בדיון שנערך בוועדת החוץ והביטחון בכנסת לפני כחודשיים, הוצג נתון דרמטי על ידי גופי הביטחון: בעשרת החודשים הראשונים של 2025 הסתננו לישראל יותר מ־6,000 פלסטינים במרחב עוטף ירושלים בלבד, יותר מהנתון השנתי של 2023 ו־2024. כ־5,300 מהם (88 אחוזים), נתפסו על ידי כוחות הביטחון, אך רובם המוחלט הוחזרו מיידית לתחומי יהודה ושומרון. רק 800 נעצרו, ופחות ממחציתם, כ־340 מסתננים פלסטינים, הועמדו לדין והוגש נגדם כתב אישום. הנתונים הללו משקפים את האתגר שתופעת המסתננים הפלסטינים מציבה למדינת ישראל. המאמצים הרבים של צה"ל והמשטרה עדיין לא הביאו לאטימה הרמטית של גדר ההפרדה, והאכיפה הדלה איננה מרתיעה את אותם מסתננים מניסיונות חוזרים.
הסיכון הגלום באותם שוהים בלתי חוקיים התממש פעם נוספת ביום שישי האחרון, בפיגוע משולב שהתרחש בצפון הארץ. המחבל, אחמד אבו־אלרוב (34) מקבאטיה, שוהה בלתי חוקי שעבד בשנים האחרונות אצל קבלן ערבי־ישראלי, הסתנן שוב לישראל באזור עוטף ירושלים ועלה צפונה. בבית־שאן הוא דרס למוות את שמשון מרדכי (68) ופצע בינוני נער בן 16, משם המשיך לתל־יוסף ודקר למוות את אביב מאור, בת 18 מקיבוץ עין־חרוד איחוד. הוא נמלט ברכב לכיוון עפולה, שם דרס ותקף גבר נוסף בן 37 ופצע אותו בינוני, עד שנוטרל בידי עובר אורח חמוש ופונה לבית חולים.
מחקירת המחבל בשב"כ עולה כי אלרוב יצא לביקור משפחתי בקבאטיה שליד ג'נין, ולאחר כמה ימים שב לעבודתו בישראל. לא הייתה שום אינדיקציה מוקדמת למעורבותו בטרור ולא היה עליו מידע מודיעיני המעיד על כוונה לפגע או על זיקה לפעילות חבלנית עוינת. הפיגוע העלה שוב את השאלות על יכולתה של ישראל להתמודד עם השחיקה בגבולות, למנוע חדירות לשטח ישראל ולהבטיח את שלום האזרחים, במיוחד אלה המתגוררים סמוך לגדר.
בחינה של "פיגועי היחידים" בחמש השנים האחרונות מעלה דפוס מטריד: שורה של פיגועים קטלניים בתוך תחומי הקו הירוק בוצעו בידי פלסטינים ששהו בישראל שלא כחוק או הסתננו דרך פרצות בגדר. מדובר באותן פרצות שמבקר המדינה התריע עליהן שוב ושוב. פיגוע הגרזנים באלעד, הפיגועים במתחם שרונה בתל־אביב וברחוב דיזנגוף, והפיגועים בבני־ברק ובאריאל - הם חלק מרשימה ארוכה של פיגועים שביצעו פלסטינים מיו"ש בשנים האחרונות.
באותו דיון בוועדת החוץ והביטחון צוין כי במהלך חודש אוקטובר בלבד נתפסו כאלף מסתננים. עוד נאמר כי מספר אישורי העבודה ירד דרמטית מאז 7 באוקטובר: עד המלחמה ניתנו כמאה אלף אישורי עבודה, מאז כולם בוטלו, וניתנו כ־8,000 אישורים חדשים בלבד.
