בין חסידי גור, מס רכוש ודירות הרוסות: ביקור בערד אחרי נפילת הטיל

ליד המקום שבו נפל במוצאי שבת הטיל בערד, פגשתי ביום שני בבוקר את לאה הרשקוביץ, מנהלת מרכז הטניס של ערד. היא הגיעה לכאן עם בתה כדי לאסוף חפצים סנטימנטליים מהדירה ההרוסה של הוריה, חנה וישי טפסאי. הדירה ממוקמת בקומה הראשונה בבניין הסמוך ביותר למקום נפילת הטיל, בניין שכנראה ייהרס וייבנה מחדש.

למעלה מארבעים שנה התגוררו חנה וישי בדירה הזאת, מאז שעלו מאתיופיה בשנת 1983. כאן הם גידלו את שבעת ילדיהם. אביה של לאה כבר בן 92. בליל שבת האחרונה, שהיה לילה מרובה אזעקות בנגב המזרחי, הוריה לא ירדו למקלט בגלל קושי פיזי של אביה לרדת במדרגות. דווקא בהתרעה שהגיעה במוצאי שבת, החליט ישי טפסאי לרדת למקלט שמתחת לבניין, וכך הם לא נפגעו.

חבושה בקסדה נכנסה לאה לדירה ההרוסה. במהלך כל הבוקר הגיעו דיירים נוספים של הבניינים הפגועים לחלץ חפצים מתוך הדירות ההרוסות. דיירת אחת ביקשה לחלץ כמה בגדים לימים הקרובים, דיירת אחרת ביקשה להוציא חיתולים עבור אביה המבוגר. כל אחד מהם נדרש לאישור כניסה ולליווי מאנשי פיקוד העורף, מכיוון שהבניינים הסמוכים למקום נפילת הטיל הוכרזו כמסוכנים.

ביום ראשון הגיעו לערד ראש הממשלה, נשיא המדינה ושורה ארוכה של שרים וראשי רשויות כדי לחזק את התושבים ואת אנשי העירייה. יום שני בבוקר היה היום של הפילנתרופיה. אנשי קרן היסוד, הנהלת קק"ל והסוכנות, הגיעו להביע סולידריות וגם להשאיר כספים. ראש עיריית ערד יאיר מעיין חזר שוב ושוב עם האח"מים לבור הגדול שפער הטיל ברחוב שמעון, חזר על הסיפורים ממוצאי שבת, וקושש תקציבים ותרומות.

מרגע נפילת הטיל במוצאי שבת מעיין משדר קור רוח. מי שצפה בסרטון שהוא צילם זמן לא רב לאחר הנפילה, כבר חש את הפער בין הכותרות המלחיצות בכלי התקשורת על אירוע רב־נפגעים בערד, ובין התיאור המאופק של ראש העיר. "הפגיעות לא היו חמורות יחסית, הטיל נכנס באדמה, והבניינים ספגו רק פגיעות של הדף", דיווח מעיין כשעתיים לאחר הנפילה.

ביום שני בבוקר מנכ"לית קרן היסוד, עדנה ויינשטוק־גבאי, העירה למעיין שהיא הופתעה מהסרטון המאופק שלו. "סליחה שלא התרגשתי", השיב לה. "מנהיג צריך להרגיע. אין פה קריסה של מבנה, רק קירות שנהדפו, וברוך ה', למרות הפציעות, אין לנו הרוגים. היה פה נס גדול שהטיל הלך ישר לתוך האדמה ולא פגע באחד הבניינים. אתם רואים בעצמכם שהקיר הסמוך, קיר בטון של מקלט, נשאר שלם ללא שריטה". מעיין הזכיר לאורחיו שכירושלמי וכמנכ"ל עיריית ירושלים לשעבר הוא חווה את האוטובוסים שהתפוצצו בעיר לפני עשרים שנה, וגם הרקורד הזה עזר לו לשמור השבוע על פרופורציות. הוא העלה בפני אנשי קרן היסוד צורך במימון בריכה טיפולית חדשה שתוקם בעיר, וגם צורך דחוף יותר בארבעים מיגוניות.

כוחה של קהילה

שכונת טללים, שבה פגע הטיל במוצאי שבת, היא מהשכונות הוותיקות בערד. היא הוקמה כחמש שנים לאחר הקמתה של העיר, בשנות השישים. בניגוד לערי פיתוח אחרות בארץ, שהוקמו בהן שיכוני רכבת צפופים בלי הרבה תכנון ומחשבה, בבנייתה של ערד הושקעו יותר חשיבה ותכנון, והדבר ניכר גם בשיכונים הוותיקים. הרעיון המרכזי בתכנון השכונות הללו היה שהתושבים יוכלו לקבל בתוכן את מרב השירותים מבלי לצאת מהשכונה ומבלי להיעזר ברכב. רחוב שמעון שבו נפל הטיל הוא למעשה שביל רחב להולכי רגל בלבד. בחסדי שמיים הטיל נפל במרכז הרחוב הזה, בין הבתים, במקום שאין בו כביש וגם לא חונים בו רכבים.

