"מרגש להיות בין החלוצות בישראל": התפקיד שיקל את העומס בבתי החולים

לפני 13 שנים הייתה נעה ירושלים, צעירה יהודית־אמריקנית, בעיצומם של לימודי התואר הראשון שלה בארה"ב. היא פנתה אל ארגון העלייה "נפש בנפש", וסיפרה על ההתלבטות המקצועית שלה לאור התוכניות שלה לעלות ארצה. "אמרתי להם שאני שואפת להיות 'עמית רופא', אבל לא אוכל ללמוד את התחום הזה בארה"ב, כל עוד אין בישראל תפקיד כזה. הבטיחו לי ש'עוד מעט' המקצוע הזה ייכנס למערכת הבריאות, והלכתי ללמוד בלי שאני בטוחה שאכן כך יקרה ושאוכל לעבוד בתפקיד הזה בישראל".

לאחר סיום לימודיה עבדה נעה, כיום בת 33, כעמיתת רופא בבית חולים ניו־יורקי במשך כשבע שנים. לפני שנה וחצי הגשימה את חלום העלייה, אף שהמקצוע שבו עסקה טרם הוכר במערכת הבריאות הישראלית. כדי להתפרנס היא ניתבה את הידע המקצועי שרכשה לתחום ההייטק, ועבדה בחברה שמתרגמת מידע רפואי לטכנולוגיות ואמצעים דיגיטליים, באופן שמייעל את שירותי הבריאות ומאפשר רפואה מותאמת אישית. את התשוקה לעסוק במקצוע שהיא הוכשרה לו ואף עבדה בו תקופה ממושכת, היא שמרה על אש נמוכה.

חצי שנה לאחר השתלבותה במקום העבודה החדש בארץ, הגיע הדוא"ל המיוחל ובו הודיע לה משרד הבריאות על פתיחת התפקיד החדש בישראל. במקביל הגיע דוא"ל מבית החולים שערי צדק, שבו הוצע לה להשתלב אצלם בתפקיד הזה ולהביא עימה את הידע והניסיון שלה. בתוך שלושה שבועות בלבד נדרשה נעה להתפנות לתפקיד. "זה היה מלחיץ וגם מרגש", היא מספרת. "בדיוק נכנסתי לעבודה חדשה, אבל אמרתי לעצמי שזו הזדמנות לקבל רישיון לעסוק בישראל בתחום שלמדתי ורציתי לעבוד בו".

במשך שנים זה היה עקב־אכילס לאנשי הסוכנות היהודית: אי אפשר היה להבטיח לעולים פוטנציאליים העוסקים במקצועות רפואה מסוימים שיוכלו להשתלב במערכת הבריאות בישראל, מכיוון שמקצועות אלה, המוכרים בחלק ממדינות העולם, לא היו קיימים כאן.

סרינה קאליש: "מרגש להיות מבין החלוצות בישראל. פתחתי עמוד אינסטגרם ייעודי, ובכל יום אני מקבלת הודעות מעמיתי רופא יהודים שרוצים לעלות לארץ ושואלים איך אפשר להשתלב בתחום"

מצוקת כוח האדם הרפואי במערכת הבריאות הביאה להקמת ועדה ייעודית במטרה לבחון את הצורך במיסוד תפקיד חדש – אם כי כזה שכבר קיים במדינות שונות – של איש צוות שיסייע לרופא ויאפשר לו להאציל ביצוע פעולות רפואיות מסוימות. מסקנות הוועדה הביאו לראשונה להסדרת התחום באוגוסט 2024. כך נוצר מקצוע חדש בעולם הרפואה הישראלי: עמית רופא. כאמור, זהו מקצוע שקיים בעולם ומוכר כבר כמה עשורים בשם (Physician Assistance (PA.

"הבנו את הצורך שלנו כמערכת, ואנחנו לומדים את הנעשה ברמה העולמית", אומרת ליטל גבאי, מנהלת תחום עמית רופא במשרד הבריאות. "מדובר בתהליך של שינוי מבני בדרך הטיפול בחולה. עד שנת 2021, במסגרת פיילוט, הכשרנו מאה פרמדיקים בעלי תואר ראשון לתפקיד שנקרא אז 'עוזרי רופא'. הסמכויות שלהם היו ביצוע פעולות רפואיות תחת פיקוח רופא מומחה, רק במחלקות הרפואה הדחופה. במהלך הפיילוט ראינו את היתרונות בשטח: הורדת העומס מהרופאים והאחיות ואפשרות להעניק טיפול מהיר, איכותי ויעיל יותר".

