לפני כשנה וחצי יצאה הודעה דרמטית בטוויטר על הקמתה של ממשלת הצללים הראשונה של מדינת ישראל. בשם "מזכירות ממשלת השיקום הלאומי" הכריז תומר אביטל על הרכב הממשלה החדשה שבה הוא מכהן כשר התקשורת, יאיר גולן כשר הביטחון, יאיא פינק כשר החינוך ועוד אנשי שמאל עד שמאל קיצוני בתפקידים נוספים. בסוף הציוץ הבטיח אביטל כי "הממשלה תתכנס לישיבתה הראשונה בעוד כשבוע ותפרסם בקביעות החלטותיה". כנראה לא שמעתם על הממשלה הזו, כי היא לא באמת קיימת, ולמעשה מעולם לא התקיימה. גם לאביטל בעצמו לקחו כמה שניות לענות על השאלה איך הולך בתפקיד שר התקשורת, אחרי שאנחנו מזמינים קפה ומתיישבים לדבר. הוא מחייך, ואני מוסיף ושואל האם זו עוד יוזמת שמאל בסגנון הצופים שנמוגה ברגע שבו הוקמה. "זה מיזם מדליק", הוא עונה, "אני כבר שנים מקדם את הרעיון. בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת יש ממשלת צללים שבמסגרתה האופוזיציה לא רק נלחמת בקואליציה אלא מציעה אלטרנטיבות. במשך כמה חודשים פרסמנו תוכניות וקיימנו ישיבות. נכון שזה קצת דעך, אבל אני לא חושב שזה כישלון, מבחינתי מיזמים צריכים לקרות כי הם צריכים לקרות. אפילו הריצה העכשווית שלי לפריימריז של מפלגת הדמוקרטים (בראשות יאיר גולן, א"ש) - גם אם לא איכנס לכנסת, אני מבחינתי שמתי בחוץ את המצע שלי וההבטחות שלי על השולחן. ברגע שאתה יוצא עם משהו לעולם ויש לו תהודה מינימלית מסוימת, אנשים מקבלים השראה ויש לזה אדוות. אני פה לטווח ארוך, ודברים משתנים רק כשיש התמדה ומקצועיות. המציאות שלנו כיום היא חלומות של אנשים - במקרה שלנו מימין - שבשנות ה־90 נחשבו להזויים. מיזמים שלהם כשלו על ימין ועל שמאל, אבל הם לא הרפו, הקימו עמותות, נכנסו לבתי ספר וכדומה. נכון שממשלת הצללים כבר לא מתכנסת וגם אין לנו תקציב, אבל הרעיון מומש ואני מקווה שימומש יותר טוב גם בעתיד. ברור שאם אני ואחרים היינו משקיעים יותר אנרגיה, יש סיכוי שזה היה מצליח יותר".
פוסטים עם שבחים גם על סמוטריץ'. תומר אביטל | צילום: לירון מולדובן
ממשלת הצללים היא אכן עוד יוזמה של אביטל, אקטיביסט חסר תקנה, שרשימת המיזמים האישיים והציבוריים שלו ארוכה: "מאה ימים של שקיפות", "קרן התחקירים", "לובי 99", מיזם התקשורת העצמאי "שקוף", מדריך מודפס לזיהוי פייק ניוז, הרצאות על אתיקה ותקשורת ברחבי הארץ, ריצה בפריימריז של מפלגת העבודה וכעת כאמור של מפלגת "הדמוקרטים" - וגם שני ספרי פרוזה בהוצאת עם עובד. הראשון, "המשכן" ראה אור ב־2013 וגולל תעלומת רצח במשכן הכנסת. והשני, "ממלא המקום", יצא לאור לאחרונה, גם הוא עוסק בפוליטיקה הישראלית, אבל משלב גם אלמנטים של מדע בדיוני, והפוליטיקה במובן של ימין-שמאל כמעט לא קיימת בו. זהו סיפורו של שר הבריאות אדם גלאס, פוליטיקאי חד וחסר מעצורים, שהלך והושחת עם הזמן ולפתע מגלה כי קבוצה מחתרתית הדביקה אותו בכוונה במחלה סופנית. מכיוון שאין לאביטל בעיה לדבר על הסוף שבחר לספר, נעשה כאן ספוילר משמעותי – כל הסיפור מתגלה כסימולציה, עולם מקביל ומלאכותי, שאותו מנהל לא אחר מאשר אדם גלאס האמיתי, שמנסה לבחון את גבולות היכולת שלו כפוליטיקאי בעולם שהולך ומשתגע.
