חייל לוחם שהגיע אלינו 'כדי להיות יהודי לגמרי ולא רק להרגיש יהודי בלב'"

רננה, מה שלומך?

"אני בטוב. בכל בוקר אני קמה עם אור בעיניים וחיוך בלב לעשות דברים שמרגשים אותי, ואני חושבת שגם את המדינה. גם הסגל וגם החיילים מדהימים. זו ממש זכות".

ספרי קצת על הדרך שעשית לתפקיד הנוכחי שלך.

"התגייסתי לחיל החינוך והנוער. בסדיר שימשתי מפקדת של עולים חדשים שהגיעו לבסיס מחו"ה־אלון והשלימו טירונות וקורס עברית לפני שיצאו לתפקידים בצבא. אחרי קורס קצינים הייתי מפקדת מחלקה ומפקדת פלוגה בקורס נתיב, אחר כך עוזרת של קצין חינוך ראשי, ואחרי שיצאתי ללימודים - סגנית מפקדת יחידה במדרשה הצבאית לחינוך בירושלים. משם חזרתי לנתיב בתור מפקדת המגמה".

היית בנתיב בתחילת דרכך כקצינה ובחרת לחזור לשם. מה תפס אותך?

"כשהייתי מפקדת מחלקה היו בקורס המון עולים חדשים. אחד הדברים שצרובים בי הוא שרבים מהם חוו אנטישמיות והתייחסות שלילית ליהדות שלהם, לפני שעלו ארצה. כשהגיעו לכאן העיסוק בזהות שלהם היה משמעותי להם מאוד - היכולת לשאול את עצמם שאלות ולהיות בקבוצת שווים.

"הקורס מיועד לחיילים חסרי דת, והם בוחרים להגיע אליו. הוא מתחלק לשני חלקים: הראשון נקרא 'נתיב בסיסי', והוא עוסק בזהות. החייל לומד על ההיסטוריה, המורשת והיהדות, וסופג חוויות בסיורים ובשבתות. זה הזמן שלו לשאול 'מי אני', 'האם אני רוצה לעבור תהליך הכנה לגיור'. בחלק השני יש שני סמינרים, ובהם הכנה לתהליך הגיור עצמו והתמקדות באורח החיים היהודי וקיום מצוות. בין השלבים יש לחייל הפסקות כדי שיחשוב אם הוא רוצה להמשיך או לא. זו בחירה שלו מההתחלה ועד הסוף. התפקיד שלנו, המפקדים, הוא רק ללוות אותו בתהליך".

המלחמה משפיעה על החיילים שפונים אליכם?

"חיילים מגיעים מסיבות מגוונות. הרבה מהם אומרים שהמלחמה הגבירה את הרצון שלהם לבוא לקורס. הם יוצאים ונלחמים למען עם ישראל ומדינת ישראל, ובאופן טבעי זה מעורר שאלות כמו 'למען מה אני נלחם'. הם מרגישים יהודים ויש להם גם שורשים יהודיים, גם אם הם לא נחשבים כך על פי ההלכה.

"יש חייל לוחם שהגיע אלינו לא מזמן, שכל החיים שלו ידע שהוא לא מוגדר יהודי לפי ההלכה, וזה לא כל כך העסיק אותו. דווקא המלחמה הגבירה אצלו את הרצון לצאת לקורס נתיב. הוא הסביר שהיה בסכנת חיים, קרוב מאוד למוות, והחליט שאם יצא מהמלחמה בחיים - ישלים את התהליך 'כדי להיות יהודי לגמרי, ולא רק להרגיש יהודי בלב'. הוא דיבר על האפשרות לברך את ברכת 'הגומל' אחרי המלחמה ועל הרצון שהזהות שלו תהיה שלמה. הוא נמצא עכשיו בתהליך, אבל אני לא יודעת מה הוא יחליט בסוף".

אני מכירה כמה אנשים שחשבו כל שנות הנעורים שלהם שהם יהודים על פי ההלכה, ורק המכתב שקיבלו מכם, ההזמנה לקורס נתיב, בישר להם שאינם יהודים על פי ההלכה. זה הלם.

