"הספר שטבע את הביטוי 'נכבה' לא תורגם לעברית, וכל ישראלי צריך לקרוא אותו"

תכולת הספרייה: הסיפור של הספרייה שלנו מתחיל בספרייה עצמה – בנינו אותה בעצמנו לקראת החתונה, ומאז היא מלווה אותנו יותר מ־14 שנים. הבנייה שלה מודולרית, והיא צומחת עם המשפחה ועם הספרים שמתווספים. היא מכילה ספרות קודש מסוגים שונים, ספרות מקצועית בתחומי האסלאם והעולם הערבי, ספרי הגות ומדע, סיפורת מתורגמת וסיפורת ישראלית – כולל ספרות חרדית פורצת דרך, אלבומים משפחתיים וספרי ילדים ונוער, שחלקם ישנים וטובים וחלקם חדשים וטובים. אנחנו משתדלים גם להוציא מהספרייה ספרים מדי פעם, לא רק להכניס.

שיטת מיון: מלבד ספרי הפעוטות שנמצאים למטה מטעמי נגישות, הכלל הוא שאין שיטת מיון וכל סוגי הספרים חיים בשלום זה עם זה. בימי הביניים יהודים ומוסלמים האמינו באידיאל "האדם השלם", שבקי בכמה שיותר חוכמות ותחומי ידע, בלי הפרדה בין קודש לחול. גם הספרייה שלנו כזאת, וכך נחסך מאיתנו הצורך המעיק למיין ולסדר. כך יושבים להם משניות ליד מילון גרמני־אנגלי, משנה תורה לרמב"ם ליד "ישראל - 70 שנה", "ביקורת התבונה הטהורה" ליד ש"י עגנון, וספר קוראן ליד שרלוק הולמס.

מדף קרוב ללב: המדף שמכיל את הספרים שמלווים אותי שנים רבות, ולכל אחד מהם סיפור אחר שמעורר נימים של זיכרון ורגש. נמצאים בו הספר הראשון שקניתי מכספי, "יש ילדים זיגזג" של דוד גרוסמן, באחד מירידי העודפים שהייתי מבלה בהם שעות; הסידור שקיבלתי בסיום הלימודים; "הנערה במרפסת ממול" של נאוה מקמל־עתיר, שקיבלתי כמתנת חיזור; הגדה בערבית־יהודית שהתרגשתי למצוא פתאום, ועוד רבים. כל אלה לא באמת נמצאים על אותו מדף בספרייה, אבל כן על אותו מדף בלב.

השפעת המלחמה: מתחילת המלחמה, ובייחוד בתקופות הארוכות כאשת מילואימניק, אני קוראת הרבה יותר. נוכח ההווה אני מוצאת נחמה ופרספקטיבה בספרי היסטוריה; אסקפיזם בעלילות קלילות; השראה בסיפורים על נשים גדולות; שותפות במחשבות של אחרים על העולם הזה; ובכלל מרגישה קצת יותר "אני" בכל פעם שיש לי זמן לקרוא ספר בין הסערות שבבית ובחוץ. שוב ושוב אני חוזרת עם הילדים ל"מעשה בחמישה בלונים" הגאוני, שהוא ספר מופלא ומרגש על התמודדות עם אובדן ועם טלטלות שמגיעות במפתיע ועל כוחה של חבורה.

על ארבעה ספרים

אורי

אסתר שטרייט־וורצל / עמיחי, 1987

אולי הספר שהשפיע עלי יותר מכול. קראתי אותו אינספור פעמים, ואני יודעת בעל פה קטעים שלמים ממנו. בזכותו התכתבתי ארוכות עם אסתר שטרייט־וורצל האגדית. כשבגרתי, לא רציתי לקרוא אותו במשך שנים כי פחדתי שלא אמצא בו את מה שמצאתי אז, אבל כשהייתי פעם בשמירת היריון חזרתי אליו והחשש נמוג. דמעתי, התרגשתי והערצתי בכל המקומות הנכונים. זו יצירה גדולה ועל־זמנית. בעוד שנה־שנתיים אמליץ עליה לילדיי, ואני מייחלת שגם הם ירגישו ככה כלפיה.

النكبة: نكبة بيت المقدس والفردوس المفقود

עארף אל־עארף, המכון ללימודים פלסטיניים, לבנון 2012

חיבורו משנות החמישים של ההיסטוריון הערבי, שתיאר בסדרת ספרים עבי כרס את מלחמת העצמאות מהזווית הערבית, וטבע את הביטוי "נכבה". החיבור לא תורגם לעברית, אך הוא חובה בעיניי לכל יהודי וישראלי המבקש להבין את מציאות חיינו. מהכוזרי למדנו שכדי להגיע לחקר האמת ולאמונה בצדקת הדרך צריך לעבור באמונות של היריבים, להתעמת איתן ולא להתעלם מהן.

אלתרמן

דן לאור / עם עובד, 2014

הביוגרפיה היחידה שקראתי מילה במילה מהתחלה עד הסוף, 846 עמודים כולל הערות השוליים. הדבר מעיד בעיניי גם על המחבר וגם על מושא הספר. התחלתי לקרוא אותו לפני שנתיים בביקור בארצות הברית, ומצאתי את עצמי מסבירה לקרובי המשפחה האמריקאים על גדול המשוררים העבריים שאני לא מפסיקה למצוא במילותיו אקטואליה, אמת נוקבת וגאונות. כשסיימתי לקרוא את הספר נפטר פרופ' לאור. הרגשתי שאני נפרדת ממנו ומאלתרמן בו־זמנית.

שניה לפני האור

רותי קפלר / יפה נוף , תשפ"א

עלילה שמתרחשת במשפחה חרדית שכל אחד מילדיה בוחר בדרך דתית שונה. אחד הספרים שמשקפים, ובו־זמנית מכוננים, את השינויים שמתחוללים בחברה החרדית, ובתוכה בספרות החרדית - שלא נופלת לקלישאות, שאין בה תמיד תשובות, ושהרמה הספרותית שלה חשובה לא פחות מהמסר החינוכי. ספריהן של קפלר וסופרות חרדיות אחרות, שמונחים אצלי על המדף לצד "מהלכת בדרכה" של אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי וספרות נשית נוספת שמחוללת מציאות – נותנים לי תקווה.