חרדת קודש דרוכה אפפה במשך ימי מבצע "עם כלביא" את המתקן התת־קרקעי שבו שהו מקבלי ההחלטות. הפורום כלל את ראש הממשלה נתניהו ואת השרים רון דרמר, ישראל כ"ץ, גדעון סער, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן־גביר וכן ח"כ אריה דרעי. אולם כטיבה של שהייה מתארכת וצפופה, היו שם גם רגעים אנושיים מאוד. אפילו דיון הערכת מצב בשעת בוקר מוקדמת מהצפוי, שהתקיים כאשר כל הנוכחים לבושים עדיין בטרנינג.
"לא פשוט להחזיק בבטן סוד דרמטי כזה במשך תקופה כל כך ארוכה", משתף השבוע שר האוצר ויו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'. "מכולם – מאשתי, מהצוות שלי, מחברי הסיעה. מצאתי את עצמי יושב עם הסיעה כשמתלבטים מה עושים למשל בנוגע לעסקת החטופים, פורשים או לא פורשים מהממשלה, ואני לא יכול לומר להם מה עומד על הפרק. אני חושב שהיום כולם מבינים כמה חשוב היה לשמור על הממשלה הזו, ואיך אי אפשר היה לייצר את ההישגים בלי לשמור עליה".
הדיונים המצומצמים בנוגע למבצע באיראן החלו קצת לאחר הקמת הממשלה. עוד לפני המלחמה שפרצה לאחר אסון שבעה באוקטובר, כשמהומת הרפורמה המשפטית סוערת בחוץ. ראש הממשלה נתניהו בנה צוות מצומצם שבו נכללו שר הביטחון דאז יואב גלנט, השר רון דרמר והשר סמוטריץ'. "זה קרה כחלק מהלקחים שלו מ־2012, כשהוא רצה לתקוף ולא היה לו רוב בקבינט", אומר סמוטריץ'. "התחלנו לעסוק בזה, התקיימו שלושה או ארבעה דיונים עם הצבא. היה ברור שהשעון מתקתק וצריך לטפל באיום הגרעיני ובאיום הטילים מאיראן. בבית הלבן ישב אז ביידן, זה היה אירוע אחר. התחלנו ללמוד את הסוגיה, לחשוב על החלופות הצבאיות, ואז פרצה המלחמה. היא התחילה באסון נורא עם מחירים קשים מאוד ומחדל ענק שעוד יצטרך להיחקר עד תום, אבל היא הכריחה את מדינת ישראל להפוך את הסדר והעירה אותנו מקונספציה איומה. עם זאת, באופן טבעי היא שאבה אותנו מאיראן, לכאן ועכשיו.
הרמטכ"ל זמיר עם האלופים שלומי בינדר, עודד בסיוק ותומר בר בבור בפתיחת המתקפה באיראן | צילום: דובר צה"ל
"אז מטפלים בעזה ובחמאס ואז בחיזבאללה, בסוריה מתרחש שינוי משטר, ואיפשהו בנובמבר־דצמבר האחרונים מתחילים להתכנס שוב לדיונים אינטנסיביים בנוגע לאיראן. זה קורה כי מגיע מודיעין אמין לגבי שני המישורים – גם בגרעין, שאיראן מתקרבת לפצצה ומתחילה להתעסק בהנְשָקה, מה שלא קרה במשך הרבה שנים. גם בטילאות – אנחנו מבינים מהר מאוד שלא פחות מסוכנת מהגרעין היא החתירה של איראן, שתכננה לשלש את קצב ייצור הטילים שלה מ־100 בחודש ל־300. זה אומר 3,600 בשנה. המשמעות היא שאם את המערכה עכשיו התחלנו כשלאיראן יש כ־2,500 טילים שיודעים להגיע למדינת ישראל, בעוד שנתיים יהיו לה עשרת אלפים. זה היה יוצר מאזן אימה ונותן לה מטריית הגנה לחתור לגרעין, כי מי יכול לתקוף אותה כשיש לה כמות כזו של טילים. אחרי שראינו מה יכול לעולל טיל אחד כזה, ברור מה יכולה להיות המשמעות של עשרת אלפים טילים".