מדי יום מדווחת המשטרה על מעצר שב"חים בכל רחבי ישראל - באתרי בנייה ברהט ובוואדי־ערה, במסעדות בתל־אביב ובבאר־שבע, וגם במקרים כמו זה שהתרחש השבוע, כאשר שני פלסטינים ניסו להיכנס ליישוב אלקנה אך בזכות ערנות המאבטח הם נעצרו. בחודש אוקטובר נעצרו בפעם אחת 122 פלסטינים שניסו להסתנן לישראל באזור לכיש.
בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן דו"ח חמור על מצב גדר ההפרדה באזור ירושלים וסביבתה, וקבע כי המכשול אינו מספק את ההגנה הדרושה. לפי המבקר, רק 61 אחוזים מהגדר בנויים, וקטעים נרחבים נותרו פרוצים בידיעת כל גופי הביטחון. הדו"ח מציין גם כי אין תיאום אפקטיבי בין הגורמים השונים - צה״ל, משטרת ישראל, משמר הגבול, השב"כ ורשות המעברים - בפיקוח על קו התפר ובתפעול המעברים שבין שטחי יו"ש לתוככי הקו הירוק, וכי תוכניות ישנות להעברת הניהול לידיים אזרחיות לא יצאו לפועל. לפי המבקר, הגדר איננה מכשול יעיל, והפרצות במנגנון ההגנה מגבירות את הסיכון לפיגועים.
לפי דו"ח של עמותת רגבים מדצמבר 2023, בשנים 2020 ו־2021 תועדו כ־918 אלף וכ־1.4 מיליון (בהתאמה) כניסות שב"חים מאיו"ש לערי המרכז והשפלה, דרך הפרצות בגדר ההפרדה בחטיבות אפרים ומנשה בלבד. לפי הדו"ח, צה"ל עצמו הודה ב־2020 שכ־1,500 מסתננים עברו דרך הפרצות באזור מעבר מיתר מדי יום.
חתול ועכבר
אחד מאלו שזיהו את הבעיה עוד לפני שבעה באוקטובר הוא ח"כ צביקה פוגל, שהבין כי הרדיפה הסיזיפית אחרי המסתננים גוזלת משאבים וקשב ולא מניבה תוצאות רבות. פוגל סימן את המטרה: במקום להיאבק ביתושים יש לייבש את הביצה, קרי האזרחים הישראלים שמעסיקים, מלינים ומסיעים את השוהים הבלתי חוקיים. בהתאם לכך הוא קידם תיקון ל"חוק הכניסה לישראל", באופן שמרחיב את האכיפה והענישה נגד המסייעים למסתננים. בהסבר לתיקון החוק נאמר כי "הוחלט לשנות את עונש המאסר הקבוע בעבירת הסעה, הלנה והעסקה של שוהה שלא כדין משנתיים לארבע שנות מאסר, וכן להחמיר את עונשי המאסר... מחמש לשבע שנות מאסר".
קצין בכיר במג"ב מציין כי פיגועים לא מעטים התאפשרו כאשר אזרחים ישראלים שאפו להוזיל עלויות והבריחו פועלים פלסטינים שעלות העסקתם נמוכה יותר. לפי נתוני המשטרה, מאז תיקון החוק נרשמה עלייה חדה בהעמדות לדין בעבירות חמורות של שיכון והעסקה בלתי חוקיים, ובמספרים גדולים יותר מבשנים קודמות: כך, בשנת 2025 עצרה המשטרה יותר מ־13,700 שב"חים בתחום ישראל. יותר מ־2,170 מעסיקים, מלינים ומסיעי שב״חים נעצרו בשנה האחרונה והוגשו נגדם 1,183 כתבי אישום, לעומת 985 בשנת 2024. מספר הצווים לסגירת מקומות עבודה שהעסיקו שב"חים עלה השנה מ־413 ל־671.
