אלחנן גרונר, עיתונאי חוקר באתר הקול היהודי
בן 35, נשוי לקיילה, אב לחמישה. תושב גבעת להבה ביצהר: "יצהר, הגבעות שלה וישיבת עוד יוסף חי הרימו הרבה דגלים שבעזרת השם הולכים ונטמעים, כמו תודעת המקדש, עבודה עברית והורדת הגדרות. כשפורצים דרך יש לזה מחירים. כשעושים את זה היטב זה מועיל. ככה צריך להסתכל על נוער הגבעות"
אנשי השעה
שלום אלחנן, מה שלומך?
"באופן כללי אני חושב שאנחנו בימים גדולים וטובים לעם ישראל, טוב שצומח מתוך משבר. יש התעוררות גדולה לכיוון חיובי. באופן פרטי, אני סחוט רגשית ופיזית מהאירועים בבנימין ובעיקר מהניסיונות לתווך את המציאות ולעצור את כדור השלג. אבל חשוב לומר שמה שקרה בליל שבת הוא לא אירוע מייצג. בסך הכול אנחנו בכיוון טוב בהקשר של הגבעות והצבא. צריך לתקן את הטעויות, להפיק לקחים ולחשוב קדימה. לטווח ארוך נצמח מזה".
למה האירוע סוחט אותך נפשית?
הכי מעניין
"יש פה חבר'ה קדושים וטהורים שמוסרים את הנפש שלהם בגבעות, ויש פה חיילים קדושים וטהורים שמוסרים את הנפש שלהם בצבא, נוצר ביניהם עימות וזה נורא קשה. מהשעה עשר בליל שבת, עוד לפני שהתפתח כל האירוע, הייתי בשיח שניסה למנוע את ההידרדרות הזאת. זה היה כמו לראות תאונה בהילוך איטי.
"התעסקתי עם זה בשבת בגלל פיקוח נפש. מהניסיון שיש לי, עשרים שנה בתחום, ראיתי שזה הולך להיות אירוע רע, ובסוף באמת יש פצוע שרק בנס הוא חי. את זה ניסינו למנוע. ביקשנו להכניס מבוגרים שירגיעו, והמשטרה והצבא לא אפשרו. ואז במשך שעות אני ועוד חבר'ה בוגרים שוחחנו עם הנערים, ומצד שני – שזה לא צד שני, עצם האמירה הזו מכאיבה לי – עם אנשים מהגדוד ועם רב הגדוד. אני לא רוצה לזרוק רפש, אבל נעשו כאן דברים חמורים. היה לי חשוב לשמוע את הכאב של החיילים ואת זווית הראייה שלהם, גם אם אנחנו לא מסכימים על הכול.
"גם אם יש לי ביקורת קשה על המג"ד, אני יודע שהוא מוסר את נפשו 500 יום או יותר במילואים. על כל טקסט שהוצאתי השבוע חטפתי מכל הכיוונים. אחרי כל פוסט היו שעות ארוכות של שיחות וריכוכים".
בשיח עם הצבא אתה לא רוצה לפגוע בחיילים. האם מול החבר'ה של הגבעות אתה יותר נזהר כדי לא לשרוף את עצמך אצלם?
"אני לא רוצה לשרוף את עצמי לא בגלל חשש, אלא כי אני חושב שאלה החבר'ה הכי טובים שיש. המטרה שלי היא לכוון ולתווך מציאות לאנשים מתוקים וטובים. אמרה לי השבוע אישה חכמה שהאירוע הזה הוא כמו סרט, וצריך להגיש תרגום לכל אחד בשפה שלו. היו עשרות אירועים שבהם מנענו הידרדרות.
"לפעמים עימות מתחיל כי קצין אמר משהו ונער אמר משהו. הנער רוצה לחזור מהפגנה, ואמרו לקצין לחסום את הכביש. אז מרימים טלפון למפקד ומסבירים, וזה מסתדר. יש המון מצבים כאלה. לכן חשובה לי ההידברות.
