האנשים מאחורי ארגון "לביא", שמאתגר משפטית את היועמ"שית

ניצחונו של ארגון "לביא" בעתירה לבג"ץ בנושא הדחת הממונה על התחרות במשרד הכלכלה, הציב את הארגון הקטן במרכז תשומת הלב בימין. בחוגים משפטיים ימניים כבר היו מי שכינו את הארגון "התנועה לאיכות השלטון של הימין", ואת עו"ד יצחק בם, מי שהוביל משפטית את העתירה הנוכחית, כמו את מרבית פעילות הליטיגציה של לביא, השוו לד"ר אליעד שרגא.

עו"ד בם עצמו לא מתלהב מההשוואה. "השאלה שלך קצת מעליבה אותי", הוא אומר כשאני מציג בפניו את הדימוי הזה. "כמשפטן אני לא מחזיק מאליעד שרגא. ראיתי אותו לאחרונה טוען בבית המשפט העליון, ומה ששמעתי ממנו לא היו טיעונים משפטיים אלא פובליציסטיקה, ולא מן המשובחות. אם היו מעלים באוב את ב' מיכאל (שם העט של מיכאל בריזון, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים; ש"פ), שהיה פובליציסט מצוין של השמאל, הוא היה טוען יותר טוב מאליעד שרגא. מה שכן, הלוואי עלי את המשאבים שיש לתנועה לאיכות השלטון, בזה הייתי רוצה להיות כמוהם, לא ברמת המשפטנות.

"אבל אם כבר אתה מזכיר את התנועה לאיכות השלטון", ממשיך בם, "אז צריך לומר משהו על הקשר שבינה ובין בית המשפט העליון. לפעמים התחושה היא שבעתירות שלה התנועה מרימה להנחתה לבית המשפט העליון. בעבר הם הגישו את אותן עתירות שנשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק רצה מאוד לראות, והיום הם מגישים את העתירות שגלי בהרב־מיארה מאוד רוצה שיוגשו. עובדה היא שבחלק גדול מהעתירות שלהם הייעוץ המשפטי לממשלה מצטרף לעמדתם. זה אומר הרבה גם על הלעומתיות של הייעוץ המשפטי לממשלה. אומנם נראה שיש לתנועה הישגים מרשימים, אבל האמת היא שהם רוכבים על האג'נדה שחלק משופטי בג"ץ רוצים לקדם, והם נהנים מזה מאוד".

ראשיתו של ארגון לביא נעוצה בתקופת המאבק נגד פינוי היישוב עמונה שבבנימין, בתחילת 2017. הפינוי, מזכיר עו"ד בם, התרחש בשל עתירה שהגיש ארגון יש דין, "שהצליח לרתום את כל המערכת המשפטית ובעקבותיה גם את צה"ל ומשטרת ישראל. בעקבות האירוע הזה הבינו כמה חברים, רובם תושבי עמונה, שלארגונים בעלי אוריינטציה פוסט־ציונית יש דומיננטיות והשפעה עצומה בזירה המשפטית. הם החליטו להקים ארגון שיפעל בזירה המשפטית בנושאי מנהל תקין וזכויות אדם מתוך תפיסת עולם ציונית, וכך בא לעולם ארגון לביא".

לא הייתם ארגון הימין הראשון שקם במטרה לפעול בזירה המשפטית. מה היה החזון שלכם?

"מהרגע הראשון ביקשנו להנחיל את התפיסה שפעילות משפטית מקצועית בנושאים לאומיים מביאה לתוצאות טובות – גם בזירה קשה כמו בג"ץ, וגם בנושאים קשים ומול גורמים חזקים. מעבר לתועלת שיש בכל הישג בפני עצמו, כל הישג שלנו מקדם את התפיסה שניתן להצליח ולקדם נושאים בעלי חשיבות לאומית גם בזירה המשפטית. בעינינו מדובר בתובנה חשובה. במקביל לקריאות ולפעולות שנועדו לתקן את מה שדרוש תיקון במערכת המשפט, ראוי לפעול גם בכלים המשפטיים הקיימים, ולא להשאיר את הזירה הזו מופקרת לצד אחד".

