"היכולות של האיראנים היו קטנות בהרבה מההערכות"

"חשבתי שהיקפי הפגיעה בישראל יהיו גדולים יותר", מודה מומחה הטילים והחלל טל ענבר, "ושהאירוע יהיה יותר מאורגן מצד האיראנים. האתרים שהיום כולם יודעים לדקלם את שמם - כרמנשאה, חוראמאבאד, אספהאן ועוד - אלה מקומות שאני מכיר שנים, ומודע ליכולות ולכמויות של הטילים האיראניים".

חוסר היכולת של האיראנים לממש את יכולת הירי המלאה שלהם, אומר ענבר, נבע מכמה גורמים, רובם תוצאה של מכת הפתיחה ושל ביצועי חיל האוויר ביממות הראשונות למבצע, ובכלל זה "הפגיעה בפיקוד ובשליטה, ציד המשגרים, תקיפת האתרים עצמם ועוד. ביחס לכמויות שהם בנו והיכולת שלהם ליצור מטחים מתוזמנים גדולים - הם הפתיעו לרעה", מתרשם ענבר.

ענבר הוא עמית מחקר בכיר ב־MDAA, גוף אמריקאי העוסק בתחום ההגנה מפני טילים. בנוסף, הוא מייעץ לכל התעשיות הביטחוניות בישראל. בעברו עבד במכון פישר למחקר אסטרטגיה, אוויר וחלל, ושימש שם כראש מרכז חלל וכלים לא מאוישים.

תרחיש הייחוס שנידון במערכת הביטחון לפני היציאה לתקיפה באיראן הציג מצב שבו אלפי טילים בליסטיים עם ראשי נפץ כבדים יותר מטון נוחתים כאן מדי יום. מערך ההגנה האווירית, כך על פי התרחיש, לא יצליח להתמודד, והפגיעה בעורף תהיה חסרת תקדים. ההערכות הקלות תיארו ימים קטסטרופליים, עם נזק בל ישוער בכל הערים הגדולות, אלפי הרוגים ורבבות פצועים. לאחר 12 ימי לחימה שבאו אל קיצם ביום שלישי השבוע, ברור כעת כי הפער בין ההערכות למציאות היה עצום: כ־500 טילים נורו לעבר ישראל, רובם המוחלט יורטו על ידי חיל האוויר. אלה שלא הופלו הביאו למותם של 28 אזרחים, עשרות פצועים באורח בינוני וקשה, ומאות פצועים קל ונפגעי חרדה.

"טילים מדויקים ולטווחים ארוכים הם מצוינים למדינה כמו ישראל. אבל יש גם חלופות – חיל האוויר. רבים פקפקו ביכולת להשיג עליונות אווירית מוחלטת מעל איראן, וראינו שזה אפשרי. זה לא אומר שלא כדאי שיהיו גם טילים"

את התחזיות האסוניות של הדרג הצבאי והמדיני מכנה ענבר "מקדם תבהלה", שנועד בעיקר לגרום לתחושה טובה כשהמספרים בפועל נמוכים יותר. לדעתו, הטילים הבליסטיים מאיראן לא היוו איום קיומי על מדינת ישראל. בכך סותר ענבר את הצהרותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל אייל זמיר, שטענו כי איראן הייתה רגע לפני נקודת האל־חזור בתחום טילי הקרקע־קרקע, ועל כן יצאה ישראל למכת המנע ההיסטורית ב־13 ביוני.

"אני מכיר איום קיומי אחד: פצצה גרעינית על תל־אביב. טילים בליסטיים, עם כל הנזקים שהם עושים, והם רבים, רחוקים מלהיות איום קיומי. היום עברתי ברמת־אביב, ראיתי את כל הפגיעות מקרוב. אלה הרחובות שגדלתי בהם, כך שהאיראנים פתחו איתי חזית באופן אישי", מתבדח ענבר, "ועדיין זה לא איום קיומי, רחוק מזה.

