לפני 52 שנה, בתחילת מלחמת יום הכיפורים, התנהל בצפון רמת הגולן אחד הקרבות הדרמטיים והמכריעים ביותר של המלחמה. כוחות השריון של חטיבות 7 ו־188 עמדו אז כמעט לבדם מול כוח סורי גדול פי עשרה, שהפתיע אותם ויצר תנאי פתיחה קשים במיוחד. 76 מלוחמי הגדודים נפלו שם בימים הגורליים ההם, במרחב שנקרא מאז "עמק הבכא". לימים הוקמה במקום אנדרטה לנופלי גדוד "עֹז" 77, ולאחרונה נוספו על לוחות הזיכרון שמותיהם של 34 מלוחמי הגדוד שנפלו במלחמת חרבות ברזל.
במהלך חמישה עשורים הפך האזור לאתר עלייה לרגל: תיירים, תלמידי תיכון לפני גיוס, חיילי שריון בעבר ובהווה, משפחות שכולות ומדריכי טיולים - כולם מגיעים לעמוד על הרכס, לשמוע את סיפורי הקרבות ולראות בעיניים את השטח שבו נבלם המאמץ הסורי וגורל המערכה התהפך.
אלא שכעת, דווקא בתקופה שבה מורשת הקרב של עמק הבכא חוזרת למרכז השיח הציבורי, משרד האנרגיה הוציא מהמגירה תוכנית שאפתנית שתשנה את פני האזור מן היסוד. במקום המרחב הפתוח והטעון היסטוריה, שבו מדריכי הקרבות מספרים "כאן זה קרה", מוצע להקים שדה סולארי עצום - כ־4,000 דונם של תאים פוטו־וולטאיים שיכסו כמעט כל חלקה פנויה.
קהלני | צילום: אבישג שאר־ישוב
לפני כשבועיים שלחה עמותת "יד לשריון" מכתב לשר האנרגיה אלי כהן, והוא מתפרסם כאן לראשונה. במכתבה של העמותה, שבה חברים גם קצין השריון הראשי תא"ל אוהד מאור וכל מפקדי חטיבות השריון בסדיר ובמילואים, טנקיסטים בעבר ובהווה מבקשים לעצור לאלתר את קידום התוכנית. "נדהמנו לשמוע כי משרדך מקדם תוכנית תשתיות לאומית למתקני אנרגיה בלב השטח שבו לחמו גיבורינו מגדוד 77 בקרב ההרואי בעמק הבכא", כתבו. "תוכנית שכזו תפגע במורשת ובזכר לוחמינו, ותשנה לנצח את פניו של העמק ההיסטורי, שהוא עדות לאומץ ונחישות שריונאית לדורות. לא יעלה על הדעת כי מנקודת תצפית של אנדרטת עז 77 ייראה מחזה של תחנת כוח רווּית תשתיות פאנלים סולאריים, תחנות השׁנאה, חדרי חשמל ומתקני אגירה. הנוף ישתנה ללא היכר וימחק את היסטוריית הקרב".
לצד מחאתם הדגישו הכותבים כי אינם מתנגדים לאנרגיות מתחדשות, אך מבקשים למצוא מקום אחר: "הצורך באנרגיה ירוקה ברור, אך משרד האנרגיה יכול למצוא חלופות מתאימות יותר מאתר מורשת וזיכרון. אנו קוראים לך לבטל את התוכנית ולתמוך בהכרזה על עמק הבכא כאתר לשימור". מכתב דומה נשלח לשר המורשת עמיחי אליהו בבקשה להתערבות. למקור ראשון נודע כי בכוונת שר המורשת לפנות בקרוב לשר האנרגיה בעניין, ולדרוש את עצירת התוכנית.
מאחורי היוזמה עומד גם תא"ל (במיל') אביגדור קהלני, מפקד "עז 77" במלחמת יום כיפור. "ברגע שנודע לי על הכוונה של משרד האנרגיה התערבתי מיד", הוא מספר. "לא היססתי בכלל. יש מספיק אדמות ברמת הגולן. אני יכול אפילו להמליץ להם איפה להקים את השדה הזה. עמק הבכא הוא מקום שמגיעים אליו מדי יום עשרות אוטובוסים לשמוע מורשת. אלפי בני נוער ביקרו שם במשך השנים וזה השפיע על המוטיבציה שלהם במלחמה הנוכחית". לדבריו, הקמת שדות סולאריים בלב האתר תשנה את כל מהותו: "מה עכשיו? יבואו תלמידים ויראו לוחות סולאריים ויגידו להם: 'כאן היה קרב'? צריך להשאיר את המקום כמו שהוא. זה הפתיע אותי מאוד, לדעתי מדובר בחוסר ראייה כוללת. אני מצפה משר האנרגיה שיגלה רגישות ויגיד לאנשיו: עד כאן".
