למרות ההכנות וההשערות, ההשכמה הקולנית בשבת בבוקר הפתיעה את תושבי ישראל, ובהם שומרי השבת, ששוב, כמו לפני שנתיים וחצי, שאלו את עצמם האם זה פיקוח נפש להדליק את הטלפון, האם מותר להתעדכן או שעדיף לשמור כמה שאפשר על צביון השבת.
ואם אנחנו צרכני החדשות במקלטים פגשנו בדילמה, הרי שעבור עיתונאים, כתבים צבאיים או פרשנים שומרי שבת, מדובר בשאלה קשה הרבה יותר. מצד אחד נמצאת האחריות להעביר מידע, שחלקו מציל חיים, לציבור המודאג והמבולבל. ומן הצד השני ניצבת השאלה האם תפקידם חיוני עד כדי חילול שבת ועוד בפרהסיה.
שעתיים בלבד אחרי פתיחת המתקפה, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל למשל כבר התייחס בעמוד הטלגרם שלו לאירועי השבת. "שבת שלום ובוקר טוב", כתב סגל, "אזעקות בצפון עקב המלחמה שפתחו ארצות הברית וישראל נגד משטר הרשע האיראני". ומאותו רגע המשיך לעדכן באופן תדיר בערוציו השונים, שבתקופה האחרונה נהיו מקור חדשותי אמין וזמין עבור עוקבים רבים. בצאת השבת כבר הגיעו התגובות, חלקן מודות על דיווחיו וחלקן תוהות על הצדקתם בזמן השבת.
סגל אינו היחיד. אלישע בן־קימון, כתב השטחים של ידיעות אחרונות ו־ynet, מצא את עצמו בשבת האחרונה מוכרח להשתמש בטלפון מתוקף תפקידו ככתב צבאי זמני.
חגי סגל | צילום: אריק סולטן
"האזעקות הראשונות תפסו אותי בדרך לתפילה", הוא מספר, "התארגנתי לצאת ונשאר לי רק לשים חולצת שבת. הייתי עם מכנסי שבת וחולצת טריקו וכך ברגע התחלתי לעבוד. בהקשר הזה היה לי מאוד מוזר להשתמש בטלפון, להתעדכן. זה נראה חריג, לא קשור. בהמשך היום רצינו לקיים קידוש, ארוחת שבת, ולצד כל המאכלים, נח גם הטלפון שלי. מפה לבנה ועליה טלפון זה מראה שלא התחבר לי בראש".
בן־קימון אומנם התנסה בשימוש מזערי בטלפון בשבתות, בעיקר במעקב אחר הדיווחים. אלא שבשבת האחרונה, תפקידו דרש ממנו להיות זה שמדווח באקטיביות לציבור.
"נקלעתי לסיטואציה הזו", הוא מספר, "מתוקף תפקידי פתחתי טלפון בשבת במקרי חירום בעבר. זכור לי כמובן 7 באוקטובר. אבל שם, גם כשפתחתי טלפון לא הייתי עם יד על הדופק. היו אחרים שהתעסקו בזה ושדיווחו. פתאום זה היה התפקיד שלי. אז באמצע השבת אני עם טלפון מול המחשב, עולה לשיחות, שומע ומדווח. זה אירוע מורכב שגם אותי הוא הפתיע. כשהתעוררתי בשבת בבוקר, אמרתי לעצמי שאם התקיפה לא התרחשה בלילה, כנראה היא לא תתרחש עד סוף השבת. איך שחלפה לי המחשבה הזו בראש, התחילו האזעקות. כאמור, לא יכולתי ללכת לתפילה, אז התפללתי לבד בבית אחרי שביקשתי להיות באי־זמינות עשר דקות, כדי שאוכל להניח את הנייד".
הרגשת איזושהי אחריות כלפי האזרחים, צורכי התקשורת?
"ברור, זו אחריות מטורפת, התפקיד שלי הוא לתווך את האירועים הביטחוניים באתר של ynet למיליוני אנשים. זו אחריות כבדה. גם אתה מבין שיש כאן תחושה של שליחות מסוימת. ברור שיש המון לוחמים שעשו ועושים פי מיליון ממני. אני לא מנסה לעשות מזה איזו גבורה. אבל הרגשתי גם שליח, מישהו שיכול לתרום בדרך שלו. באתר כמו ynet, אתר החדשות הכי גדול במדינה זה מאוד משמעותי. ועדיין בשבילי זה היה מאוד חריג".