"הסוף היה אחר", מגלה אביטל, "אבל ברגע שעלה לי הרעיון שהעולם הוא בעצם סימולציה, החלטתי ללכת על זה. במהלך הכתיבה נוספו שכבות של עומק, למשל האם אני חש רחמים על היצורים האלה, שבעצם נמצאים בתוך סימולציה? ברור שאנחנו הולכים לתוך העולם הזה של סימולציות, ושבעוד 20 שנה המציאות הזאת תקרה באופן זה או אחר, ומעניין אותי אם יהיו תנועות שנלחמות על זכויות האוואטרים. ככל שהם נהיים יותר דומים לנו השאלה תהיה יותר משמעותית. השאלה הכי גדולה שאני שואל את עצמי היא - אולי אנחנו באמת יצורים בתוך סימולציה. זרקתי לתוך הספר את הנושאים שהכי מעניינים אותי היום - איך לא מסתאבים בפוליטיקה, והאם זה בכלל אפשרי. אני לא מאלה שחושבים שכל הפוליטיקאים רעים. להפך, יש כמה מרושעים אבל הרוב הם אנשים רגילים שמערכת התמריצים שסביבם תנווט אותם לפה או לפה. גיבור הספר שמכהן כשר הבריאות מאמין שלפוליטיקאים כוונות טובות לגמרי, הוא בעצמו הלך ונעשה מושחת אבל עדיין מספר לעצמו שהכול למען המטרה הגדולה של עשיית טוב. והשאלה שניסיתי לבדוק בספר היא מה יגרום לו לעצור או להמשיך בדרכו.
"הסיפור של מחתרת שמדביקה אנשים בריאים במחלות זה משהו שהדליק אותי כי שמתי לב שבמציאות שלנו דברים משתנים רק אם החזקים סובלים. מהפכת הסייעת השנייה בגני הילדים, למשל, הצליחה רק כשהמצוקה הגיעה למעמד הביניים שיכול לצעוק ויש לו קול בספר", הוא מבהיר, "אין התייחסות בשום צורה לנושאים שמפלגים את החברה שלנו מבחינת שמאל וימין".
יש פוליטיקאים אמיתיים ועכשוויים יותר מושחתים מגיבור הספר שלך.
"נכון. הפוליטיקאים בספר הרבה פחות מושחתים מאשר עכשיו. הספר הזה מייצג בעיניי את ישראל של עוד מעט. לדעתי נגיע ממש בקרוב למקום הרבה יותר טוב מהבחינה הזו. אולי לא גן עדן, אבל אנחנו בדרך לתיקון חלקי בצורת ממשלה שפויה ומאוזנת שפועלת למען הציבור. גם בה יהיו שחיתויות, זה קורה תמיד, השאלה היא המינון. המטרה גם הייתה לתת תקווה לעתיד של מדינת ישראל".
אביטל, 42, נשוי לתמר ואב לשני בנים, ויחד הם מתגוררים בתל־אביב. הוא נולד בטבריה, גדל והתחנך בזכרון־יעקב, שירת בתותחנים כחובש ולאחר השחרור החל את דרכו בעולם העיתונות. תחילה הוא פעל בעיתונות הממוסדת, ובהמשך עבר לאזוריה העצמאיים, אז גם החל את פעילותו האקטיביסטית. "לפני הכול אני אקטיביסט", הוא עונה כשאני שואל אם אפשר להוסיף לו גם את התואר סופר. "האקטיביזם בא לידי ביטוי שונה בכל תחום. אני עיתונאי, אבל עיתונאי אקטיביסט שתמיד יכתוב גם איך אפשר לשפר. וגם הספרות שלי היא אקטיביסטית, אני משתמש בה ככלי לקידום אקטיביזם. ישבתי בכנסת כל יום במשך תקופה ארוכה, וכל הזמן אמרתי לעצמי שאני חייב להעביר לציבור - גם לזה שלא קורא כתבות תחקיר ארוכות - את מה שלא עובד במסדרונות השלטון ואיך אפשר לתקן. נכון שפה יש מדע בדיוני, פנטזיה וטירוף, אבל המטרה היא לעורר אנשים לחשוב, להעביר להם את מה שעובר לי בראש, כיוונים שדרכם אפשר לשנות את המציאות".
מה אתה רוצה שיישאר אצל הקורא בתום קריאת הספר?
