"מערכת הבריאות בישראל כל כך טובה שאפשר לקצץ אותה"

אל תפקידה החדש כמנהלת מחלקה פנימית ד' בבית החולים ברזילי באשקלון, נחתה ד"ר ריי ביטון היישר מחזית הלחימה בעזה, ליתר דיוק ג'באליה. "אנשי המילואים לא יכולים לשרת לאורך כל כך הרבה זמן באופן רציף, וככל שהמלחמה מתמשכת, כל רופא שיכול לתת מזמנו, לא משנה כמה זמן ואיך, מתקבל בזרועות פתוחות", היא אומרת. "כל פרק זמן שאני יכולה להיכנס פנימה לסבב ולאפשר ריענון של הצוותים הסדירים, הוא ברכה שמתקבלת באהבה. אז אם מתאפשר לי, אפילו לכמה ימים בודדים, לשרת בעזה ולאפשר לרופאים שנמצאים בפנים לצאת החוצה, למשפחה, לילדים אני מעדיפה לעשות זאת".

לקראת כניסתה לתפקיד היא אף יזמה תקופת שירות נוספת. "ממש ביקשתי מהם 'בואו נעשה עכשיו עוד איזה סבב ונסגור את הפינה, כדי שיהיו לי כמה חודשים של שקט ואוכל להסתגל לתפקיד החדש'", היא מספרת.

לא רק הסבב המסוים הזה, למעשה כל שירות המילואים של ביטון נולד בעקבות יוזמה התנדבותית שלה. גיסה אל"מ רועי לוי, אחיו של בעלה, שהיה מפקד היחידה הרב־ממדית, נפל בקרב בקיבוץ רעים ב־7 באוקטובר. בעקבות האובדן המשפחתי ביקשה ד"ר ביטון להתגייס למילואים."הרגשתי שזו הייתה סוג של צוואה שלו, שאני חייבת ללכת לשרת ולהיות במקום שאני יכולה לתרום בו", היא אומרת. "כחודש אחרי שקמנו מהשבעה מצאתי את עצמי מתנדבת למילואים, למרות שמעולם לא עשיתי מילואים; אחרי הסדיר קיבלתי פטור אוטומטי. עשיתי כל מה שאני יכולה כדי שייקחו אותי למילואים, וזה לא היה פשוט. גם בגלל הגיל שלי, וגם לאור העובדה שלא עשיתי מילואים בעבר. אחרי לא מעט לחץ והפעלת קשרים הצלחתי לחזור לשירות, והכניסו אותי לקורס מזורז של רפואת מלחמה. כמה ימים אחר כך כבר מצאתי את עצמי בחזית הלחימה. בהתחלה הייתי שייכת לצוות פלמ"ר, פלוגה מרחבית, וחלק מהיומיום שלנו היה גם כניסות ויציאות מגבול הרצועה פנימה. בהמשך מצאתי את עצמי מגיעה גם לגדוד 202 של צנחנים, בלחימה אינטנסיבית בחאן־יונס. לאחרונה קיבלתי מינוי לקצינת הרפואה הגדודית של סיירת גבעתי".

איפה יותר קשה, במחלקה או בלחימה?

"זו שאלה קשה, אני מודה. אני חייבת להגיד שהרבה יותר קל בפנים. אנחנו מנותקים מכל מה שקורה בחוץ וחיים את הביחד ואת היום־יום שלנו, ויש רוח שהיא מדהימה והיא סופר מחזקת ומרימה. אני נכנסת לאיזה 'זון' של טיפול, יודעת בדיוק מה התפקיד שלי, מאוד ברור מה הדברים שאני צריכה לעשות. זה מאוד עוזר לצלוח את התנאים הסופר־קשים אובייקטיבית של המציאות הלחימתית ביום־יום.

"בחוץ אלה אתגרים שונים באופן מהותי. הקושי של ניהול מחלקה פנימית לא מתחיל ונגמר בשעות העבודה או באינטנסיביות של היומיום. זו קודם כול הבנה של אחריות שאין כמותה. את אחראית לחייהם של 46 מטופלים בכל זמן נתון מא' ועד ת' – מהטיפול הרפואי ועד רמת המעטפת והסיעוד והסוציאלי והשיקום והפיזיותרפיה".