בשנת 2023 התחום הוסדר בחקיקה, והשם השתנה ל'עמיתי רופא". על פי החוק, המחזיקים בתפקיד יהיו רשאים לבצע מגוון פעולות רפואיות כגון בדיקה גופנית, אבחון וטיפול במחלות ופציעות, הזמנה של בדיקות מעבדה ופענוחן, סיוע בניתוחים, מעקב אחרי מטופלים ואפילו מתן וחידוש מרשמים. כל אלה כפוף להרשאות אישיות שייתן להם הרופא המומחה שהם צמודים אליו. כדי למלא את התפקיד, המועמד נדרש להיות בעל תואר שני אקדמי במקצוע עמית רופא, או לחלופין תואר אקדמי ברפואה.

במסגרת הטמעת התחום, המערכת משלבת עמיתי רופא מנוסים שכבר עסקו בכך בחו"ל. שש עמיתות כאלה הצטרפו אל מערכת הבריאות בחודש שעבר: ארבע מהן בשערי צדק, אחת בחדר המיון בשניידר, ועוד אחת במיון מבוגרים באיכילוב. 25 עמיתי רופא מחו"ל קיבלו רישיון לעסוק בתחום בישראל, והם ישתלבו במערכת בחודשים הקרובים.

השלב הבא הוא הכשרת עמיתי רופא חדשים, שיהיו בוגרי מוסדות אקדמיים ישראליים. בדצמבר 2024 אישרה המועצה להשכלה גבוהה תואר שני במקצוע "עמית רופא" למי שסיים בהצלחה תואר ראשון במדעי החיים או הטבע, מדעים מדויקים או מקצועות הבריאות. התואר יילמד רק בפקולטות לרפואה; כלומר, רק ארבע אוניברסיטאות בישראל יוכלו לפתוח מסלול כזה, כפוף לאישור המל"ג – העברית, תל־אביב, בן־גוריון ואריאל.

"אנחנו מתכוונים ללמוד מעמיתי הרופא שכבר עובדים בבתי החולים", אומרת גבאי. "הם ממלאים שם תפקידים משמעותיים במגוון תחומים, בחירום ובשגרה. אנחנו מייעדים להם גם תפקיד במחקר, הוראה והדרכה של הדור הבא".

בית ספר מרוכז

סרינה קאליש – בת 33, נשואה ואם לארבעה – עבדה שמונה שנים כעמיתת־רופא ברפואת ילדים במרילנד, עד שלפני כחמש שנים עלתה לישראל. כאן הסבה את הידע והניסיון שלה למתן שירותי רפואה באמצעות הטלפון והאינטרנט למטופלים בארה"ב בתחומי רפואת משפחה ופסיכיאטריה. לפני כחודש נכנסה לפיילוט בבית החולים שערי צדק, כעמיתת רופא במיון ילדים.

"מרגש להיות בין החלוצות בישראל", היא משתפת. "פתחתי עמוד אינסטגרם ייעודי שנקרא The Israeli PA, ואני משתפת בו את המסע המקצועי שלי. בכל יום אני מקבלת שם הודעות מעמיתי רופא בארה"ב שרוצים לעלות לארץ ושואלים איך אפשר להשתלב בתחום. אלה יהודים שכבר הרבה זמן שוקלים את הצעד הזה אבל חוששים בגלל הפרנסה. משמח אותי להיות זו שעומדת בחזית הזו ומשתפת בחוויות שלה".

