מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר? שלום חנוך טען ש"את אותם הדברים אבל לאט", אבל רובנו פשוט הולכים לעבודה. ולכבודנו, ולכבוד כל פועלי העולם, מצוין היום ה"אחד במאי". חג הפועלים, שהחל כמאבק עיקש על זכויות בסיסיות כמו הגבלת שעות עבודה והזכות להתאגד או לשבות, הפך עם השנים ליום של סולידריות בינלאומית, ובמדינות רבות הוא אפילו יום שבתון.
אצלנו, כרגיל, אין חופש - עובדים קשה. למרבה ההפתעה, דווקא המוזיקה הישראלית לא ממש שופעת שירי מקצועות (אם לא מחשיבים את 13 בעלי המקצוע המוזכרים בשיר "גיבורי על" של התקווה 6). ובכל זאת הצלחנו לדוג כמה פועלים, רופאים, נגרים ושוטרים מתוך הפזמונים האהובים, לאגד אותם יחד, ולהפגין כאן מעל דפי העיתון שגם בעידן של בינה מלאכותית - אנחנו לא נפסיק לשיר. ואפילו אם ייקחו לנו את כל מקומות העבודה, ובעוד כמה שנים את העיתון הזה יכתבו רובוטים, תמיד יישאר לנו "שיר הבטלנים". אז - שלוש, ארבע ולעבודה.
אלף כבאים
לא יצליחו לכבות אותי,
אלף כבאים
לא יצליחו לכבות אותי.
מלמטה הסולם עולה
להתקרב אלי הוא מנסה,
מגיע?
לא מגיע, לא מגיע
אלף כבאים // מילים: דני סנדרסון וגידי גוב
את הלהיט הזה אתם ודאי מכירים, אבל לא בטוח שתזכרו מי הלהקה שמבצעת אותו. "דודה" הייתה הלהקה השלישית, אחרי "כוורת" ו"גזוז", שבה שיתפו פעולה סנדרסון וגוב. אבל היא שרדה רק שנה אחת, עם אלבום אחד, ועם הלהיט האחד הזה - שנכתב ברגע האחרון, רק כי בחזרה הגנרלית מול חברי קיבוץ נצר־סירני, הם גילו שאין להם הדרן מקפיץ.
את הכבאים כולם זוכרים, אבל המשך השיר מדבר גם על אלף רופאים, ספּרים וצבּעים. דני סנדרסון כמובן כתב והלחין, אבל גידי גוב אלתר שורה אחת (וכך נכנס גם לקרדיטים): "מספריים מקרב לראש, ת'אוזניים הוא רוצה לחתוך".
עתידות AI: הכבאים כאן כדי להישאר. רובוטים אולי יוכלו בקלות להחליף את הכבאים ולהיכנס חסרי פחד אל תוך האש, אבל לפעמים דווקא מי שמפחד קצת מבין טוב יותר מה באמת מסוכן, ומה זה רק עשן בלי אש.
אני במקרה אמרגן צמרת
ותיק ותיק, תשאלי כל זמרת
את יודעת מה תשאלי את קלצ'קין
הכרתי אותו טוב טוב
ופעם החזקתי את היד של זוהר ארגוב
היה לו חוב ונסעתי הלוך ושוב
עם גידי גוב בבוגרשוב
פרח השכונות // מילים: קובי אוז
באלבומם השמיני להקת טיפקס הוציאו את כל הביקורת שלהם על תעשיית המוזיקה שנעשתה לטעמם מסחרית מדי. בדואט עם עלמה זק הם שרו על אמרגן נוכל שמצליח לעשות ממלצרית כוכבת והיא בסוף משליכה אותו (הטקסט נכתב בהשפעת השיר Don't You Want Me Baby של The Human League). הם ציפו שהדבר יעורר רעש רב, אבל הלהיטים הושמעו יפה ברדיו ולא עוררו שום דיון. קובי אוז תיאר את התסכול כך: "עובדים פול גז בניוטרל - הכול נעים - אבל אף אחד לא מקשיב באמת". עד כדי כך שלאחר שנתיים הלהקה התפרקה (והוקמה מחדש רק לאחר כמה שנים).