"היכולות של האיראנים היו קטנות בהרבה מההערכות, וכך גם זמן התגובה. אתה זוכר שהעירו אותנו בתחילת המבצע בשלוש בלילה עם אזעקה? המחשבה הייתה שתהיה תגובה מסיבית תוך דקות. שוב, אנחנו תרמנו הרבה לכך, ועדיין, חשבנו שזה יהיה יותר. נזקי הטילים לא מפתיעים אותי, הם באמת חמורים ביותר. מצד שני, יש התמגנות. הבית שנפגע ברמת־אביב נבנה במקרה הטוב בתחילת שנות השישים. בזכות הממ"דים אף אחד לא מת שם, והבניין עומד ולא קרס. אז הם עושים נזקים, אבל שוב, איום קיומי? זו היסחפות גדולה".

לולא מכת הפתיחה של צה"ל ואפקט ההפתעה, הפגיעות לא היו גדולות יותר?

"נגיד שהיו יורים מטח של אלף טילים ולא היינו מיירטים אף אחד מהם. תעשה ממוצעים של כמה נפגעים, ההערכות המחמירות מדברות על עשרה הרוגים מטיל אחד. זה כמובן רע מאוד, עצוב ולא רצוי, אבל זה לא איום קיומי כמו פצצה גרעינית".

הרמטכ"ל זמיר ציין במהלך המבצע כי ישראל יצאה למערכה כאשר "ברשות איראן כ־2,500 טילי קרקע־קרקע, בקצב ייצור גבוה, כך שלפי הערכות, בתוך כשנתיים היו צפויים להיות ברשותם כ־8,000 טילים". גם לשיטת ענבר מדובר במספר בטווח הריאלי. "היו לאיראנים אלפי טילים, יותר מאלפיים ופחות מארבעת אלפים. כל הערכה באמצע היא הגיונית. להגיד שהיינו חייבים לפעול כשיש להם אלפיים טילים ולפני שיהיו להם 8,000? אלה דיבורים לצרכים פנים־ישראליים, הם לא מבוססים על עובדות".

מספר המשגרים הוא שקובע, לא?

"אף אחד לא יודע באמת כמה משגרים יש להם. כמובן שבונים פחות משגרים מאשר טילים. המשגרים הם תוצרת איראן ומורכבים על גבי 'ראש' רגיל של משאית סמיטריילר, כשהם בונים את הנגררים. הם בנו מאות רבות, ועדיין נשאר להם מספר משמעותי. תוסיף לכך אתרי שיגור קבועים באדמה, שאותם ייתכן שמחקנו. אבל מה שהקשה עליהם באמת לייצר מטחים גדולים ומתוזמנים היטב זו העובדה ששלטנו בשמי המדינה. כל רכב שיגור שנצפה - הותקף מיד. גם אם הטיל כבר שוגר, לפחות הלך המשגר. הופתענו לטובה מהגריעה שזה יצר ביכולות של הצד השני. אני לא חושב שחיל האוויר חשב שהוא יצליח להוריד כל כך הרבה. תחשוב, יש לך מל"ט מעל איראן, ובאותה קלות שהוא מוריד מכונית בעזה הוא מוריד משגר טילים באיראן. מי חשב שזה יקרה. האפקטיביות של ההגנה האווירית של איראן היא אפס. טוענים שהם הפילו כטב"ם אחד או שניים, זה משהו שיכול ליפול גם בגלל תקלה, בעוד שלמטוסים שלנו לא קרה כלום".

אז מדינת ישראל עמדה ביעדים שהוגדרו למבצע?

"אם היעדים היו להשמיד את היכולות הבליסטיות של איראן, ודאי שהן לא הושגו. יש פגיעה חמורה, אבל הם יכולים לבנות מחדש. אין לי מושג בכמה פגענו, המספרים שצה"ל מפרסם נועדו כדי שבעולם ובישראל ישמעו. אם זה נכון או לא נכון, אני לא יודע".