"תשע שנים חיכיתי להתחיל לעבוד במקצוע שלי", אומרת לאורה טווינה שעלתה לישראל מניו־יורק בשנת 2019. לאורה, בת 40, נשואה ואם לחמישה, למדה בארה"ב לתואר ראשון בביוכימיה, תואר שני במדעי הבריאות ותואר עמית רופא. במשך שבע שנים עבדה כעמיתת רופא בתחום הגסטרואנטרולוגיה. עם עלייתה עשתה הסבה לסיעוד, ועבדה במשך שנה כאחות באשפוז יום המטולוגי. "בארה"ב עבדתי בקליניקה פרטית של גסטרו. המטופל היה עובר דרכי, ואני הייתי עושה לו אנמנזה רפואית – שומעת ממנו על התלונות העיקריות, לומדת את ההיסטוריה הבריאותית שלו, עושה לו בדיקה גופנית ונותנת המלצות לטיפול רפואי או לבדיקות נוספות, ממש כמו רופא. בסוף היום הייתי עוברת על בדיקות, מתקשרת למטופלים וממליצה להם להגיע לביקור חוזר, להתאים את המינון של התרופות ועוד".

לאורה מספרת על המסלול הלימודי והאקדמי שהיא עברה בארה"ב לקראת התפקיד הזה: "בשנה הראשונה למדנו את כל המקצועות המדעיים – ביולוגיה, כימיה וכימיה אורגנית, וגם מתמטיקה, פסיכולוגיה ונושאים נוספים. אלה לימודים אינטנסיביים מאוד, 'בית ספר לרפואה' מרוכז בשנה אחת. למדתי שישה ימים בשבוע, מהבוקר עד הלילה. לא היה לנו סטאז', אבל אחרי שנה של לימודים בכיתה הגיעה שנת התנסויות, כל חודש בתחום אחר: רפואה דחופה, רפואת ילדים, אורתופדיה, רפואה בקהילה. נחשפים למגוון תחומים וגם מתנסים. את נכנסת לניתוחים ויכולה לעזור בהם, מתייעצים איתך על המקרים ואת צריכה לדעת להציג אותם. אחרי כל חודש יש מבחן על התחום שהתנסית בו, ובסוף השנה יש מבחן כללי, שאם עוברים אותו מקבלים את הרישיון". גם לאחר קבלת הרישיון לא נחים על זרי הדפנה; פעם בכמה שנים יש צורך לחדש אותו, כפוף למבחן ידע.

בתום הלימודים הללו, העמית מתקבל לעבודה אצל רופא מסוים שמלמד אותו את סודות המקצוע, בדומה לשולְיה, מסלול שהיה רווח בעבר בתחומים רבים. אומנות הרפואה מועברת באמצעות התבוננות ועבודה מעשית, תוך שהרופא הבכיר משגיח ומכווין את העמית כדי שהמיומנות תוטמע בו באופן מלא.

"עמית יכול לחקות במדויק את המודל של הרופא, וגם לפתח קצת עצמאות והתמחות משלו", אומרת לאורה. "כשעבדתי בגסטרו ראיתי הרבה מאוד מחלות דלקתיות, וזו הפכה להיות הנישה שלי ונעשיתי מומחית. ידעתי איזה סוג של בדיקת דם צריך להזמין, והפנו אליי אוטומטית כל מי שהגיע עם מחלות כבד כרוניות או מחלות מעי דלקתיות. זה היה ה'בייבי' שלי. אני מכירה עמיתי־רופא שגם עושים צנתורים באופן עצמאי, כך שהשמיים הם הגבול ואפשר להתמקצע יותר ויותר, וכל זה בלי סטאז' ובלי התמחות, בשונה מ'פרחי רפואה'. אפשר גם לשנות את תחום ההתמחות – גם אם התמקצעת ברפואה דחופה כמה שנים, את יכולה להתמחות אחר כך בילדים או בכל נושא אחר".

לראות את המטופלת

אף שהן מקבלות על עצמן הרבה מעבודת הרופא, בנות שיחי מדגישות כי הן לעולם לא מחליפות אותו לחלוטין. חתימתן על כל המסמכים הרפואיים מופיעה תחת חתימתו של הרופא. "ביומיום אנחנו עצמאיות, והרופא לא חייב להיות שם, אבל הוא מקושר לטיפול ואנחנו עובדת תחתיו", מסבירה סרינה. "ברמה הפרקטית, מטופל יכול להתקשר לקבוע תור איתנו במקום עם רופא. ככל שהעמית מקצועי ומנוסה יותר, כך זה מייתר את הצורך בפנייה אל הרופא. בכל שלב המטופל יכול לבקש להיפגש עם רופא כמובן, אבל הוא יצטרך להתאים את עצמו ללוח הזמנים של הרופא, עניין שיכול להימשך גם שבועות וחודשים".

