"טעות קריטית עלולה לעלות בחלום הציוני": מיזם למלחמה ברחפני הנפץ

הרבה לפני שהם הופיעו בשמינו והפכו לחלק בלתי נפרד משדה הקרב, הרבו הרחפנים להעסיק את ד"ר רועי צזנה. כמי שעוסק בחיזוי העתיד והערכת האיומים והשינויים שהוא צופן לנו, הנשק הזה, שמשנה את אופייה של הלחימה העכשווית, מטריד אותו כבר שנים רבות. עכשיו, כשמחקרי העבר שלו הפכו למציאות, צזנה אינו מסתפק בתחזיות אלא מבקש להשתתף בהגנה מפני האיום החדש. בימים האחרונים הוא הקים מאגר ידע חלוצי בעברית בשם "כיפת ידע", שנועד לספק לאזרחים ולכוחות הביטחון מידע מקיף על דרכי זיהוי והתגוננות מפני איומים אוויריים, כמו רחפנים וכלים בלתי מאוישים. האתר כולל תמונות, סרטונים והמלצות מבצעיות המבוססות על ידע וניסיון שהצטברו בארץ ובעולם.

מאז כניסתה לתוקף של הפסקת האש בלבנון, שיגרו מחבלי חיזבאללה מאות רחפני נפץ לעבר כוחות צה"ל ואזרחים, רבים מהם מונחים מרחוק באמצעות סיב אופטי, דבר שמקשה על שיבוש פעילות הרחפן. עד כה טרם נמצא פתרון יעיל לנשק החדש, וההשלכות כואבות: מתוך 12 הרוגים בחזית הצפון, 8 הם מרחפנים, זאת בנוסף לעשרות פצועים, חלקם קשה ואנוש. רחפני חיזבאללה מסיבים פגיעות גם לכלים משוריינים ולקווי אספקה, וגם אזרחים ביישובי קו העימות הפכו למטרה; ביום שני השבוע התפוצץ רחפן על גג בית במטולה.

ההשוואות ההיסטוריות מתבקשות. כשם שטילי הנ"מ כופפו את כנף המטוס הישראלי במלחמת ההתשה, וכפי שטילי הסאגר ערערו את עליונות השריון במלחמת יום הכיפורים – כך גם הרחפנים מסמנים מהפכה חדשה, עולמית. אלא שהפעם השינוי מהיר בהרבה.

כבר לפני יותר מעשור עמד ד"ר רועי צזנה מול אנשי צבא וביטחון וניסה להסביר להם מה עומד להגיע: רחפנים אוטונומיים, רובוטים קטלניים ונחילי כלי טיס בלתי־מאוישים, שיחליפו את החיילים בשדה הקרב. באותם ימים עוד היה אפשר לפטור את העניין כהגזמה של עתידן חובב מדע בדיוני: "אנשים חשבו שזה נורא מעניין", הוא נזכר, "אבל מעבר לזה לא הייתה יותר מדי התייחסות".

באותה עת, כחלק ממחקר שביצע במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) יחד עם עמיתיו ד"ר לירן ענתבי וד"ר אהרון האופטמן, ניסה צזנה למפות כיצד ייראה שדה הקרב בעוד עשרים שנה. המסקנה הייתה ברורה: הרובוטים מגיעים, ולא כגימיק אלא כאיום שישנה את טבע המלחמה.

הדגמה ראשונה ופרימטיבית לשימוש ברחפנים ללחימה התקבלה במסגרת הקרב על מוסול בשנת 2017, כאשר רחפן של דאעש הטיל לראשונה רימון יד על כוחות הקואליציה. ואולם מעטים הקשיבו, והעולם המשיך להתנהל כאילו מדובר בעוד תחזית עתידנית מרוחקת. עד שהגיעה מלחמת רוסיה־אוקראינה והפכה את הסיוט למציאות. "המלחמה שם הפכה למלחמת רובוטים", אומר צזנה. "במקרה הטוב אלה רובוטים נגד רובוטים, ברוב המקרים אלה רובוטים נגד בני אדם".