עתידות AI: גם בעולם שבו בינה מלאכותית תדע לנהל לוחות זמנים, חוזים ויחסי ציבור - תמיד נצטרך אמרגן בשר ודם שיֵדע לזהות פוטנציאל ברחוב או להרגיע אמן בפאניקה חמש דקות לפני הופעה.
אני יודעת שאתה יודע -
השׂתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו
להוציא לפועל אצלי בדירה
לקחו ת'טלויזיה ת'ארון את המגירה שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק
ואין לי הוכחה
מיליונים // מילים: אתי אנקרי
לפני שהפכה לזמרת מצליחה, אתי אנקרי הייתה שחקנית. אתם עדיין יכולים לראות אותה בכאן BOX בדרמה "לחם" - שם שיחקה בת שעוזרת לאביה האופה שנקלע לקשיים כלכליים. ואולי גם התפקיד הזה השפיע על הלהיט "מיליונים" שהיא כתבה בעקבות המשבר הכלכלי שהתרחש כאן בתחילת שנות ה־2000. למרות המילים הקשות ("לא שווים פרוטה... היא הבינה שאין לי מזומן והפשיטה את כבודי מעליי") ואולי בגלל הכנות החדה - השיר, והאלבום שנקרא על שמו, זכו להצלחה גדולה והחזירו את אנקרי לתודעה לאחר שלוש שנות הפסקה.
עתידות AI: המעקלים לא באמת מתרגשים מתחנונים, ופשוט מבצעים את מה שבית המשפט הורה. ועל כן בהחלט ייתכן שבעתיד מי שידפוק בדלת עם פקודת עיקול יהיה רובוט חסר פנים ולב, שגם יכול להמשיך לדפוק עד שמישהו פותח או עד שהשכנים כבר משלמים את החוב מרוב עצבים.
ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות
ואין איש מבקר
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר
על כפיו יביא // מילים: יורם טהרלב
כשיורם טהרלב נשלח לעשות כתבה עיתונאית בגטו של רמלה, הוא פגש עולה חדש שלא הצליח למצוא עבודה בארץ. בעברו הוא היה נגר במרוקו, ואף בנה פה כיסא יפה לאליהו הנביא, אך כשעבר בין בתי הכנסת וחיפש עבודה, אמרו לו: כרגע אין - כשיהיה, נפנה אליך. ומאז הוא מחכה. את הציפייה הזו הפך טהרלב לשיר על הגאולה ועל ההמתנה לאליהו הנביא. ולא רק נגר יש שם, אלא גם סנדלר שחולם לתפור נעליים לאליהו הנביא. ובנאי שמחכה שאליהו יביא לו את אבן הפינה לבית המקדש והוא כבר יבנה אותו.
את השיר, שטהרלב העיד עליו שהוא אחד השירים האהובים עליו, ביצעה לראשונה רבקה זהר ב"פסטיבל הזמר והפזמון" בשנת 1969, והגיע שם למקום הרביעי, אך הפך לפופולרי מאוד ומאז זכה לביצועים רבים.
עתידות AI: תהליכי ייצור אוטומטיים, הדפסה תלת־ממדית של רהיטים, ורובוטים שמסוגלים לבצע עבודות עץ בדיוק גבוה ובמהירות - כל אלה מצמצמים את הצורך בעבודה ידנית, ויעלימו כנראה את הנגר עובד הכפיים, שיהפוך אולי ליועץ או מעצב. לפחות כשהרובוט יגיד שהארון יהיה מוכן מחר, זה אשכרה לא ייקח לו שבוע.
כשאני שפוף ורע לי על הלב
אני הולך אל ברטה ואצלה יושב
אני שותה קפה שחור
מראה לה את היד
אומרת לי אתה נחמד
תשים עשירייה בצד.
