"יש לנו 'חבילת הרתעה' למחבלים, כדי שלא יצטרפו עוד משפחות למעגל השכול"

שלום מירב והרצל, מה שלומכם?

הרצל: "באופן אישי, אנחנו בסדר. מחכים למשיח, ששיר תחזור. באופן כללי יש דברים שמטריפים אותנו במוסדות השלטון, ואנחנו גם חוששים שממשלת הימין הזאת תתפרק. זאת ממשלה שעשתה הרבה דברים טובים, למרות שהיא שחררה מחבלים. המצב מורכב ולא פשוט אבל אנחנו אופטימיים".

מירב: "בשבועות האחרונים היו לנו כמה הצלחות. הפסילה של עמותת 'סיוע 48' ששייכת למפלגת רע"ם, שאנחנו עובדים עליה כבר ארבע שנים, וגם 'חוק שיר' שעבר בכנסת בשבוע שעבר. זה חוק שמבטל אישורי שהייה של בני משפחות מחבלים שהגיעו לכאן באיחוד משפחות. לעשרים בני משפחה של המחבל שרצח את שיר יבוטלו אישורי השהייה וכל הזכויות הנלוות. זה החוק היחיד שעבר בשבוע שעבר. יש חרם של החרדים על הקואליציה ובכל זאת יצרנו קשר איתם ועם ח"כים מהאופוזיציה. יש מחבלים רבים בג'אבל מוכבר, הכפר שהמחבל שרצח את שיר יצא ממנו, ולכל אחד עשרות בני משפחה. זה חוק חשוב. ככה אנחנו מתחילים ליצור הרתעה".

הרצל: "החוק משפיע גם על מגישי בקשות שהייה חדשות שיש להם בן משפחה מחבל. הם לא יכולים לקבל היתר שהייה. זה חוק חזק".

תשמעו, הורים שכולים צריכים כוחות רק כדי לקום בבוקר ולעשות את הדברים הפשוטים. מאיפה האנרגיות להילחם בטרור בשביל כל המדינה?

הרצל: "את פורום 'בוחרים בחיים' הקימו דבורה גונן והדס מזרחי בערך שלוש שנים לפני שהצטרפנו למשפחת השכול. לא הכרנו את הפורום. אבל שבועיים־שלושה אחרי הפיגוע דבורה פנתה אלינו, גם בשם 'אם תרצו', וסיפרה שיש ערעור של משפחת המחבל יחד עם 'המוקד להגנת הפרט' על הריסת ביתו. הלכנו לדיון בבית המשפט. היו שם חמישה עורכי דין והמנכ"לית של הארגון. אנשים באו עם ילדים, כמו להצגה. אני יכול להגיד לך שמאז הם הפסיקו לבוא עם ילדים. עשיתי להם שם בלגן מטורף. ככה הכרנו את הפורום ומאז אנחנו פעילים בו. יש לנו 'חבילת הרתעה' כמו הריסת בתים, גירוש משפחות, שלילת קצבאות. מדי פעם אנחנו מוסיפים עוד. הסל הזה אמור להיות משהו שנופל על המחבל, המשפחה והסביבה שלו מיד אחרי פיגוע, כדי שהמחבל הבא יירתע ושלא יצטרפו עוד משפחות שכולות למעגל הזה".

מירב: "הפעילות שאנחנו עושים, התחושה שאפשר לשנות, זה מה שנותן לנו כוח. כי אי אפשר לשתוק אחרי שילדה כזאת נרצחה. ההרגשה שאת יושבת בבית ולא עושה כלום ושותקת היא קשה. ביום השני של השבעה שאלנו את עצמנו: רצחו לנו את הילדה, וזהו. נעבור לסדר היום? מבחינתנו זה לא נגמר. היה אפשר למנוע את הפיגוע ששיר נרצחה בו. כל פיגוע אפשר למנוע. זה מה שמניע אותנו".

אבל זה לא פשוט. אתם גם חוטפים לא מעט אש, לפעמים כתף קרה מנבחרי ציבור או מהפרקליטות. צריך המון כוחות ולפעמים נכשלים.

מירב: "רוב הזמן לא מצליחים. מבחינתנו 7 באוקטובר הוא כישלון שלנו. כל פיגוע הוא כישלון שלנו. השמאל הקיצוני לא איתנו, והוא לא חוסך מאיתנו וגם לא הפרקליטות, אבל הרוב המוחלט של העם איתנו. וזה לא עניין של ימין ושמאל. בכל מה שקשור למחבלים ולפיגועים, רוב העם מאוד מפוקס, הוא יודע בדיוק מה נכון. החוקים שהעברנו, כמו קיזוז כספי מחבלים וביטול אזרחות מחבלים, עברו ברוב ענק בכנסת ומתחילים ליישם אותם. אז אפשר לעשות שינוי, וחייבים לעשות אותו. נתנו לעצמנו זמן ארוך לשכול. הרבה דברים לא העזנו לעשות בלי שיר, ועכשיו לאט־לאט אנחנו מתחילים. זה לוקח זמן. ושיר איתנו כל הזמן".