ובכל זאת, גם כשהיה צמוד למכשירים השונים, בן־קימון המשיך לקיים את השבת שהוא מכיר ואוהב, גם אם הרגיש שכבר חמקה ממנו.
"היה מעניין למשל שלמרות שאני הייתי עם הטלפון והמחשב, והטלוויזיה פתוחה, הילדים נכנסו לממ"ד בלי 'הציוד שלהם'. כלומר טאבלטים, משחקי מחשב או דברים דומים. רק במוצאי השבת. שמרנו על זה, שזה נשמע הזוי, אבל הרגשנו שזה חשוב. לא נסעתי לשום מקום, לא כיביתי את שעון השבת, לא ויתרנו על הארוחה".
שמת לעצמך גבולות גם בשימוש בטלפון?
"לא היה לי זמן להתעסק בדברים אחרים בטלפון - להיכנס לאפליקציות או לענות לסתם שיחות. הייתי מוכוון מטרה, מדלג בין עדכונים, X, טלגרם, ווטסאפ. טבעתי בעבודה. אפילו לא הרגשתי מחובר למצב עצמו. בזכות זה שהייתי מעודכן הייתה לי ודאות, מה שהיה מרגיע. יכולתי לעדכן את אשתי, הילדים, האנשים שהיו סביבי ואני בטוח שחוו את המצב אחרת ממני".
בן־קימון מבהיר במשך השיחה שהוא לא מתיימר להיות סמכות הלכתית בנושא, ואף הוא עצמו לא התייעץ עם רב כלשהו. "הרגשתי שזה פיקוח נפש", הוא אומר, "ואני מבין שיכול לבוא רב ולהגיד לי שזה לא נכון. אבל זה היה אירוע מאוד־מאוד חריג. היסטורי. ואני הייתי אמון על הדיווח עליו. אני עדיין מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון".
אריאל כהנא | צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90
אם היה פיגוע, היית מדווח בשבת?
"פיגוע בתפיסה שלי זה מצב אחר, כי ברוב המקרים אין פיקוח נפש יותר. גם תקיפה שהיא מצידנו תלויה במה תוקפים, איפה ואת מי. מדובר בדברים שבקלות יכולים להסלים ולכן אני בוחן כל מקרה לגופו".
אז חומרת האירוע היא מה שקובע אם תעבוד בשבת?
"כן וגם תחושת השליחות שלי. זה נשמע אולי יהיר, אני עושה הרבה פחות מאנשי הביטחון, אבל גם לתווך את המציאות בזמן חירום באתר הגדול במדינה זה משמעותי".
מאז 7 באוקטובר, סוגיית השימוש בטלפון לצורך עדכון או שיחות בין קרובים עולה לא פעם. בזמן שההיסטוריה נכתבת, ההלכה מתקשה להתמודד עם הגבול הדק הזה, בין פיקוח נפש לזלזול בקדושת השבת. כך, הרב דוד סתיו סובר שיש מקום להתיר לעיתונאי שומר שבת לעשות את עבודתו, אבל תוהה האם במדינה שבה פועלים כל כך הרבה כלי תקשורת, מדובר באמת בחוסר ברירה. "חשוב לציין שאני לא מתייחס לאדם ספציפי, איני יודע איך כל אחד קיבל את החלטותיו", מדגיש הרב סתיו, "לו מדינתנו הייתה מדינת התורה וראש הממשלה החליט שהוא עושה מבצע בשבת בבוקר כי זה מה שצריך לעשות, היינו יכולים לשאול איך מתנהלים שירותי המידע וההסברה במצב כזה. גם הסברה כלפי העולם וגם הסברה לציבור הישראלי, שייכות להלכות פיקוח נפש, הפייק ניוז עלול לגרום לאנטישמיות, התקפות על יהודים ונזק. ובישראל ישנם חולי לב, אנשים שסובלים מהתקפי חרדה. אם היינו מדינת תורה, כנראה היה מופעל מערך הסברה ייעודי מטעם המדינה שאחת לשעה או שעתיים מעדכן. כמו גל שקט. ובנקודה הזו צודקים מי שאומרים שצריך גורם שיתווך לציבור את המציאות ובעיקר ירגיע אותו. אבל מכאן ועד זה שעיתונות מסחרית תעבוד בשבת כדי לעדכן בכל אירוע שקורה יש מרחק גדול.
