פסיקות חסרות תקדים: כך הצטרפה הרבנות הצבאית לחזית בשנתיים של מלחמה

צילום המציג את סרן במיל' הרב אבי גולדברג ז"ל, רב צבאי בחטיבה 228 שנפל בקרב בדרום לבנון במבצע "חיצי הצפון", תלוי זה כמעט שנה בלשכתו של תת־אלוף הרב אייל קרים, הרב הצבאי הראשי. בעיני הרב קרים, הרב גולדברג - אב לשמונה ורב בית הספר הימלפרב בירושלים – היה דוגמה ומופת לאיך שהרבנות הצבאית אמורה להיראות: אחרי שנים של שירות מילואים כלוחם קיבל הרב גולדברג את תפקיד רב הגדוד, אך לא עבר לעורף אלא נשאר בחזית ולחם לצד חבריו, כתף אל כתף, עד לקרב הקשה שנפל בו.

תחומי העיסוק של הרבנות הצבאית נראו במשך שנים צרים מאוד, כאילו הגוף הזה מעניק שירות לחיילים דתיים ומסורתיים בלבד, בעיקר בתחומי השבת והכשרות, ועוקב מהצד אחר מאבקים בתחום השילוב הראוי, שירת נשים ותודעה יהודית. אבל במטה הרבנות הצבאית מאמינים שהרבנות, כמו יחידות צבאיות אחרות, השתנתה במלחמת חרבות ברזל. בכיריה מדגישים שרבני החטיבות והגדודים לא נמצאים רק בבית הכנסת ובמטבח, אלא גם יוצאים אל החזית, שוהים עם הלוחמים ומחזקים את רוחם. כמעט כל רבני הגדודים במילואים, כמו הרב גולדברג, הם לוחמי עבר, שיכולים לאחוז בנשק ולהשתמש בו. "ליד החיילים, צמוד למפקדים", זוהי סיסמתו של הרבצ"ר לגבי מקומו ודמותו של הרב הצבאי, וזה נכון בעיניו גם לתפקידו של הרב בבסיסי האימונים וגם למשימותיו במוצבי החזית. "זו כבר לא הסטיגמה של הרב שמחכה לחיילים בבית הכנסת, עכשיו הוא איתך במספרי ברזל", אומר בכיר ברבנות.

גם הרב הצבאי הראשי עצמו מתעסק בדברים שמעבר לפסיקת הלכה או מתן הנחיות בענייני דת. חיילים המשרתים במוצבי צה"ל בסוריה ובלבנון הופתעו לפני כמה שבועות לראות את הרב קרים, דרגות תת־אלוף על כתפיו, מבקר בעמדות השמירה שלהם כדי לשוחח על הרוח, לחזק, ובאותה הזדמנות להעביר שיעור בגאוגרפיה ולוודא שהם יודעים על מי הם מגינים, מי האויב שנמצא מולם ומה עליהם לעשות. לאחר שגילה שבמוצב מסוים אין כרטיס טווחים וצילום פנורמי שמפרט את האיומים בגזרה, התקשר הרב קרים למפקד האוגדה ועדכן אותו על הצורך בחידוד הנהלים. לתפיסתו הוא קצין בכיר בצה"ל עוד קודם להיותו הרב הצבאי הראשי, ולכן הוא מרגיש חובה להעיר על עניינים מבצעיים.

כבר כמעט תשע שנים נמצא תא"ל קרים (68) בתפקיד - כהונה ארוכה יותר משל שלושת קודמיו, אך עדיין רחוקה משיאם של הרבנים הצבאיים המיתולוגיים, אלוף הרב שלמה גורן ואלוף הרב גד נבון, שכל אחד מהם מילא את התפקיד במשך 23 שנים. הרב נבון, אגב, פרש רק בגיל שמונים, בשנת 2000. בעוד שנה צפוי הרב קרים לסיים את שירותו ולחזור ללמוד וללמד תורה, וכבר בתחילת 2026 יעלו שמות של מועמדים לתפקיד הרב הצבאי הראשי הבא. רובם, סביר להניח, יהיו רבנים שלא משרתים כעת בצה"ל, אך יש להם ניסיון קרבי ומבצעי: מאז כהונתו של הרב אביחי רונצקי ז"ל בתפקיד, לפני 15 שנה, הבינו בצה"ל שיש יתרון גדול במינוי רב שהתנסה בלוחמה ופיקוד.