התחום הראשון שבו הגישו אנשי לביא עתירות לבג"ץ היה חופש המידע, "רצינו לחשוף את הסימביוזה בין ארגוני שמאל כדוגמת קרן וקסנר לגופי המדינה", אומר בם. "בזכות העתירות גילינו כל מיני דברים מעניינים על שיתופי הפעולה הללו. נושא נוסף שעסקנו בו ממש בשלב הראשון היה יישום החוק להקפאת כספי הרשות הפלסטינית, שמשמשים לתשלומים שנעשים בזיקה לטרור. התברר לנו שהחוק הזה אומנם עבר בכנסת, אבל בפועל המדינה עושה הכול כדי לא לממש אותו. בעקבות העתירות שחשפו את הבלוף, המדינה נאלצה להתחיל לממש את ההקפאה. בזכות העתירות האלה, עכשיו הכסף המוקפא הזה משולם לנפגעי טרור, כמו שאתה בעצמך סיפרת בכתבה שפרסמת בשבוע שעבר.

"אגב, המדינה ניסתה כל מיני דרכים יצירתיות מאוד כדי לעקוף את חוק ההקפאה ולהמשיך להעביר לרשות הפלסטינית את הכספים. אחת מהן הייתה מלווה מיוחד שניתן לרשות הפלסטינית על ידי מדינת ישראל בתקופת הקורונה, וגם נגדו עתרנו לבג"ץ. עוד עתירה מעניינת שהגשנו באותן שנים הייתה נגד המנהל האזרחי, שנתן לפלסטינים אישור לבצע חריש, אף שהוא ידע שהחריש מבוצע באמצעות כלי רכב לא חוקיים וללא לוחיות זיהוי, תוך העלמת עין מכוונת".

לא הטרלה, הצבת מראה

כל ההישגים הללו היו אולי חשובים, אך הפריצה של הארגון לתודעה הציבורית התרחשה בשנת 2022, כאשר בעקבות עתירתו בלם בג"ץ את כוונת ממשלת המעבר בראשות יאיר לפיד למנות את השופט בדימוס מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים. "זו הייתה העתירה הראשונה שלנו שהייתה בפרופיל ציבורי גבוה וגם הביאה לתוצאה ממשית", מסכים בם.

מה גרם לכם לעתור נגד המינוי של מזוז? ידעתם שיש לעתירה כזו סיכוי טוב?

"התשובה הפשוטה היא שלא, ממש לא ידענו שזו עתירה עם סיכוי גבוה. מה שכן ידענו הוא שיש פה קייס משפטי. כי לא יכול להיות שבממשלת מעבר של נתניהו אי אפשר לעשות כלום, אבל בממשלת מעבר של בנט־לפיד ממנים יו"ר ועדה לשמונה שנים. ועדיין האמת היא שבאתי אז לבג"ץ בלי ציפיות. אי אפשר לומר שהופתעתי, כי בסופו של דבר בג"ץ עשה מה שהוא היה אמור לעשות, אבל כידוע אמור זה שם של דג. כשנכנסנו לעתירה הייתי משוכנע שיש לנו ביד קייס טוב, אבל ממש לא היה ברור שנצא ממנה מנצחים".

"אומנם בסוף יצחק עמית מונה לנשיא, אבל אנחנו הצפנו את הקושי הרב שבמינוי הזה. נדמה לי שדרך הפעולה שלו מאז שהוא מונה, עם ה'אני ואפסי עוד', מוכיחה שצדקנו"

אחד המאבקים המשמעותיים שניהלתם לאחרונה, נגד מינוי יצחק עמית לנשיא ביהמ"ש העליון, דווקא לא נחל הצלחה.

