויהדות והלכה וכל עולם הרוח, כדי לפתח את העוגנים ואת השורשים. ומשם הרגשת השליחות שלי – ללמד ולהביא את האור היהודי. במלחמה הנוכחית אנחנו רואים את זה, זו מלחמה מוסרית. אנחנו נלחמים בשם התורה, בשם המוסר. העולם נוטה לתפוס מלחמה כדבר שהוא לא מוסרי, והיהדות מראה שמלחמה ברוע והשמדתו הן חלק מהמוסר".

זיכרון ילדות אחר שלה הוא חוג רובוטיקה. "התרגשנו מאוד כשאמרו שיהיה לנו חוג כזה, אבל בואי נגיד שהיה פער בין ההבנה של מהי רובוטיקה לבין התוצר. עם השנים הבנתי יותר ויותר את הפערים בחינוך בין המרכז לצפון. באופן כללי, קריאת הכיוון אצלנו לא הייתה שאפתנית. הכול היה מצומצם. גדלתי על זה ש'הטובים לחינוך', וזה נכון, אבל יש עוד מקומות לעשות בהם טוב. בפריפריה החשיפה למגוון התעסוקתי וההשכלתי מצומצמת מאוד".

את השירות הלאומי עשתה באולפנת רעיה בבית־אל. "אז יצאתי לעולם וגם הכרתי מקרוב את עולם התיישבות. זו הייתה השנה שבה נלחמנו את מלחמת גוש קטיף, ובסוף השנה ארזתי תיק ונסעתי עם אחי הקטן לגוש, בלי לדעת מתי אנחנו חוזרים. נשארנו שם עד לגירוש, והייתי בבית הכנסת ב'תפילת הנערות'. אני חושבת ששם הבנתי שאני כבר לא יכולה להיות במקום שרק מקשיב לקבלת החלטות של אחרים, ושאני רוצה להיות חלק ממקבלי ההחלטות".

למצוא את האיזון

אחרי השירות פנתה ללימודי הוראה ועבדה בתחום. כשהייתה בת 24 מונה בעלה משה לרב קהילה בצפת. "התפיסה שלנו על הקהילה הייתה הסתכלות משפחתית. יש רב ואני לצידו בתפקיד. כשזוג עושה את התפקיד הזה אז בית הכנסת הופך ממקום שרק באים להתפלל בו וחוזרים, למקום כינוס לכל המשפחה, למוקד משיכה למשפחה כולה".

"אני נוטעת תקווה ואמון בנשים שהן יכולות להגיע לתפקידים משמעותיים, להיות בין מקבלי החלטות וגם אימהות"

לפני עשור נסעו בני הזוג להשתלמות מטעם איגוד רבני קהילות. "היה לו"ז לרבנים ולו"ז לרבניות. לרבנים היה תוכן מושקע ואפקטיבי כמו איך לבנות הרצאות, איך לנהל דיבייט, ולנשים לעומת זאת היו סדנאות של יצירה וציור. אמרתי לעצמי – רגע, אבל גם אנחנו מעבירות שיעורים, גם אנחנו מנהלות דיונים, איפה ההכשרה שלנו? מה גם שפגשתי שם נשים עוצמתיות מאוד. ואז היה פאנל סיכום של כל הכנס, ושאלו אם למישהו יש משהו להגיד, ואני אמרתי שיש כאן נשים מאוד עוצמתיות וחשוב לטפח גם אותן ולהקים להן אגף בפני עצמו, והגיע הזמן שיראו בהן מנהיגות בפני עצמן שיכולות להוביל קהילה יחד עם הרב. אמרו לי תודה על הדברים, והכנס הסתיים. ברחתי לחדר ובכיתי את נשמתי, אמרתי לעצמי - שוב אני זאת שפותחת את הפה, למה לא סתמתי?"

אבל חודש אחרי כן התברר שדבריה לא נפלו על אוזניים ערלות. הרב שמואל אליהו, נשיא הארגון, ובנו הרב עמיחי הציעו לה להקים בארגון אגף לרבניות ולנשות רבנים. "הקמת האגף הזה היא אחד הדברים המשמעותיים שהובלתי. ההשפעה הייתה גם באופן רוחבי, כשעוד ארגוני רבנים הבינו את המשמעות של אגף הנותן פוקוס על הנשים". בהמשך כאמור מונתה רגב למנכ"לית הארגון, לא צעד מובן מאליו בארגון גברי חרד"לי. "המטרה שלי הייתה למצב את הרב כמנהיג, וכן לְרשת את הרבנים כדי שיעבדו בשיתוף פעולה - אם זה לארח רבנים בקהילות שונות, לכתוב מאמרים יחד ועוד - וכמובן להקים אגף רבניות, אלו שנשואות לרב ומנהיגות קהילה יחד איתו, ואלו שהן רבניות בפני עצמן, שלמדו ומלמדות".