קרש קפיצה

היא בת 42, נשואה לעידו, רופא שיניים במקצועו, ואם לשלוש בנות בגילי 12, 10 ו־4. בתפקידה הקודם שימשה כרופאה פנימית בכירה בבית החולים אסותא באשדוד. ד"ר ביטון מוכרת בעיקר כפנים של מאבק המתמחים למען קיצור התורנויות שלהם, במסגרת ארגון "מרשם" שהיא עמדה בראשו. המאבק גרם למשרדי הבריאות והאוצר לבחון את הנושא, ובספטמבר 2023 החל פיילוט בעשרה בתי חולים בפריפריה, במחלקות פנימית, גריאטריה ורפואה דחופה, שבהן עברו המתמחים לעבוד במתכונת של תורנויות בנות 21 שעות במקום 26.

"חלק מהבעיה הוא שמערכת הבריאות בישראל כל־כך טובה ויעילה, שאפשר לקצץ אותה ועדיין נצליח, בזכות כוח אדם מדהים ואיכותי, לתת רפואה טובה ואפילו טובה מאוד"

ואולם המתווה עורר מחלוקת קשה בקרב רופאים בכירים, שטענו כי הוא גורם לפגיעה בתפקוד בתי החולים ואף ברמת ההכשרה של המתמחים. בינתיים הוחלט במשרד הבריאות שקיצור התורנויות לא יורחב לאזור המרכז, וכן ששינויים במתווה ייקבעו בעבודת מטה. גם בבתי החולים בפריפריה החליטו על הפסקה זמנית של קיצור התורנויות, לרגל תקופת המבחנים של המתמחים.

ברזילי הוא אחד מבתי החולים שבהם מתרחש כעת הפיילוט של מתווה קיצור התורנויות, זה שד"ר ביטון הובילה את המאבק לקבלתו. כעת היא מתמנה, בגיל צעיר יחסית, למנהלת מחלקה שמתמודדת בעצמה עם המהלך. אני שואלת אותה אם יש קשר בין הדברים.

"קודם כול צריך לומר שאני חושבת שעד כה המאבק על קיצור התורנויות לא קידם אותי ברמה המקצועית אלא להפך. לצערי רכשתי לי לא מעט מתנגדים לאורך הדרך, לאור העובדה שהמאבק הזה זעזע את אמות הסיפים. בית החולים ברזילי הבין שיש לו הזדמנות להפוך את המצב הנתון הזה לקרש קפיצה, והוא מבין שעכשיו יש לו יתרון על בתי חולים אחרים. כשהוא מביא אותי לעבוד במחלקה שיש בה תורנויות מקוצרות, זה ווין־ווין. קיבלתי פה הזדמנות גדולה מאוד, אני מעריכה אותה ובטוחה שאוכיח את עצמי. אני נותנת לברזילי קרדיט על ההחלטה להכניס אותי לתפקיד הזה מול כוחות שאני בטוחה שניסו לחבל בזה.

"יש לי פה מטרה להוכיח שזה שינוי אפשרי ונכון, ושהחולים שלנו מרוויחים מזה בסופו של דבר. מטרת המאבק, מעבר כמובן לשיפור תנאי ההעסקה ואיכות החיים של הרופאים המתמחים, זו הזכות לתת טיפול טוב לכל מטופלינו. שיפור תנאי ההעסקה של הרופאים המתמחים והפחתת העומס והשחיקה שלהם, בהכרח יביאו לטיפול טוב יותר. מבחינתי קיצור התורנויות ל־21 שעות זו רק ההתחלה. אני מקווה ומאמינה שלא רק שהיא תתרחב ליתר המקצועות ולכל חלקי הארץ, היא גם תמשיך ותתקצר ל־16 שעות תורנות. זה היה החזון, שלצערי עוד לא הצלחנו להגיע אליו.

"אגב, אחת הביקורות הקשות שקיבלנו לאורך הדרך, הייתה שמי שהובילו את המאבק הזה אלה אנשים שכף רגלם לא דרכה בפריפריה, ושהם לא מבינים שהוא יפגע בתפקוד של בתי החולים שם. אז הנה אני לוקחת את הדגל הזה בגאווה, מתמודדת עם הקשיים האובייקטיביים שהוא יצר כי אי אפשר להתעלם מזה, וגאה לעשות את זה ולהוכיח שאפשר לעשות את זה טוב".