ואז לפתע היא שותקת ורואה
את כל מה שיקרה ומה שכבר קרה רואה על מי אני חושב
ומה אני רוצה
אומרת שגלגל חדש
יתחיל כשהשנה תצא
קפה אצל ברטה // מילים: אהוד מנור
ערב אחד הגיע צדי צרפתי לבקר את חבריו אהוד ועפרה מנור, שם סיפר להם על קוראת בקלפים מפורסמת בשם רחל לוי שהוא הולך להתייעץ איתה באשר לעתידו המקצועי ולספר לה על מחשבותיו לעזוב את תחום המשחק. הוא אמר שאומנם היא לא ממש מצליחה לנבא לו נכון את הדברים, ובכל זאת הוא לא מפסיק לבקר אצלה. אהוד התלהב מהסיפור, החליף את רחל בשם ברטה, ואת הקלפים בכף יד וקפה.
את השיר ללחנו של נתן כהן ביצעה לראשונה להקת הנשמות הטהורות בהופעותיה, אך באישורם יגאל בשן הקליט אותו ראשון, לאלבומו שנשא גם את שם השיר.
עתידות AI: גם בעתיד הרחוק אנשים ירצו לדעת מה יקרה בעתיד העוד יותר רחוק, אבל הרובוטים לא יצליחו לשכנע אותם כמו מישהי עם קול צרוד וצעיף צבעוני. או כמילותיו המפורשות של הצ'אט: "אין לי גישה לעתיד, רק ליכולת לנתח דפוסים, להבין אנשים, ולספר את זה בצורה שנשמעת כמו קוראת בקפה עם תואר במדעי המחשב".
כל אחד רוצה להיות זמר
להיות זמר להיות זמר
אם לא זמר אז שחקן
אם לא שחקן אז ליצן
אם לא ליצן אז מבקר
כל אחד רוצה // מילים: שלום חנוך
כבר בשנת 1999, הרבה לפני פייסבוק ואינסטגרם, הפנטזיות על תהילה ופרסום מהיר היו שרירות וקיימות. עד כדי כך שהן הפכו למושא לביקורת בשירם של אריק איינשטיין ושלום חנוך. כולם רצו להיות על המסך - אומנם אז זה היה רק מסך הטלוויזיה, אבל זה לא שונה הרבה ממסך הנייד שלנו כיום - שם כל אחד מעלה סטורי וחולם להתפוצץ ולקבל את 15 שניות התהילה שלו.
אגב, בסוף השיר החומרי הגניב שלום חנוך גם משפט פוליטי: "כל אחד רוצה שלום עכשיו... אם לא עכשיו אז מחר, אם לא מחר אז מתי - כשיהיה מאוחר?" אבל זה לא מנע מהשיר להפוך להיות אחד השירים המפורסמים מתוך "מוסקט", אלבומם המשותף.
עתידות AI: קצת מפחיד לחשוב על כך שדמויות AI יהפכו להיות כוכבים אהובים, אבל זה כנראה הכיוון. האלגוריתמים כבר יודעים לייצר פרצופים מושלמים ונוכחות שמותאמת בדיוק למה שאנחנו רוצים לראות. הם אומנם לא יחליפו את בני האדם, ו"מקצוע" הסלב יישאר - כי תמיד יהיו מי שירצו להתפרסם ולשתף את הסיפור או את היצירה שלהם. אבל התחרות שלהם על האהבה שלנו רק תהיה קשה יותר ויותר.