"ברגע שיש תחרות וכל ערוץ רוצה להעביר מידע, אי אפשר להגיד שזה על כף המאזניים. הרצון של כל ערוץ הוא מן הסתם להיות הראשון שמדווח. לכן אין מקום לעיתונות מסחרית לשבות, אבל בהחלט יש מקום לדיווחים מעודכנים של הממשלה או המדינה או לפחות הסכמה בין העיתונאים שחלק ישדרו בשעות מסוימות, אבל זה באמת חזון אחרית הימים. לאדם מן היישוב אין היתר להתעדכן בשבת במה שקורה.
"בדרך כלל זה לא פיקוח נפש ורחוק מכך. אם אדם מרגיש שהוא בחרדות גדולות ולא מסוגל לתפקד, יש מקום לבוא ולהתייעץ. עוד אפשר להבין. אבל יש איזושהי תחושה שקדושת השבת נפרצה לגמרי בגלל הרצון להתעדכן. ויש לזכור שאם לא מדובר בסכנה ממשית, אין סיבה להשתמש בטלפון".
עורך עיתון הג'רוזלם פוסט צביקה קליין פרסם בשבת האחרונה כבר בשמונה ורבע בבוקר ציוץ מפורט באנגלית על הצעד הדרמטי של ישראל. מבחינתו הוא פעל באחריות, אך לא רק כלפי תושבי ישראל המודאגים, אלא גם כלפי מערך ההסברה של מדינת ישראל. מה שהוסיף למשוואה את המלחמה בפייק ניוז שהציף את הרשת מהרגע הראשון.
"מניסיוני אני יודע שאנחנו חייבים שהסיפור שלנו יסופר בעולם כמה שיותר מהר, ובצורה אמינה ונכונה", הוא אומר, "אחרת אנחנו בצרה צרורה ואין באמת מי שיספר את הסיפור מהזווית הישראלית. כמי שעוקבים אחריו רבים מהעולם, אני יודע שאי אפשר להפקיר את הזירה הבינלאומית. במיוחד לא לשעות ארוכות עד צאת השבת. זה יגרום לנזק מאוד בעייתי למדינה, שגם ככה צריכה להילחם בפייק ניוז ובשמועות שמתפשטות ברשת. הרגשתי גם אחריות כלפי שגרירים ודיפלומטים שרואים בנו מקור מידע שלהם. הם לא יודעים מה לעשות במקרים כאלה, לא תמיד מבינים מה קורה. אז הם נכנסים ישר לאתר שלנו, וככה הם מתעדכנים. צריך להסביר להם ולעוד דוברי אנגלית מה לעשות, בוודאי במצבים שהם ממש פיקוח נפש".
ב־7 באוקטובר, קליין נפגש עם הדילמה בנוגע לדיווחים בשבת, ואז היא גם הוכרעה. החובה כלפי דוברי האנגלית שלא מבינים את הנאמר בשאר כלי התקשורת, והעובדה שבמקרה או לא, מצבי חירום רבים בארץ התרחשו דווקא בשבתות או חגים, הכריעו את הכף.
צביקה קליין | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"זה לא כיף ולא נעים עבורי להיות בטלפון בשבת. אבל יצא שבשנתיים האחרונות רוב המבצעים, החיסולים והתקיפות היו בשבתות וחגים ואין מה לעשות. כפי שאמרתי, אני מרגיש המון אחריות ואני לא יכול לאפשר לשמועות לא נכונות להסתובב בזירה הבינלאומית במשך 24 שעות. אני צריך לוודא שהעובדות יימסרו כפי שהן. כמובן שחלילה אני לא משליך את האחריות הזו לאחרים. אני לא דורש מעובדים בעיתון ששומרים שבת לעבוד, גם לא מהכתב הצבאי. באופן אישי אני ממש מחכה שהמלחמות האלו יסתיימו ולא אפגוש שוב סיטואציה שדורשת ממני להיות בטלפון בשבת".
כמו בן־קימון, גם קליין מנסה עדיין לשמור על גבולות מסוימים בתוך השימוש באמצעי הטכנולוגיה במהלך השבת.