המספרים נשמעים כמעט דמיוניים. לדברי צזנה, בשנת 2023 ייצרה אוקראינה כ־150 אלף רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים. שנה לאחר מכן כבר זינק המספר ל־2 מיליון, ואז ל־4 מיליון, והשנה הם מכוונים ל־7 מיליון. הטכנולוגיה הבשילה בבת אחת: משקפי מציאות מדומה, מצלמות זעירות, תקשורת מהירה ורחפנים שמגיעים למהירות של 300 קמ"ש. כל זה יצר נשק חדש, קטלני, זמין וזול.

באוקראינה, מספר צזנה, מאתרים בבתי הספר נערים מוכשרים במשחקי מחשב ומכוונים אותם להפעלת רחפנים. צעירים עם אינסטינקטים מצוינים, שהתאמנו במשך שנים מול מסכי פלייסטיישן, מפעילים בהמשך כלי הרג אמיתיים באמצעות משקפי מציאות מדומה. "פעם הם היו הורגים אויבים ממוחשבים, היום הם הורגים בני אדם שנראים על המסך כמו אויבים ממוחשבים", מגדיר זאת צזנה.

התוצאה משנה כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מלחמה. "עיתונאי שהיה בחזית באוקראינה אמר שהוא מעדיף למשוך נצרה של רימון חי מאשר להיות בתוך טנק באזור הקרבות", מספר צזנה. "הרחפן הראשון פוגע ולא עושה נזק רציני, השני פוגע וכבר משפיע קצת יותר, ואז עוד אחד ועוד אחד, וברחפן ה־14 הטנק כבר מושבת ויוצא מכלל שימוש".

צזנה מתאר תרגיל צבאי של נאט"ו שהתקיים לאחרונה, בהשתתפות לוחמים אוקראינים שחזרו מהחזית. צוות קטן של עשרה מפעילי רחפנים הצליח, לפי הדיווחים, לאיים על עשרות מטרות ולהשמיד 17 רכבים משוריינים. "הייתה להם שליטה מדהימה בשדה הקרב ויכולת תקשורת אחד עם השני, והם פגעו בכל מה שצריך. זה זעזע את הגנרלים, הם הבינו שהם רואים פה דור חדש של מלחמה שהם לא מוכנים לקראתה".

טקטיקת הפיתיון

צזנה, יליד 1980, נשוי ואב לשניים, הוא חוקר עתידים במרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל־אביב. ספריו, "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד", עוסקים בניתוח טכנולוגיות חדשניות והשפעותיהן על החברה. בשבועות האחרונים הוא שמע מביתו בחיפה את רעש המסוקים הנוחתים על גג בית החולים רמב"ם, מביאים עימם את פצועי הרחפנים מחזית הצפון. הוא חש דחיפות לעשות משהו ולא להסתפק בעוד הרצאה על שדה הקרב העתידי.

"אתה מפנים שזה כבר לא דיון תיאורטי אלא משהו שקורה כאן ועכשיו", הוא אומר. "מה שגרם לי לפעול הייתה התחושה שאף אחד אחר לא עושה את זה, שאף אחד מהגורמים האמונים על הביטחון שלנו – לא מרים את הכפפה".

התחושה הזו מלווה אותו עוד מימי השירות הצבאי, בעקבות חוויה אישית קשה: "שירתי כחובש קרבי בשטחים, ואני זוכר חייל שחטף צרור כדורים בבטן כי הוא לא היה מוגן כמו שצריך. טיפלנו בו, עשינו כל מה שיכולנו, אבל העלו אותו למסוק ושם זה נגמר. החייל הזה לא היה צריך להישלח לאן שהוא נשלח בלי המיגון המתאים ובניגוד לפקודות. איבדתי אז חלק מהאמון שלי בכך שיש מבוגר אחראי. הפסקתי לחשוב שיש מישהו שיודע הכול ועוזר בכול, והבנתי שאנחנו צריכים להתחיל לדאוג לעצמנו".