חיילים המשרתים במוצבי צה"ל בסוריה ובלבנון הופתעו לראות את הרב קרים מבקר בעמדות השמירה, ומוודא שהחיילים יודעים על מי הם מגינים, מי האויב שנמצא מולם ומה עליהם לעשות. פעם הוא גילה שבאחד המוצבים אין כרטיס טווחים, התקשר למפקד האוגדה ועדכן אותו על הצורך בחידוד הנהלים

החיילים במוצבים אולי פוגשים את הרב קרים, אבל במשך כל כהונתו, הציבור הרחב לא שמע אותו כמעט. הוא לא התראיין מאז שנכנס לתפקידו, אולי בשל הסערה התקשורתית שפרצה סמוך למינויו ועסקה בתשובות הלכתיות שנתן בעבר. יש שיטענו שהחליט במודע לבחור בדרך שונה מקודמו בתפקיד, הרב רפי פרץ, שהתראיין רבות; מצד שני יהיו שיאמרו שגם קצינים אחרים בדרגת תת־אלוף אינם מתראיינים. הריאיון האחרון שלו במדי צה"ל היה לפני כארבעה עשורים: אחרי שהוביל מבצע בלבנון כמ"פ בחטיבת הצנחנים הוא התראיין בפקודה, לצד חברו מהישיבה, מ"פ בחטיבת גולני. בשנים ההן, בעת שירותו כלוחם וכקצין בסיירת מטכ"ל ובצנחנים, מספר הדתיים ביחידות הללו היה מזערי, ולא היה מי שידאג לצורכי הדת - ממיץ ענבים לקידוש בערב שבת, דרך כשרות בבסיסים מרוחקים ועד שופר בראש השנה. כיום יש חיילים דתיים רבים בכל יחידות הצבא, והם זקוקים לעזרה בתחומי היהדות כמו אוויר לנשימה. "זו מחויבות של הצבא הישראלי. לא יכול להיות שלחייל יהודי לא יהיו סוכה וארבעת המינים בסוכות", אומר בכיר ברבנות הצבאית.

ואכן, בשנתיים האחרונות הרבנות הצבאית מתאמצת להביא לחיילים בחזית - בעזה, בלבנון ובסוריה - כל מה שצריך, "כדי שלא יהיה חייל שלא יקיים מצוות כמו בבית, בכפוף למורכבות המבצעית". מלבד זאת השאיפה היא שהרבנות תתפוס את מקומם של ראשי ישיבות ורבנים חיצוניים אחרים ששימשו פוסקים לחיילים, ותהפוך כתובת לענייני דת לכל החיילים, חילונים ומסורתיים וגם דתיים, אפילו כאלה שיש להם "רב באזרחות".

העיסוק הפומבי של הרבנות הצבאית בנושאים בוערים בחברה הישראלית דווקא פחת בעשור האחרון. זה לא שהרבנות הצבאית לא פועלת בסוגיות האלה, אומרים לנו – היא עובדת קשה, אבל לא הופכת את הפעילות שלה לדגל שימשוך אש. לפני כמה שבועות למשל דיווחנו במגזין מוצש על יוזמה חדשה של הרבנות ושל אגף כוח אדם: קורס קח"דיות, קצינות חיליות דתיות. הקצינות הללו יהיו מעין רבניות צבאיות שיסייעו לרבני היחידות לתת מענה דתי לחיילות. ברבנות הצבאית לא קוראים להן "רבניות", ומדגישים שאין בכך אמירה לגבי גיוס נשים לצבא. "הרבנות הצבאית מטפלת בכל מי שבחרה להתגייס לצה"ל ונותנת מענה מקצה לקצה", אומר הבכיר. "מבחינת הרב קרים, ברגע שמישהי החליטה להתגייס, מלווים אותה".