ראש העיר, יאיר מעיין: "מנהיג צריך להרגיע. אין פה קריסה של מבנה, רק קירות שנהדפו, וברוך ה', אין לנו הרוגים. היה פה נס גדול שהטיל הלך ישר לתוך האדמה"

חילוץ הדיירים מבתיהם היה מהיר מאוד. שתי פלוגות חילוץ של פיקוד העורף הוקפצו לערד, אחת מהן הגיעה במסוקים ממרכז הארץ. חוץ מפלוגות החילוץ הגיעו למקום במהירות גם כוחות מד"א, זק"א, איחוד הצלה וכיבוי אש, וחברי יחידת החילוץ וההצלה של ערד. הזריזות והיעילות של הכוחות המחלצים הביאו לכך שבתוך פחות משעה כבר לא היו נעדרים בזירה. מעיין מספר שגם מפקד בסיס חיל האוויר בנבטים יצר איתו קשר מייד לאחר נפילת הטיל, ושלח לו מהבסיס אמבולנסים ורכבי כיבוי אש.

במחלצים היו גם לא מעט תושבים בדואים שהגיעו מהאזור ופינו בכוחות עצמם עשרות פצועים מהזירה, מלבד ארבעים הפצועים שפונו על ידי מד"א. חלק מהבדואים שסייעו בחילוץ מתגוררים בעיר, בבניינים סמוכים. שניים מהם, מחמוד וממדוך אבו־ג'אמע, פגשנו ביום שני בבוקר בזירת הנפילה. בן דודם הוא קב"ט במועצת ערערה, שגם משרת במילואים. השניים שבו וסיפרו למעיין איך מייד לאחר הנפילה הם מיהרו לתוך הבניינים וחילצו ילדים מחוץ לבניינים הפגועים. "ראינו אימא פצועה עם שני ילדים פצועים, לקחנו אותם במדרגות ורצנו למד"א", הם שחזרו. "כשחזרנו לחלץ ילדים נוספים ראינו גם ילד שנפל מהקומה השלישית. לקחנו גם אותו למד"א וחזרנו לתוך הבניין".

מעגל הפגיעות מההדף רחב מאוד. חלונות נופצו בבניינים רבים בעיר, גם במרחק של מאות מטרים ממקום נפילת הטיל. גם מבני ציבור כמו המתנ"ס, העירייה וחנויות במרכז המסחרי ניזוקו מההדף. 12 בנייני מגורים נפגעו באופן משמעותי כתוצאה מההדף, בארבעה מתוכם נפלו קירות שלמים. נכון ליום שני, מס רכוש אישר רק שני בניינים מתוך הארבעה להריסה. בעירייה לוחצים שכל הארבעה ייהרסו וייבנו מחדש. בכל אחד מהבניינים ברחוב מתגוררות שמונה משפחות. בסך הכול, יחד עם משפחות מדירות שנפגעו ברחובות הסמוכים, פונו מבתיהן כמאתיים משפחות, קרוב לאלף נפשות.

בניגוד לפרסומים בחלק מכלי התקשורת, לא מדובר בשכונה של חסידי גור. אנשי גור הם כשליש מהמשפחות שפונו, אך מכיוון שמדובר במשפחות מרובות ילדים, מספרם קרוב למחצית ממספר המפונים. שאר התושבים בבניינים הפגועים הם קשישים וזוגות צעירים, רובם במעמד סוציו־אקונומי נמוך. כ־300 דיירים פונו למלון דיוויד בים המלח, מספר דומה של דיירים מצא פתרונות דיור זמני בתוך העיר, וכ־450 מקהילת חסידי גור התפנו למלון בכניסה לירושלים, מרחק הליכה קצר מבית המדרש המרכזי של החסידות. ככלל, המשפחות של חסידות גור שמתגוררות בדירות שנפגעו, זכו השבוע לטיפול קהילתי מאורגן לא רק בסוגיית הפינוי. בהמשך הבוקר ראיתי את נציגיה הפוליטיים של הקהילה יושבים גם עם נציג מס רכוש כדי לטפל בבירוקרטיה של אנשי החסידות שדירתם נפגעה. כוחה של קהילה. 