להפחתת העומס על הרופא יש משמעות עצומה. "בכל מחלקה בבית חולים יש בכיר אחד שאחראי באופן ישיר לטיפול הרפואי", מסבירה לאורה. "זה כולל את אבחון המחלות וביצוע הבדיקות, גיבוש תוכנית הטיפול, גיבוש עבודת הצוות הרפואי עם הצוות הסיעודי והפארא־רפואי, והניהול השוטף של המטופלים המאושפזים. כדי שכל העבודה המקצועית לא תעמוד לפתחו, סטאז'רים לרפואה חולקים איתו בנטל ושותפים פעילים בטיפול בחולים תחת השגחת המומחה. אלא ש'אורך החיים' של הסטאז'רים במחלקה הוא קצר. סבב של סטאז'ר נמשך לכל היותר שלושה חודשים בכל מחלקה. אנחנו הופכים למקצועיים יותר מהסטאז'רים. אם הם מתנסים בכמה שבועות ספורים של עבודה במחלקה - אנחנו חשופים לתחום, מתנסים בו במשך שנים ורואים המון מקרים".

"כשיש לך עמית רופא שמומחה בתחום מסוים, חבל שהמטופל יחכה שבועות וחודשים עד שהמומחה יראה אותו", מצטרפת סרינה לדברים. "ברגע שיש ספקי בריאות נוספים, זמינות התורים גבוהה יותר ויש גישה טובה יותר לרפואה".

סרינה ממחישה את חשיבות התפקיד שלה באמצעות אחד המקרים שהיא הייתה מעורבת בהם. "דיברתי עם מטופלת פסיכיאטרית שסבלה מדיכאון חמור אחרי לידה. היא הייתה בוכה כל לילה, וזה נמשך גם שנה אחרי הלידה. בכל פעם שהיא שאלה את הרופאים אם היא יכולה לקחת תרופות כשהיא מיניקה, אמרו לה שכדאי לה לדחות את נטילת התרופות או להפסיק הנקה. היא לא רצתה להפסיק את ההנקה, ולכן לא נטלה תרופות למרות המצב הנפשי הקשה שלה.

"כשהיא פנתה אליי קיימנו שיחה של שעה. הצגתי לה את כל הדעות בספרות המקצועית, והבאתי מחקרים ועדויות על נשים ששילבו תרופות פסיכיאטריות עם הנקה. נתתי אופציות לתרופות שונות שאפשר לשלב בהנקה, ושיקפתי את תופעות הלוואי האפשריות וההשפעות עליה או על התינוק. כך התקבלה תמונה מאוזנת של יתרונות וחסרונות, והמסקנה הייתה שהיתרונות עולים על הסיכונים. המטופלת בכתה מהתרגשות, עד אז לא היה גורם רפואי שהיה לו פנאי לעשות את זה בעבורה במסגרת הזמן המוגבל שלו, מישהו שיראה אותה ויאמר לה שגם לבריאות הנפשית שלה יש חשיבות.

"בבית החולים שעבדתי בו בארה"ב הייתי מנהלת טיפול בנפגעי פגיעות מיניות", מספרת נעה. "הרגשתי שעיקר התפקיד שלי הוא לפנות את הזמן, להקשיב ולשמוע בסבלנות. הרופאים הבכירים היו נכנסים לחדר, מבצעים בכמה דקות את הבדיקות הרפואיות הנדרשות והולכים, למרות שמדובר במטופלים שעברו טראומה ושהבדיקות הפולשניות עלולות לעורר אצלם טריגר. בדרך כלל זו לא אשמתם של הרופאים, הם לא רוצים להתעלם מהמצוקה של המטופל ולהיות לא רגישים, אבל המערכת דורשת מהם לעמוד בקצב מסוים של עשר דקות למטופל, לפעמים אפילו חמש. ככה זה גם בישראל".