"זה מאוד קשה, כי המון מידע זורם מהרבה כיוונים", הוא מודה, "אם זה מהרשתות החברתיות, הטלגרם, או ווטסאפ. אני לא אשב ואתכתב עם מישהו סתם לשאול אותו מה קורה, אבל כשזו מלחמה זה בלתי נגמר וקשה להשתלט על זה. כל רגע יש ידיעה חדשה, התפתחות חדשה, עדכון שצריך לשתף. כמעט אין לך זמן או יכולת לעצור או לסנן את המידע שמגיע אליך. חייבים לפעול מהר מאוד".
שאלת פעילות אמצעי התקשורת בשבת וחג, קיבלה תוקף משמעותי ב־7 באוקטובר. בזמן אחד האסונות הגדולים שידעה ישראל, שגם הגיע בהפתעה מוחלטת, רבים התקשו להתאפק ולהתעדכן דרך הטלפון במתרחש ומזווית אנשי התקשורת, להעביר את תמונת המצב לציבור המודאג. זכורה אף הביקורת הרבה על ערוץ 14, היחיד שלא פתח במשדרים מיוחדים במהלך השבת.
מספר עיתונאים דתיים מצאו את עצמם גם כן קופצים לסערה המתחוללת בערוצי התקשורת וברשתות החברתיות, בניסיון להרגיע את הציבור או להזהיר אותו. איש התקשורת ופרשן ישראל היום לארה"ב אריאל כהנא בחר שלא לפתוח את הטלפון בשבת האחרונה, אך בצהרי 7 באוקטובר צייץ ברשת הטוויטר ביקורת כלפי הצהרתו של ראש הממשלה, שפתח במילים "פיקוח נפש דוחה שבת".
"ב־7 באוקטובר זה היה מצב חירום הרבה יותר מטורף", מסביר כהנא, "בין השאר הייתי חלק מצוות החירום היישובי אצלנו, ובכל מקרה השתמשתי בטלפון. נדרשתי להתעדכן. אני זוכר שתוך כדי שאני מקבל את המידע, ראיתי את שהתגובה הראשונית של נתניהו הייתה להכריז שהיעד הוא 'לגבות מחיר עצום מהאויב'. הרגשתי שהתגובה הזו לא מספיקה ולא מעבירה את המסר. שחייבים להגיב בצורה אחרת, ולצאת בצעד הרבה יותר נועז, גדול ושורשי. אז מבחינה עיתונאית או ציבורית הרגשתי שמוצדק להעביר את המסר בזמן אמת. היה אז פיקוח נפש לאומי".
ובשבת האחרונה לא הרגשת צורך?
"קודם כול אני כבר לא בצוות חירום, אין תפקיד שמחייב אותי להשתמש בטלפון. ובאופן כללי לא הרגשתי שיש משהו שאני צריך לומר בפומבי. הממשלה עושה את הדבר הנכון בעיניי, ולא הרגשתי שיש סיבה מבחינתי לעדכן".
מאז אותו ציוץ ב־7 באוקטובר, כהנא גם מצא את עצמו משתמש בטלפון בשבת תכופות. "הסתובבתי עם הטלפון תקופה ארוכה בשבת. זו הרגשה מאוד מטרידה ולא נעימה. אבל ההלכה אומרת מפורשות שבמקרה שמדובר בפיקוח נפש זה לא רק 'מותר', זו מצווה. לחלל את השבת זו מצווה. אז גם אם ההרגשה מוזרה, זה היה נכון לאותו יום. יש מצבים תקשורתיים באופן כללי שאני חושב שמוצדק לחלל בהם שבת בשביל לעדכן. כמו שהיה אז. בוודאי אם מדובר בדוברים או נציגים של המדינה. אם יש לך תפקיד כזה אתה חייב להגיב, להסביר את העמדה שלנו בזמן אמת לעולם או להרגיע את הציבור.
"באופן אישי הייתי מוקף בחברים חילונים ולכן ידעתי מה קורה, זה משמעותי במצב כזה. גם בבית הכנסת פנו אליי המון אנשים, שאלו אותי מה אני יודע, מה קורה. אני לא מתלונן רק מקווה שעשיתי את העבודה שלי. היום אנחנו כבר יודעים כמה המרכיב הנפשי דרמטי ומכאן אני רואה הצדקה לפעולות כאלה בשבת".
