"כשנשים משקיעות הן מגיעות עם פחות אגו ומשיגות תשואות טובות יותר מגברים"

במשך שנים, כסף לא היה נושא שיחה בבית ילדותה של אורה אריאל. אביה ההייטקיסט פרנס את המשפחה, כשרצתה לצאת לבילוי קיבלה כסף, וחוגים ובילויים היו עניין שלא מעורר התלבטויות כלכליות. כשהייתה בת 13 התגרשו הוריה, ואביה, שניהל את כל ענייני הכספים, עזב את הארץ והותיר את המשפחה מאחור ללא תמיכה כלכלית.

“אימא שלי הייתה עקרת בית, היא לא התעסקה בכסף", מספרת אריאל, ״ופתאום הכול נפל עליה בלי הכנה, בלי מקצוע ועם ארבע בנות לפרנס". המעבר היה חד וכואב: מבית שלא מרגישים בו את המגבלות למציאות של חוסר ודאות. אימה נאלצה לעבוד בעבודות זמניות - מורה מחליפה, סייעת במוסדות חינוך, דיילת יופי בפרפומריה. רגע אחד, קטן לכאורה, נצרב בזיכרונה. ״הייתי צריכה לקנות הלבשה תחתונה. עם כל השאר הסתדרתי, היינו ארבע בנות והעברנו בגדים בינינו, אבל בפעם ההיא הייתי זקוקה לפריטים משלי, וביקשתי מאימא. אני זוכרת שהיא היססה, אולי בגלל תשלום אחר גדול שהיה צריך לרדת באותו זמן. ושם הבנתי שאני לא יכולה לבקש יותר".

ההבנה הזו הפכה במהרה להתנהלות. אריאל הפסיקה לבקש כסף לבילויים או הוצאות אישיות, והחלה לעבוד בגיל צעיר. “עשיתי בייביסיטר, דאגתי לעצמי. לא מתוך אידאולוגיה, מתוך צורך". אימה המשיכה לעבוד קשה כדי לספק את צורכיהן של ארבע הבנות, ואריאל מצידה עשתה הכול כדי לא להזדקק לעזרה. אחרי השירות הצבאי היא לא יצאה ללימודים: “ידעתי שאין לי אפשרות ללמוד כמו חברים שלי, שההורים מממנים להם את התקופה הזו", היא אומרת. “אז הלכתי ישר לעבוד". עם ההשכלה שרכשה בצבא היא התחילה לעבוד בחברת הייטק. בתחילת דרכה המקצועית עבדה בייעוץ טכני, וליוותה חברות בבחירת פתרונות טכנולוגיים. התנאים היו טובים, הסביבה נעימה, אך התחושה הפנימית נותרה חסרה. “לא סבלתי, אבל גם לא אהבתי. הייתה תחושה של ריקנות. לא הרגשתי שאני עושה משהו עם משמעות". במקביל לעבודה למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ולימודי התואר נמשכו כחמש שנים, תוך כדי עבודה. “חשבתי שאהיה פסיכולוגית", היא מחייכת, “אבל החיים לקחו אותי לכיוון אחר".

כיום, בגיל 38, אריאל היא מתכננת פיננסית, מרצה ומייסדת ההסכת הפיננסי “משקיע תקרא לאחותך", שמנגיש לנשים את השיח על כסף והשקעות. היא עצמה נחשפה לתחום לראשונה דרך העבודה, אבל לא הקדישה לו די תשומת לב. "אני זוכרת שהיו על זה שיחות, ובהתחלה התעלמתי. חשבתי לעצמי 'מה לי ולזה'. זה היה עובר לי מעל הראש", היא אומרת. "אבל אז, אני זוכרת, קראתי כתבה על הקונספט של עצמאות כלכלית, ונדלקה לי איזו נורה, והתחלתי לצלול לזה. לא אהבתי את ההייטק, הלכתי לשם רק כי היה שם כסף, וכשנחשפתי לרעיון שכסף יכול לעבוד בשבילי, ולא רק אני עובדת בשביל הכסף, התחלתי להסתכל אחרת על כל ההוצאות שלי.