קהלני מספר כי כבר לפני חודשים פנה ללשכת השר אך לא קיבל מענה. במפגש מקרי בין השניים ציין השר שהנושא "עדיין לא הגיע לשולחנו", והשבוע הם צפויים להיפגש באופן רשמי. "אני אופטימי", מעיד קהלני, "אחרת הם ימצאו אותי שם עם טנקים. לא אתן למראה סולארית אחת להיות שם. זה מקום לזכר הלוחמים שנפלו שם. צריך לכבד". על אף גילו, יותר מ־81, קהלני ממשיך להוביל פעילות ציבורית ענפה כיו"ר ארגון גמלאי צה"ל, יו"ר מרכז שז"ר ויו"ר עמותת חטיבה 7. לאורך המלחמה האחרונה הקפיד להגיע להלוויות ולאזכרות ולנחם משפחות שכולות, במיוחד של לוחמי החטיבה. "אני רואה את העולם מזווית של אחריות, מה אני משאיר פה. אנחנו מדינה שחוותה סבל, מכשולים ואיומים. אם נהיה חלשים לרגע - יטרפו אותנו. הדורות הבאים חייבים לדעת מאיפה הם באו. בג'ונגל, חיה שמפחדים ממנה - לא מתקרבים אליה".
צילום: נדב חיימוביץ', החברה להגנת הטבע
פנינת טבע
הקמת השדה הסולארי היא חלק מתמ"א 41, תוכנית מתאר ארצית שנועדה לתכנן לטווח הבינוני והארוך את תשתיות האנרגיה הלאומיות, ובהן חשמל, גז טבעי, תזקיקי דלק ואנרגיה מתחדשת. התוכנית נועדה לתת מענה לדרישות האנרגיה הצפויות לשנים 2030 ו־2050, לקדם מקורות אנרגיה מתחדשים ולהבטיח אספקת אנרגיה יציבה ויעילה. למקור ראשון נודע כי באף לא אחת מן התוכניות עסקו בנושא המורשת, וייתכן שיש מקרים נוספים שבהם התוכנית המוצעת עתידה להיבנות על גבי אתרים כאלה.
מעבר לשריונרים, להקמת השדה הסולארי הענק יש שורת התנגדויות - מגופים מקצועיים, ממערכת הביטחון, מרשות הטבע והגנים ומתושבי האזור. במשרד להגנת הסביבה, שאמור כמובן להגן על הסביבה, בחרו משום מה שלא להתערב עד כה.
מלבד ערכי המורשת, עמק הבכא הוא גם אחד המרחבים האקולוגיים הייחודיים והרגישים ביותר בצפון הארץ. במשך עשרות שנים, המוקשים הפזורים בשטח מנעו כניסה של בני אדם ועדרים גדולים – וההימנעות הזו יצרה מציאות יוצאת דופן: טבע פראי שלא הופרע כמעט מאז 1973. העמק הפך לבית גידול עשיר במיוחד. עופות דורסים, צבאים, חתולי ביצות וחתולי בר, דלקים, צבועים, גיריות, תנים וזאבים הם רק חלק מהמינים שמצאו בו מקלט. הסיבה פשוטה: השטח היה "שטח אסור". בדומה למה שקרה ברחבי העולם בתקופת הקורונה, כשהטבע שגשג בגלל היעלמות האדם – כך גם כאן. המוקשים הרתיעו את כולם, והטבע קיבל הזדמנות נדירה לפרוח.
טלי קדמי | צילום: שקד קדמי
אלי חביב, האקולוג המרחבי של החברה להגנת הטבע בגולן, מתקשה להסתיר את התסכול מהיוזמה המתוכננת: "התחושה היא של סיפור חלמאי. בדרך כלל מוסדות התכנון עובדים בצורה סדורה שמתכתבת עם עולם הסביבה. וגם אצלנו ברור שאנחנו לא חיים בעולם שבו רק שומרים על טבע בלי שום פיתוח. אבל במקרה הזה, אם התוכנית תצא לפועל, המינים שחיים בעמק פשוט לא יוכלו להתקיים שם". לדבריו, רשימת בעלי החיים שייפגעו אינה שולית כלל, וחלקם בסכנת הכחדה. כולם מסתמכים על רצף של שטחים פתוחים וטבעיים שכמעט לא קיימים בישראל. "ברגע שמכסים 4,000 דונם בפאנלים - הטבע שם נגמר. אפילו מבחינת נוף: מי שיעלה להר חרמונית יראה רשת אינסופית של פאנלים במקום מרחב פתוח".
