במיטה יש לי מצד אחד "מעשה בחמישה בלונים" ומצד שני "מלחמות היהודים"

תכולת הספרייה באופן טבעי, מדפי הספרים שלי מחולקים לספרי קודש וספרי חול. מאוד חשוב לנו להפריד בין התחומים, כשהיחס הוא שבעים אחוז לקודש ושלושים אחוז לחול. ספריית הקודש בנויה מספרים שנקנו בעיקר בימיי כבחור ישיבה ומספרים ששולחים לי רבנים־עמיתים בהווה; ספריית החול מכילה בעיקר ספרי היסטוריה ופסיכולוגיה. ספרי ההיסטוריה נלקחים פעמים רבות בהשאלה שלא על מנת להחזיר מאחי ההיסטוריון ד"ר יוסי לונדין, וספרי הפסיכולוגיה נקנים בכמויות בידי אשתי. לספרות פרוזה נגמרה לי הסבלנות מאז שחציתי את גיל ארבעים.

שיטת מיון: מעבר לחלוקה בין קודש לחול, הכול אצלנו בבלגן אחד גדול. גם כשאני מנסה לפעמים לשמור על סדר, הילדים מבלבלים אותו. מה שכן, במחשב אצלי הכול נמצא בסדר מופתי, גם התיקיות שלי וגם קבצי פי־די־אף של ספרים. בחדר הילדים הבלגן מגדיל לעשות ואנו מוצאים ספרים במאוזן, במאונך, בשורות כפולות ובמקומות יצירתיים. המצב הגיע לכך שכשאני נשכב במיטה דוקרת אותי מצד אחד הכריכה של "מעשה בחמישה בלונים", ומצד שני כריכת "מלחמות היהודים" של יוספסוס פלביוס.

מדף קרוב ללב: הספרים הקרובים ביותר לליבי הם ספרי מוסר שעוסקים בפיתוח האישיותי־רוחני (היום קוראים לזה ספרי קואצ'ינג). לפני השינה אני קורא כמה דקות בספרים כמו מסילת ישרים, אורחות צדיקים, תנועת המוסר וכדומה. אליהם מצטרפים ספרים כדוגמת "שנים־עשר כללים לחיים" של ג'ורדון פיטרסון. קריאה בספרים האלה, פלוס סיכום יום (או "חשבון נפש"), מרגיעה אותי.

השפעת המלחמה: רגעי משבר תמיד מגבירים אצלי את יצר הקריאה, גם כסוג של תרפיה וגם כמקום לשאוב ממנו כוחות. במקרה של המלחמה נשאבתי לשני אפיקים: ספרי מחשבה יהודית שמעניקים כוחות נפש להתמודד עם כאבים, כגון "פנקסי הראי"ה" של הרב קוק, וביוגרפיות של דמויות היסטוריות שעמדו מול משברים כמו צ'רצ'יל וטרומן.

על ארבעה ספרים

הלב

אדמונדו דה אמיצ'יס, הוצאת עמיחי

ספר הילדים הקלאסי של כל הדורות. יומן אישי של ילד איטלקי במאה ה־19. גדלתי על הספר הזה בילדותי, וגם על סדרת האנימציה שגרמה למאות אלפי ילדים ואימותיהם בשנות השמונים לבכות יחד בכל יום בחופש הגדול מול המרקע, ולשאול מתי לעזאזל מרקו ימצא כבר את אמא שלו. ניסיתי להקריא את הספר לילדיי (לא הצלחתי), אבל אני עדיין חושב שמי שרוצה להבין מה זו נאמנות משפחתית ולאומית – כדאי שיכיר את מרקו.

נפילת ברלין

אנטוני ביוור,ידיעות ספרים

גדול ההיסטוריונים של מלחמת העולם השנייה מתאר את המפלה הסופית של גרמניה. אומץ, פחד, זוועות וניצחון – והכול במנות גדולות והירואיות. המציאות הבלתי נתפסת של מלחמת העולם השנייה משמשת חומר למחשבה לדורות. השפה, הנתונים ושזירת האירועים  קולחים אצל ביוור כמו תמיד, אבל קשה להחמיץ את התחושה שהוא קצת מרחם על הגרמנים ומנסה להסביר את הסבל של "שני הצדדים". במקרה שלי לפחות, לא הלך לו. הגיע להם.

פלטינה ופלסטלינה

הרב ד"ר יוסי שטמלר, ספרית בית אל

ספר מהמם בהיקף הנתונים ובניתוח שלהם. הרב שטמלר סוקר את התפיסה היהודית (פלטינה) מול הפוסט־מודרניזם והפרוגרסיביזם (פלסטלינה), מה שקצת מתכתב עם "ניידים ונייחים" של גדי טאוב. הרבה ספרים מנתחים את הפוסט־מודרניזם, אבל בספר הזה יש קיבוץ מדויק של כל־כך הרבה תחומים, שהופך אותו לספר חובה למי שרוצה להבין באיזה עולם אנו חיים כיום ומה יש ליהדות להגיד על כך.

להפיל פצצה

אדם ג'וזף ביים, שיבולת

תיאור מפורט של ארבעת החודשים הראשונים של הארי טרומן בבית הלבן, חודשים שבהם הוחלט על הטלת פצצת האטום ועל גבולות העולם של ימינו. הדבר המדהים הוא שטרומן היה טיפוס ממוצע ואנונימי, שנכנס במפתיע לנעליו הענקיות של רוזוולט ומצא עצמו מול הדילמה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. מתברר שגם כאשר אדם ניצב מול אתגר גדול ממידותיו, הוא מצליח לעמוד בו אם יש בו יושר, פשטות ואמונה.