בתוך שנה, הובהר באותם דיונים חסויים, כבר יהיו לאיראן 6,000 טילים, ותקיפה תהיה כמעט בלתי אפשרית. לכן הזמן לפעול דוחק. "בנובמבר טראמפ ניצח, ואנחנו מבינים שיש פה חלון הזדמנויות ומתחילים לעבוד בצורה אינטנסיבית מאוד מול הצבא. בערך מינואר, הצוות הזה התכנס לשניים־שלושה דיונים מדי שבוע. בהתחלה יושבים בו ראש הממשלה, השר דרמר, שר הביטחון, דרעי ואני. אחר כך הצטרף גדעון סער, וכשבן־גביר שב לממשלה אחרי שפרש, גם הוא הצטרף. הגענו לקונצנזוס מלא של כל הקבינט וכל ראשי מערכת הביטחון בנוגע למה שיש לעשות. מה שפעם מאיר דגן ז"ל כראש המוסד טרפד, כשהדליף לאמריקנים, הפעם כולם הבינו שאנחנו ברגע האמת".
להיערך מתחת לרדאר
במהלך הדיונים הציגה מערכת הביטחון תוכניות, ואז שבה ודייקה והתקדמה איתן. "כשיצאנו לדרך, הצבא לא ידע אם הוא יכול לפלס לעצמו דרך באמצעות השמדה של כל מערכות ההגנה האוויריות של איראן. התחילו ללמוד את המערכות האלה, לאסוף עליהן מודיעין, להבין איך הן עובדות, איזו יכולת צריך להרכיב אצלנו כדי לפעול מול כל דבר כזה, כדי להשיג שליטה אווירית בטהרן ולהוציא רכבות אוויריות שהולכות וחוזרות, וכמובן את המידע המודיעיני – על הבכירים ומדעני הגרעין. אין צבא בעולם שיש לו יכולות כאלו. המודיעין, הטכנולוגיה, חיל האוויר, התחבולה, סגירת המעגל עם המוסד שפועל מבפנים. כשר אוצר די הכרתי, הייתי בדיונים על יכולות, אבל לראות את זה עובד כמערכת – זה מדהים.
"היה מדהים לעקוב מדיון לדיון אחרי קצב ההתפתחות של היכולות של מערכת הביטחון – אמ"ן, חיל אוויר, מוסד", מתפעל סמוטריץ'. "זה ממש היה אקספוננציאלי. כשהתחלנו את התהליך לא חלמנו שאפשר יהיה להגיע ליכולות כאלה. אני מוריד את הכובע מול אמ"ן – מהאלוף שלומי בינדר שעומד בראשו, ועד אחרון החיילים. כל חיסול של בכיר הוא פרי עבודה ארוכה ומאומצת של עשרות ומאות אנשים. מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר הוא איש משכמו ומעלה, והמוסד כמובן. על הכול מפקד ראש אגף מבצעים, אלוף עודד בסיוק, אחד האנשים המיוחדים שפגשתי בצה"ל, ומעליהם הרמטכ"ל וסגנו. וזה קורה בניהוג מאוד הדוק של הדרג המדיני. ההחלטה לפעול בסוף נבעה מכך שאין ברירה. ההבנה שכל מחיר שנשלם היום נמוך לאין שיעור מהמחיר שנשלם בעתיד, גם אם היה הולך פחות טוב".
ככל שהתכנון הלך והתפתח לכדי תוכניות מעשיות "עלה גם האמון ביכולת להצליח", מעיד סמוטריץ'. לצידו, גם הסיכונים היו שם כל העת. "דובר כבר על כך שחקר הביצועים של צה"ל דיבר על 'הערכת רצפה' של 400 אזרחים שייהרגו מטילים, בין 400 ל־800". אגב, הצפי מראש היה כי המבצע יימשך בין שבוע לשבועיים, כפי שאכן קרה.
מלבד התוכניות הצבאיות, ממשיך שר האוצר, "נערכנו אזרחית בצירים הקריטיים – אנרגיה, מזון, טיפול בעורף. נערכנו עם הרשויות המקומיות בלי שהן יודעות בדיוק לְמה. זה הגיוני, כי אנחנו 20 חודשים בתוך מלחמה וצריך להשתפר. בסוף זו גם מוכנות מנטלית. אחד הקשיים שחווינו בשבעה באוקטובר הוא ההפתעה, בבת אחת אתה מאפס למאה. עשינו כל מיני היערכויות מתחת לרדאר, אני נערך לזה כשר במשרד הביטחון כבר חודשיים. למשל, ההיערכות מול השלטון המקומי". תרחישי החירום רועננו והודקו, בלי לנקוב בפרטים.