"אני מכירה חיילים שידעו את זה כל החיים וחיילים שגילו את זה אחרי הצו הראשון. גם לחיילים שיודעים שהם לא יהודים על פי ההלכה זה תהליך מורכב. הם צריכים להתבונן ולשאול את עצמם אם הם רוצים לעבור תהליך גיור, והמפקדים מלווים אותם בהרבה רגישות, בצניעות ובהבנה שהם מגיעים ממשפחה כלשהי. צריך לתת לזה מקום. פגשתי חיילים שחוו את הידיעה המאוחרת בצורות שונות: היו כאלה שזה היה להם קשה, כאלה שזה היה להם קל, כאלה שזה בלבל אותם. זה משתנה בין החיילים".

כמה חיילים עוברים אצלכם בשנה? כמה נכנסים לקורס הבסיסי וכמה מחליטים להתגייר?

"יש כמה אלפי חיילים בשנה שנכנסים לזה, ובאופן טבעי לא כל מי שמתחיל את התהליך מסיים אותו. מבחינתי זה בסדר, כל עוד החייל עשה את הבירור עם עצמו. זה תלוי מאוד בחייל. יש גם חיילים שסיימו את כל הקורס, והחליטו שהם לא הולכים על זה".

יש טענה שהגיור הצבאי מהיר, אולי מהיר מדי, אולי קצת 'חפיף'.

"התפקיד שלנו הוא ללוות את החייל בתהליך הגיור, אבל אנחנו לא מגיירים אותו בפועל. אנחנו לא בית הדין. אני לא בקיאה בתהליכי הגיור באזרחות, אבל בצבא החייל לומד מהבוקר עד הערב במשך שלושה חודשים פחות או יותר, עם מורה ומפקד שמלווים אותו.

"בתקופה הזאת זה כל מה שמעסיק אותו. הוא מתנתק מהחיים הצבאיים והאזרחיים בשביל זה. אני לא יודעת להגיד אם הגיור קל יותר או פחות מהגיור האזרחי. אני חושבת שהליווי והתמיכה יכולים לעזור".

הרבה פעמים כשאנחנו מסתכלים על מתגיירים, שצריכים לקבל על עצמם עול מלכות שמיים, אנחנו חושבים על המצוות ועל השינוי והעומס הטכני באורח החיים. אבל את מדברת על משהו הרבה יותר עמוק.

"בטח, זה מסע זהותי. החייל מתבונן על ההיסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל ועל היהדות כאורח חיים, ושואל את עצמו מה זה בכלל. 'מה זה העם היהודי? למה אני רוצה להשתייך אליו?' אי אפשר להסתכל על זה בצורה טכנית. ההתבוננות פנימה לא פשוטה לאף אחד, ובטח לא לחיילים האלה".

במיוחד כשההורים לא יהודים, או כשאחד מהם לא יהודי. לפעמים יש התנגדות או מתח.

"נכון, אבל אני חייבת להגיד שלרוב אני פוגשת תמיכה של המשפחות. התהליך מתואר כטכני: סיורים ולימודים, ובהמשך התנסות בפרקטיקה של אורח חיים יהודי דתי. אבל הוא מעורר הרבה התבוננות פנימית".

התרומה של הציבור הדתי לגיור הוא בעיקר באירוח המתגיירים, בפתיחת הדלת אולי בהנחיה בבית הכנסת אם פוגשים אותם שם. מה היית רוצה שהציבור ידע על המשפחות שמלוות את המתגיירים?

התרומה של הציבור הדתי לגיור הוא בעיקר באירוח המתגיירים, בפתיחת הדלת אולי בהנחיה בבית הכנסת אם פוגשים אותם שם. מה היית רוצה שהציבור ידע על המשפחות שמלוות את המתגיירים?

"המשפחות המלוות חשובות לחיילים. הן אחראיות לאחת החוויות הכי עוצמתיות בשבילם: לחוות שבת עם משפחה שעוטפת ומלווה אותם. בסוף החיילים האלה מחוברים לעם, משרתים את מדינת ישראל, ומרגישים חלק מהסיפור הזה - והם באמת חלק ממנו. אצל כל חייל זה שונה, אבל למשפחות יש חלק חשוב בתהליך".

המלחמה מביאה את כלל הציבור לחפש את שורשיו וזהותו היהודיים. מספר המתגיירים בנתיב עלה בשנה שעברה, ודווקא בשעת מלחמה זה מעיד על כך שהחיילים המתגיירים הם בשרה מבשרה של החברה הישראלית.