גם לעיתונאים, במיוחד אלו ששומרים מצוות?
"יש עיתונאים שההישענות הציבורית עליהם היא כל כך גדולה שהם צריכים לפעול גם בשבת. לכן אני לא מבקר מי שבחרו לעדכן בשבת האחרונה, אני יכול לראות את ההצדקה. מבחינתי האישית, לא היה מוצדק. אבל כן, יש חרדה ציבורית, הרבה תושבים לא מבינים מה קורה. והתחושה שלי היא שאנחנו כעיתונאים שומרים מצוות רק מחמירים עם עצמנו, וזה לאו דווקא נכון. אני אישית פניתי לרבנים בנושא הזה, ולא תמיד הרגשתי שהם מבינים את הזווית שלנו כשומרי מצוות. מכאן נוצרה המציאות שאנשים שומרי שבת עושים מה שהם רואים לנכון".
ינון מגל | צילום: אריה לייב אברמס
גם העיתונאי חגי סגל בחר לצייץ ברשת הטוויטר ב־7 באוקטובר, לא דיווח חדשותי אלא התבטאות שמבחינתו הייתה נחוצה באותן שעות קשות. "פיקוח נפש דוחה שבת, ודוחה גם את ההתבוססות בתיאורי הזוועה שמבקשי נפשנו עוללו לנו היום ובכשלים שהובילו לכך", צייץ אז סגל, "עכשיו צריך להתמקד במשימת הניצחון ובשיקום מהיר ככל האפשר של ההרתעה. אין לנו צה״ל אחר ואין ארץ אחרת".
"ככלל, עיתונות היא לא פיקוח נפש", מסביר השבוע סגל, "אבל כשפורצת מלחמה בשבת, כמו זו שנחתה עלינו ב־1973, ב־2023 או לפני שבוע, ברור שמוכרחים פה רדיו, וכנראה גם טלוויזיה. דממה תקשורתית מוחלטת לא באה בחשבון מטעמים ביטחוניים ומורליים כאחד. אלוף בצה"ל סיפר לי שבאותה שבת בלתי נשכחת בשמחת תורה תשפ"ד, הוא הבין רק מהחדשות מה באמת קורה, לא מהפקודים שלו או מחדרי המבצעים. עד שהוא שמע חדשות היה נדמה לו שהעניינים מסתדרים פחות או יותר. האם רק חילונים אמורים לשדר אותן במצב כזה? מן הסתם לא, אבל אני לא פוסק ולא בן פוסק. כל יהודי ירא שמיים, עיתונאי או צרכן תקשורת, אמור לנהוג בנידון לפי שכלו וצו מצפונו".
סגל בחר שלא לצייץ או לפרסם דבר ברשתות החברתיות בשבת האחרונה, והוא בוודאי לא רוצה שהשבת תהפוך תקשורתית לסתם יום של חול, גם לא בימות מלחמה.
"מאז הגעתי למצוות אני קנאי גדול לשמירת השבת. כבר שנים אני כותב, למשל, נגד תחבורה ציבורית בשבתות וחולם על כך שגם כלי התקשורת לא יעבדו שבעה ימים בשבוע. לטעמי, החיים הלאומיים שלנו היו טובים ויהודיים יותר ללא משדרי חדשות בליל שבת, ללא יומני שבוע למיניהם וכמובן ללא רשתות חברתיות בין הדלקת נרות להבדלה".
מן הצד השני של שאלת השימוש בטלפון בשבת, נמצא מגיש ערוץ 14 ינון מגל. בתחילת השבוע שיתף מגל, שאומנם אינו חובש כיפה אך מקפיד על שמירת השבת, את החלטתו להשאיר את הטלפון כבוי, לא לדווח ולא להתעדכן.
"מבחינתי זה פשוט לא היה דבר נכון", הוא מסביר, "ובכלל אני מרגיש שבתקשורת צריך לחזור ולשמור על קדושת השבת. זו לא שאלה. ויותר מזה, כל אחד עושה את ההשתדלות שלו, מול שמיים, מה הוא מקפיד או לא מקפיד בארבע אמותיו. אבל לחלל שבת בפרהסיה? אני לא מבין איך זה מתכתב עם ההלכה. ממתי מחללים שבת כדי לדווח לאנשים, זה פיקוח נפש?!"