"אם תוסיף לרחפן רמקול, פתאום יש לך נשק מדבר שמגיע עד המקלט, מרחף ליד הדלת ומתחיל לקרוא לעזרה בקול של מישהו שאתה מכיר"

מתוך התחושה הזאת נולד בסוף השבוע האחרון, בתוך פחות מיומיים, פרויקט אזרחי מקיף: אתר שמרכז ידע מעשי בתחום ההתמודדות עם רחפנים ומבוסס על לקחים מאוקראינה, רוסיה וגבול הצפון. האתר הזה נולד בעזרת בינה מלאכותית, וצזנה נשמע כמי שמופתע בעצמו מהתוצר המקיף.

"הרעיון עלה ביום חמישי שעבר, כשחזרתי מכנס בארה"ב", הוא מספר. "כבר באותו לילה שיגרתי צבא של סוכני AI שסרקו את כל הרשת. מה אומרים באוקראינה, מה הגישה ברוסיה, אילו רחפנים קיימים בזירות השונות, אילו רכיבים יש בכל אחד, איך מתמודדים איתם. עבודה שפעם הייתה דורשת צוות אנליסטים וחודשים של עבודה, נעשתה ביום וחצי".

כיפת הידע מחולקת להנחיות לאזרחים והנחיות לחיילים. אזרחים, למשל, מונחים להיכנס מיד למבנה או למחסה מוצק כאשר שומעים או רואים רחפן, מבלי להמתין כדי להבין איזה כלי זה. הפעולה הבטוחה ביותר היא "להיעלם מקו הראייה ולהיכנס להגנה". לעומת זאת, חיילים בשטח נדרשים "לשבור צללית, חתימה תרמית, תבנית הליכה ושגרות שחוזרות על עצמן".

צזנה גם מציע לחיילים "להתגבר על אינסטינקט החילוץ", משום שמפעילי רחפני האויב מפעילים באופן קבוע את טקטיקת הפיתיון: "הם יטילו מטען כדי לפצוע לוחם אחד, ואז ישאירו רחפן נוסף באוויר, יחכו שהכוח ירוץ החוצה לבצע פינוי, ויסגרו עליו מעגל. לוחמים ומפקדים חייבים לדכא את האינסטינקט המיידי לרוץ לחבר פצוע תחת אש. חובה לזַכּות את השמיים קודם, או לזרוק רימון עשן חוסם־תרמי, ורק אז להשתמש ברצועת חילוץ כדי למשוך את הפצוע למחסה".

אילו לקחים אתה מפיק ממלחמת רוסיה־אוקראינה?

"האתגר הגדול הוא להתאים את הלקחים לזירה שלנו. באוקראינה, למשל, ההנחה היא שהרחפנים מצוידים ביכולות בינה מלאכותית, ויש לחיילים שיטות התחמקות מיוחדות שנועדו להתמודד איתה. ההמלצה שם, למשל, היא לקפוא במקום כשמזהים רחפן, מתוך הנחה שהבינה המלאכותית מזהה תנועה ולא עצמים דוממים. המלצה נוספת היא שחיילים ייקחו ביניהם אלונקה כדי שהאלגוריתם יפרש את התמונה כאילו מדובר בחיה עם ארבע רגליים ולא יתקוף. אצלנו המלצות כאלה הן לא רלוונטיות, לחיזבאללה אין יכולות כאלו.

"אבל אסור לנו להשלות את עצמנו", ממהר צזנה לסייג. "זה עניין של זמן עד שהם יאמצו את כל מה שיש לשוק להציע. כעתידן, התפקיד שלי הוא לחשוף את האנשים לעתיד. פאניקה זו תוצאה טובה, כי היא גורמת לאנשים לחשוב 'אוקיי, מה אני עושה עם זה עכשיו'. מבחינתי זו המטרה, להביא את האנשים להתכונן לפני שהעתיד מגיע ולפני שהטכנולוגיה פוגשת אותנו בשדה הקרב".

מרוץ אינסופי

צזנה איננו מסתפק בהנחלת דרכי התגוננות פסיבית, והוא רוצה ללכת צעד נוסף קדימה: התרעה מקדימה. אחד הפרויקטים שהוא עובד עליהם, הוא הכלאה בין אפליקציית פיקוד העורף לסצנה מסרט עתידני: מערכת שתזהה קולות של רחפנים דרך המיקרופון של הסמארטפון שכל אחד נושא איתו, ותתריע מפני הגעת הרחפן עוד לפני שהאדם עצמו יספיק להבין מה הוא שומע.