ילדים זה שמחה
ילדים זה ברכה
ולכם יש לב של זהב
כתוב בתורה
אולי בגמרא
לכו תשאלו את הרב
ילדים זה שמחה // מילים: יהושע סובול
כשיהושע סובול ביקר באור־עקיבא כשעוד הייתה עיירת פיתוח לעולים חדשים, הוא ביקש לברר מדוע הם מביאים לעולם כל כך הרבה ילדים בזמן שאין להם כסף כלל. אישה אחת ענתה לו בפשטות: "ילדים זה שמחה!", ומדבריה נולד השיר. האירוניה היא שבבית הראשון מתחילים משניים־שלושה ילדים, אחר כך זה כבר שבעה־שמונה, ולבסוף תוהים - "תביאו תריסר, ולמה לא ח"י? תביאו עשרים ילדים". אף שסובול ניסה לנסח את האמירה בציניות כדי לתאר פערים חברתיים עבור ההצגה "קריזה" בתיאטרון חיפה, העם בחר להבין את השיר כפשוטו ולהזדהות רק עם השמחה שבמוזיקה. וכך שיר שמבקר את הממסד שמזניח את העולים אך מעודד אותם להוליד הרבה ילדים בשביל המדינה (תשאלו אפילו את הרב!), הפך ללהיט שמח ומפרגן.
עתידות AI: תפקיד הרב מובטח גם בעתיד, כי מנהיג דתי הוא הרבה יותר ממכונת תשובות הלכתיות. הוא לא שם רק כדי לצטט פסוקים אלא כדי להכיר את הקהילה שלו ולהבין מי הוא השואל, כך שתשובתו לא תהיה רק נכונה הלכתית אלא גם רוחנית ואנושית. ואם כבר היום הרב נשמע יותר כמו צ'אטבוט מבן אדם - אל תחכו למהפכה הטכנולוגית שתציל אתכם. פשוט תחליפו רב.
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה...
טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
טרמינל לומינלט // מילים: מאיר אריאל
לפחות שני חברים שלי, רעש ומראה של מטוס ממריא (בלעדיהם) באמת משפיע להם פיזית לטובה על הגוף, אבל רוב הפרשנויות של השיר סוברות שזהו שיר על טירוף ועל איש ששוחרר זה עתה מאשפוז פסיכיאטרי. אפילו שם השיר (לא, לא קוראים לו טרמינל ז'ה טם) הוא שילוב של טרמינל ולומינלט - תרופת הרגעה בצורת נר שהיו נותנים לתינוקות.
ואם כבר רפואה - באלבום הביכורים של מאיר אריאל שבו מופיע השיר הזה, מופיעים גם השירים "בתור לשיקוף ריאה" ו"ד"ר התחכמות".
עתידות AI: הנה תחום שכולנו דווקא נשמח שישודרג על ידי מערכות בינה מתקדמות - לא במקום הרופאים אלא לצידם. הבינה המלאכותית תעשה את הרפואה חכמה ומדויקת יותר, ואז הרופא יוכל לעשות אותה אנושית יותר, ולפעמים באמת לייעץ לאנשים לעבור בשדה התעופה ולצאת לחופשה, במקום לדחוף עוד איזה כדור.
ארציאלי הבן
מסתכל על אביו מהצד
ובפתח מתגלה
שוטר עם הכובע ביד
ויהודה אומר
משהו בטח קרה
אומר לו ירוחם
סתם לא שולחים משטרה
אומר השוטר הייתה תאונה
ולכן משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן
מחכים למשיח // מילים: שלום חנוך
תודו שציפיתם לראות כאן את השוטר אזולאי. אבל האמת היא שבשיר "בלדה לשוטר" (מתוך פסקול הסרט השוטר אזולאי) לא מוזכר בכלל שהוא שוטר, אלא רק בשם השיר. לעומת זאת, בשיר המחוספס של שלום חנוך יש שוטר עם מדים, שמגיע למשרד בצפון ומודיע שהייתה תאונה ומשיח לא יבוא. מי זה בדיוק המשיח? הו, הנה עוד מקצוע - זה כנראה לא שליחו של הא־ל, אלא איש עסקים מפוקפק בשם משיח.
השיר, שהגיע לאחר תקופה פחות מוצלחת־מוזיקלית של חנוך, זכה להצלחה רבה כיוון שגם הצליח ללכוד את התחושה הכללית הקשה שלאחר משבר מניות הבנקים בשנת 1983 - פרשה שגרמה לרבים לאבד את כספם ואת אמונם במערכת.