לצד זאת, גורמי אכיפה מדווחים על עומס תיקים פליליים וסדר עדיפויות שמבכר החזרה מהירה לשטחי הרשות הפלסטינית על פני ענישה והרתעה ארוכות טווח. כאשר שוהה בלתי חוקי נתפס ומתברר שזאת הפעם הראשונה שלו, הנוהל השגור הוא להחזירו לאחד המעברים הקרובים לביתו עם אזהרה לבל יעשה זאת שוב, ללא שום צעד הרתעתי נלווה. לכן שב"חים נוטים לחזור שוב ושוב, ורק בפעם השלישית קיימת אפשרות שיוגש נגדם כתב אישום. המציאות הזו יוצרת תחושת "חתול ועכבר": תופסים, מגרשים - ומחכים לפעם הבאה. במשטרה מתריעים כי ללא החמרה ניכרת בענישה ובחקיקה, ובלי טיפול עומק במעגלי הסיוע האזרחיים, אי אפשר יהיה לעקור את התופעה מהיסוד.
קצין בכיר במשטרה מבהיר כי אחריות הארגון מתרכזת בשב"חים שכבר הגיעו לשטח ישראל ולא במסתננים שנמצאים במרחב הגדר, ומפנה אצבע מאשימה כלפי צה"ל: "ההיערכות הביטחונית לאורך גדר הביטחון צריכה להתבצע בשני צידי הגדר, כל גוף בהתאם לתחומי אחריותו. נדרשת פעילות אינטנסיבית של גורמי הביטחון הנוספים שהנושא תחת אחריותם, למניעת כניסת שב״חים לשטחי מדינת ישראל".
במשטרה מביעים תסכול מהנטייה הציבורית להפנות אצבע מאשימה לעבר משמר הגבול והמשטרה בכל פעם שסוגיית השב"חים עולה לדיון. בפועל, האחריות המבצעית מורכבת יותר. על קו התפר - שמתחיל בגזרת הגלבוע וצפון השומרון ונמשך עד עין גדי ודרום הר חברון - מופקד בעיקר צה"ל. המרחב שבאחריות מג"ב מתמקד בעיקר בעוטף ירושלים, אך למרות שטחו המצומצם הוא נחשב לנפיץ והמורכב ביותר לאורך הגדר.
ייחודה של גזרה זו, שלאחרונה מתפרסמים ממנה תיעודים רבים של פלסטינים העוברים את הגדר, נעוץ בעובדה שבגזרות אחרות קשה יותר להסתנן, וגם במוטיבציה של רבים מהמסתננים להגיע דווקא לשם כדי להשתתף בתפילות בהר הבית, לבקר קרובי משפחה במזרח העיר, לעבוד וללון בשטח הבירה ועוד. בהתאם לכך, שלושה גדודי מג"ב פרוסים בהגנת ירושלים ופועלים סביב המכשול 24 שעות ביממה. תפקידם לסרוק את הגדר על בסיס אינדיקציות שמתקבלות ממערכות ההתרעה והתצפיות ואמצעים טכנולוגיים נוספים, ולהגיב על כל התרעה.
קושי מרכזי בהתמודדות נובע מכך שבמקטעים מסוימים הגדר צמודה לכפרים פלסטיניים, תוצאה של תוואי שנקבע לפני כעשרים שנה ללא התאמה מספקת למציאות הגיאוגרפית והאורבנית. כך נוצרו אזורים שבהם קו התפר חוצה שכונות שלמות, כולל בתים שהקיר החיצוני שלהם הוא חומת ההפרדה עצמה. קצין בכיר ממשמר הגבול מודה כי חלק מהמציאות הזו נובע מהפקרות מתמשכת, כלשונו, לאורך שנים, כאשר התפתחה בנייה פלסטינית סמוך לגדר או מעבר לה, ללא אכיפה מספקת. הוא מזכיר גם מחסור מתמשך בתקנים ובכוח אדם. תיקון פרצות מתבצע כל העת, אך הפלסטינים פוגעים בגדר כמעט בכל יום. למרות העבודה המאומצת, הוא מודה, אין אפשרות ליצור חסימה הרמטית.