"היו אנשים שגינו. זה הכי קל. אם אתה מגנה אתה מקבל לייק מכל מיני אנשים, אבל אתה מפסיד פעמיים. קודם כול, הנוער מתנער ממך. שנית, ואת זה כתב אורי אליצור לפני שנים: הגינויים לא מגינים על ההתיישבות. אנחנו אחרי 20 שנות גינוי, ותמיד יגידו: ההתיישבות לא גינתה. ההתיישבות היא מאות אלפי אנשים. למה ראש מועצת גוש עציון צריך לגנות מה שעשה מישהו בכוכב־השחר? ראש עיריית חדרה צריך להתנצל כי בחיפה נער עשה משהו?
"הנער מרגיש שמי שמגנה אותו הוא נגדו. הוא מרגיש עם הגב לקיר. אבל הנוער הזה לא ייעלם – שלושים שנה הגבעות איתנו, וזה רק גדל. גינוי או מעצר מנהלי - זה לא מקדם. לשבת עם חבר'ה סביב מדורה עד שלוש לפנות בוקר ולדבר איתם - זה כן מקדם".
מה לדעתך הטעויות העיקריות של הרשויות בפרשייה הזאת?
"היו כמה. הראשונה היא שבכלל מפנים גבעה. אני נגד זה, נקודה. השנייה, ששלחו חיילים לפנות גבעה. הם לא מוכשרים לזה ולא אמורים לעשות את זה, והם בטח לא יצאו מהבית למילואים בשביל זה. ואז מגיעה התוצאה הגרועה שהמג"ד מגיע באיומי נשק ויורה אמצעי לפיזור הפגנות עוד לפני שהוא אמר לנערים שבת שלום. בנוסף, לא הייתה יד מושטת לשיח שיכול היה לעצור את ההידרדרות. ואחר כך - הירי בנער, שאומנם לא היה של המג"ד, אבל התרחש.
"הטעות האחרונה היא ההתנהלות של דובר צה"ל, שהיא הזיה מוחלטת. למה מעירים באחת וחצי בבוקר כתבים צבאיים ומתדרכים אותם, עוד לפני שהאירוע התברר ותוחקר? שבת שלמה השמאל היה בקמפיין, הרמטכ"ל מיד גיבה את המג"ד בלי לדעת מה היה, ואז שר הביטחון וראש הממשלה גינו, ובמוצ"ש היינו צריכים להתחיל להפריך את השקרים. התוצאה היא זירת בוץ אחת גדולה שכל עם ישראל מפסיד ממנה".
ומה היו הטעויות של הנערים?
"דרדור האמצעים לא תרם. זריקות האבנים וכל האירועים שנלוו לזה. אני לא יודע מי הצית את המתקן, אין עצורים. אבל אם אלה חבר'ה מההתיישבות, דרדור המצב לא נכון. אני בעד למחות, הייתי בהמון מחאות בחיים, גם כאלה שעוברות על החוק כמו חסימת כבישים. אבל צריך לראות מה מתאים.
"אמרתי לחבר'ה שאם אחרי ליל שבת לא היו עוד אירועים, לדעתי המג"ד היה מושעה כי בהתחלה הביקורת הייתה על אופן ההתנהלות שלו. אבל בפועל, גם בגלל המשחק המלוכלך של דובר צה"ל וגם בגלל המשך האירועים, 90 אחוז מהביקורת הייתה על נוער הגבעות. זה לא רק עניין של אסור או מותר, יש פה גם עניין של לאן אני רוצה להגיע, ומה מקדם אותי לשם. ככה אני מנסה לדבר עם הנוער. כשאתה רוצה להיות רלוונטי אתה לא רק מטיף מוסר, אתה מנסה לחזק ואז לשקף את הצד השני.
"אחד הדברים הכי חשובים ששיקפתי היה התחושות של החיילים. הם לא יושבים אחרי אירוע כזה ושמחים במה שהיה, הם אוכלים את הלב ונמצאים במצב לא פשוט. חיילים מהגדוד ממש כואבים את מה שקרה פה. הם יצאו לשירות מילואים במסירות נפש ובסוף הם מצטיירים כאנשים אלימים וכאויבי ההתיישבות. חלקם אנשי התיישבות בעצמם.