עתידות AI: לתגובות מבצעיות בשטח תמיד יצטרכו שוטרים בשר ודם, אבל לאכיפה - לחלוטין אפשר לדמיין עתיד שבו רוב העבודה מתבצעת על ידי מערכות אוטונומיות. יותר מזה - אם יש תחום שבו הציבור יקבל אוטומציה יחסית בקלות, זה כנראה תחום האכיפה. כי מי רוצה שיטיפו לו מוסר? - "אז, למה נסעת מהר?" שישלחו קנס וגמרנו.
אז אדוני ראש העיר
אדוני ראש העיר
אולי תיתן לי לשנות
אני אוהב ת'עיר הזאת
רק ליום אחד נחליף בכיסאות
אולי תתן לי לשנות
אני אוהב ת'עיר הזאת
תן לי יום אחד רק לנסות
אדוני ראש העיר // מילים: עוזי חיטמן
בפסטיגל 1985 יגאל בשן הגיע למקום הרביעי עם השיר "אדוני ראש העיר". עוזי חיטמן כתב את המילים וסיפר שרצה כך להיכנס לראשם של הילדים שחולמים להיות בעצמם המנהיגים, ולברר מה הם היו משנים פה כדי להקל עליהם ועל חבריהם. זהו אומנם שיר ילדים על בחירות ודמוקרטיה, אבל הוא מזכיר בהחלט את השיחות של כולנו על "מה אני הייתי עושה" אם הייתי בעירייה או בממשלה - שבהן נשמעות אמירות בנחרצות ובביטחון גמור בנוגע לדברים שאנחנו לא באמת תמיד מכירים עד הסוף. אבל היי, מילים לא עולות כסף.
עתידות AI: ראש עיר, כמו כל תפקיד פוליטי, לא הולך לשום מקום. גם אם רובוט יהיה מסוגל לנהל את העיר בצורה מושלמת, בעלי השררה לא יוותרו מרצון על כוח, על חשיפה ועל הזכות לגזור בחגיגיות סרטים אדומים מול מצלמות.
ברוך תר בכפר ועיר
במצב מאוד שביר,
הדפרסיה במוחו השתוללה.
כשפנה חסר אונים, למדור חיפוש קרובים,
התרגז עליו פקיד הקבלה, כי -
נעליים קונים מהר
וגרביים לא חסר.
אך מגפיים ומכנסיים
שתמיד קונים קומפלט
קשה מאוד להשיג אותם כעת
המגפיים של ברוך // מילים: אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון ומנחם זילברמן
השיר ההיתולי והכיפי של להקת כוורת מספר על ברוך, שקנה זוג מגפיים בגיל 17, והחל לפתח אליהם חיבה מוגזמת. יש אומרים שאפשר אפילו לאפיין אותו כאדם עם הפרעה טורדנית כפייתית ("הוא ניקה אותן בספירט כל שעתיים"). כשהן נעלמו לו לפתע, הוא יצא למסע חיפוש מוטרף שבאמצעו גם פגש פקיד קבלה, וסוף טוב הכול טוב - לבסוף הוא מצא את נעליו "ומאז ועד היום גם בגשם גם בחום, הן תפורות אצלו ישר לעצמות".
דני סנדרסון הסביר את הצלחת השיר בימים שלאחר מלחמת יום כיפור כ"סוג של אסקפיזם למדינה שסבלה... 'ברוך' הגיע ממקום אחר, הוא לא בהכרח דיבר על הכינרת, שארם א־שייח או ים השיבולים. זו בהחלט הייתה תקופה הזויה והשיר, יכול להיות, סיפק איזשהו צורך חברתי".
עתידות AI: אומרים שקלדנים, קופאים ופקידים יהיו כנראה הראשונים להיעלם. למה? - כי התפקידים שלהם רוטיניים, מבוססי חוקים ברורים ולא דורשים יצירתיות או שיקול דעת מורכב. היתרון הוא שאפשר יהיה לשאול אותם כמה שאלות שנרצה וכמה פעמים שנרצה בלי שיתרגזו. אתה שמעת את זה ברוך?