איך זה להיות אישה בתפקיד הזה, שהפעילות בו נעשית ברובה מול גברים, רבנים?

"הרבה פעמים זה להיות האישה היחידה בחדר, זה לדעת למצוא את האיזון הנכון, מתי להיות על הבמה, מתי להיות מאחור, מתי להוביל ומתי להבין את המקום שלי. פעלתי כל הזמן כשטובת הארגון לנגד עיניי ולא טובתי האישית. לפעמים זה אומר לארגן כנס שלם ולא להיות על הבמה בכלל, ומבחינתי זה בסדר גמור. העיקר שהכול יתנהל על הצד הטוב ביותר".

ולא היה לך רצון לקבל את קדמת הבמה?

"בשביל להוביל תפיסה גדולה, הייתי צריכה לנהוג ברגישות ובחוכמה. אף פעם לא אמרו לי 'אל תעלי'. אבל לפעמים, כשהיו אירועים שיועדו ספציפית לרבנים, לא הרגשתי שם נקודת חוזק שאני חייבת להביא לקדמת הבמה. היו אחרים שעשו זאת טוב מאוד".

לפני כשנה נקראה רגב למשרד המורשת מטעם השר אליהו, שהכיר את פועלה מאיגוד הרבנים. "המשרד עוסק בשאלת ה'למה' של מדינת ישראל, בכל הסיפור של ההתיישבות והעלייה לארץ. ההבנה שאנחנו חיים פה על בסיס משהו שדור קודם בנה בדם, יזע ודמעות, בלי לשאול מה יוצא לי מזה ומה אני מרוויח, אלא בשם הציונות, בשם היהדות, בשם התורה. העולים לארץ ויתרו על הרבה דברים, ומשרד המורשת מרכז את כל הסיפור ההתיישבותי של מדינת ישראל דרך אתרי המורשת. אחד הדברים שהשר אליהו שם לו למטרה, הוא להעלות על נס גם את המורשת של בני עדות המזרח. בימים אלה משקיעים במשרד מאמצים בחיפושים אחר האונייה אלטלנה כדי לשמר את זיכרון האירוע, כמסר לאחדות לאומית".

אף על פי שזו הייתה אחת המחלוקת הכי גדולות במדינת ישראל הצעירה.

"מחלוקות תמיד היו בעם ישראל. גם בבתי המדרש יש מחלוקות, לא כולם צריכים לחשוב אותו דבר, אבל אפשר ללמוד איך לנהל מחלוקות. אנחנו משקיעים מאמץ גדול להרחיב את בתי המורשת להתיישבות, ולסיפור של ההתיישבות, כדי לספר סיפור אחר ממה שסופר עד כה".

הז'קט של אימא

האימהות, הקריירה ותחושת השליחות שלובות אצל רגב זו בזו. "ברגע שאת מבינה שאת בתפקיד של שליחות, כל המשפחה שלך בשליחות. זה לא שהילדים מפריעים לי, זה לא שאני צריכה להזיז אותם או שהם מונעים ממני למקסם מי שאני - אלא שאני מבינה שהשליחות שלי, החלק מהשליחות שלי הוא גם הבית, הזוגיות, הילדים. אני משתפת המון את הילדים במה שאני עושה. אם אני מגיעה הביתה מאוחר, אני מספרת עם מי נפגשתי ולמה זה חשוב.

"בסוף כנס מנהיגי הקהילות אמרתי שיש כאן נשים עוצמתיות, ושהגיע הזמן שיראו בהן מנהיגות בפני עצמן. אמרו לי תודה על הדברים, והכנס הסתיים. ברחתי לחדר ובכיתי את נשמתי"

"גיליתי בחופש האחרון תגלית חדשה – יותר גברים מביאים ילדים לעבודה מאשר נשים. אנחנו באיזשהו מקום מתנצלות, במין הדחקה, כאילו רוצות להגיד לעולם שהנה, אתם רואים, העובדה שיש לי ילדים לא משליכה על העבודה שלי. גם בזה אנחנו צריכות איזשהו טיפול.

"הכנסתי השבוע את הבן שלי לכיתה ב', ומשם רצתי לעבודה, ולפני שהלך לישון דיברנו על היום שחלף. ואז הוא אומר לי 'את אימא מיוחדת, לא אימא רגילה', והסביר שאני האימא היחידה שבאה עם ז'קט, 'וזה אומר שאת חשובה'... הז'קט כמובן הוא לא מה שחשוב אלא העשייה של דברים חשובים. אני אומרת גם לילדים - תהיו מנהיגים. אפשר לחנך ולדבר ולהסביר, אבל כשילדים רואים אימא שפועלת למען עם ישראל, יש לזה משמעות ודוגמה אישית. וזה לא רק לילדים שלי, אני חושבת שאני נוטעת תקווה ואמון בנשים שהן יכולות להגיע לתפקידים משמעותיים, למשרות ציבוריות, ולהיות בתוך קבלת החלטות, וכן - גם אימהות וגם בשליחות ציבורית".