"אני לא רואה את זה ככה. אומנם בסוף עמית מונה לתפקיד, אבל אנחנו הצפנו את הקושי הרב שבמינוי הזה. נדמה לי שדרך הפעולה של יצחק עמית מאז שהוא מונה לנשיא בית המשפט העליון, עם ה'אני ואפסי עוד', מוכיחה שצדקנו".

במה דרך הפעולה הזו באה לידי ביטוי בעיניך?

"בוא נראה מה הדברים המשמעותיים שהוא עשה מאז שהוא מונה לנשיא. בעתירה בעניין דרך המינוי של נציב שירות המדינה הוא קבע הרכב סניוריטי, הפך פסיקה של עצמו לגבי דרך המינוי, וכשהוא נאלץ לקיים דיון נוסף הוא הִנדֵס את ההרכב כדי להוציא ממנו שופט שלא נוח לו. בעתירת ראש השב"כ הוא קבע גם כן הרכב סניוריטי, והתעקש לתת פסק דין גם אחרי שהעתירה הפכה לתיאורטית, רק כדי לקבע את מחשבותיו בפסק דין ולסנדל את הממשלה על הדרך.

"אלה רק שתי דוגמאות להתנהלות שלו, שמאוד מאוד לא מודעת לבעיה שיש לבית המשפט. ואני כבר לא מדבר על מה שכבר הפך אצלו למנהג, להעיף בסיטונאות הורים שכולים מדיונים שהוא יושב בראשם. לנדוי לא היה עושה זאת, ואפילו אהרן ברק לא היה מגיע למצב כזה. עמית הביא את המערכת שבראשה הוא עומד לשפל המדרגה. למערכת יש כוח, אבל חלק מהחוכמה היא לא להשתמש בכוח הזה בסיטונאות. כשאתה משתמש בכוח הזה יותר מדי הוא נשחק, וכרגע אנחנו עדים לשחיקה הזו. הכוח של בית המשפט נובע בראש ובראשונה מהאמון של הציבור בו, וברגע שאין אמון – גם הכוח נפגע".

אם המבחן מבחינתך הוא לא הסיכוי לנצח, איך אתם בוחרים את הנושאים שאתם מתמקדים בהם?

"השאלה היא אם יש קייס משפטי טוב, אם יש לי טיעון משפטי שיכול להחזיק מים. המטרה היא לא להטריל את המערכת, אלא לבוא עם עתירות מבוססות שמציבות מול המערכת מראה שלפעמים היא לא נעימה. למשל, לדרוש שהיועצת המשפטית לממשלה לא תעסוק בכל מה שנוגע לעתירות שהגישה התנועה למען איכות השלטון, שיצאה בקמפיין אוטובוסים למענה. אם בתיק נתניהו היא טוענת שסיקור חיובי בתקשורת הוא שוחד, קל וחומר שקמפיין אוטובוסים יוצר לפחות ניגוד עניינים. לכן הדרישה שהיועצת לא תעסוק בענייניה של התנועה זו לא הטרלה, אלא יש מאחוריה קייס משפטי חזק. לא הסתפקנו בבקשה שהיועצת תחדל מלעסוק בענייניה של התנועה למען איכות השלטון, אלא דרשנו גם שהיא תשיב לקופת המדינה את שווי הקמפיין שנעשה למענה, בהתאם לחוק. לפני כמה ימים שלחנו בנושא הזה מכתב התראה ליועצת המשפטית לממשלה. אנחנו מחכים לראות מה תהיה התשובה, ובהחלט ייתכן שבקרוב תבוא גם העתירה. בעיניי זו לא הטרלה, מקסימום הצבת מראה לא מחמיאה. אני אוהב קייסים משפטיים יציבים".