"מהניסיון שנאסף בחזית רוסיה ואוקראינה, מהרגע שאתה רואה או שומע רחפן אויב, יש לך בין שלוש לעשר שניות כדי להתגונן", הוא אומר. "אם הטלפון יצליח להתריע אפילו שתי שניות קודם, זה יכול להיות ההבדל בין חיים למוות".

בתקופה האחרונה מתגבשות יוזמות אזרחיות שונות כדי להציע פתרונות טכנולוגיים לרחפני האויב. "יש המון יוזמות שבאות מהשטח, אבל בסוף מישהו צריך לקלוט ולסנן אותן, לבדוק מה עובד ומה לא, ולדחוף קדימה את הטובות שבהן. זו אחריות של המדינה", אומר צזנה, והוא לא בטוח שזה קורה. "היו לנו שלוש שנים ללמוד מאוקראינה ורוסיה, אבל אתה מסתכל על יישובי הצפון ולא רואה שלימדו את התושבים מה לעשות מול רחפנים. אתה לא רואה שיש הדרכה לחיילים ושיש מספיק הנחיות. אז אני מנסה לפחות לרכז מידע בסיסי ומה עושים בזמן אמת".

הפער בין קצב ההתפתחות של האיום ובין קצב התגובה של המערכות מפחיד אותו במיוחד. "אנחנו חיים בעולם שבו מלחמת העתיד כבר כאן", הוא אומר, "אבל מוסדות גדולים עדיין עובדים בקצב של מלחמת העבר".

ההתמודדות האקטיבית עם איום הרחפנים נעה בין פתרונות הייטק מתקדמים – כגון שיבוש אלקטרוני ולייזרים המנטרלים את מצלמות הרחפן – ובין רעיונות אסטרטגיים יצירתיים, כמו פגיעה בשרשרת האספקה של האויב. לצד אלה, קיימים גם פתרונות פשוטים ופיזיים יותר: רשתות מיגון, רובי רשת, עופות דורסים המאומנים ליירט רחפנים, ואפילו גדרות תיל מסתובבות שנועדו לקרוע את סיב ההנחיה של הרחפן.

"אוקראינה ורוסיה נמצאות כבר יותר משלוש שנים במלחמת הרחפנים הזאת", אומר צזנה, "ועדיין אף אחת מהן לא הצליחה למצוא את הפתרון בה' הידיעה לבעיית הרחפנים. אז כרגע אין כזה, אבל יש פתרונות שכל אחד מהם עוזר קצת, ויחד מצמצמים חלק משמעותי מהנזק, למרות שהאיום עצמו עדיין לא סוכל לגמרי".

בניגוד למטוסים או טילים, הרחפן קטן, זול, קל לייצור וקשה לגילוי. הוא טס בגובה נמוך, חומק ממכ"ם, ולעיתים נושא סיב אופטי שמאפשר להפעיל אותו בלי לשדר אותות רדיו שניתן לשבש. "באוקראינה אנשים יושבים במקלטים או במרתפים ומרכיבים רחפנים ביחד", אומר צזנה. "אתה מקבל נשק זול יחסית, קל לתפעול, שיכול לגרום נזק עצום.

"מדובר במרוץ חימוש אינסופי", מבהיר צזנה, וברגעים מסוימים קשה לדעת אם הוא מתאר את המציאות או מציג תסריט מסדרת מדע בדיוני אפלה. "נכנסנו לעתיד, ואנחנו עדיין לא בסוף. פתרון שעובד היום, לא בהכרח יעבוד מחר". הרחפנים משתנים ללא הרף: מול רשתות הגנה – יופיעו רחפנים עם להבים שיחתכו אותן או רחפנים עם התקני נפאלם (נוזל דליק) שישרפו אותן; מול שיבושי GPS – יופיעו רחפנים אוטונומיים; ואם יצליחו לחתוך את הסיב האופטי – יימצאו פתרונות אחרים.

