"אני מסתכל איך העלים מצהיבים במקום להיכנס למחבת"

ארץ כנען היא מסעדת שף בשרית כשרה למהדרין בראש־פינה. הבעלים, השף אילן מזרחי (לשעבר מסעדת דקא, לחם בשר) פתח את המקום באוגוסט האחרון. עד המלחמה עבדו בה 30 עובדים.

אני חושב שהמדינה צריכה לתת לעצמאים מענקים ותגמולים מיידיים. מכיוון שעסק האירוח שלי נפתח בשנה האחרונה אני לא מקבל פיצוי. כתושב הצפון יש לי סבלנות - אם מלחמה היא האפשרות היחידה, אנחנו נמתין עד שהצבא יסיים לעשות מה שהוא צריך, אבל בינתיים המדינה צריכה לעזור למי שנפגע. אני מקווה שנישאר מאוחדים, ככה ננצח.

שגרת מלחמה

מושב דלתון עצמו לא פונה. אנחנו ממוקמים שישה ק"מ מגבול לבנון. רוב התושבים התפנו עצמאית כי לא רצו להסתכן. רק המבוגרים, ואנשים כמונו שהעבודה שלהם באזור, נשארו כאן. בתחילת המלחמה אשתי נסעה עם הילדים לאימא שלה בכרמיאל. מהר מאוד גויסתי למילואים, השתחררתי באמצע דצמבר ואז חזרנו כולנו הביתה. המסגרות של הילדים בקיבוץ עירון, שפונה, אז הן לא פעילות ואשתי נמצאת איתם בבית כל היום. זה לא פשוט.

שמחת תורה

אשתי העירה אותי ואמרה שפרצה מלחמה. בהתחלה חשבתי שזה סתם עוד סבב של ירי רקטות לדרום. במהלך היום התבררה התמונה האמיתית והנוראית. נכד של אורחים שהיו אצלנו במתחם האירוח היה במסיבה ברעים וניצל מהטבח.

הלקוחות שלנו היום הם בעיקר חיילים, או אנשים שגרים באזור. רוב העסקים בסביבה מפונים, אז אין מי שיזמין ארוחות צהריים. נאלצנו להוציא את רוב העובדים לחל"ת, אבל אנחנו מקווים שבקרוב נוכל להחזיר אותם ולגייס נוספים.

פרידה

גבריאל בראל היה טבח פה, והוא עבר למסעדה אחרת ממש לפני שבעה באוקטובר. הוא נרצח במסיבה ברעים. הוא היה בחור מדהים, בשלן מעולה, עם המון רצון להתפתח. אומנם עבד איתנו תקופה קצרה אבל שמחנו איתו מאוד.

מצב העסק

הכיף שלי כטבח זה ליצור, להכין ולארח. מבאס לקום בבוקר לעוד יום שבו אני מסתכל איך העלים מצהיבים במקום להיכנס למחבת.יש משפחות שתלויות בפרנסה הזאת, המצב קשה. עם פרוץ המלחמה סגרנו את המסעדה כמו כולם ובאמצע נובמבר פתחנו במתכונת מצומצמת. היום, במקום שמונה טבחים יש רק שלושה. אילן הבעלים ממלצר חלק מהזמן ואנחנו פתוחים מ־12:00 עד 22:00. השבוע אנחנו מחזירים את הקייטרינג שהפעלנו לפני שהתחילה המלחמה - אוכל איכותי ומגוון מוכן לשבת.