ביום חמישי לפני שבועיים, ליל התקיפה, התקיימה ישיבת קבינט. "עד 11 בלילה היה צריך להצביע ולתת אישור כדי שהמטוסים יוכלו להמריא. אחר כך אפשר היה להמשיך לדבר. אחרי האישור לא נתנו לאף אחד מהקבינט לצאת, כדי שהסוד לא ייחשף. אחרי ההצבעה היו שם חיבוקים. עם הרמטכ"ל, עם ראש אמ"ץ, עם ראש אמ"ן. מבינים שאנחנו ברגע היסטורי, מרגישים את משק כנפי ההיסטוריה. יודעים שזה קיומי וחיוני ומסוכן ולא חף מחששות, ומברכים אחד את השני. רגע לפני ההצבעה, מזכיר הממשלה יוסי פוקס קרא את התפילה לשלום המדינה, וראש הממשלה סיים את דברי הסיכום שלו ב'הקב"ה יברך את מדינת ישראל ולוחמינו בהצלחה'".
"כולם הבינו את החשיבות, ולכן לא הדליפו". ישיבת קבינט המלחמה | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
למה בעצם הופעלה אזעקה כאן, ברגע התקיפה שם?
"הטילים שלנו פגעו שם בשלוש לפנות בוקר. ההערכות שלנו היו שבתוך זמן קצר הם ערוכים להוציא מטח של מאות טילים. אי אפשר להתריע קודם לכן, ולכן הוחלט שכאשר ההתקפה שלנו פוגעת משמיעים אזעקה בכל הארץ, מעירים את כולם. כל הפלטפורמות והקמפיינים היו מוכנים – סרטונים של פיקוד העורף שאמרו לאזרחים 'יש לכם כמה שעות, תיכנסו למרחבים מוגנים'.
"בסופו של דבר, בגלל סיכול הפיקוד והשליטה באיראן ברגע הראשון, לא היה מי שייתן שם את הפקודה לירות טילים. אז לקח להם 24 שעות, ואנחנו קיבלנו זמן יקר להיערכות העורף. צריך לזכור שהמציאות שם היא לא כמו אצלנו, שבעלי תפקידים מתחלפים כל שנתיים־שלוש. מדובר באנשים שנמצאים עשרים שנה בתפקיד. זה לא רק יֶדע, זה גם האמון של חמינאי. אז הוא ממנה ואנחנו מחסלים שניים מהרמטכ"לים החדשים שהוא מינה, והוא ממנה עוד אחרים".
הוא היה על הכוונת בשבועיים האחרונים?
"אני חושב שהוא אדם שיש להפריד את ראשו מכתפיו הכי מהר שאפשר".
אותו מבצע עריפה שפתח את המערכה, הפחית את המחיר הכאוב מאוד ששולם בעורף הישראלי. "זה הכניס אותם לכאוס מאוד גדול, מה שנתן לנו יממת זהב להיערך עם העורף. הרי לא יכולנו להיערך בגלוי. בעיקר מה שצמצם את הפגיעה הייתה השליטה האווירית של צה"ל במרחב. הצַיד שצה"ל ביצע. כדי להוציא מטח מסונכרן של 100־150 טילים, הם צריכים להוציא את כל המשגרים ולייצב אותם, וכשצה"ל צד אותם ומיירט אותם הוא מייצר הרתעה וגם משבש להם את תוכניות האש. בסוף הם הצליחו לממש אולי 20 אחוז מתוכניות האש שלהם. הם יורים הרבה פחות ואז יכולות היירוט שלנו טובות יותר, והם גם פחות מדויקים כי הם צריכים לצאת מהר, לירות ולברוח.
"היו לאיראן אלפי כטב"מים מכוונים לכאן – חלק גדול מהם פקקנו בלילה הראשון כי ידענו איפה המחסנים שלהם. התחלנו עם 13 מדעני גרעין שרוצים לחסל. אמרנו בהתחלה שאם נצליח לחסל 9 מתוך ה־13, אנחנו במצב טוב. בלילה האחרון לפני הפסקת האש חיסלנו את האחרון, בביתו על משכבו. מתוך כל אנשי הצבא הבכירים שרצינו לחסל בהתחלה, המחשבה הייתה שאם שישה יחוסלו זו תהיה הצלחה. חוסלו עשרה, תשעה מהם בלילה הראשון. בהמשך חוסלו עוד ארבעה מחליפים.
"ההישגים שלנו היו מעל ומעבר לציפיות, ויכולת הפגיעה שלהם הייתה הרבה פחות. המאזן הזה מרכיב את הניצחון. אין היום תעשיית גרעין איראנית, אין תעשיית טילים. פגענו מאוד בכל תעשיית הטרור. וכמובן, שיתוף הפעולה והגיבוי והשותפות האמריקנית בקצה, ייצרו בסופו של דבר את ההישג המערכתי. כולל העובדה שבדיוק כאשר מימשנו את ההישגים שלנו, הצלחנו לסגור. עשינו מה שרצינו, מעל ומעבר. אז מצד אחד ההישגים גדולים, אבל זה לא אומר שאפשר לנוח על זרי הדפנה. כשר אוצר הייתי רוצה מאוד לחתוך את תקציב הביטחון, אבל זה לא המצב".