מאז 7 באוקטובר חלו שינויים בתפיסת האיום, והוראות הפתיחה באש של המשטרה השתנו; אם בעבר שב״ח נתפס בעיקר כאיום ביטחוני פוטנציאלי אך לא בהכרח מיידי, מכיוון שברוב המקרים מדובר במבקש עבודה, כיום נקודת המוצא שונה: כל חדירה לשטח מדינת ישראל נתפסת כאירוע ביטחוני, עד שיוכח אחרת. ההנחה היא שאי אפשר לדעת מי מהמסתננים מחפש עבודה ומי הגיע למטרה חבלנית.
"כמו אצבע בסכר"
כל חייל צה"ל ששירת ביהודה ושומרון בכלל ובאזורי קו התפר בפרט, מכיר את התחושה של "עצירת שיטפון בעזרת מסננת". חיילי מילואים ששירתו לאורך קו התפר במהלך המלחמה הדגישו בשיחה עימנו כי נתקלו בעשרות ואף מאות שב״חים בלילות, אך לא תמיד עומדים לרשותם הכלים, הסמכויות או כוח האדם להתמודד עם התופעה. "גם אם אנחנו עוצרים בלילה עשרות ואפילו מאות מסתננים, הם מוחזרים בחזרה ולמחרת נראה אותם שוב", הם אומרים. "אין לנו פתרונות מערכתיים, רק ניהול של המשבר. התחושה היא כמו אצבע בסכר".
המחבל שביצע את הפיגוע בשבוע שעבר בחר לחדור לישראל מעוטף ירושלים, ולא מגדר ההפרדה הקרובה למקום מגוריו. מבחינת צה"ל זוהי אינדיקציה למגמה ברורה, שלפיה הלחץ הביטחוני בגזרות ה"קלאסיות" של קו התפר - כמו קלקיליה, ג'נין וטול־כרם, יחד עם הפעולות במחנות הפליטים והנוכחות הקבועה של צה"ל באזורים אלה - דוחף את תנועת המסתננים למרחבים מורכבים יותר עבור כוחות הביטחון, ובראשם עוטף ירושלים. מעבר לחסרונות הגיאוגרפיים, המרחבים הצפופים הללו מחייבים תיאום הדוק בין צה״ל, מג״ב ומשטרת ישראל, ובמקום שיש בו כוחות רבים, יש גם חורים שאפשר לעבור דרכם.
בצה"ל מגדירים את ההתמודדות עם ההסתננות כמערכה של ממש, בדומה להתמודדות עם פח"ע. התפיסה המבצעית ברורה: כל מסתנן הוא פוטנציאל לפיגוע, ללא הבחנה מבצעית בין שב"ח "עובד" לבין מחבל. הוראות הפתיחה באש הוחמרו בהתאם. לטענת צה"ל, במג"ב יישרו איתם קו ולא להפך. הוגדרה תפיסה שלפיה גדר ההפרדה נתפסת כקו גבול לכל דבר, ולכן ניתן לפתוח באש לעבר מי שפוגע בה. סוגיית סדרי הכוחות נותרה אתגר מתמשך, במיוחד נוכח המתיחות הרב־זירתית, והיא נוספת לעומס על היחידות הסדירות והמילואימניקים.
בהתאם לכך מתבצעות פעולות מתמשכות הכוללות שדרוג מערכי איסוף, הרחבת שימוש בטכנולוגיות, חיזוק כוחות בשטח ותחקור שיטתי של כל חדירה או קבוצת מסתננים. עם זאת, המציאות בשטח מורכבת. יהודה ושומרון אינם גבול מדיני קלאסי, אלא מרחב רציף ורב־שכבתי: מאות יישובים, חוות, צירים פתוחים ונקודות מגע יומיומיות.