"במקום לקנות בגדים או לטוס לחו"ל, הבנתי שכל סכום שאשקיע יעזור לי לעבוד פחות בעתיד, ובתור מישהי שקמה בכל בוקר לעבודה לא בשמחה, זה קסם לי. בעבודה לא עשיתי משהו שאני אוהבת, לא הרגשתי שאני תורמת לעולם, ומאוד רציתי לתרום. תחושת הריקנות הרגה אותי מבפנים. אז חיפשתי את הדרך החוצה. קשה מאוד לעזוב את ההייטק, כי הוא באמת כלוב של זהב".

מאז היא נכנסה לתהליך נמרץ של למידה. “קראתי, לקחתי קורסים, בדקתי, חקרתי. כל בונוס והכנסה נוספת הופנו להשקעות. הייתי ממש אובססיבית לזה. פתאום כל הוצאה נבחנה אחרת. אם אני קונה משהו, זה כסף שעבדתי בשבילו. אבל אם אני משקיעה, זה כסף שיכול לעבוד בשבילי בעתיד".

המטרה הייתה להגיע למצב שבו העבודה היא בחירה, לא הכרח. "נכנסתי לאובססיה: איך אני אגיע למצב שבו אני לא חייבת לעבוד, אלא עובדת מתוך בחירה, מתוך רצון, ולא חייבת להמשיך אם אני לא רוצה?", היא מסבירה. "בכל בוקר הייתי עושה לעצמי דמיון מודרך, דמיינתי את עצמי נפרדת מהבוס ואומרת תודה ויוצאת לדרך אחרת".

לאחר כשבע שנים של עבודה והשקעה עקבית, החזון הפך למציאות. בגיל 31 הגיעה למצב שכבר אינה תלויה במשכורת; היא יצאה לדרך חדשה, אך לאו דווקא באופן מתוכנן ומכוון אלא דווקא דרך פיטורים. ״פיטרו אותי ואת בן הזוג שלי באותו היום", היא נזכרת. “זה היה יומיים אחרי שגיליתי שאני בהיריון. במקום להילחץ, צחקתי. הרגשנו שזה מדויק, כאילו הגיע הזמן. אני זוכרת שאפילו אמרנו 'בוא נצא לדרינק': עוד לא הספקתי להפנים שאני בהיריון ואסור לי לשתות".

"יש הרבה מאוד שרלטנים והבטחות שווא. במיוחד צעירים, שמחפשים תוצאות מהירות, עלולים ליפול לזה. צריך להיזהר מהבטחות מופרזות. אם מישהו מבטיח תשואה חריגה צריך לשאול איך"

ממה התפרנסת אז?

"היו לי השקעות בשוק ההון, נכסים בחו״ל, הכנסות מדיבידנדים ופעילות עצמאית שהחלה לצמוח".

*

במקביל למסעה היא החלה לכתוב את הבלוג “האופטימית". “זה בא מתוך תסכול: איך לא הכרתי את זה קודם? רציתי שאחרים לא יישארו במקום שאני הייתי בו", היא אומרת. אין לה השכלה אקדמית בתחום,  אבל היא לומדת כל הזמן. הבלוג הוביל להרצאות, קורסים וליווי אישי, ואנשים התחילו לפנות אליה ולבקש ללמוד. "הבנתי שיש כאן צורך אמיתי".

הריאיון איתה מתקיים לרגל צאת ספרה "סבתא בישלה ירושה". אדל, גיבורת העלילה, היא סטודנטית חסרת ידע פיננסי ומלאת חרדות וחששות כלכליים. סבתא שלה מעניקה לה ולשני אחיה 100 אלף שקלים לכל אחד, ומבטיחה להם שאם בתוך חמש שנים יצליחו להפוך אותם למיליון, הם יקבלו, כל אחד מהם, דירה. לנוכח האתגר, אדל מחליטה להתמודד עם הפחד ועם חוסר הביטחון ויוצאת למסע שישנה את עתידה.