החששות פוחתים

פתיחת התפקיד עוררה גם התנגדויות מצד איגודים רפואיים שונים. בהסתדרות האחיות הביעו חשש כי הדבר יביא לפגיעה במעמדן ובסמכויותיהן, זאת על רקע החקיקה בנושא שמעניקה סמכויות דומות בחלקן לאלה של אחיות מומחיות. היו שטענו כי המהלך עלול לפגוע בבריאות הציבור, וכי מדובר בניסיון לשלב בעלי תפקידים חסרי הכשרה אקדמית מספקת. אפילו השם "עמית רופא" ספג ביקורת, ונטען שהוא יגרום להטעיה ולחוסר שקיפות מכיוון שמשתמע ממנו כי מדובר במעמד שווה לרופא.

"היום אנחנו במקום אחר", אומרת ליטל גבאי ממשרד הבריאות. "התקדמנו מאוד גם מבחינת ההתנגדויות, והשטח אומר את שלו. אפשר ללכת לכל מיון ולראות את שיתוף הפעולה הפורה בין האחיות והרופאים לעמיתי־הרופא. החששות פחתו באופן משמעותי".

"התחושה היא שאנחנו עדיין צריכות להוכיח את עצמנו לצוותים בישראל", אומרת לאורה. "בעיקר הרופאים הוותיקים רואים אותנו כ'עוף מוזר'. אבל מדובר בעוד זוג ידיים, עוד איש מקצוע בעל ידע רפואי שיכול לקבל את המטופל ולשמוע את התלונות ואת ההיסטוריה הרפואית שלו, לסנן את התלונות הלא רלוונטיות לאבחנה, ואז לסכם את הכול בשפה רפואית מקצועית, כולל המלצות אפשריות לטיפול או בדיקות המשך – ולהגיש את כל זה כמו זר פרחים לרופא. זה מקצר את ההליך, ויעיל לכל המערכת. כל מה שצריך זה לבנות מערכת יחסים מבוססת אמון".

"יש לנו אחריות להצלחה של התחום הזה", מצהיר ד"ר גל פחיס, מנהל האגף לרפואה דחופה בבית החולים שערי צדק, שעמיתות הרופא החדשות עובדות במחלקות שהוא מנהל. "אנחנו צריכים לעבוד יחד ולראות איך אנחנו יכולים לגרום לזה להצליח. המחלקות לרפואה דחופה הן עמוסות ועם חולים מורכבים, ויש עומס גם במחלקות האשפוז. מצד שני, היקף הצוות הרפואי והסיעודי לא מספק. המצוקה הזו מחייבת אותנו למצוא דרכים לשפר ולייעל את תהליכי העבודה שלנו, אבל גם להוסיף אנשים מיומנים, מנוסים וטובים, כדי לתת את המענה הנדרש למטופלים שלנו. מלבד הצורך בניסיון, אנחנו זקוקים לעמיתי רופא בעלי תחושת שליחות כדי לעמוד במשימה הזו".

תחושת השליחות שד"ר פחיס מדבר עליה קשורה אולי גם לפערי השכר הגדולים בין ישראל לארה"ב בתחום הזה. בשל הפערים הללו, ביקשו עמיתות הרופא לשנות את הדרישה הראשונית למשרה מלאה, כדי שבחלק מהזמן יוכלו להתפרנס מעבודה נוספת. לצד המשרה החלקית בבית החולים, לאורה ממשיכה לשמש כאחות פרטית, סרינה מספקת שירותי ייעוץ רפואי בטלפון, ונעה עובדת בהייטק רפואי. במשרד הבריאות מודעים לבעיה, ומתוך הצורך לתת מענה בראייה כוללת וארוכת טווח, פועלים מול הממונה על השכר במשרד האוצר.

"המיומנות שעמית הרופא צובר היא אדירה", אומר ד"ר פחיס. "לפעמים הם הופכים להיות המדריכים של המתמחים בכל מיני פעולות. הם הופכים לכל כך מיומנים שהם לא רק המבַצעים, אלא בחלק מהמקרים גם חונכים צוותים של אנשים בכירים מהם במידה מסוימת. אני חושב ששילוב אנשי המקצוע הללו יוכיח את עצמו בשיפור השירות שלנו למטופלים, בקיצור זמני השהייה, וגם בחוויה שהמטופלים יקבלו במחלקות לרפואה דחופה".