"קודם כול יש פה צילום רנטגן של המניעים של הפוליטיקאים, דברים שבדרך כלל אי אפשר לראות. כאמור, לא מדובר באנשים נוראיים אלא באנשים עם מניעים, וזה ניתן לשינוי ולשיפור. אני רוצה להראות שזה בידיים שלנו. בספר כמובן הלכתי לכיוון קיצוני של הדבקה במחלות והיה לי חשוב להדגיש באחרית הדבר של הספר שאסור להגיע לשם, אבל העיקרון הוא שאנחנו האזרחים יכולים להשפיע על הפוליטיקאים. רציתי גם לפתוח לאנשים את הראש לרעיון הסימולציה, שגם אם הוא לא נכון הוא גורם להסתכל על העולם קצת אחרת ובפרופורציה. ברגע שאני וזוגתי למדנו על הרעיון הזה, שמנו פתק ליד הדלת של הבית שעליו כתוב 'ואולי הכול זה סימולציה?' כשקורה משהו מאתגר בחיים ואתה לוקח בחשבון שאולי הכול סימולציה, יש סיכוי שתירגע ותראה את החיים בצורה יותר משחקית".
אתה מביא בחשבון שמי שיקרא את הספר, מהמעטים שעוד עושים את זה, כנראה יהיה כבר משוכנע מראש?
"זה נכון. אבל כבר 500 אנשים קנו את הספר דרך הדסטארט, ואתה אף פעם לא יודע איזה אדוות יהיו ליצירה. אולי בעוד מאה שנה מישהו יקרא בו איזה משפט שייגע בו. בכל הפרויקטים שעשיתי - חלק הצליחו וחלק נכשלו - תמיד החזרתי את המבט למטרה העיקרית והיא לנסות שוב ושוב להעביר את הרעיונות שלך ולהשפיע, בכל אמצעי אפשרי. שאנשים יהרהרו בשאלות הגדולות. מחשבות כאלה באות רק משעמום, ואנחנו לא משתעממים היום לרגע בגלל המסכים. זה מצב לא טוב, צריך להשתעמם כדי שהמחשבות יגיעו".
אין לי פרות קדושות. ליברמן, לפיד וגולן | צילום: חיים גולדברג , אבשלום ששוני - פלאש 90
בריאיון שנתת לפני כמעט עשר שנים, נקבת בכשלים רבים שישנם במערכת הישראלית. כיום, לא רק שהמצב השתפר אלא נראה כי הוא הורע. יכול להיות שנכשלת כאקטיביסט?
"אני כופר בהגדרה של האקטיביזם שלי ככישלון", הוא אומר נחרצות, "יש לנו הישגים מדהימים בעשור הזה. הקמנו ארגונים שהם אלטרנטיבה אמיתית כמו 'שקוף' בעיתונות, ו'לובי 99' שהוביל עשרות חוקים לטובת הציבור, כמו זה שלעוזרים פרלמנטריים היום אסור לשמש לוביסטים במקביל. בנוסף אנחנו יודעים היום למדוד חברי כנסת לפי החריצות שלהם - כמה זמן הם נמצאים במשכן, כמה חוקים הם העבירו, כמה שאילתות הגישו, יש תעמולת מפלגות עם נתונים שאני אספתי. חצי מחברי הכנסת חשפו את הנכסים שלהם ושליש חשפו את היומנים, אלה דברים שלא קרו אף פעם וקורים בעשור האחרון בגללנו. ברור שבתמונה הגדולה חסרה פה המון שקיפות, אבל יחסית לכוח שיש לנו עשינו המון".
לאחרונה אביטל הצהיר שהוא מצטרף למפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן ומתכוון לרוץ בפריימריז. ישנה טענה שחוזרת על עצמה ולפיה בשנותיו כאקטיביסט הוא הציג את עצמו כאיש מרכז, ופתאום נחשף הבלוף. יש אנשים שתרמו לו כספים מתוך אמונה שהגיע ממקום נקי, ועכשיו מרגישים מרומים. "זו טענה שאני שומע לא פעם", הוא אומר. "אני איש שמאל, תמיד הייתי שמאל. הייתה אכן תקופה שבה לא דיברתי על הדעות האלה כי לא רציתי להרחיק אנשים. אני ממש לא חושב שכל הטוהר והצדק ניצב במחנה שלי. יש שחיתות בכל המחנות, יש עוולות ואנשים שרוצים כוח מכל קשת הדעות, וצריך לחשוף אותם. אני חושב שעשיתי יותר מכל אדם אחר תחקירים על מרצ ויאיר לפיד, למשל. עד היום כשמגיע אליי סיפור על מישהו מהמחנה שלי אני הכי שמח להוציא אותו כי זה נותן לי אפשרות להוכיח שאין לי פרות קדושות.