חסידות גור היא כיום נתח הקרוב לארבעים אחוזים מתושבי ערד. בשנים האחרונות, וגם בתקופה האחרונה, התגלעו לא מעט מתחים בעיר בין קהילת גור ובין חלק מהאוכלוסייה הוותיקה. רק בשבוע שעבר פרץ עימות סביב מקלט עירוני בשכונת נעורים המשמש בשגרה כבית כנסת של חסידות גור. אומנם המקלט פתוח לכל התושבים בזמן האזעקות, אך גבאי בית הכנסת כעס על פעילות הפוגה לילדים שחברי גרעין בני עקיבא בערד קיימו במקלט מבלי לתאם איתו, והתנגד לקיומה של פעילות נוספת. בתגובה הגיעו למקלט כמה נשים חילוניות והפריעו ללימוד של האברכים במקלט. "כרגע עשינו הפסקת אש בעיר, אחדות ישראל עד לפיצוץ הבא", צוחק מעיין, ומוסיף ברצינות: "יש פה כנופיה של עשרה אנשים מוסתים משמאל, ויש גם קיצוניים בחסידות גור, אבל אנחנו לא מנהלים את העיר לפי הקיצוניים".

אחת מנקודות המחלוקת בעיר בחודשים האחרונים היא קניון ערד, הממוקם מול זירת נפילת הטיל, ממש מעבר לכביש. ההדף מנפילת הטיל הגיע גם לקניון, פגע בתקרה וניפץ בו חלונות. בשברים ובסדקים שנוצרו שם השבוע אפשר לראות גם משל לשברים החברתיים שנוצרו סביב הפעלת הקניון. לפני כחודשיים עברה הבעלות על הקניון לידיהם של שני אנשי עסקים המשתייכים לחסידות גור. הבעלים החדשים החלו להשמיע מוזיקה חסידית בקניון, הצניעו תמונות של נשים וביקשו לסגור את הסופר־פארם שפתוח בשבת. חלק מהאוכלוסייה החילונית נזעקה.

בתגובה שלח היועץ המשפטי של עיריית ערד מכתב התרעה לבעלים החדשים ובו דרש לבטל את כל השינויים הללו. ראש העיר אף איים לסגור את הקניון. "מנכ"ל העירייה ואני ישבנו לאחרונה עם שני בעלי הקניון", מעדכן השבוע מעיין. "סיכמנו איתם שהם יפסיקו את המוזיקה החרדית ואת ההצקות לבעלי העסקים. העסקים חזרו לפעול, ונפתחו גם עסקים חדשים של חסידי גור שפתוחים לכלל האוכלוסייה. במשך שנים היו בקניון חנויות נטושות, ועכשיו הוא מתמלא בקהל יעד נוסף. הסופר־פארם ימשיך להיות פתוח בשבתות, באישור רב הקהילה של גור".

לא רק קירות

ביום שני בבוקר, רחבת החניה של הקניון הייתה עמוסה במאות מתנדבים מכל רחבי הארץ שבאו לסייע בפינוי זכוכיות ובאיטום חלונות ברחובות הסמוכים לנפילת הטיל. הארגונים שמפעילים את המתנדבים, גם כאן וגם במוקדים אחרים של נפילות, הם "לב אחד" – ארגון אזרחי לסיוע במצבי חירום, תנועת השומר החדש, חמ"ל "הנני" של בני עקיבא, ותנועת הרבעון הרביעי.

מאיה כחולי, רכזת אזור דרום של הרבעון הרביעי, מספרת על כ־150 מתנדבים של הארגון שהגיעו לדימונה ולערד בראשית השבוע. מלבד הסיוע הפיזי בבתים שנפגעו, היא רואה חשיבות גם במפגש האנושי עם התושבים, ששואבים כוח ועידוד מהמתנדבים הרבים שמגיעים מכל הארץ כדי לסייע. אני פוגש במקום גם את אבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם־צבאיות, והוא מספר על חמ"ל של המכינות שעובד עם משרדי הממשלה ומשגר מאות חניכים למוקדי ההתנדבות. רבים מהמתנדבים פה הם חניכי מכינות שלבושים בחולצות של ארגון לב אחד. עוד מסתובב בשטח דובי חלקיה, מנהל גרעין בני עקיבא בערד, שמנהל גם כפר סטודנטים בעיר וישיבה תיכונית חדשה שנפתחה השנה. חלקיה מברך על מאות המתנדבים שמגיעים השבוע לעיר ומספר שלאנשיו, תושבי ערד, הוא הציע לאגור כוחות לקראת המשימות של השבועות הבאים, כאשר כבר לא יגיעו מתנדבים מחוץ לעיר.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר מגיע לבקר עם אנשי משרדו, ואני חוזר עם יאיר מעיין לזירת הנפילה של הטיל. השר וראש העיר מנסים למצוא דרכים יצירתיות לקבל סיוע ממשרד הקליטה. הפתרון נמצא במקבצי הדיור שמפעיל המשרד עבור העולים הקשישים בערד. השר ואנשיו מציעים למעיין לשכן במקבצי הדיור דיירים שפונו מבתיהם, עד שהבניינים ישוקמו וישופצו.