בחירתו של חמינאי

במהלך המבצע באיראן התכנס פורום של MDAA, בהשתתפות חוקרים ומפקדים בכירים לשעבר מישראל ומארה"ב. ענבר התריע שם כי "אסור להגיע למצב של מלחמת התשה מול איראן, יש להם אורך נשימה משמעותי יותר. המחירים שאנחנו משלמים הרבה יותר כבדים. כל יום שבו מקומות העבודה סגורים משבש את החיים. תיאוריית כיסוח הדשא, שאנחנו מכירים מעזה ומלבנון, יותר קשה באיראן. היא מדינה שגדולה ממך פי 70, עם קרוב ל־100 מיליון אנשים. המלחמה עם עיראק נמשכה שמונה שנים והם איבדו 600 אלף אנשים. אתה לא רוצה להיכנס להתשה איתם".

יש להם עכשיו יכולת לשקם את מערך הטילים והמשגרים שלהם?

"זה לא משהו שנבנה תוך ימים. הרכבה של טיל לוקחת הרבה זמן, במקרה המהיר מאוד כמה שבועות טובים".

מה לגבי יכולת להוציא מטחי טילים משמעותיים?

"הסבירות נמוכה ביותר. מאות לא, עשרות כן, אבל גם זה מאוד קשה לאור הפגיעות שהם ספגו. בניגוד למה שאמרו, התקיפה לא גרמה להם להזיז שום משגר מזרחה. יש מרחבי שיגור בכל רחבי המדינה. האיראנים לא מטומטמים, ומה שיש להם במזרח אלה טילים עם טווח יותר גדול. צריך לזכור שבהתקפה האיראנית הקודמת, ב־1 באוקטובר 2024, תוך פחות משעה הם ירו 300 טילים על ישראל. הם לא מסוגלים לעשות את זה עכשיו".

ענבר הוא אדם מאופק, שאיננו מתלהם ומשמיע הצהרות. באופן חריג למדי בקרב פרשנים ומומחים, הוא לא מתבטא בנחרצות בנושא שאין ביכולתו לנמק בעובדות ונתונים. הוא חוקר את תוכנית הטילים האיראנית מאז 1998, הרבה לפני שבישראל העלו על הדעת לתקוף שם, כאשר במדינה הפרסית החליטו להתבסס על מערך הטילים ולהזניח את חיל האוויר. "זה לא מיוחד רק לאיראן", מסביר ענבר. "במלחמת לבנון הראשונה הפלנו 82 כלי טיס של סוריה והם לא הפילו לנו אחד. אסד האב הבין שלא כדאי להשקיע בחיל האוויר כי נוריד לו אותו, אז הוא הלך על משהו שלא הייתה לנו תגובה עבורו – הטילים. לא היו לנו מערכות הגנה נגד הטילים של סוריה, וזה היה תרחיש הייחוס שבשבילו ייצרו את טיל החץ. בהמשך חטפנו טילים גם מסדאם חוסיין".

לדבריו, אותו תהליך שהתרחש בסוריה קרה תקופה קצרה לאחר מכן גם באיראן, כאשר במלחמה מול עיראק היא ספגה טילים רבים למרכזי האוכלוסייה, עד שלוב וקוריאה הצפונית נאותו להעביר לה טילים ומשגרים רבים, צעד שגרם לעצירת המלחמה. "איראן הבינה את הפוטנציאל בטילים הבליסטיים. היא יצרה קשרים עם קוריאה הצפונית, שנתנה לה ערכות בנייה, שרטוטים ואת הידע הטכני, והם התחילו לייצר אצלם. עם הזמן הם פיתחו יכולת עצמאית בתחום".

לכוחות הפרוקסי האיראניים באזור יש יכולת לירי טילים על ישראל?