סמוטריץ' איננו מכחד כי "היה חשש למלחמת התשה, עם עשרה טילים ביום מאיראן, ולך תחזיק ככה שגרה. היינו ערוכים לזה. הכנו בנק ענק של מטרות שהיה מכאיב להם מאוד מאוד, כמו שעשינו אגב ב־24 השעות האחרונות שבהן תקפנו בטהרן. זו הייתה היממה הקשה ביותר בטהרן מאז מלחמת איראן־עירק, ואני לא בטוח שגם אז היו להם ימים כאלה. נהרגו מאות אנשי משמרות המהפכה".
כך יוצרים הפתעה
איך זה משפיע על המוכנות, כשנתניהו נקרא לוושינגטון בתחילת אפריל ומתבשר שם על תחילת המשא ומתן של האמריקנים מול איראן?
"היו בעניין הזה הערכות שונות. הייתה תקופה שבה גם נתניהו היה יותר פסימי. דרמר תמיד היה אופטימי. הוא תמיד אמר שלהסכם טוב האיראנים לא יסכימו, והסכם רע טראמפ לא יכול להרשות לעצמו. היה כל הזמן שיח מול הממשל, ובשבועות האחרונים נוצר תיאום הדוק מאוד. בכל פעם לפני שהשליח האמריקני סטיב ויטקוף פגש את שר החוץ האיראני עראקצ'י, הוא נפגש לפני כן עם דרמר. ברגע שהיה ברור שלא יהיה הסכם רע, אין בעיה מבחינתנו למצות את דרך המשא ומתן. אנחנו לא ששים אלי קרב. הרי בסוף זה מכיל הרבה סיכונים ועולה הרבה מאוד כסף. ברגע שמבינים שהמו"מ לא הולך לשום מקום, מבינים שצריך לתקוף. כבר בתחילת מאי הגדרנו את הימים שבין 11 ל־15 ביוני כחלון ההזדמנויות שבו תוקפים, ממגוון שלם של סיבות מבצעיות.
סמוטריץ' בזירת נפילה בחולון | צילום: ללא
"חלק מההיערכות למערכה כזו, הוא גם איך מייצרים את ההפתעה. היה ברור שלא ניצור כאן הונאה אסטרטגית. הרי כולם ידעו שאם לא יהיה הסכם, הולכים לתקיפה. השאלה הטקטית היא מתי אתה תוקף, מה אתה תוקף. האיראנים היו בטוחים שנתקוף את הגרעין. לא חלמו שנתקוף את שלושת הרמטכ"לים שלהם, לא חלמו שנתקוף מדענים ולא חלמו שנעשה הרבה מאוד דברים שעשינו. וגם ההונאה המדינית היא חלק מזה".
לקח זמן לשכנע את וושינגטון?
"היה דיאלוג. אבל הייתה גם הבהרה חד־משמעית של ראש הממשלה לנשיא, שעם כל ההערכה הגדולה והיחסים האינטימיים – אנחנו לא מחכים לאור ירוק מהאמריקנים. כשמדובר באיום קיומי עלינו, אנחנו פועלים, נקודה. איתכם או בלעדיכם. האמירה הזו נאמרה בכבוד אבל באופן מאוד נחוש, ואני חושב שיש לה תרומה מכרעת להצטרפות של האמריקנים למערכה. קיבלנו אור ירוק כבר מההתחלה, אבל גם אז לא היה ברור אם אור ירוק משמעותו שארצות הברית בפנים בעצמה, או שהיא נותנת לנו את הגיבוי המדיני", לצד סיוע בהגנה ויירוט. "יש פה מרכיבי מנהיגות של טראמפ והבנה שהוא מנהל מערכה על שלום העולם וכמובן מחויב לביטחונה של מדינת ישראל, אבל גם היה ברור לו שהוא מצטרף להצלחה. זה היה וקטור משמעותי".
האמריקנים הציבו תנאים מצידם להפצצה שהם ביצעו?