הרצל: "שיר עצמה לא הייתה מוותרת ולא הייתה שותקת. היא הייתה ילדה נחושה שהגיעה להישגים מטורפים. היא היחידה במחזור שלה שסיימה בהצטיינות תואר ראשון בהנדסת חומרים מתקדמים. היא התקבלה ליחידת מודיעין מיוחדת והייתה אמורה להוביל את כל המשפחה קדימה. לא ויתרנו גם במאבקים קשים וכואבים מול משפחת המחבלים, ומעז יצא מתוק. לא רק בני המשפחה של המחבל שרצח את שיר כבר לא יהיו פה, אלא עכשיו זה החוק".

בואו נדבר על "סיוע 48", שרשמת העמותות המליצה לסגור השבוע. איך עליתם על הסיפור, איפה הונח קצה החוט?

מירב: "ראש מחלקת המחקר שלנו הוא אדם מקצועי ומעמיק, והוא התחיל לחקור את התנועה האסלאמית בישראל. בכל העולם מדובר בפלגים הכי קיצוניים שיש, ופה המדינה הכריזה שהפלג הצפוני הוא תומך טרור וסגרה אותו. אז הוא התחיל לבדוק מה קורה בפלג הדרומי".

הרצל: "היה לנו משונה שמנסור עבאס הוא כזה נחמד בתקשורת, דובון אכפת לי שרוצה שינוי. זה לא הסתדר לנו עם מה שאנחנו מכירים מהתנועה האסלאמית. הרגשנו את זה בחושים".

מירב: "זה היה לפני ארבע שנים. רוב החומרים היו בפייסבוק, גלויים לכול. התחלנו לקבל חומרים על 'סיוע 48' ועמותות נוספות שמעבירות מוצרים וכסף לחמאס, ושהעמותה תומכת בשאהידים וב'אלמנות ויתומים'. היינו מקושרים מאוד לבנט, תמכנו בו. היה לנו חומר מוחשי שמוכיח את הקשרים האלה, אבל אז בנט הלך והקים איתם ממשלה למרות מה שהבטיח לנו כמשפחות שכולות. היינו בהלם. עבאס אמר בכמה ראיונות בשפה הערבית שהוא תומך ב'יתומים ואלמנות', שזה שם קוד למשפחות מחבלים. ואז הבנו שהוא תומך במשפחת המחבל שרצח את שיר, וזה הפך להיות אישי. יצאנו עם חשיפה אצל איילה חסון, והייתי בטוחה שאיילת שקד, אביגדור ליברמן, כל אנשי הימין בממשלה של אז יפילו את הממשלה, כי מי יושב עם תומכי טרור? זה לא הזיז להם".

הרצל: "'סיוע 48' היא הזרוע החברתית של רע"ם, שחשובה לא פחות ואפילו יותר מהזרוע הפוליטית. יום למחרת התחקיר של איילה חסון מנסור עבאס התראיין ואמר: 'אנחנו יכולים לתת דין וחשבון על כל שקל שנכנס או יצא מהעמותה'. הוא קשר את עצמו ישירות אליה. גם המשא ומתן הקואליציוני עם רע"ם היה במשרדי העמותה. המנכ"ל שלה, רזי עיסא, מצולם בתמונה המפורסמת של בנט, לפיד ומנסור עבאס.

"בשנים האחרונות העמותה גלגלה 250 מיליון שקל. במחזור של השנה שעברה היו 80 מיליון שקל. אלה מספרים גדולים. התנועה האסלאמית בארץ הם כוח מטורף. אחמד טיבי ואיימן עודה הם דגי רקק לעומת האחים המוסלמים".

הרצל: "ביקשנו פסילה של המפלגה בוועדת הבחירות, וזה לא צלח. עכשיו הגיעה רשמת העמותות ונדהמה לראות איך הם מעבירים כספים של ארגוני טרור והמליצה לפרק אותם. לרשמת יש סמכות לפרק אותם. החשבון שלהם כבר הוקפא: העמותה עתרה לבית המשפט והוא פסק שהבנק הצליח להוכיח באופן סביר את הקשר שלהם לטרור".

מירב: "הם ממשיכים להתרים כספים ולפעול. אחת הדרישות שלנו, מעבר לסגירת העמותה, היא חקירה ומהלכים פליליים נגד ראשי העמותה".

הרצל: "יש פה עבירות ביטחוניות חמורות ביותר. אנחנו רוצים לגדוע את הכסף הגדול הזה, שמייצר טרור".

מדהים שאנשים מן השורה כמוכם מצליחים לשנות דברים.

מירב: "הכוח שלנו הוא הפורום הזה. כשאנחנו פונים לאנשים אנחנו מציגים את עצמנו כחלק מפורום של 200 משפחות שכולות ונפגעות טרור, שמרגישות שאנחנו שליחיהן. אנשים פשוטים שבאמת מאמינים שאפשר למנוע פיגועים".

הרצל: "אנחנו מרגישים ששיר איתנו בכל מאבק, ואפילו לא נגענו בעמותת 'שיר', שמירב מנהלת, שעושה הרבה טוב. חשוב לי להגיד שרבים ממי שפועלים בפורום, גם אנחנו, עושים את זה בהתנדבות וההישגים שלנו הם כמו של ארגון עם תקציב של עשרות מיליוני שקלים. אני יכול להבטיח שכל שקל שאנשים יתרמו לפורום - יעשו ממנו פלאות. כל מי שמעוניין לעזור, נשמח שיפנה אלינו".