הזדעזעי ארץ: כיצד הגאוגרפיה לוכדת את פקיסטן באי-יציבות מתמדת

אי יציבותה של המדינה הרביעית בגודלה בעולם אמורה לעניין את העולם הרבה יותר משהיא מעניינת אותו כיום. פקיסטן, שמספר תושביה כיום הוא כ־220 מיליון בני אדם ובעוד שמונים שנה צפויה להכפיל כמעט את אוכלוסייתה, נוצרה בחלוקת תת־היבשת ההודית ב־1947 דווקא במטרה מוצהרת ליצור יציבות: לשם כך, פקיסטן נולדה הומוגנית מבחינה דתית, ויותר מ־95 אחוזים מאוכלוסייתה הם מוסלמים. אולם המדינה אינה הומוגנית מבחינה אתנית, כתוצאה מהגיאוגרפיה שלה. השונוּת האתנית מערערת את פקיסטן מאז עד היום.

העול הביטחוני וחוסר היציבות הפוליטית שנובעים מההרכב האתני של פקיסטן מוסיפים לחולשתה הכלכלית. פקיסטן תלויה בייבוא אנרגיה כדי לענות על הביקוש המקומי, ומתקשה לפתח תעשייה וכלכלת שירותים שיכניסו די מטבע זר למימון יבוא האנרגיה של המדינה. הצורך בשיטור מתמיד של האוכלוסייה באמצעות כוחות הביטחון גם הביא להתעצמות ניכרת של הצבא, שעד היום הוא שחקן פוליטי חשוב במדינה.

בפקיסטן יותר מעשר קבוצות אתניות שונות, ובהן פונג'בים, פשטונים, סינדהים, סאראיקים, מוהאג'ירים, בלוצ'ים, פאהארים, בראהואים ועוד ועוד. נתמקד כאן בשלוש מהן.

הבלוצ׳ים

הקבוצה השלישית שנזכיר היא הבלוצ׳ים, שחיים בדרום מערב המדינה, על קו החוף האסטרטגי שלה עם הים הערבי. הבלוצ׳ים גם הם מפוצלים בין פקיסטן, אפגניסטן ואיראן. בפקיסטן ואיראן הם סובלים לטענתם מאפליה כלכלית ופוליטית, ונדחקים לשוליים בידי הקבוצות האתניות הדומיננטיות. מאז אמצע המאה ה־20, בדלנים בלוצ׳ים מנהלים בשתי המדינות מערכות טרור ממושכות בשאיפה להקמתה של בלוצ׳יסטן העצמאית.

הבלוצ׳ים שוכנים באזור שמסב כאב ראש אסטרטגי לאסלאמאבאד. הם הקבוצה האתנית הדומיננטית באזור החוף של המדינה, השער שלה לים הערבי ולאוקיינוס ההודי. בשנים האחרונות השקיעה סין מאוד באזור, והיא מעוניינת להקים בו נמל ימי גדול ולחברו באמצעות קווי צינור וכבישים למערב סין. החוף של פקיסטן אמור להיות השער המערבי של בייג׳ינג לנפט ולגז של המפרץ הפרסי.

אולם במקום שההשקעה הזו תייצב את האזור, היא מערערת אותו. הבלוצ׳ים רואים בהשקעות הסיניות מעין קולוניאליזם. אדמותיהם ההיסטוריות נלקחות בידי גורם זר, והם אינם זוכים לפיצוי מתאים מאת הממשלה הפקיסטנית. מתקפות טרור נגד אישים סינים ומיזמי בנייה סיניים בשנים האחרונות מוכיחות שהבלוצ׳ים מוכנים לפעול באלימות נגד הנוכחות הסינית. הדבר מאלץ את פקיסטן להשקיע כוחות גדולים באזור כדי להגן על הסינים, וזאת במקביל לצורך של פקיסטן להקדיש כוחות צבא גם לשיטור אזורי השבטים הפשטונים במערב ומול הודו במזרח.

הפונג'בים

הראשונים הם הפונג׳בים, שהם כ־40 אחוזים מהאוכלוסייה. הם מרוכזים בצפון מזרח המדינה, במישור הפורה של עמק האינדוס. הפונג׳בים אינם ייחודיים לפקיסטן, וכ־30 מיליון מהם חיים בצפון מערב הודו, באזור הגובל בפקיסטן. פונג׳ב, מולדתם ההיסטורית, חולקה בין הודו לפקיסטן ב־1947, וכוללת את כל אגן נהר האינדוס. בפקיסטן חיים כ־80 מיליון פונג׳בים, ובהודו עוד כ־30 מיליון.

הפשטונים

הקבוצה השנייה היא הפשטונים (או פתאנים), שמרוכזים בצפון מערב המדינה, בגבול אפגניסטן. גם הפשטונים הם קבוצה שפוצלה בין מדינות: באפגניסטן הם כמעט 40 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, ובפקיסטן - כ־15 אחוזים. בין הפשטונים בשתי המדינות קשרים ענפים, והשבטים חוצים בתדירות גבוהה את הגבול בין המדינות. הקשרים אפשרו לטליבאן ולאל־קאעידה לסגת מאפגניסטן לאחר הפלישה האמריקנית ולהתבסס מחדש בשטחי הפשטונים בצפון פקיסטן.

הקשר האתני בין המדינות הוביל לא פעם למתיחות ביניהן. לאומנים פשטונים באפגניסטן ניסו במהלך המאה ה־20 לקדם את רעיון ״המולדת הפשטונית המאוחדת״, שתכלול את שטחי אפגניסטן ומערב פקיסטן. הקשר האתני גם משמש כמוליך של טרור ואי שקט בין המדינות. גל הטרור שאפגניסטן חווה כיום זלג לפקיסטן דרך השבטים הפשטונים, שחלקם לא מכירים בריבונות של פקיסטן עליהם.