אחד ממיני הציפורים שחביב מצביע עליהם הוא העפרוני הענק, בעל דרגת סיכון גבוהה שמרבית אוכלוסייתו בישראל מרוכזת דווקא ברמת הגולן. "זה לא יביא להכחדה מוחלטת", הוא מדגיש, "אבל יצמצם חלק משמעותי משטחי המחיה שלו, בזמן שהוא כבר נתון ללחצים ואיומים אחרים". חביב מדגיש שהמאבק אינו על כל פיסת טבע בארץ: "אנחנו לא נלחמים על כל דונם, רק על שטחים בעלי חשיבות אקולוגית משמעותית. ופה יש הצטלבות נדירה של אקולוגיה, ציבור, נוף ומורשת. אתה תופס את הראש ושואל - למה דווקא כאן? זה כבר לא סביר". לפי נתוני רט״ג, במרחב עמק הבכא והאזורים הסמוכים לו חיים 28 מיני יונקים, 7 מיני ציפורים בסכנת הכחדה, ומגוון רחב של מינים נוספים התלויים בנוף הפתוח של העמק.
עמק הבכא | צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע
"זה אזור ייחודי", מוסיפה טלי קדמי, רכזת תכנון תשתיות ואנרגיה בחברה להגנת הטבע, שמלווה את התוכנית כבר חמש שנים. "ממזרח נמצאת גדר הגבול, ממערב רק היישוב בוקעתא. אנשים כמעט לא מסתובבים שם - והטבע חוגג". לדבריה, כבר בשנת 2021 הגיעו לוועדה הארצית לתכנון ולבנייה סקירות אקולוגיות עדכניות, ובהן התברר שהשטח בעל "ערכיות סביבתית" גבוהה בהרבה מכפי שסברו בתחילה. "אבל להגיע בשלב כזה למועצה ארצית ולהגיד להם שהם טעו – זה כמעט בלתי אפשרי. הם לא קיבלו את עמדת גופי הסביבה, ואישרו את השטח לתכנון עתידי".
מאז נכנסה התוכנית למגירה, עד שב־2024 הודיע משרד האנרגיה מחדש שהוא מקדם אותה – מה שהוביל את רט"ג להיעמד על הרגליים האחוריות. "אמרו לנו ש'צריך אנרגיה סולארית'", אומרת קדמי. "אנחנו מסכימים, אבל לא ככה. אפשר לייצר אנרגיה בלי להרוס בית גידול נדיר. גם פגיעה במערכות אקולוגיות היא חלק ממשבר האקלים. אי אפשר להציל את כדור הארץ ולהחריב את מה שנשאר מהטבע במקביל".
קדמי מציינת כי מעבר לפאנלים עצמם, התכנית כוללת גם מתקני אגירה ותחנת משנה – תשתיות כבדות שיחרצו את המרחב. "זה פשוט לא המקום הנכון. מה הרעיון בייצור אנרגיה בנקודה כמעט הכי צפונית של מדינת ישראל, כדי להוליך אותה בחזרה לאזורי הביקוש דרומה משם? אין בזה שום היגיון. בהולכה הזאת מהצפון לכיוון המרכז, אתה מאבד אנרגיה בדרך, ורמת הגולן עצמה בכלל לא צריכה את החשמל הזה. כשהגעתי לאחרונה לאנדרטה, נשבר לי הלב. כשעמדתי ליד השמות המוכרים של הנופלים מחרבות ברזל שנוספו, הרגשתי שאני עומדת במקום קדוש. האדמה הזאת ספוגה בדם. היא מספרת סיפור, וזה ממש זלזול במורשת הישראלית ובסיפור הקרב".
אם התוכנית תמשיך במסלולה, הבירוקרטיה תסתיים ב־2029, ואז יעלו הטרקטורים. אבל גורמי הסביבה מזהירים שהנקודה שממנה "אין דרך חזרה" קרובה יותר משנדמה. "עד אז נמשיך להביע את עמדתנו ונשמע את ההצעות שלהם. אולי הם עוד יסכימו לשמר את השטח או להקטין את המקום של השדה. בכל מקרה, לבנות בשטח שנצפה מעמק הבכא או שנוגע בחלק הארי של המערך האקולוגי – לא יקרה, זה קו אדום מבחינתנו".
למה הם מתעקשים דווקא על השטח הזה?