"אבל פה בדיוק טמונה הבעיה - אותו מחנה ואותם אנשים נמצאים בשלטון כבר לא מעט שנים. לצערי הם מאותו צד, כלומר ימין, חוץ מהבלחה קצרה של 'ממשלת השינוי'. למי שנמצא בשלטון יש את המשאבים ולכן גם יש הרבה יותר על מה לבקר אותו. הייתי צריך למצוא מהגורן ומהיקב את המינוי של מרצ בקק"ל ואת העובדה שלפיד כמעט לא נמצא בכנסת. אין מה לעשות, מי שנמצא בשלטון כל כך הרבה שנים יש עליו הרבה יותר דברים למצוא. עצוב לי מאוד שפוליטיקת הזהויות שולטת, שהרבה יותר חשוב מי אמר ולא מה אמר. זה מחריד ויחרב אותנו יותר משחיתות. אני מבין את הביקורת, עצוב לי עליה ואני מבקש מהאנשים להסתכל על התמונה הגדולה".
ועדיין, כשאתה מזדהה עם מפלגת שמאל מובהקת כמו "הדמוקרטים", טבעי שתאבד אמון מצד חלק מהאנשים שהלכו איתך על דברים שנמצאים בקונצנזוס כמו מלחמה בשחיתות.
"ברור שיש לי הטיה. לכל אחד יש, השאלה מה הוא עושה איתה. אני לא מושלם ויש לי נקודות עיוורון, אבל אני נלחם בהן כל הזמן. למשל, אני נכנס באופן אקטיבי בכל שבוע לאפליקציה של מקור ראשון וקורא בה כתבות כדי להתעדכן בדעות ובחשיבה שאינה תואמת את דעותיי הפוליטיות. כתבתי סדרת פוסטים תחת הכותרת 'לא שחור לבן', שבה לקחתי אנשים שביני לבינם יש תהום אידיאולוגית כמו בצלאל סמוטריץ', ואני כותב עליהם פוסטים רק עם שבחים. חשוב בעיניי שיהיו לאנשים האלה תמריצים חיוביים מאנשים שאינם מהמחנה שלהם. אנחנו הולכים ומתרחקים לשני קטבים. זה מפחיד, ואני חושב שאנחנו חייבים להפעיל חשיבה ביקורתית על שני הצדדים. כך שלצד כל הביקורת שמופנית כלפיי, שחלקה מוצדקת, אני עובד כדי לקרב בינינו. מנסה לנקות את האווירה עם ערכים של אתיקה, וזה קשה".
על הצטרפותו של אביטל למפלגת "הדמוקרטים" לפני כחודשיים הוא כמובן צייץ בטוויטר. "קל יותר להישאר טהור", הוא כתב, "אבל קו השבר במדינת ישראל הוא כבר מזמן לא ימין ושמאל. המאבק האמיתי בעיניי הוא בין ממלכתיות לקיצוניות".
ראש המפלגה שלך, יאיר גולן, משתמש באופן תדיר במילים מאוד קשות, בכמעט כל ציוץ שני. הביטוי "תתי־ אדם" הזכור לרע שאמר על מתיישבי חומש, "לרקוד על הדם", "הזיות משיחיות", "שופרות", "מכונת רעל". הוא אולי לא המציא את הקיצוניות, אבל בוודאי אחד מנערי הפוסטר שלה בפוליטיקה הישראלית היום.
"לצערי הכבד, מה שקרה לשמאל זה שהוא נהיה מיליטנטי ותוקפני, לפעמים לא ממלכתי. קורים שם תהליכים שהם תוצר של מה שקורה בצד השני. דורסים את השמאל, מחטיפים מכות לאנשים במחנה שלי. איך אפשר לצפות שבשמאל ימשיכו להיות 'לאבי דאבי' ולדבר בשפה נקייה ופיוטית, כשבצד השני ממש לא?"
אבל זו בדיוק האג'נדה שלך, לדבר נקי למרות הכול.