"לחיזבאללה היו טילים. מאז פרוץ המלחמה הם ירו בודדים, פחות מעשרה, מה שהם ירו אלה בעיקר רקטות. ככל שטיל גדול ומורכב יותר, הוא מצריך יותר מיומנות ותשתיות ויש לו חתימות הרבה יותר בולטות. אם יוצא סמיטריילר ממחבוא של חיזבאללה, היכולת שלנו לגלות אותו גבוהה. אותו הדבר בעיראק. המיליציות בעיראק ירו עלינו מל"טים מכל מיני סוגים, ובעבר שיגרו טילי שיוט על אבו־דאבי. טילים בליסטיים לטווחים ארוכים לא קיימים אצלם. בכל מקרה, השמיים של עיראק פתוחים לכל חיל אוויר זר שרוצה לפעול שם. החות'ים קיבלו טילים איראניים מכל מיני סוגים, אבל לאורך כל המבצע לא ירו אפילו טיל אחד. זה מעניין מאוד. אני לא יודע להסביר את זה", אומר ענבר. גם בצה"ל הופתעו ומתקשים להסביר מדוע החות'ים לא הצטרפו לירי על ישראל, אף שלשם כך האיראנים תחזקו אותם לאורך השנים. "יהיה להם תחקיר אצל חמינאי אחר כך", צוחק ענבר.

כיצד אתה מעריך את תוצאות התקיפות האמריקאיות על מתקני הגרעין?

"קשה מאוד לדעת. אף אחד לא יודע להגיד איפה האיראנים החביאו את האורניום המועשר שלהם. הדעת נותנת שאם הם חושבים שפורדו הוא אתר מאוד מוגן ומבוצר, אז הם ישימו אותו שם. מצד שני, אם מישהו חשב שיפגעו שם, אולי החביאו אותו במקום אחר. אפשר לתהות האם המוסד, שידע כל כך הרבה, מחזיק מישהו מבפנים שיכול לדעת על דירה חשודה איפשהו".

תוצאות הן גם עניין של פרשנות, אומר ענבר. "נניח שעשינו הסגה לאחור של התוכנית בחמש שנים, ושילמנו בפחות משלושים הרוגים ונזק כלכלי של כך וכך מיליארדים – האם זה שווה? יכול להיות. אם החזרנו אותם שנה אחורה - אפשר להתווכח על זה. אם החזרנו עשר שנים אחורה – מצוין, הרווחנו. מצד שני, ייתכן שדווקא המהלומה הקשה שהם חטפו תדרבן אותם לרוץ כמה שיותר קדימה ולהדגים יכולת גרעינית. אם הם בונים פצצה גסה, קטנה וחלשה בעוצמה, תיאורטית הם יוכלו לבצע ניסוי תת־קרקעי במדבריות באיראן, וכולם ידעו שלמרות הכול, לאיראן יש עכשיו נשק גרעיני. האם חמינאי יקבל החלטה לרוץ קדימה מחשש שאחרת המשטר שלו יתערער? לא יודע".

במבט לעתיד, יהיו לישראל מערכות צבאיות שמבוססות על ירי טילים?

"כבר כמה שנים שהרוסים יורים על אוקראינה, זה לא משהו תיאורטי. האם הפסקת האש הזו בינינו ובין איראן תחזיק לתמיד? לא יודע. האם יכול להיות שעוד שנה־שנתיים יגיע מודיעין מסוים ויחליטו שצריך לעשות עוד איזו תקיפה, או לחלופין יעבירו את הפעילות מול איראן כמו למצב בלבנון? אני גם לא יודע. אבל קודם כול ראינו שיכולות התקיפה שלנו במרחקים מאוד גדולים הן פשוט פנומנליות. יש להניח שעם חלוף הזמן, היכולות האלה רק ישתפרו".

אולי כדאי שגם אנחנו נקים חיל טילים, כמו שאביגדור ליברמן טוען לא פעם?

"טילים זה דבר שטוב שיש, וטילים מדויקים ולטווחים ארוכים הם מצוינים למדינה כמו ישראל. אבל יש גם חלופות – חיל האוויר. החלופות הופעלו במלחמה הזו בצורה טובה, הצלחנו לעבוד בצורה יעילה מעל איראן עצמה ולתקוף שם עם מטוס שהוא הרבה יותר ורסטילי מאשר טיל. רבים פקפקו ביכולת להשיג עליונות אווירית מוחלטת מעל איראן, וראינו שזה אפשרי. זה לא אומר שלא כדאי שיהיו גם טילים, שכיום אין בישראל". 