לשנות את הפרדיגמה

התלונה המרכזית שעלתה נגד מתווה קיצור התורנויות, הייתה שבמסגרתו המתמחים מגיעים לתורנות בשעות הצהריים במקום בשעות הבוקר, וכך נוצר מחסור של רופאים מתמחים בשעות הבוקר, שהן שיא הפעילות בבתי חולים. בכנס מנהלי מחלקות פנימיות שנערך לפני כשבועיים, הוצגו נתונים מדאיגים ולפיהם רק 27% ממתמחי הפנימיות בפריפריה עברו את בחינות ההסמכה של שלב א' בשנת 2024, לעומת 80% במרכז הארץ. האיגוד לרפואה פנימית האשים בכך את מתווה קיצור התורנויות. פרופ' אבישי אליס, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, טען שהמתווה גרם להיעדר מתמחים מהמחלקות בשעות הבוקר, שבהן עורכים מנהל המחלקה והמומחים סבב מטופלים ומתייעצים לגבי פרוטוקול הטיפול, שליחה לבדיקות ולהליכים רפואיים ופענוח תוצאות. כך, אומרים המומחים, המתמחים אינם לומדים את עבודת הרפואה אלא הופכים לסוג של פקידים שחותמים על מסמכים."זו דמגוגיה מגוחכת", הודפת ד"ר ביטון את הטענות. "מספר הרופאים שעוברים את הבחינות בפריפריה הוא נמוך באופן דרמטי ומשמעותי מהמרכז, זו עובדה מעציבה שקיימת זה שנים רבות וזה משהו שצריך להגיד אותו, לשים על השולחן ולפעול כדי לשנות אותו. במצג השווא הזה לא הוצגו נתונים בהשוואה לנתונים לפני קיצור התורנויות. בנוסף, הזכירו שם בתי חולים שבהם אחוזי המעבר היו מאוד נמוכים, אבל מתוכם יש לפחות שישה בתי חולים שבכלל לא קוצרו אצלם תורנויות המתמחים. אז זו טענה מגוחכת בכל רמה. אפשר להתווכח על הדרך שבה קוצרו התורנויות ולדון אם זה מהלך טוב או לא, אבל הנתונים חייבים להיות מדויקים. כשהם לא, אי אפשר לנהל את הדיון".הכשרת המתמחים, אומרת ד"ר ביטון, צריכה להיות מותאמת לקיצור התורנויות כדי להפיק את המיטב למען המטופלים ורופאי העתיד. "צריך לשנות פרדיגמה, ובלי שינוי כזה ברור שהמתווה לא יעבוד. נקודת המוצא החדשה היא שאף רופא מתמחה, ובעצם אף רופא בעולם, לא צריך לעבוד 26 שעות ברצף. בהינתן העובדה שהמתמחים מגיעים כרגע בשעה אחת בצהריים לתורנות, צריך לשנות את סדר היום של המחלקה. לא רק מבחינת הטיפול אלא גם מבחינת הלימוד, המעטפת – הכול צריך להתכוונן אל צורת ההעסקה החדשה הזו. אי אפשר להחיל את מתווה התורנויות המקוצרות ובה בעת לשמור על אותו סדר יום ולתת את אותה הכשרה כפי שהייתה מקובלת עד היום. שום דבר הוא לא גזרת גורל, אנחנו קובעים איך ייראה סדר היום שלנו.

"אצלנו במחלקה העברנו לשעות הצהריים את כל הישיבות הרב־מקצועיות, הישיבות הלימודיות, הכנה של מתמחים, הרצאות – כדי שגם התורן שמגיע מאוחר יוכל לקחת בזה חלק. כך צמצמנו כמעט לאפס את ההפסד הפרקטי של המתמחים לצורך הכשרה. יש עוד כמה מחלקות, לא רק בברזילי, שהשכילו לקבל את קיצור התורנויות כעובדה מוגמרת, לחבק אותו ולהתאים את עצמן אליו. מחלקות שעשו את זה מדווחות על שביעות רצון של הרופאים המתמחים, הן הופכות למחלקות מובילות כי יש יותר ויותר מתמחים שרוצים לבוא להתמחות אצלן, וגם שביעות הרצון של המטופלים עולה".