"נכון, אני משתדל לעשות את זה והייתי מעדיף שהסגנון יהיה אחר, הייתי מעדיף שהסגנון יהיה יותר מאחד. אבל זו המציאות כרגע והיא לא קרתה בוואקום. זה קרה כי הצד השני מנסה להקיא אותנו מפה. לצערי הסגנון שלו פחות מאחד מכפי שהיה יכול להיות, אני מבין איך זה קורה ואני די משוכנע שרגע אחרי הבחירות הרבה רעל יישפך לביוב, וזו בהחלט אחת המטרות שלי. אני מאוד מקווה שהגוש שאני נמצא בו יעשה את מה שממשלת השינוי לא עשתה - לאחד אותנו בחזרה".
ובכל זאת אתה הולך עם מפלגה שבראשה עומד אדם שמקטב בכל ציוץ שני.
"אני מסתכל על המעשים שלו, גיבור שסיכן את חייו גם בצבא וגם אחר כך. אי אפשר לפקפק בערכים שלו ובציונות שלו, ואני חושב שכשהוא יהיה בכנסת שוב, הוא יעשה דברים שגם אם לא אסכים עם הסגנון שלהם, הם יהיו מאוד חשובים כמו שוויון בנטל, שלטון נקי משחיתות, מלחמה בפייק מכל הצדדים. אתה לא רואה אותו משקר. תשמע, אני לא קדוש, אני חי בריאל־פוליטיק ומבין שכדי לקדם את הדברים שבעיניי הכי חשובים למדינת ישראל אני צריך לעשות פשרות וללכת עם יאיר גולן. זו הפשרה הכי מינימלית שעשיתי בחיי, כי הערכים של המפלגה הזו הם גם הערכים שלי. אם הייתי טהור במאה אחוז לא הייתי מוצא את עצמי באף מפלגה".
קראת לכל המפלגות בגוש להתאחד, כולל יאיר לפיד. לפני תשע שנים כתבת שיאיר לפיד "מייצג בעיניך את כל מה שרע בפוליטיקה הישראלית".
"אפשר ללכת עוד יותר רחוק - תקפתי את אביגדור ליברמן בצורה הרבה יותר חריפה. אבל אחרי שראיתי את הקדנציה שלו כשר אוצר, אני בהחלט רואה בו שותף. אני חושב שאנשים משתנים, לפיד וליברמן הוכיחו את עצמם בממשלת השינוי שהם כבר לא הפוליטיקאים הרדודים והמרוכזים בעצמם שהיו לפני כן. לפיד הוא לא כוס התה שלי אבל אני לא טהרן, החיים הם ספקטרום ואתה צריך לבחור איפה להיות בתוכם בכל רגע נתון. ברור שאני מעדיף את הפוליטיקאים שאני בוחר בהם שיהיו טהורים, אבל זה לא העולם. אני רואה סולם שבו אני קרוב ללפיד פי 20 יותר ממה שאני קרוב לסמוטריץ'. יש לו 'פאולים', אבל רוב הזמן יש לו בושה. רוב הזמן הוא יילחם עבור האינטרס הציבורי הרחב. הוא, ובוודאי יאיר גולן, ואפילו ליברמן. אני גם מאוד רוצה להיות עם מנסור עבאס בקואליציה. הממשלה הבאה צריכה להיות כמה שיותר מגוונת מכל חלקי החברה, גם אם זה יתקע חלק מהיוזמות והדברים. הציבור צריך לראות שהוא מיוצג".
לפני מספר שנים ניסה אביטל להיבחר בפריימריז של מפלגת העבודה ולא נכנס אז לכנסת. "הגעתי למקום העשירי לפני שריונים, ואז התדרדרתי", הוא מסביר. "לא נכנסתי לכנסת כי השמאל די נכחד. מה שנותן לי השראה ואפשרות להתמיד זה שאני יודע שמדובר במרתון. גלעד קריב למשל נכשל ארבע פעמים בפריימריז לפני שנכנס לכנסת. זה מפרך ומאתגר, והקמפיין שלי מאה אחוז פוזיטיבי - אני לא בא לריב עם הצד השני אלא רוצה שכולנו נשגשג. אני כאמור רץ מתוך ידיעה שאולי לא איכנס אבל קודם כול הרעיונות שלי יהיו בחוץ. אני מאמין במוצר, כלומר בעצמי, ויודע שאחרי כל השנים האלה אהיה חבר כנסת טוב. יש לי תוכניות אמיתיות ומפורטות, ואני מאמין שהציבור ירוויח".