לא הרגשת צורך כאיש תקשורת לדווח, או לפחות להתעדכן?
"אני יש לי אחריות לחלל שבת? מה פתאום", הוא משיב, "לא ידעתי כלום. התנתקתי לחלוטין. עם כל הסקרנות והקושי, למרות שאתה מאוד רוצה. שבת זה שבת. לא הרגשתי לחץ. אומנם הייתי מנותק ממה שאני רגיל לעשות וזה לקבל אינפורמציה ולשתף אותה. אבל ברגע שבן אדם לוקח על עצמו שבת אי אפשר לשחק משחקים".
אתה מבין את שומרי השבת שכן בחרו להשתמש בטלפון?
"אני לא מדבר בקטע של להטיף, כל אחד מחליט מה הוא בוחר לעשות. זו הייתה הבחירה שלי".
"ברמה הכללית קשה לי למצוא לזה היתר הלכתי", אומר הרב חיים נבון, "אפשר לחשוב באופן תאורטי על מצבים נדירים שבהם פעילות הסברה של עיתונאי אכן תהיה נחוצה וחיונית למאמץ המלחמתי, אך זה ודאי יהיה מקרה קצה נדיר, ולא הסטנדרט.
הרב דוד סתיו | צילום: צילום מסך
"בזמן שחרור החטופה אגם ברגר ביקשה אימה מהעיתונאים לא לצלם ולשדר את החזרתה, כדי לא לחלל שבת. בדומה לה נהגה אימו של החטוף סשה טרופנוב. אם הן חשבו שעדכון הציבור בשחרור ילדיהן אינו פיקוח נפש ואינו דוחה שבת, אנחנו ודאי לא צריכים לנהוג אחרת. כמובן, יש מקרים שבהם צריך לעדכן את הציבור בזמן השבת עצמה, למשל בהוראות חדשות של פיקוד העורף. חזקה על הרשויות שידעו לעשות זאת בדרך היעילה ביותר, שיש בה גם מינימום של חילול שבת".
ומה עם אנשים מן היישוב, אזרחים שרוצים להתעדכן בינם לבין עצמם?
"כאשר אין סיבה מיוחדת הקשורה בפיקוח נפש או במצב נפשי קיצוני, קשה להתיר זאת, עצם השימוש בטלפון בשבת הוא בעייתי, וכמוהו גם ההנאה מחילול שבת של יהודים אחרים. אנחנו צריכים לזכור שאת כל הידיעות שחשובות לנו נקבל ביישומון של פיקוד העורף ובאמצעים אחרים, ולחנך את עצמנו לכבוש את סקרנותנו הבריאה והטבעית עוד כמה שעות עד למוצאי שבת. באשר לאדם שנמצא במצוקה נפשית קשה, הדין יכול להיות אחר, ומוטב שיתייעץ באופן פרטי עם רב שמכיר אותו. כל עוד מגבילים את השימוש לצרכים חיוניים, למשל חיילים הנמצאים בכוננות, אינני רואה בזה בעיה. חיילים אלו נוסעים בכל שבת לפטרולים, וזה לא גרם להם לנסוע במכוניות בשבת כשהם באזרחות. הבעיה היא כאשר אנשים שאינם באמת צריכים את הטלפון באופן חיוני משתמשים בו בשבת, ומזה אני אכן מודאג.
"השבת היא מתנה יקרה שהקדוש ברוך הוא הביא לעולם דרכנו. לא צריך לאמץ את האמרה המפורסמת של 'אחד העם' על השבת וישראל כדי לדעת שאם לא נשמור על השבת גם בזמנים קשים, היא לא תשמור עלינו כשנזדקק לה".
אין ספק שבתוך שאר השאלות שאנחנו מתמודדים איתן בשנתיים וחצי האחרונות, לציבור הדתי יש אתגר בנושא השבת. לא רק לעיתונאים כמו שהבאנו כאן אלא גם להורים או בני זוג של חיילים לוחמים ועוד. גם במרחב הציבורי התרגלו למראה של בגדי שבת עם נשק וטלפון. מה זה עושה לשבת שלנו כמגזר? ימים יגידו.
// שיראל דילר // צילום: יונתן זינדל - פלאש 90, אריה לייב אברמס - פלאש 90, אריק סולטן