הספר חכם, כתוב בקלילות ומעורר תיאבון להשקעות. הוא מתובל בשפע של מידע מעשי ומציע אפשרויות השקעה לצד סיכונים ומניע לפעולה. הוא נכתב על גיבורה נשית, אבל מיועד לשני המינים כמובן.

אריאל אומרת שהספר מנסה לשבור טאבו אצל נשים רבות שחוששות לעסוק בהשקעות, ולתת כלים לבנות הדור הצעיר, שבניגוד לאימהותיהן, לא מפחדות לקחת סיכונים. "סבתא שלי נישאה בגיל 14 באיראן, התאלמנה בגיל 25 ומצאה את עצמה לבד עם שבעה ילדים", מספרת אריאל. "לא הייתה לה הבנה בתחום. אימא בחרה להתחתן עם אדם שיש לו פוטנציאל להביא כסף הביתה, אבל היא לא הבינה כלום בכסף בעצמה. החלטתי לשבור את ההעברה הבין־דורית הזו, וזה גם משהו שקורה לדמות המרכזית בספר. גם אימא שלה וגם סבתא שלה הסתמכו על בני הזוג שלהן, ודי נדפקו מזה. הדור השלישי שובר את השרשרת". לדבריה, גם היום נשים רבות חוות ריחוק מהעולם הפיננסי, לעיתים בגלל תפיסות פנימיות ולעיתים בגלל מציאות חיצונית. “אני ובן זוגי יכולים לשבת בבנק, ואף שאני אשאל את השאלות, יפנו אליו עם התשובות".

ובכל זאת, לדבריה, השינוי כבר מורגש בשטח. “הרשתות החברתיות והקהילות הדיגיטליות הפכו את התחום לנגיש יותר. היום אפשר למצוא ידע, לשאול שאלות, להיחשף למודלים שונים".

וגם נדמה שכל אחד פותח ערוץ טיקטוק עם המלצות.

"נכון, יש הרבה מאוד שרלטנים והבטחות שווא. במיוחד צעירים, שמחפשים תוצאות מהירות, עלולים ליפול לזה. צריך להיזהר מהבטחות מופרזות. אם מישהו מבטיח תשואה חריגה צריך לשאול איך. להבין מה עומד מאחורי זה. ואם לא מבינים לא נכנסים".

מה הכישלון הכי גדול שלך אישית בהשקעות?

"הפסד של בערך חצי מיליון שקל בהשקעות כושלות. יש אולי סיכוי קטן שחלק מהכסף יחזור, אבל אני לא בונה על זה. בסוף, כל ההפסד הזה התנקז לטעות אחת מרכזית: השקעה בדברים שאני לא באמת מבינה בהם. זה קרה בעיקר דרך הבטחות נוצצות להשקעות נדל״ן בחו״ל – סיפורים על תשואות גבוהות וכסף קל.

"נשים משיגות תשואות טובות יותר מגברים, כשהן משקיעות. הן מגיעות להשקעות עם יותר חששות ופחות ביטחון והרבה פחות אגו, ולכן הן לומדות יותר, שואלות יותר, מתייעצות יותר״

"חשוב לי להדגיש, אני כן משקיעה בנדל״ן בחו״ל, אבל בדברים פשוטים וברורים: דירה להשקעה, נכס שאפשר להבין, לבדוק ולנהל. לא פרויקטים מורכבים של יזמות – קניית קרקע, בנייה, השבחה, דברים שאני לא יודעת לבחון לעומק ולא יודעת לעקוב אחרי ההתקדמות שלהם. הלקח הכי גדול הוא לא להשקיע במה שלא מבינים. זו טעות שאני עשיתי, והרבה מאוד אנשים עושים.