"לא", משיב סמוטריץ', ומתאר את הרגעים הדרמטיים במוצאי השבת האחרונה. "כולנו בבונקר, עם הצבא בווידאו קונפרנס, והם רואים במכ"מים ומדווחים: 'המטוסים האמריקניים מעל פורדו'. מעולם לא שמעתי את קולו של רון דרמר רועד, וברגע הזה הקול שלו רעד, והוא וראש הממשלה בירכו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". את אותה ברכה כתב לאחר מכן השר דרמר ברשת X. "יש לי צמרמורת גם עכשיו כשאני מדבר על זה. הם סגרו מעגל של 25 שנה. כמה ביזיונות, כמה לעגו להם. אמרו שראש הממשלה אובססיבי לאיראן. זו הייתה משימת חייו, והוא ראה אותה מתממשת".
איך אתה מסביר את האמירות החריפות של טראמפ ביום שלישי, עם תחילת הפסקת האש, שקיפלו את התגובה הישראלית על הטיל לבאר־שבע?
"הנשיא טראמפ שם את כובד משקלו על הפסקת האש, מה שהנשיא אמר זה 'תנו לי צ'אנס לנסות לשמור על הפסקת האש'. גם לנו היא נכונה. חלק מההישג זה לדעת לסגור בנקודה הגבוהה: כשאתה מממש את ההישגים, הם לא מצליחים לממש, ואתה בעשר־אפס לטובתך. נכון, המאזן יכול לעלות, אבל גם עלול להצטמצם עם הצלחות שלהם. לכן זו נקודה טובה לסגור בה. ההוכחה לכך שהאיראנים מבינים את יחסי הכוחות היא שאחרי תקיפה אמריקנית גדולה כל כך, הם הסתפקו במופע זיקוקים מתואם מראש מעל הבסיס האמריקני בקטאר, וסוג של תחנונים שהפסקת האש לא תהיה רק עם האמריקנים אלא גם איתנו. הם אמרו לאמריקנים שהם מוכנים להגיב בצורה סמלית בלבד, אבל שארה"ב תביא גם את הישראלים לתוך הדיל הזה".
הפלת המשטר באיראן עלתה על השולחן באותם דיונים חסויים שהתנהלו בחצי השנה האחרונה?
"בסופו של דבר מדינת ישראל, ולא רק היא, לא תוכל להשלים עם משטר דיקטטורי כזה שקורא וחותר בפועל להשמדתה של מדינת ישראל. לא משיגים את זה בטילים ופצצות, ולכן מראש זה לא הייתה חלק מהגדרת המשימה ולא נכון להכניס את זה פנימה. אני חושב שזרענו את הזרעים – בהחלשה של המשטר, בשבירת מחסום הפחד, בנזק גדול מאוד למנגנון הדיכוי של האייתוללות. עכשיו צריך לראות לאן הדבר הזה הולך. נצטרך להיות מאוד חכמים.
"כבר שלושה ימים אין אינטרנט באיראן. כשהוא יחזור, כל תושבי איראן יבינו בדיוק מה קרה כאן. מאות מיליארדי דולרים הושקעו במיזם שקרס עכשיו טוטלית. השלטון הרבה יותר חלש עכשיו. מוקדי הכוח שלו היו דימוי של מעצמה אזורית בלתי מנוצחת, כל השלוחים האזוריים שלו, והגרעין שהיה מקור גאוותם. אין תושב בטהרן שלא ראה את הפיצוצים בימים האחרונים. בין 4 ל־6 מיליון מתושבי טהרן עזבו את הבית בזמן המלחמה, הבורסה האיראנית סגורה כבר עשרה ימים, בעוד הבורסה שלנו עולה ועולה. כמו בסרטן, היה צריך להסיר את הגידול, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לחזור. עכשיו יש עוד הקרנות וכימותרפיה, יש עוד מערכה משמעותית מאוד – חלקה הגדול מדינית. צריך לבודד את איראן, צריך להחמיר את הסנקציות, לשכנע את האירופים להפעיל את מנגנון הסנאפבק (להפעלה מחדש של עיצומי מועצת הביטחון על איראן), ועוד הרבה מאוד תהליכים אחרים שיוציאו להם את החשק לנסות לחזור לגרעין ולטילים. אני חושב שיש גם פוטנציאל גדול לערעור המשטר. בסוף מי שיחליף את המשטר הוא כמובן העם האיראני. המערכה הזו שברה את מחסום הפחד".
סמוטריץ' לן במהלך כל המלחמה בבונקר ממוגן שמקום הימצאו חסוי. "פתחנו בחיסול בכירים שלהם, והיה ברור שהם ינסו להחזיר בפגיעה בבכירים שלנו. יש כמה דמויות מאוימות בישראל".