לא מספיק להיות צודקים

אחד המקרים הללו הוא, כאמור, עתירת הארגון נגד נציב שירות המדינה והיועצת המשפטית לממשלה, שהתקבלה בשבוע שעבר. העתירה הוגשה לאחר שהנציב, בהנחיית בהרב־מיארה, סירב לכנס את ועדת המינויים של הנציבות כדי לדון בבקשת שר הכלכלה ניר ברקת להדיח מתפקידה את הממונה על התחרות מיכל כהן. היועצת, שייצגה בבג"ץ כביכול גם את השר, הציגה בשמו עמדה מנוגדת לדעתו, אף שהעבירה לשופטים שני מכתבים מטעמו. מי שייצג את עמדת השר האמיתית, שהתקבלה בסופו של דבר על ידי השופטים, היו דווקא עו"ד בם וארגון לביא.

"ההליך הזה חשף את הליבה של מנגנון שלטון הפקידים, ובית המשפט נתן ברקס למנגנון הזה", אומר בם. "על פי החלטות הממשלה, השר רשאי ליזום פנייה לוועדה לצורך הפסקת כהונה של פקידים בכירים. מה שהייעוץ המשפטי ניסה לעשות זה לרוקן מתוכן את הסמכות של השר, על ידי דרישה שהפנייה תיעשה רק אם לדעת הייעוץ יש יסוד סביר לקביעה שאכן מתקיימת אחת מעילות ההדחה שקבועות בהחלטת הממשלה, ולמעשה לקבוע שהשר לא יכול לפנות לוועדה בלי אישור הייעוץ המשפטי. היועצת נאחזה בתפיסה מאוד מסוימת של חלוקת סמכויות בין השר לנציב שירות המדינה, וסירבה להגן על עמדת השר ברקת שלפיה הנציב היה חייב להעביר את בקשת השר לדיון בוועדה.

"כאן בית המשפט העליון התערב וקבע שעצם קיום הוועדה הוא מנגנון מספק כדי למנוע הדחה שרירותית על ידי השרים, ולא נדרש מנגנון נוסף של אישור הייעוץ המשפטי. הפסיקה הזו חשובה מאוד משום שדווקא הכללים השקופים והבלתי נראים שהייעוץ המשפטי מבקש לקבוע, הם שיוצרים את שלטון הפקידים. הגישה של היועצת נדחתה על ידי בג"ץ, כלומר היא יצאה נגד הממשלה בבג"ץ והפסידה. זה עוד תיק בשרשרת של מקרים כאלה, עוד אבן בחומת אי־האמון המוצדק של הממשלה הנוכחית ביועצת המשפטית לממשלה".

זה באמת ניצחון מרשים, אבל הוא עורר עליכם גם ביקורת. טוענים שדרך הפעולה שלכם, שלמעשה משחקת בכלים של המערכת, מחזקת אותה.

"אני מכיר את הטענה הזו שנשמעת נגדנו מדי פעם, אבל לדעתי היא בעייתית משום שהיא לא מציבה אלטרנטיבות. כשאתה אומר 'אל תשחק בכלים של המערכת', כלומר אל תפנה לבג"ץ, נשארות שתי אפשרויות. או לא לשחק בכלל ולתת למערכת לעשות כל מה שבא לה, או לקרוא לציבור לעלות איתך על בג"ץ והפרקליטות כמו שהצרפתים עלו על הבסטיליה ב־14 ביולי. גם אם הייתי מתחבר לתפיסה שרואה בבג"ץ את הבסטיליה של העם היהודי, אני יודע מתוך הניסיון ההיסטורי שמה שמתחיל ב־14 ביולי מוביל בהמשך לטרור יעקוביני. אני לא אוהב מהפכות משום שבסוף הן מובילות למרחץ דמים, ואני לא חושב שזה משהו שאנחנו צריכים לשאוף אליו.