רגב לא מגדירה את עצמה פמיניסטית ולא הערכים האלה מניעים אותה. "בשבעה באוקטובר הפמיניזם הודיע שהוא נכשל. שמענו פשוט קול דממה דקה מהפמיניסטיות בעולם בכל מה שקשור לאלימות כלפי נשים, אלימות מינית, נשים חטופות. איפה נשמע שקורה כזה דבר וכולם שותקים?"

"אני גם לא פוסלת את התפיסה הפמיניסטית, היא הביאה איתה ברכה. אבל אנחנו לא יכולים להישאר בזה. אם אני רואה נשים שהנהיגו את בריטניה או את גרמניה, הן נשים שהגיעו למשרות בכירות אבל ויתרו על ילודה. אז אם הפמיניזם מבקש ממני ליישר קו עם הגבריות, לוותר על ילודה כדי להיות מנהיגה, אני אומרת לא. אני רוצה להדגיש דווקא את הכוחות הנשיים שלנו".

בלי הפמיניזם לא היית מגיעה לתפקיד שלך. את נהנית מהמקום שלך בזכות נשים פמיניסטיות שנלחמו על שוויון וייצוג הולם.

"אין ספק שהפמיניזם הוא מנוע צמיחה, הוא עשה את עבודת השטח, אבל על גביו או בעולם מקביל לו נבנית קומה יהודית נשית. שרה אימנו לא ישבה בבית, מרים הנביאה הובילה, כך גם דבורה הנביאה. אנחנו צריכות לייצר פמיניזם חדש ולא מתנצל. אני לא מתנצלת על זה שיש לי שבעה ילדים, אני לא מתנצלת על זה שאני אישה דתייה, אלא באה ומביאה את סל הערכים שלי לתוך המנהיגות שלי".

אחד הנושאים שמסעירים היום את המגזר הוא נושא חוסר השוויון בנטל. מפלגת הציונות הדתית בהסכמה שבשתיקה לא פועלת לגייס חרדים. מה דעתך בעניין?

"אנחנו מבינים שהגיוס הוא זכות, ודווקא מתוך התפיסה הזו אני מאמינה שמדינת ישראל צריכה לתת למילואימניקים את כל המשאבים ואת כל ההטבות האפשריות. אנחנו צריכים לטפח את המילואימניקים ולהשקיע בהם את כל האנרגיות והמשאבים במקום להשקיע בגיוס חרדים. חרדים יבואו מתוך המקום של ההטבות והעובדה שאת המילואימניקים ירימו על נס".

בתזמון מושלם נכנסת לבית הקפה שאנחנו יושבות בו חיילת בחצאית ארוכה, מה שמוביל אותי לשאול את רגב על עמדתה בנושא גיוס נשים דתיות. "אני מסתכלת על המנגנון הצבאי וחושבת שהוא לא נכון לנשים דתיות. ובכלל, הצבא דורש מנשים להתיישר עם המדדים שנבנו בעבור גברים".

אם שמים בצד שירות קרבי לנשים, מה הבעייתיות בשירות צבאי לנשים? הרבה זמן לא ראיתי בנות שירות עם חצאית באורך כזה, ובכלל, גם בשירות הלאומי יש לא מעט בעיות של צניעות ודת. אולי צריך לדון בכל תפקיד ומקום לגופו.

"אני מסתכלת על החיילת הזו, ומעריכה אותה. אבל לחנך לזה? זה לא. הציונות הדתית תמיד נוטה לפעמים לפזול החוצה, ואני אומרת אנחנו ציבור מדהים, בואו נדאג להסתכל על עצמנו. אפשר לעשות המון ולתרום במסגרת השירות הלאומי. כאשת ציבור אני אפעל לתקן גם במסגרת השירות הלאומי, אם זה לדאוג לבנות לדירות טובות יותר ומפוקחות, אם זה לדאוג לליווי צמוד יותר. אחד הדברים שהכי חשוב לי לעשות הוא לייצר תוכניות מנהיגות ציבורית לנשים. אני מאמינה שלנשים דתיות יש ערך מוסף גדול. כשגרתי ברובע הייתי פותחת הרבה בקרים בכותל. הייתי מניחה את הידיים על הכותל ואומרת: הקדוש ברוך הוא, הידיים האלה הן שלך, אם תרצה אותי פה אני אעשה מה שצריך".