מזירת הנפילה נסעתי כמה מאות מטרים לבית הספר "לבאות". מאז מוצאי שבת פועל בו מרכז מס"ר – מרכז מידע וסיוע ראשוני שמפעילה העירייה עבור התושבים שבתיהם נפגעו. יושבים פה עובדים סוציאליים של העירייה המסייעים בפינוי משפחות לבתי המלון, מהנדסת העיר שמאשרת את הפינויים, אנשי השירות הפסיכולוגי־חינוכי, וגם נציגי מס רכוש. חגית שר־אבי, מנהלת אגף הרווחה בעירייה, מספרת שהמרכז הוקם כחצי שעה בלבד לאחר נפילת הטיל, ובתוך זמן קצר הגיעו למקום מאות דיירים מהבניינים שנפגעו.

"חלק מהתושבים שהגיעו לכאן היו פצועים, וקופות החולים פתחו כאן מוקדים להענקת טיפול רפואי ראשוני וגם מענה נפשי", מתארת שר־אבי. "קיימנו רישום של כל מי שהגיע לפה, והיינו בקשר עם אנשי פיקוד העורף שהיו בזירת הנפילה כדי לוודא שאין נעדרים בשטח. ביומיים הראשונים עבדו כאן ברצף ללא הפסקה". נכון ליום שני נשארו עדיין כעשרים פצועים בבתי החולים; אחדים מהם, ילדים, עדיין מאושפזים בטיפול נמרץ. שר־אבי, תושבת סוסיא, מנהלת את אגף הרווחה העירוני בשנתיים האחרונות. 22 עובדים סוציאליים עומדים לרשותה, ובגלל מצוקת כוח אדם קשה במקצוע, היא מעסיקה גם תומכי עו"סים שלא למדו עבודה סוציאלית.

תוך כדי השיחה ניגש אליה תושב שדירתו נהרסה ומבקש ליווי לדירה שלו כדי להוציא ממנה תרופות חיוניות. הוא מספר לנו שמאז מוצאי שבת הוא סובל מסחרחורות קשות. האזעקה תפסה אותו בעיצומה של שינה. הוא לא התעורר מההתרעה, וכששמע את האזעקה קפץ מהמיטה אבל לא הספיק לרדת למקלט. "כל הדלתות והחלונות בבית עפו. לא נפצעתי בגוף אבל נכנסתי לפניקה. מאז אני לא ישן, ואני מפחד לחזור לדירה שלי לבד".

ביום שלישי התקשרתי ללאה הרשקוביץ כדי לשמוע על החיפושים בדירה ההרוסה של הוריה הקשישים. הרשקוביץ מספרת שהוציאה מהדירה בעיקר חפצים סנטימנטליים. "הוצאתי מתוך ההריסות לבוש אתיופי מסורתי של אימא שלי, כיפות, סידורים וספרים באמהרית בשביל אבא שלי. זה היה חשוב להם מאוד. ברגע שהבאתי להם את כל מה שמצאתי, חזר להם החיוך".

כרגע הוריה של הרשקוביץ מתארחים בביתה, אבל היא ואחיה כבר מצאו להם דירה קטנה בשכירות, בקרבת מקום לדירתם שנהרסה. "לא רצינו שיחוו שינוי דרסטי בגילם המבוגר. בדירה שמצאנו צריכים עוד לתקן חלון אחד שנפגע, ולאחר מכן הם יעברו לשם". הרשקוביץ חשה הודיה על כך שהוריה ניצלו, ומבהירה כי העצב והכאב שבני המשפחה חשים הוא לא על הרכוש שאבד, אלא על הבית שבו גדלו ושבו התעצבו חייהם מעל ארבעים שנה. "גם הבת שלי, שהתלוותה אליי אתמול באיסוף החפצים, נשברה. זה בית שיש בו היסטוריה, שכל ילד ונכד במשפחה קשור אליו. ההורים שלנו מאוד מחבקים ואוהבים, אנחנו משפחה מאוד מחוברת של שבעה אחים שחוגגים יחד את החגים. זו תחושה קשה לאבד ביום אחד בית כזה".