"בעיניי הדרך לתקן היא באמצעות הכלים שישנם בידינו, ואלו הכלים המשפטיים מצד אחד והכלים הפרלמנטריים מצד שני. זה שאנחנו לא יודעים להשתמש טוב וחכם בכלים הפרלמנטריים, כמו שהתברר בשנתיים וחצי האחרונות, זה לא אומר שהם אינם, אלא שאנחנו לא יודעים לעבוד. זה שלא הצלחנו להעביר את הרפורמה המשפטית בחקיקה, לא אומר שום דבר עקרוני על רפורמה באמצעות חקיקה ככלי לשינוי מציאות. זה כן אומר הרבה על הרפורמה כמו שנעשתה בפועל".

זה נשמע קל כשאתה מציג את זה כך, אבל בפועל הכנסת חוקקה תיקון לא דרמטי לחוק יסוד השפיטה בנושא עילת הסבירות, וגם אותו בג"ץ פסל. מה עוד אפשר לעשות?

"אני לא חושב שזו המסקנה. הרי התיקון עבר אחרי ליל גלנט, כשלכולם היה ברור שאנחנו בעיצומו של אירוע ארוך ולא בבליץ חקיקה מהיר. אם היו חושבים שני צעדים קדימה, אפשר היה לחכות עם זה למושב החורף, אחרי הפרישה של אסתר חיות וענת ברון. היה ברור שיחסי הכוחות בבית המשפט העליון ישתנו. התחושה היא שאנחנו מתמודדים עם שחקנים מאוד מתוחכמים שיש להם הרבה משאבים, בכלים קצת פרימיטיביים. לא חושבים לטווח ארוך, ועסוקים כל הזמן בכיבוי שרפות.

"קח למשל את הנושא של מינוי נציב שירות המדינה שאנחנו תקועים איתו היום. אם לפני שנה וחצי, כשהנושא רק עלה, היו מעבירים תיקון חקיקה שמעגן את דרך מינוי הנציב על ידי הממשלה, אולי לא היינו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים בו היום. נראה לי שאנחנו פועלים יותר מדי באימפולסיביות ולא מספיק בחשיבה אסטרטגית לטווח ארוך. קח גם את הסיפור של הדחת היועמ"שית. מה זו הממשלה האימפוטנטית הזו שלא מסוגלת לאייש את ועדת גרוניס?"

אומר לך שר המשפטים, 'ניסיתי ואין שום אפשרות'. מה אתה עונה לו?

"תתפטר, תהפוך לשר משפטים לשעבר, ושב בעצמך בוועדה. אם אתה לא מצליח וזה הפתרון היחיד, אז אולי זה הפתרון. כנ"ל בנוגע לחוסר ההצלחה באיוש נציג הכנסת בוועדה. איך יכול להיות שקואליציה של 68 ח"כים לא הצליחה להסכים על השאלה מי יהיה הנציג של ועדת חוקה בוועדה? הרי העילה להדחת היועמ"שית קיימת. בטווח זמן קצר יחסית, במספר לא מבוטל של עניינים, היועמ"שית סירבה לייצג את עמדת הממשלה בתואנה שעמדתה בלתי חוקית עד כדי כך שאי אפשר לייצג אותה, ובסופו של דבר דווקא העמדה הזו התקבלה על ידי בג"ץ. זה אומר שהייעוץ המשפטי לעומתי ולא מקצועי".

לקראת סיום הריאיון מבקש עו"ד בם לחזור בו מהצהרה שהשמיע בראיון קודם למקור ראשון. "בהזדמנות הזו אני חייב לציבור התנצלות. בריאיון הקודם, בנובמבר 2022, אמרתי שהיום בג"ץ כבר מבין שיש דברים שלא עושים. ובכן, טעיתי ובגדול. לא יכולתי לשער את המידה שאליה יגיע הקרע בין בג"ץ לציבור. היציאה של בג"ץ בראש הפקידות המשפטית נגד הכנסת ונגד נבחרי הציבור היא מטרידה מאוד".