הוא שהה שם עם כל צוות השרים המצומצם. "יש לי שם משרד ושמתי מזרן, כמו בישיבה התיכונית. חלק מהשרים כן יצאו הביתה מעת לעת, אבל גם לא היה הרבה זמן – בכל לילה הערכות מצב עד אמצע הלילה. היו שם רגעים של התרגשות גדולה, וכן, גם רגעים אנושיים. בסוף העברנו ארוחות שבת יחד, בערב אריה דרעי עושה קידוש, בבוקר אני, יש חזנים. יוסי פוקס קורא בתורה", הוא מחייך.
כהן גדול ביום הכיפורים
איך המערכה מול איראן תיראה מעכשיו והלאה?
"קודם כול מותר לנו לקחת כמה ימים ולהחליט מה טוב לנו. במסגרת הפסקת האש אין הסכם מחייב. במידה שהאיראנים נוצרים אש, התבקשנו שגם אנחנו ננצור אותה. אמרנו שמיצינו את ההישגים שלנו. אנחנו מחויבים לכך שלאיראן לא יהיה גרעין ולא יהיו טילי קרקע־קרקע. הסגנו להם לאחור את התוכניות בכמה שנים, נֹאמר שבשלוש שנים. אם הם עובדים ממחר בכל הכוח, בפומבי, הם ישקמו את היכולות. אבל הם לא יעשו את זה, ודאי לא כשטראמפ בשלטון. יכול להיות שיפעלו באופן חשאי, ואז גם אנחנו נפעל. האם נחליט לאכוף כמו מול לבנון, שם כל דבר שאנחנו רואים אנחנו מיד תוקפים? אלו שאלות שעלינו להכריע בהן, ולא צריך לפרסם את ההכרעה".
אנחנו יודעים כמה נזק נגרם לגרעין? יש כמה הערכות.
"כן. אין תוכנית גרעין. בלילה האחרון הורדנו את מפעל הצנטריפוגות האחרון, העילי, שנשאר בנתנז, ואין תשתיות העשרה באיראן. המתקן בפורדו, הצנטריפוגות, הלכו. יש להם כנראה חומר, אורניום מועשר, בכמות מסוימת שנשאר. אין להם כרגע יכולת הנשקה, אין יכולת העשרה, אין ידע ארכיוני, אין מדענים שעובדים בזה שנים, ולהערכתנו יהיה להם קשה לשקם, והם לא ישחקו מול שער ריק. אם הם יחזרו לשם, אז אנחנו פה וארצות הברית פה. נשלים את המלאכה גם בעזה".
בעזה, תוכנית ההגירה של הנשיא טראמפ היא דבר שיכול לקרות?
"כן, כן", הוא נחוש. "הרבה מהתקשורת עם האמריקנים הייתה בנושא איראן, עכשיו יישאר יותר מקום לזה. ניקח אותו עכשיו בכל הרצינות. אני אומר את זה אחרי הרבה שיחות עם ראש הממשלה ועם השר דרמר. בילינו יחד הרבה שעות מתחת לאדמה, ימים ולילות. היה לנו הרבה זמן לדבר, גם על הדברים האלו".
כמה זמן נשאר להערכתך עד לסיום בעזה?
"אם יקבלו את עמדתי, זה בין חודש לחודשיים. אם תהיה הפסקת אש, זה יימשך עוד כמה חודשים. בעיניי זו שגיאה, כי לא נכון להחזיק את המדינה במלחמה כל כך הרבה זמן. צריך לחתור לסיום מהיר, לא חלילה בכניעה שלנו, אלא בכניעה או חיסול שלהם. ב־2026 נהיה אחרי, בעזרת השם. עדיין צריך יהיה להחזיק מילואים, וצבא גדול".
לשם כך צריך לגייס גם את החרדים.
"אנחנו נחושים לגייס חרדים. יש מי שבחרו להתכתש ולא להגיע לתוצאה. וגם, אם פיזור הכנסת היה עובר בקריאה טרומית, טראמפ היה הולך לתקיפה עם ממשלה שהיא ברווז צולע? אם ההנהגה החרדית תרים את היד בעוד כמה שבועות בעד חוק שקובע גיוס של 50 אחוז מכל מחזור בעוד חמש שנים, עם סנקציות אישיות ומוסדיות – זו דרמה. הם השתנו, הציבור שלהם משתנה. הצבא צריך ליצור להם מסלולים ואנחנו צריכים ליצור תמריצים חיוביים ושליליים. אני לא מקבל זבנג וגמרנו, זה תהליך ארוך שלוקח זמן. ממש כמו שלקח עשרים חודשים לפרק טבעת אש איראנית שנבנתה פה במשך ארבעים שנה, להשתחרר מקונספציות ביטחוניות ולתקן נזקים של עשרות שנים".