משימה בלתי אפשרית

כמי שנמצא בקשר עם חוקרים ואנשי צבא ממדינות שונות, ענבר מעיד שישנה הערכה רבה לפעולה של ישראל באיראן. "כולם מסתכלים בהשתאות, ויש על מה. היכולות שישראל הפגינה כאן הן מדהימות. קודם כול בתחום המודיעין – חיסול אנשי המפתח בלילה הראשון דרש לא רק זיהוי של האנשים והפללה שלהם, אלא גם לדעת היכן הם גרים, איפה חדר השינה של כל אחד והאם הוא נמצא בו. העובדה שהיו על הקרקע אנשי מוסד שעשו בתוך איראן כבשלהם, עם אתרים לוגיסטיים והכנסת כמויות אדירות של כלים תוקפים, טילי נ"ט וכטב"מים, אלה דברים מרשימים ברמה שאם היו עושים ישיבת תסריט לאחד מסרטי 'משימה בלתי אפשרית', זה היה נפסל על חוסר אחיזה במציאות. כולם ראו שאיראן חדורה לחלוטין מבחינת מודיעין. מעבר לזה, ראינו גם שההגנה האווירית שלנו מתמודדת בצורה טובה מאוד עם ירי לא פשוט מאיראן. הדבר הכי מרשים הוא שאתה תוקף באיראן כמו שאתה טס מעל תל־אביב, עושה מה שאתה רוצה ואין להם שום יכולת לטפל באיום האווירי שלך".

יש איזה לקח לשיפור?

"תמיד. צריך יותר מיירטים, למשל. זו לא בעיה רק שלנו, אלא גם של האמריקאים. אין להם אינסוף טילי ת'אאד, בכל העולם יש להם מעט מאוד מערכות כאלה. יכול להיות שזה היה שיקול בהפסקת האש. אל תשכח גם כמה עולה כל יום לחימה, כל יום שהשמיים בישראל סגורים וכספי הפיצויים לעסקים ולאנשים. בסוף טראמפ אמר לנו חדל אש, ואנחנו הפסקנו. זה די פשוט. אבל יש גם מיצוי של מטרות. אם זה היה נמשך עוד שבוע היינו הורסים להם עוד 50 טילים, משמידים עוד מבנה ומחסלים עוד כמה אנשים, אבל כנראה היו נופלים פה כמה טילים וגורמים לאבידות. אתה רוצה למקסם הישגים ובמקביל לעשות לפעמים גם מה שאומרים לך. צריך לדעת מתי להפסיק, זה לא פחות חשוב מאשר לדעת איך להתחיל".

בתקיפה הישראלית הקודמת באיראן פגענו במערבלים, שהם מרכיב הכרחי בייצור טילים בליסטיים. מיד אחר כך הצהירו במערכת הביטחון שיכולות הייצור של האיראנים נפגעו בצורה קשה שתעכב את התהליכים לתקופה ארוכה מאוד. למרות זאת, התברר שהאיראנים התאוששו במהירות. מי אמר שזה לא יקרה שוב?

"המסקנה היא שלא צריך להאמין לכל הצהרה שיש לה ריח פוליטי, לא משנה מי אומר אותה. אפשר לקום מכל דבר, השאלה היא כמה זמן זה לוקח לך והאם אתה חוזר לאותה הדרך. הסבירות שחמינאי יתגייר פתאום ויתרום את משכורתו לקרן קיימת לישראל היא לא גבוהה. בוודאי שהם רוצים לשקם יכולות, לא נראה לי שהם יוותרו על תשתיות של ייצור טילים ועל נושא הגרעין. לא אתפלא אם ההשקעות הכספיות שלהם בתוכנית הגרעין עברו את הטריליון דולר, זה מה שהם עשו במשך עשרות שנים. המשטר ירצה לשדר שהוא מתאושש כמה שיותר מהר. זה ייקח קצת זמן אבל אנחנו נראה עוד טקסים ועוד טילים. סיפקנו להם מאגר חדש וענק של שמות פוטנציאליים לטילים החדשים שלהם".