"הדבר השני הוא להיזהר מהבטחות נוצצות. אם משהו נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, ברוב המקרים הוא באמת כזה. בישראל רמת האכיפה והענישה בעבירות כלכליות ובהונאות עדיין לא מספקת. יש יותר מדי נוכלים שעוברים מהונאה אחת לאחרת, ובכל פעם מוצאים אנשים חדשים שיאמינו להם. וזו בדיוק הסיבה לכך שהאחריות האישית חשובה כל כך: לבדוק, להבין, ולא להתפתות לסיפורים".

כל תהליך של חיסכון והשקעה מתחיל בהצטמצמות כלכלית, משהו שלא קל להרבה אנשים, ואפילו גורם להרגשה של "התכלבות". איך עושים את זה נכון?

"ליוויתי משפחות בעמותת 'פעמונים' וגם בעמותת 'מתייעלים', והמשפט הראשון של אנשים הוא תמיד 'אין לנו מאיפה להוריד יותר', ועדיין ראיתי שיש המון הוצאות שאפשר להתייעל בהן. אני ממליצה להתחיל מהדברים שלא פוגעים באיכות החיים. אלה יכולים להיות מינויים שלא משתמשים בהם, עמלות מיותרות, הרגלים שלא משרתים אותנו. זה לא פוגע ברמת החיים, זה פשוט מחזיר שליטה.

"אני אישית נכנסת לאפליקציה שמשווה מחירים לפני כל קנייה וגם בודקת הטבות של מועדוני לקוחות. זה לא נקרא להתכלב. אני קונה את אותו הדבר, אבל משלמת על זה פחות. זה הרעיון - שהכסף שלי יקנה יותר, וכמה שיותר ממנו יישאר אצלי בכיס ויופנה להשקעות".

לצד ההיבטים הטכניים, אריאל חוזרת שוב ושוב לנקודה עמוקה יותר: כסף הוא בראש ובראשונה עניין פסיכולוגי. “ראיתי אנשים עם משאבים עצומים שנמצאים בחובות, ואחרים שהתחילו מכלום ובנו ביטחון כלכלי. זה לא כמה אתה מרוויח, זה איך אתה חושב".

מה הטעות הכי גדולה שאנשים עושים בניהול הכסף?

"הם לא לומדים. כשהייתי בתחילת דרכי, מישהו הציע לי להשקיע במניה, אז קניתי אותה. לא היה לי מושג מה אני עושה. למרבה המזל היא ירדה, ולכן הייתי חייבת לשבת ולהבין מה קרה. להשקיע במשהו שלא מבינים בכלל זה אולי טוב בשביל השקעה ראשונה - אם רוצים להשקיע בסכום קטן, רק כדי להרגיש. אם אתם רוצים לקנות ב־50 דולר איזו מניה רק כדי לראות איך זה, זה מצוין. זה שכר לימוד שאתם משלמים כדי להבין איך עושים את זה. אבל אם יש לכם סכום יפה - להשקיע את כולו במשהו שאתם לא מבינים בו זה נוראי.

"טעות נוספת היא להשקיע באופן שלא מתאים לצרכים שלכם. רוב האנשים שומעים ברשת או מחברים על כל מיני אפשרויות ומתלהבים: 'יאללה, נדל"ן זה הכי טוב', או 'ביטקוין תמיד עולה'. הם לא עוצרים לרגע להבין מה רלוונטי להם".

מי משקיע טוב יותר, נשים או גברים?

“מחקרים מראים שנשים משיגות תשואות טובות יותר מגברים, כשהן משקיעות. מכיוון שהן מגיעות לתחום ההשקעות עם יותר חששות ופחות ביטחון והרבה פחות אגו, הן יודעות שהן לא יודעות ומוכנות להודות בזה. לכן הן לומדות יותר, שואלות יותר, מתייעצות יותר לפני כל פעולה. לעומת זאת, לגברים יש יותר ביטחון בפעולות ובהחלטות".