"קודם כול כי השטח כבר מסומן בתמ"א 41. הם מבינים את הבעייתיות אבל יש להם יעדי ממשלה לעמוד בהם, ובאים אליהם בטענות שהם לא עושים מספיק. לדעתי יש עוד מקומות שהם לא מיצו. אני רוצה להאמין שמשרד האנרגיה מבין באמת את העמדה שלנו, ואני רוצה להאמין שהם יצליחו למצוא לזה פתרון. בתפקיד שלי אני לא יכולה להיות פסימית, אני אופטימית חסרת תקנה. עמק הבכא במשמרת שלי ואני חייבת לעשות הכול כדי לשמור עליו".
נקודת תורפה
טענה נוספת מגיעה דווקא ממערכת הביטחון. מאז שנות ה־70 נפרסו במרחב אלפי מוקשים נגד טנקים ונגד אדם, שתפקידם לבלום חדירה סורית אפשרית ולהעניק לכוחות צה"ל יתרון. בניגוד למוקשים בודדים או לשדות מצומצמים, כאן מדובר במתחם הנדסי עצום, משורטט חלקית בלבד, שנפרס על שטח של אלפי דונמים ושהמידע לגביו חלקי. גורמים במערכת הביטחון שהביעו עמדה בנושא מתארים את פינוי המוקשים כמבצע קיצוני בהיקפו: לא מדובר בעשרות ימים של עבודות, אלא בשנים של חשיפה, מיון, סימון ונטרול.
אלי חביב | צילום: שחר חביב
כדי לסבר את האוזן, אפשר לומר שלאורך 13 שנות פעילותה של הרשות לפינוי מוקשים ונפלים במשרד הביטחון פונו כ־45 אלף דונם של שדות מוקשים בכל רחבי המדינה. פה מדובר על שטח בגודל של 10 אחוזים מכל מה שנעשה עד כה. העלויות מוערכות בעשרות מיליוני שקלים ואולי אף יותר, תלוי במצב הקרקע, במספר המוקשים שייחשפו ובמשתנים נוספים. בנוסף, גורמי ביטחון מזכירים תקדימים מרמת הגולן ומבקעת הירדן שבהם פינוי שדות מוקשים ארך פרק זמן כפול ומשולש מההערכות הראשוניות מסיבות שונות, כמו סחיפת קרקע ועוד. בשורה התחתונה, כל טעות בתכנון עלולה להביא לעיכוב עצום או לעלות מאות מיליונים מכספי ציבור, עוד לפני שהונח הפאנל הסולארי הראשון.
מעבר לסוגיית המוקשים, מערכת הביטחון מעלה הסתייגות נוספת, הנוגעת למיקומו הגאוגרפי של הפרויקט. אתר השדה הסולארי המוצע צמוד לקו הגבול עם סוריה. מזה כשנה צה"ל מחזיק מרחב אבטחה בצד הסורי של קו הגבול, מה שמייצר יציבות ומרחיק את איומי הטרור משטח ישראל. אך גם בצבא מודים שהמצב הזה זמני: המשך ההחזקה תלוי בשורה של שיקולים מדיניים, מבצעיים ובינלאומיים, וככל הנראה צה"ל לא יישאר שם תמיד. המשמעות ברורה – אי אפשר לתכנן תשתית אסטרטגית לטווח של עשרות שנים על בסיס הנחה שהמצב יישאר כפי שהוא כיום. מדובר בתשתית גדולה ויקרה שתהיה מטרה קלה לאויב, והוא יוכל לפגוע בה בנקל עם רחפנים, פצמ"רים או אפילו בלוני תבערה. בנוסף, לטענת גורמים במערכת, פינוי המוקשים במסגרת היערכות להקמת השדה ייצור בעיה חדשה: הוא יהפוך את השטח לאפשרי למעבר עבור האויב, וכמו פתח בגדר הוא ידרוש נוכחות צבאית גדולה יותר. וזה עוד בלי לציין את המשאבים של מערכת הביטחון להגנה על תשתית כזאת, עם פועלים ועובדים רבים, צמוד לגדר.
עמק הבכא | צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע
שומרים על איזון
אורי קלנר, ראש המועצה האזורית גולן, מתייחס לסוגיית השדה הסולארי מזווית שונה מזו של גופי הסביבה. מבחינתו, לדיון יש בראש ובראשונה משמעות התיישבותית־כלכלית: "אנחנו רוצים לשמור על אופיו החקלאי של הגולן", הוא אומר. "השילוב בין חקלאות לאנרגיה סולארית תמיד עדיף לנו. אנחנו רואים בכלכלה חלק מההתיישבות - היא לא מנותקת ממנה". קלנר מסביר כי מודל שבו המדינה מפרסמת מכרז על 4,000 דונם, ויזם חיצוני זוכה בו, מקים את המתקן וגורף את הרווחים, אינו משרת את האזור: "זה אולי נחמד ליזם, אבל לא בבית ספרנו. היישובים צריכים להיות שותפים - לא בגלל תאוות בצע, אלא כי יישוב שמבסס את הכלכלה שלו מחזק את היכולת שלו להישאר פה. אחרי המלחמה הזאת, כשאף אחד מאיתנו לא הסכים להתפנות מהבתים, אנחנו יודעים עד כמה המשמעות של לחיות כאן על הגדר היא שליחות".