נושא הבחירות עלה כשישבתם בבונקר?
"לא הייתה אף מילה על פוליטיקה. זו תחושת כהן גדול ביום הכיפורים. שאלו אותי איך יכול להיות שלא היו הדלפות. ואני אומר שאם הקבינט הוא קודש הקודשים, אז דיוני איראן היו בין הכרובים שמעל הכפורת. כולם הבינו את זה, ולכן לא הדליפו. גם אנשים שהם פחות אחראים, וכולנו יודעים למי מתכוונים, פה הבינו את כובד האחריות".
עם ישראל צריך לנשום
שר האוצר אופטימי בנוגע לכלכלה הישראלית עם סיום המלחמה, למרות עלויותיה הכבדות. "זה הרגע שבו הכלכלה מתגייסת לטובת הביטחון, אבל הביטחון יחזיר בשנים רבות של תשואות. השקל התחזק בעשרה אחוזים, באיראן הבורסה סגורה ואצלנו היא עולה ועולה. האג"ח שלנו לעשר שנים יותר זולות מאמריקה. רמת הסיכון יורדת, ההייטק בצמיחה. נכון, המלחמה חייבה אותי בשנתיים האלה גם לצעדים לא פופולריים, אף פוליטיקאי לא אוהב לעשות צעדי התכנסות. ב־2024 נאלצנו לצמצם אחוז מהתוצר, וב־2025 כמעט שני אחוזים, כדי לתמוך את כל המאמצים של המלחמה בחזית ובעורף. כמה כעסו עליי המורים על הקיצוץ בשכר וכשהקפאנו העלאות שכר במגזר הציבורי, אבל איזו יציבות ושקט יש להם עכשיו. אף אחד במגזר הציבורי לא כסס ציפורניים בתהייה אם יקבל משכורת".
איך נערכים למלחמה כזאת בהיבט הכלכלי?
"אני נערכתי קודם, כי ידעתי למה נערכים. בערך חודש וחצי לפני המלחמה כינסתי במל"ל את ההנהלה הבכירה של המשרד, ונערכנו לאיזשהו תרחיש בעורף. הם לא הכירו את התוכניות שלנו ולא ידעו תאריכים. נערכנו לתרחישים שונים כמו פגיעה בתשתיות לאומיות, מה קורה אם אין חשמל. ישבנו עם נגיד בנק ישראל לדיונים איך שומרים על רציפות של המערכת הפיננסית, איך אנשים יכולים לקנות אוכל במכולת אם אין תקשורת לאשראי, איך מחליטים אם הבורסה עובדת או לא. איתרנו מקורות תקציביים שנוכל להשתמש בהם לטובת פינוי תושבים ומימון מיגוניות. החשב הכללי גייס כסף כי רצינו שתהיה קופת מזומנים, אבל לא רצינו לגייס במחירים גבוהים. היה שיח עם משרדי הממשלה שאחראים לצמתים קריטיים כמו אנרגיה, מזון, טיפול בעורף, בניית מאגרי חירום. וגם זה מול קבוצה קטנה מאוד של אנשים שנחשפים, בלי דיונים גדולים. לא כל השרים ידעו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' | צילום: נעמה שטרן
"נערכנו למצב שאם התקשורת נופלת, אז כל ההנהלה הבכירה מתכנסת בשעה מסוימת במקום מוגדר. אני מחזיק טלפון לווייני למקרה כזה. ערכנו דיונים לגבי מתווה הפיצויים, הכנו אותו מראש והחלטנו שאם זה נגמר בשבוע לא צריך לעשות משהו, אבל אם ממשיך לשבוע השני נפרסם. נערכנו עם השלטון המקומי בלי שהם ידעו לְמה אנחנו נערכים, בסוף אנחנו כבר עשרים חודשים במלחמה, זה לא היה מוזר".