ועד כמה ההחלטות שלנו מגיעות ממקום רגשי?

"זה לא בהכרח רגשי, אבל אני מבינה יותר ויותר שכסף הוא עניין שכולו בראש. ראיתי אנשים שהגיעו מכלום, יצרו לעצמם ביטחון כלכלי מטורף וקנו דירות ונכסים. ראיתי אנשים שהגיעו מבתים עשירים ביותר והם לא סוגרים את החודש".

היא מספרת, למשל, על לקוח שההורים שלו נתנו לו דירה יקרה מאוד ומימנו חלק גדול מההוצאות השוטפות שלו, ובכל זאת הוא התנהל במשיכת־יתר ולקח הלוואות במידה מופרזת. "הוא הוציא לבד יותר ממה שאנחנו מוציאים כמשפחה שלמה. כששאלתי אותו מה הוא רוצה להשיג גיליתי שכסף בכלל לא מעניין אותו. הוא ידע שתמיד יהיה לו גב מההורים". הפריצה הגיעה רק כשהשיחה עברה למישור אחר: “שאלתי אותו: למה בכלל הגעת לייעוץ? מה המטרה שלך? ואז התברר שהדבר שבאמת כואב לו זה שהמצב הכלכלי שלו התחיל לפגוע ביחסיו עם הוריו".

מכאן, היא אומרת, השתנה כיוון העבודה. “לא דיברנו על צמצום הוצאות או ויתור על בילויים. התמקדנו בשאלה: מה יעזור לך לשפר את הקשר עם ההורים?". התוצאה הייתה דרמטית. “ברגע שהמטרה הייתה ברורה, הכול השתנה".

המקרה הזה, היא מדגישה, משקף עיקרון רחב יותר. “כולם יודעים שחשוב לחסוך ולהשקיע, כמו שכולם יודעים שחשוב לעשות ספורט ולאכול בריא - אבל בפועל לא כולם עושים את זה", היא מסבירה. "למה? כי לא לכולם יש מטרה ברורה. לפני חתונה, למשל, אנשים פתאום מקפידים יותר על תזונה ועל ספורט, כי יש מטרה ברורה. לפני קניית דירה אנשים מתנהלים אחרת עם הכסף. ברגע שיש יעד, ההחלטות מסתדרות סביבו".

לכן לדעתה חשוב להגדיר מטרה אישית חשובה: “זה יכול להיות בית, טיול, ביטחון לילדים, כל אחד ומה שמניע אותו. אבל כשיש מטרה, פתאום הבחירות היומיומיות מקבלות הקשר. את שואלת את עצמך: האם זה מקרב אותי ליעד או מרחיק אותי ממנו?"

גיבורת הספר מחליפה בין שני בני זוג, שלכל אחד מהם גישה אחרת לכסף. עד כמה הנושא הכספי משפיע על הזוגיות ולהפך?

“יש לא מעט פערים בין בני זוג סביב כסף, וזה אחד המקורות המרכזיים למתח".

לדבריה, כשאנשים בזוגיות פונים אליה לייעוץ היא מגלה לא פעם שהתחום הכלכלי הוא לא החלק החשוב ביותר: “אני קצת מטפלת זוגית", היא מחייכת. “כל אחד מגיע עם תפיסות אחרות - למשל, אחד חי את ההווה, האחר חושב על העתיד. בלי יעד משותף, כל אחד מושך לכיוון אחר".

במקרה אחד, היא מספרת, הבעל השקיע את כל המשאבים במיזם עתידי, בעוד האישה התמודדה עם ההוצאות היומיומיות. “היא הרגישה שהוא לא נוכח, שהוא לא רואה את המציאות של כאן ועכשיו". הפתרון לא היה לבטל את אחד הצדדים, אלא לחלק תפקידים: “הוא המשיך לבנות את העתיד והיא ניהלה את ההווה, אבל מתוך הקשבה מלאה".