קצין בכיר בצה"ל מודה בפנינו כי התחושה היא שהמערכת נכשלת במשימה מדי לילה, גם אם נעשים מאמצים כבירים לעצור את ההסתננות, אך מבהירים כי נעשו התאמות והופקו לקחים מאירועי שבעה באוקטובר בעוטף עזה. בביקורת פתע שערך השבוע מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט אצל הכוח הממונה על אחד המעברים הגדולים בעוטף ירושלים, הוא הגדיר להם את היעד: "אפס מסתננים, כל הסתננות היא כישלון משימה". חיילים שנכחו בשיחה סיפרו לנו כי הבינו את רוח הדברים אך הביעו גם מורת רוח. "האמצעים והסד"כ לא מספיקים לעצור את כל המסתננים, דורשים מאיתנו דברים בלי לתת כלים", אמר אחד הלוחמים.
צה"ל משקיע מאמצים רבים בצמצום גלי המסתננים. פיקוד המרכז מוביל מערכה נגד המבנים והחממות שהפלסטינים בנו סמוך לגדר, והרס עשרות דונמים לכל אורך קו התפר. בנוסף, אם בעבר יצאו מצפון השומרון תיעודים רבים של משפחות פלסטיניות העושות את דרכן עם גלגלי ים לעבר חופי נתניה, היום המצב שונה. ההסתננות ההמונית פחתה, ובמקומה מופיעים בודדים או קבוצות קטנות ומתוחכמות יותר, הנעזרות באמצעי הסוואה, כלי רכב עם רצפה כפולה ותשתיות הברחה משוכללות שעובדות שנים רבות, כמו הסתתרות ב"מעבירי מים" מתחת לכביש במשך שעות עד שמיניבוס ישראלי מגיע ואוסף את כולם במהירות. צה"ל והמשטרה פועלים לפרק את תשתיות ההברחה האלה ביסודיות, והצעדים בתחום נושאים פרי. המחיר שהמסתננים משלמים מבטא את השינוי: אם לפני המלחמה מסתנן נדרש לשלם למבריח סכום של כ־100 שקלים, כיום מדובר בסכומים גבוהים פי ארבעה וחמישה בעקבות הקושי להוציא זאת לפועל.
במערכת הביטחון מבהירים כי לא מדובר מערכה של "זבנג וגמרנו". זהו תהליך ארוך, יקר ומורכב, הכולל השקעות של מאות מיליוני שקלים במכשול, באיסוף מידע, ובחיזוק הנוכחות המבצעית. לא יהיו פה פתרונות קסם שיעלימו את הבעיה, מדגישים שם, אלא אוסף פעולות שיטתיות. הפיגוע בצפון אינו חריג סטטיסטי, אלא תמרור אזהרה. המערכת פועלת, לומדת ומתקנת, אך כל עוד ההסתננות נמשכת כדבר שבשגרה, הבעיה אינה טקטית אלא מערכתית.
בכירים במערכת הביטחון ששוחחו איתנו העלו שורת פתרונות, שהשילוב ביניהם עשוי להביא בשורה. בין השאר מעבר מהתמקדות במסתנן הבודד לפגיעה שיטתית בשרשרת הסיוע כולה, תוך החמרת ענישה, החרמות מנהליות וסגירה מהירה של עסקים; שינוי נקודת האיזון המשפטית כך ששב״ח חוזר לא יוחזר אוטומטית לשטחי הרשות אלא ייתקל בהליך מרתיע; הגדרה מבצעית ברורה של גדר התפר כקו גבול לכל דבר, לרבות תקצוב, סד״כ ואחריות פיקודית, והבנה שכשם שלא ייתכן שבגבול לבנון צה"ל "יכיל" חדירות הולכות ונשנות - כך גם בקו התפר; מיקוד מאמץ מיוחד בעוטף ירושלים, שנחשב כיום לגזרה המורכבת והרגישה ביותר; וחיזוק הסנכרון בין צה״ל, מג״ב, משטרת ישראל ושאר גופי הביטחון באמצעות מנגנון קבוע, שיאפשר ניהול אחיד של המרחב בזמן אמת.