"תחשוב על רחפנים אוטונומיים שנכנסים כנחיל לתוך שטח המדינה", מציע צזנה. "הם יכולים להגיע בלי ג'י־פי־אס, על בסיס רשת תקשורת רגילה, להיכנס דרך החלון ולהתפוצץ בתוך דירות. כשלאויב יש רחפנים אוטונומיים ארוכי טווח, נהריה וחיפה עלולות להפוך לקו העימות החדש. הרי מה שהאויבים שלנו יכולים לעשות, הם גם יעשו. אנחנו רגילים לחשוב על מקלט וממ"ד כעל מרחב מוגן, אבל ברוסיה ואוקראינה זה כבר לא ככה, בוודאי לא בשדה הקרב. דלת של מקלט לא נועדה לעמוד בפגיעה ישירה של ראש נפץ. אתה תאמר לעצמך 'אני בממ"ד, אני מוגן', אבל הרחפן האוטונומי יתפוצץ על דלת שלא נועדה לעצור אותו".

לוחמה פסיכולוגית

הרחפנים, אומר צזנה, עלולים לשנות את חוויית החיים הבסיסית של האדם בעורף. לא מדובר בעוד טיל שמשוגר ממרחק ונוחת באזור מסוים לאחר התראה מקדימה, אלא בכלי קטן, אישי כמעט, שמחפש אותך. "אתה שומע את הזמזום הזה, כמו חרק מאוד גדול ועצבני, ואתה לא יודע מאיפה הוא יבוא.

"רחפנים יכולים לשמש ללוחמה פסיכולוגית", מוסיף צזנה ומציג תסריט מופרע למדי, אך לא מופרך בעיניו. "בוא נוסיף לרחפן גם רמקול, אפילו מיקרופון. פתאום יש לך נשק מדבר שמגיע עד המקלט, מרחף ליד הדלת ומתחיל לקרוא לעזרה, בקול של מישהו שאתה מכיר. הוא אפילו לא צריך לפרוץ את הדלת, אתה עצמך תפתח לו אותה. אויב חכם יעשה דברים כאלה".

במשך שנים סופרי מדע בדיוני תיארו עולמות כאלה בדיוק. צזנה מזכיר את הסופר האמריקני דניאל סוארז, שבספרו "Kill Decision" תיאר כבר לפני יותר מעשור נחילי רחפנים קטנים שתוקפים בני אדם בערים. "הוא לקח את זה יותר רחוק ותיאר רחפנים עם להבי מתכת משוננים שפוגעים באנשים כשהם חולפים לידם".

בעולם הישן נדרשו שנים כדי לפתח אמצעי לחימה. בעידן הבינה המלאכותית, כל אדם עם מוטיבציה וידע בסיסי מקבל כמעט כוחות־על טכנולוגיים, והדבר עלול לסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחשוב בקצב איטי", מתריע צזנה. "טעות קריטית אחת של חוסר היערכות למלחמת העתיד, עלולה לעלות לנו באובדן החלום הציוני".

בעיניו, המסר הזה הוא אחד מלקחיו המרכזיים של 7 באוקטובר, שנגע בו גם באופן אישי. "אשתי גדלה בכפר־עזה, והדוד שלה נרצח שם. אחרי אותו יום נורא הבנתי יותר עד כמה הקיום שלנו כאן לא מובן מאליו, ועד כמה האויבים שלנו יכולים להיות חדורי מטרה, ערמומיים ומחויבים לגירוש שלנו מכאן. זה חידד בעיניי עוד יותר את ההבנה שקו מגן לא עומד בפני עצמו, ושאין משמעות להגנה פסיבית. אני חושב שהרחפנים מחדדים את ההבנה הזו הרבה יותר.

"אבל בניגוד למה שרבים חושבים, הגנה אקטיבית היא לא רק 'בוא נירה עליהם לפני שהם יורים עלינו', אלא גם בריתות, הסכמי הפסקת אש ואפילו המילה הזאת שהפכה להיות מוקצה בישראל, 'שלום'. אני עדיין מאמין שאפשר להגיע אליו עם המתונים וצריך לחתור לקראתו, ובאותה נשימה לדאוג שיהיו לנו עוצמה צבאית חזקה מאוד שתפגע בכל מי שרק יפזול לכיוון שלנו. בסוף, הרוצה בשלום ייכון למלחמה".