המטרה אינה שוויון מלא בין הצדדים, אלא התאמה של המשימות לאדם הנכון: “לכל אחד יש חוזקות אחרות. יש מי שטוב במספרים ויש מי שטוב בתכנון. ברגע שמזהים את העניין, אפשר לעבוד יחד, במקום זה נגד זה".

איך השפיעה המלחמה על כלכלת הבית הישראלי?

“יש מי שהרוויחו, למשל ממענקי מילואים, ויש מי שנפגעו מאוד, בעיקר עצמאים. זה רק מדגיש עד כמה חשוב להיות גמישים ולהחזיק רשת ביטחון. עוד לפני השקעות, צריך בסיס. חיסכון למצבי חירום. אלה לא מותרות, זו התנהלות בסיסית".

איפה לדעתך הישראלים מפסידים כסף בלי שהם בכלל מודעים לכך?

"בחיסכון ארוך הטווח, לישראלים יש יתרון שרבים אינם מודעים אליו. אצל שכירים קיימים מנגנוני חיסכון כפויים כמו קרנות פנסיה וקרנות השתלמות, שבמשך שנות עבודה מצטברים לסכומים נכבדים. זה לא קיים באותה המידה בהרבה מדינות אחרות, ואנשים לא תמיד מעריכים עד כמה החיסכון הכפוי הזה מסייע בבניית ביטחון כלכלי לעתיד.

"אני רואה את זה היטב בפערים בין שכירים לעצמאים, במיוחד בכל הנוגע לחיסכון הפנסיוני. שכירים חוסכים באופן שוטף כמעט בלי לחשוב על זה, ואילו עצמאים רבים מתקשים לשמור על אותה משמעת חיסכון.

"אחת הטעויות הגדולות ביותר בתחום הזה, אולי גם טעות ממסדית, היא החשש ממסלולי השקעה מנייתיים. כשמדברים על ‘סיכון גבוה‘ בעולם ההשקעות, אנשים נבהלים, אבל חשוב להבין מה זה באמת אומר: מדובר בחשיפה גבוהה יותר למניות, כלומר תנודתיות גבוהה יותר בטווח הקצר, אך גם פוטנציאל תשואה גבוה הרבה יותר בטווח הארוך. כשמדובר בפנסיה, חיסכון שנבנה במשך ארבעים־חמישים שנה, לרוב אין היגיון להישאר במסלולי ברירת מחדל שמרניים יחסית. ההבדל בין מסלול מנייתי למסלול כללי לאורך עשרות שנים עשוי להצטבר לפערים עצומים של מאות אלפי שקלים, ולפעמים אף יותר.

"זו לא רק דעתי האישית. אפשר לראות את השינוי הזה גם במדיניות המדינה: בתוכנית ‘חיסכון לכל ילד‘, ברירת המחדל הייתה בעבר מסלול סיכון נמוך. לאחר בחינה מחודשת, שונתה ברירת המחדל למסלול בסיכון גבוה יותר. אם המדינה מבינה שלילד בן יומו, עם אופק חיסכון של 18 שנה, נכון להשקיע במסלול מנייתי, קל להבין עד כמה זה נכון גם לאדם צעיר שחוסך לפנסיה לעוד עשרות שנים".

*

בהסכת שלה, אריאל מראיינת אך ורק נשים. "היה לי חשוב להביא לקדמת הבמה קולות שפשוט לא שומעים מספיק - נשים שמנהלות כסף, משקיעות, בונות לעצמן עתיד כלכלי", היא מספרת. "בפודקאסט אני מביאה מגוון רחב של סיפורים: אימא יחידנית, אישה חרדית, בחורה בת עשרים שכבר קנתה דירה בלי עזרה מההורים, אישה בת שמונים שרק התחילה להשקיע. הרעיון הוא שכל מאזינה תוכל למצוא מי שהיא יכולה להזדהות איתה ולהגיד לעצמה, אם היא יכולה, גם אני יכולה.

