"את צחנת המוות אי אפשר לשכוח": צלמת המלחמות מסכמת שנה למלחמה באוקראינה

הניסיון לתאר במילים את מלוא היקפו של הרשע במעשיה של רוסיה כלפי אזרחי המדינה וכלפי התשתיות שלה הוא חסר תוחלת. התמונות שצילמתי ברחפן שלי בצפון־מזרח חרקיב לאחרונה מעידות טוב יותר על מטחי התחמושת העצומים ששימשו את הכוחות הרוסיים כדי להפציץ את האוכלוסייה האזרחית בעיר.

• השיח הרעיל והשנוא של כל המחנות בישראל הביא אותנו לנקודה הרעה הזו
• בן גביר עלה להר הבית, וחשף את הבלוף של יחיא סנוואר
• חוק האפליה נופח הרבה מעבר למטרתו, והתיקון שלו מוצדק מאין כמותו

לפני כשבועיים הלכנו אני ודובר התובע הראשי של חרקיב, דמיטרו צ'וּבֶנְקוֹ, בין שרידי אמצעי הלחימה הללו – טילי סמרץ' ואיסקנדר, רקטות גראד, פצצות מצרר ופגזי ארטילריה. הם היו מוטלים כמו חלקי צעצועים ענקיים בשדה מושלג בשולי העיר. צ'וּבֶנְקוֹ הסביר שהם נאספו ונשמרו כדי לשמש יום אחד כראיה נגד הפולשים. אינספור כלי הרס המוני כאלה - כמות בלתי נתפסת כמעט - נשארו גם בבתים, בבניינים ובכבישים חרבים, או נקברו באדמת חצרות ואפילו בבתי קברות. הנוף הפסטורלי והאדמה הפורייה המפורסמת של אוקראינה זרועים כיום נפלים ושאריות טילים. הם הפכו אותם לשדות קטל ומאיימים על חיי החקלאים.

בעיר איזיום, כוחות אוקראיניים גילו בספטמבר את גופותיהם של 17 חיילים אוקראינים קבורות יחדיו, ו־440 קברים של יחידים. על חלק מהגופות נראו עדויות לעינויים. הגופות הוצאו מהקברים הזמניים והועברו לזיהוי בחדר המתים המקומי. עשרה מהמתים, אלה שגופותיהם מעולם לא נדרשו בידי קרובי משפחה, הובאו לקבורה בבית הקברות המקומי.

סמוך לשער בית הקברות חנה טנדר לבן שמסייע בשירותי קבורה. אחרי חודשים רבים כל כך באוקראינה בשליחות הוושינגטון פוסט, היה לי קל לזהות את כלי הרכב שאוספים גופות ומעבירים אותן. את צחנת המוות אי אפשר לשכוח. נהג הטנדר נראה מבוהל. הוא הזהיר אותנו שהפועלים החופרים בבית הקברות מצאו בו סוג של מטען חבלה. הלכנו בזהירות בבית הקברות, חלפנו על פני עמדות עזובות של הצבא הרוסי, ומצאנו את הצוות. האתים שלהם חשפו רקטה רוסית אחת לפחות קבורה עמוק באדמה. השוטרים הגיעו, בחנו את המקום, גידרו את האזור והותירו על עץ סמוך שלט שמזהיר: "מוקש!"

המסמך הרשמי מחדר המתים מנה את עשר הגופות שלא נתבעו בידי קרובי משפחה, ותיאר כל אחת בכמה פרטים. הזיהוי של גופה מס' 462 הוא אופייני: "גבר מסיניצ'ין עם סימני עינויים. סוודר ירוק. חולצת טריקו כחולה, מכנסי ספורט כחולים, נמצא בגינה".

חופרי הקברים המשיכו לחפור ולחפור. אדם אחד עצר כדי לבנות צלב עץ בפטיש ובמסמרים. על חלק מהצלבים נתלו שלטים עם שם, אם היה ידוע, ומספר. הגופות הורדו לבסוף לקברים, בזו אחר זו, בצילו של יער האורנים.

במרחק קצר משם חלפתי על פני תעלה ענקית - קבר האחים שבו התגלו גופות החיילים האוקראינים. סמוך לשם, צלבי עץ ניטעו כמעט על כל אחד מ־440 הקברים הזמניים שהגופות הוצאו מהם באוקטובר. הבחנתי בשני פסלי עץ נוצריים־אורתודוקסיים קטנים כשהילכתי בהלם לאורך בורות הקבר הפתוחים. היו שם ארונות קבורה פגומים - אחד מעוטר בבד כחול, אחד בסגול.

נסעתי הלאה לכפרים דולינה ודובנקה, מדרום־מזרח לחרקיב. שרידים חלודים של כלי רכב צבאיים גודשים את הנוף. מנזר סנט־חורחיב בדולינה, שנבנה במאה ה־19, היה מקושר פעם לכנסייה הרוסית האורתודוקסית. כעת הוא חרב ברובו. כנפי המלאך הזהובות שעל אחד המגדלים שלו מחוררות ברסיסים. דובנקה סבלה השנה מהרס דומה, כשמתקפות רוסיות החריבו רבים מבתיה. ממש מחוץ לדלת בית אחד בדובנקה, זנב טיל היה תקוע באדמה כמו אנדרטה מיניאטורית. לגדר המקיפה הריסות של בית אחר הייתה קשורה בובה יחפה, כמו עומדת במשמרת. עיניה נראו רדופות.