טובים מדי

המנהל הנוכחי של בית החולים ברזילי הוא ד"ר חגי פרנקל, שנכנס לתפקידו לפני כחודש. הוא החליף את פרופ' חזי לוי, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, שכיהן בתפקיד למעלה מעשור ופרש לגמלאות. "אפשר לומר שאנחנו מתחילים את התפקיד הזה ביחד", מציינת ביטון. "מה שמייחד את חגי זו ראייה סופר־יצירתית. הוא הבין שצריך לעשות שינוי אמיתי, לקח סיכון כי בסופו של דבר אני עדיין צעירה, ונתן לי את ההזדמנות הראשונה להיכנס לעולם הזה ולעשות את הקפיצה. אני מקווה ומאמינה בכל ליבי שזה יוכיח את עצמו, גם עבורו וגם עבורי, לסגור מעגל ולהראות שהמהפכה שהובלתי תעבוד ותיטיב עם הרופאים והמטופלים.

"רפואה לא מתרחשת בוואקום", פורסת ביטון את השקפת עולמה. "מאוד חשוב לשמור כל הזמן על רמה אקדמית גבוהה של המחלקה, להכשיר את המתמחים להיות הרופאים הכי טובים שאפשר, לעסוק במחקר ולחנך את הדור הבא, את הסטודנטים והסטאז'רים. רפואה היא מקצוע שולייתי, הדרך היחידה ללמוד אותו היא להצטרף לפעולות של מחלקה יומיומית, לראות ולגעת ולטפל. אני חושבת שמה שהופך מנהלת מחלקה לטובה, זה אם היא מסוגלת לקחת איתה את המתמחים, ולראות ולגעת באופן אישי בכל מטופל. זה מה שהופך אותנו לטובים יותר, וזה גם מה שנותן למטופלים שלנו את התחושה שהם בידיים טובות".

ד"ר ביטון מייחסת משמעות למיקומו הפריפריאלי של בית החולים ברזילי, ומתכוונת להסתער על האתגר. "בגדול אני רוצה להביא לפריפריה את מה שיש במרכז, את אותו סטנדרט רפואי, שהמטופלים שלנו יקבלו בדיוק את אותן הזדמנויות ואותם טיפולים כמו שמקבלים תושבי המרכז. על הדרך, אני שואפת לעשות מהפכה גם בכל מה שקשור להכשרה ויצירה של כוח אדם איכותי בפריפריה, כזה שנוכל להתגאות בו ולומר שאצלנו בברזילי יש 100% מעבר של בחינות, ומטופלים מקבלים את הטיפול הכי טוב שיש. מבחינתי זו הגשמת החלום הציוני.

"בשבילי המשמעות של להיות מנהל מחלקה פנימית בבית חולים בפריפריה היא בעיקר לייצר סטנדרט טיפולי חדש שלא היה עד עכשיו. אלה דברים שייקחו זמן, זה לא הוקוס־פוקוס, ואני מבינה את זה ולוקחת נשימה עמוקה, אבל זה לא גורם לי להוריד את הסטנדרטים או לחשוב שהמחלקה צריכה להיות במקום אחר. המרחק הגאוגרפי באמת זניח, אבל בדרך כלל לבית חולים כמו 'אסותא' אשדוד, שממנו הגעתי לברזילי, יש יותר אמצעים והתקציב שלו מאפשר דברים שלא מתאפשרים בפריפריה לצערי, וכן, מרגישים את ההבדל גם ביום־יום".לדבריה, "תקציב הבריאות מיובש לאורך שנים ארוכות. זו הרעבה מכוונת, בריאות במדינת ישראל נתפסת כסוג של מותרות. תקציב הביטחון עולה על תקציב הבריאות, תקציב החינוך עולה עליו, ותמיד ימצאו סיבות למה אפשר ונכון לקזז. חלק מהבעיה הוא שמערכת הבריאות בישראל כל־כך טובה ויעילה, שאפשר לקצץ אותה ועדיין נצליח, בזכות כוח אדם מדהים ואיכותי, לתת רפואה טובה ואפילו טובה מאוד. בפריפריה, בניגוד למרכז, אין שומנים ואקסטרות. אני רוצה לקוות שנוכיח ששווה להשקיע בנו, שגם משרד הבריאות יבין ששווה להשקיע בנו. אני יכולה לעבוד עם מה שיש, ואני מקווה שיהיה לי מספיק עם מה לעבוד כדי להצליח לעשות את השינוי".