"זה משהו שחסר לנו, דוגמאות. אנחנו פחות רגילות לראות נשים מדברות על כסף, מנהלות השקעות, לוקחות שליטה פיננסית. יש היום תכנים מעולים גם מגברים שמנגישים את עולם ההשקעות לכולם, כולל נשים. אבל עדיין יש הבדל גדול בין לראות גבר שמלמד על כסף ובין לראות אישה שעושה את זה. כשאת רואה מישהי שדומה לך, בגיל, ברקע, באתגרים, זה מייצר חיבור אחר. זה כבר לא רק ידע, זו תחושת מסוגלות".

אריאל אומרת שרוב הנשים יצטרכו בשלב כלשהו לנהל את כספן בכוחות עצמן, ולכן כדאי להן ללמוד את הנושא, ויפה שעה אחת קודם. "זה יקרה למי שיוצאת מהבית של ההורים, שמתגרשת או שמתאלמנת, ונשים סטטיסטית חיות יותר מגברים", היא מסבירה. "מתישהו תצטרכי לנהל לבד את הכסף שלך, והשאלה אם זה יהיה תוך כדי משבר, כשגם ככה קשה לך, או עכשיו, כשיש לך אפשרות לעשות את זה בנחת וכשיש לך זמן ללמוד. ממה שאני רואה, במשפחות שבהן האישה מעורבת בכספים ומנהלת ומכוונת את הנושא, גם אם הגבר הוא זה שעושה בפועל את ההשקעות, זה הרבה יותר בריא והכספים נראים יותר מאוזנים, ולכן אני אומרת: אל תדחו את זה".

בספר, אריאל מראה כיצד דפוסי התנהגות כלכלית עוברים בתורשה, גם אם ההתנהגות הזאת נרכשת ואינה גנטית: אם הורינו היו שכירים סביר להניח שגם אנחנו נהיה כאלו; אם הם לא השקיעו, יש חשש גדול שגם אנחנו נפחד להשקיע; אם הם הפסידו בשוק ההון או בנדל"ן, סביר להניח שתיווצר אצלנו רתיעה מהשקעות. לכן היא ממליצה לדבר באופן פתוח עם ילדים על כסף. "אפשר להסביר להם שלא כולם צריכים לדעת כמה אימא ואבא מרוויחים, וכמה יש, אבל ברגע שהכול פתוח - הרבה יותר קל", היא אומרת. "הילד שלי, בכל פעם כשהוא מבקש משהו ואני אומרת לו לא, הוא שואל: מה, אין לנו כסף? ואני אומרת לו, לא, יש כסף, יש הרבה כסף, אבל אני בוחרת לא להוציא על הדבר הזה. זה לא בסדר העדיפויות שלי. אם אתה רוצה, תחסוך את הדמי כיס שלך ותקנה. כשאומרים לילד כל הזמן 'אין', זה יכול להכניס ילדים לחרדה: דווקא כשלא מדברים על כסף, יכולים לייצר הרבה יותר בעיות בהמשך מאשר אם מדברים על זה באופן חופשי".

היום, כאם לשניים, אריאל רואה שליחות בפעולותיה בתחום החינוך הפיננסי: “אני רוצה לגדל דור שלא מפחד מכסף, שמבין אותו". גם בתור אימא היא מיישמת את העקרונות הללו. בנה הבכור, רק בן שש, כבר נחשף לעולם הכסף דרך חוויות פשוטות. “הוא רצה ‘לקנות חנות‘, כי הוא הבין שזו דרך להרוויח כסף, אז במקום זה קניתי לו מניה של אמזון דרך פלטפורמה שמאפשרת השקעות בסכומים קטנים, והסברתי לו שזו בעצם החנות שלו", היא מספרת. “זה מאפשר לו לראות איך כסף יכול לעבוד. הוא נכנס לבדוק בכמה המניה שלו עלתה, ובגיל שש הוא כבר מבין את העיקרון של כסף שעובד בשבילך. זה מדהים".