אנדרטה לנופלי גדוד "עז 77" | צילום: נדב חיימוביץ', החברה להגנת הטבע
כשנשאל על הפגיעה האפשרית במרחב הקרבות ובמערכת האקולוגית הרגישה של עמק הבכא, הוא מצנן את הדיון: "נכון ששדות המוקשים שומרים על הטבע, אבל זה לא שטח שמורת טבע, ואני לא חושב שזה שיקול מרכזי. האתר עצמו לא נפגע, וכשקהלני יעמוד על התל ויספר על הקרב, יראו יותר שדה סולארי. בסדר, גם אם היו מטעים היו רואים אותם. אני מעריך את קהלני מאוד, יש לו זכויות אדירות בגולן, אבל זה לא השיקול העיקרי".
עם זאת, קלנר מדגיש כי המועצה רואה חשיבות גדולה בשמירת האיזון בין פיתוח לשימור: "אנחנו שומרים על האיזון. לאחרונה אישרנו תוכניות גדולות של קק״ל כדי למנוע פיתוח באזורים מסוימים ולהבטיח שהם יישארו טבעיים. לא שמורת טבע, אבל גם לא מקום לשדות סולאריים. הגולן צריך להישמר לדורות - עם איזון נכון בין הפיתוח ובין הטבע".
ממשרד האנרגיה והתשתיות נמסר בתגובה:
"מדובר בתוכנית שמקודמת מתוקף החלטת ממשלה שאושרה בשנת 2021. משרד האנרגיה והתשתיות יבחן את כלל השיקולים, לרבות שיקולים סביבתיים, צורכי משק האנרגיה, וכן הפנייה שהועברה, במטרה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בוועדה לתשתיות לאומיות".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד להגנת הסביבה תומך בקידום אנרגיה מתחדשת ונקייה שתביא לביטחון אנרגטי למשק החשמל של ישראל, זאת לצד תכנון מאוזן שישמור על השטחים הפתוחים והחקלאיים, המגוון הביולוגי הייחודי, ובפרט באזורים ייחודיים ורגישים דוגמת רמת הגולן. על כן, המשרד עומד בעקביות על עמדתו המקצועית, לפיה אין מקום לקידום מתקן סולארי בעמק הבכא (תת"ל 169), וזאת בשל רגישות נופית ואקולוגית גבוהה. עמדה זו נמסרה כבר בעת שהשטח הוצע לראשונה במסגרת תמ"א 41".
המשרד להגנת הסביבה צירף פירוט לנימוקים המקצועיים שבבסיס התנגדותו לקידום התוכנית בעמק הבכא, הממחישים את רגישות השטח ואת הפגיעה הצפויה בערכי טבע, נוף ומורשת, הכולל מערכת טבעית כמעט לא מופרעת עם צבאים, דורסים וזאבים, השינוי האפשרי של המרחב הנופי־בראשיתי הייחודי של רמת הגולן המצוי כבר תחת לחצי פיתוח, הצורך בעידן משבר האקלים לשמור דווקא על השטחים הרגישים ביותר ולהעדיף ייצור אנרגיה מתחדשת בשטחים בנויים, שבהם קיימת לפי המשרד יכולת להגיע ל־30-40 אחוזים ייצור חשמל. בנוסף, המשרד מציין כי תשתיות הולכה, תחנות משנה ומתקני אגירה הנלווים לפרויקט יגרמו לנזקים נופיים לאורך קילומטרים, וכי ממילא רק מחצית מ־60 אלף הדונם של מתקנים סולאריים שכבר אושרו בישראל הוקמו בפועל. עוד מזהיר המשרד שהמתקן הגדול יחסום יכולת להקים מתקנים מקומיים בדו־שימוש ביישובי הגולן, וכי מיקומו בלב מרחב עמק הבכא, אתר מורשת קרב מרכזי ממלחמת יום הכיפורים, יפגע בחוויית המבקרים ובערך ההיסטורי של המקום.
עוד כתבות בנושא