אחת ההחלטות שהתקבלו במשרד האוצר עם תחילת המלחמה הייתה לבזר את הטיפול במפונים לשלטון המקומי. סמוטריץ' סבור שזו אחת ההחלטות הנכונות ביותר שהוא קיבל, אף שלא בכל מקום זה עבד חלק. "רצינו להעביר 500 שקלים לכל מפונה, שיהיה לו כסף לצרכים בסיסיים. אנחנו יודעים להעביר כסף ישירות לאזרחים, רשות המיסים יודעת לגבות כסף, אולי יותר מדי, ויודעת גם לחלק להם, ועשינו את זה בתחילת המלחמה. אבל החלטנו שזה יעבור דרך הרשות המקומית, כי לא צריך את כל הבירוקרטיה שהרשות תעביר רשימות ואנחנו נעביר אליה כסף והיא תעביר לאנשים. חלק מהרשויות לא יודעות לחלק כסף, רק לגבות, אז במקומות מסוימים היו בעיות ואנשים באו אליי בתלונות שהבטחתי ולא קיימתי, אבל זה עדיין המהלך הנכון. בסוף, הרשות המקומית מטפלת באנשים, היא יודעת את מי היא פינתה מהבתים לבתי מלון, אז היא גם מעבירה להם את הכסף. רוב הנפילות היו ברשויות חזקות שיכולות להתמודד עם זה – תל־אביב, רמת־גן, בת־ים, רחובות, ראשון־לציון, באר־שבע, חולון. זה הוכיח את עצמו. בתוך שעות אנשים היו בבתי מלון וקיבלו את המעטפת מהרשות".
אתה יודע להעריך כמה עלתה לנו המלחמה עם איראן? צה"ל דורש עכשיו תוספת של 60 מיליארד שקלים.
"אני לא יודע, ואנחנו בשיח בעניין. כיוון שידענו ונערכנו, חלק גדול צה"ל כבר קיבל בתוך תקציב 25', אבל יש דברים שלא לקחנו בחשבון. יש יכולות שלא ידענו שיהיו לנו, והן התפתחו ועולות יותר וזה בסדר גמור. אם חשבנו שנדע להניע רכבת מטוסים פעם אחת ביום לאיראן, והצלחנו להעביר פעמיים, אז זה יותר דלק ויותר חימושים. אנחנו מדייקים את המספרים עכשיו מול מערכת הביטחון. צה"ל כמו צה"ל אוהב לנצל הזדמנות, והוא בהיי עכשיו, אז הם דורשים 60 מיליארד שקל. זה קשקוש. הצבא יקבל את מה שהוא צריך. דרשתי מהצבא תקציב מול ביצוע, אני יודע מה תקצבנו, ואני רוצה לדעת מה הם הוציאו בפועל".
השאלה הזו צופה פני עתיד, כי אם הסרנו את האיום הגרעיני כמו שאתם אומרים ושינינו את המפה הגיאו־אסטרטגית, אולי אפשר לצמצם גם את תקציב הביטחון.
"תקציב הביטחון הוא אתגר גדול. הצלחנו עכשיו מול איראן, אבל נניח שהמשטר בטהרן לא נופל, ובעוד שלוש־ארבע שנים הוא חותר מחדש, ויש בבית הלבן ממשל אחר – אנחנו לא יכולים להיות לא מוכנים. קונספציית הצבא הקטן והחכם קרסה. נצטרך צבא גדול וקטלני, עם הרבה יכולות, ולמדנו גם אילו יכולות חשוב שיהיו לנו. אבל זו לא החלטה שצריך לקבל תוך כדי מלחמה. מה שצריך למלחמה מקבלים, אבל תהליכים ארוכי טווח של בניין הכוח והתעצמות לא עושים עכשיו. אפשר לעצור, לחשוב, לגבש תוכנית ארוכת טווח ולתקצב אותה בתוך מסגרות התקציב. בצה"ל רוצים לעשות את זה תוך כדי המלחמה, כי מי יגיד להם עכשיו לא, אחרי שהביאו כאלה הישגים פנטסטיים.
"צריך לבנות את תקציב הביטחון לפי הצרכים, ומה שצריך זה לא מה שהצבא רוצה, כי הוא תמיד מושך את זה הכי למעלה. דברים השתנו. המלחמה הזאת משנה הרבה דברים במפת האיומים, בתרחישי הייחוס ובנגזרות לגבי בניין הכוח. בואו נגיע לדיוני תקציב 26'. מה שצריך לירות מחר בבוקר בעזה – מקבלים. אבל פסי ייצור חדשים בתעשיות שייצרו דברים שהאבטיפוס הראשון שלהם ינחת פה בעוד שנתיים – זה יכול לחכות לדיוני תקציב 26' והשנים הבאות, ונעשה את זה בשום שכל ובאיזונים נכונים. בשנתיים האחרונות עם ישראל נכנס תחת האלונקה גם במילואים וגם במאמץ הכלכלי, עכשיו צריך לתת לו לנשום רגע. לאורך כל עשרים החודשים אמרתי שזה הרגע שבו הכלכלה משקיעה בביטחון, עכשיו צריך לשחרר טיפה בכלכלה".