קולה של הרבנות לא נשמע גם בדיון על אחת הסוגיות הבוערות ביותר כיום - השתמטות החרדים משירות צבאי. "חסרה להם מצווה שהיא אולי אחת החשובות בתורה, 'עזרת ישראל מיד צר', יציאה למלחמת מצווה", הוא אומר. "עכשיו הם מנסים לחפש את כל הסיבות שיוכיחו שהם צודקים. אבל ככל שנפריע פחות לתהליכי הגיוס, כך הם יתגייסו יותר".

ולכן הרבצ"ר לא מתבטא פומבית בנושא?

"לא נראה לו שזה ישפיע, והוא חושב שזה אפילו יכול להזיק. גם אם הרבצ"ר יגיד ש'צה"ל ערוך ומוכן לתת מעטפת שלמה ומלאה לציבור החרדי', זה לא יעשה שום דבר. החרדים יודעים את זה כבר, נציגיהם היו אצלו וזה נאמר להם".

גלים של הלכות

במחנה שורה, מקום משכנה של הרבנות הצבאית, אנחנו פוגשים גם את ראש ענף הלכה, סגן־אלוף הרב אודי שוורץ, ושואלים גם אותו על ההתמודדות של הרבנות עם סוגיית גיוס החרדים. בענף שלו, הוא אומר, אין צורך במענה הלכתי מיוחד לחיילים חרדים. "במפגשים עם חטיבת חשמונאים, אלוף דוד זיני כל הזמן אמר שבנושא ההלכתי יש הכי פחות בעיות", הוא מספר. "שולחן ערוך הוא אותו שולחן ערוך, הוא של כולם. אנחנו פוסקים בהתאם לנסיבות ובהתאם להקשר, לא מקילים או מחמירים, ויודעים להתייחס לכל מקרה לגופו".

לפני כמה שבועות, הוא אומר, ביקשו ממנו להגיע לצפון רצועת עזה ולהיפגש שם עם לוחמי פלוגת המילואים הראשונה של חטיבת חשמונאים, שמורכבת מחיילים חרדים ומבני הציונות הדתית בוגרי "הסדר מרכז". "נכנסתי למוצב החוף, חשבתי שאעביר שיעור, אבל הם ביקשו שיחת שאלות ותשובות. חיילים שאלו שאלה הלכתית, שמעו ממני את התשובה מהמקורות כפי שהם מכירים בבית המדרש, וזה יצר אמון גדול. מפקד החטיבה אבינועם אמונה שלח לי הודעה אחר כך: אמר שהיה מפגש מעולה, וביקש שאבוא שוב.

"התורה היא אותה התורה. אני לא מאמין בחלוקה המגזרית שלה. כששואלים על פעילות מבצעית בשבת, על תפילה, תפילין, ציצית וברכות, אין פסיקה ציונית־דתית ופסיקה חרדית".

בשאלות של כשרות יש פסיקות שונות.

"ברוך שלא עשני רע"ן כשרות. כשזיני עסק בגיוס החרדים, הכשרות הייתה אבן נגף שטובי המוחות שברו עליה את הראש בחדר הסמוך. אגב, שאלו אותי: מי הפוסק של הרבנות הצבאית? התשובה היא חד־משמעית: כולם. אנחנו לא חושבים שכל השכל אצלנו, ולכן מרבים להתייעץ עם פוסקים חרדים וציונים־דתיים וספרדים ואשכנזים. הכול בתנאי אחד: שזה רב שאפשר באמת לנהל איתו דיון ענייני ומעמיק, ואפשר להיפגש ולדון איתו בעניינים הלכתיים. יש כאלה גם בהארדקור של הציבור החרדי: הרב אשר וייס, הרב יצחק זילברשטיין, הרב יצחק יוסף, הרב דוד יוסף, הרב שלמה מחפוד. גם הרב מאיר מאזוז זצ"ל היה כזה. כמובן, גם רבנים מהציבור הציוני־דתי.

"במלחמה כולם הגיעו לכאן. רבנים בכירים מהציבור החרדי־אשכנזי והחרדי־ספרדי, מהציונות הדתית, גדולי התורה מחוץ לארץ. כל מי שהגיע למחנה שורה רצה לראות שני דברים: טיפול בחללים, ופסיקת הלכה. בעבודה משותפת של הרב הצבאי הראשי, ראשי הענפים והרבנים הצבאיים בכל מקום, הצלחנו להביא את גדולי עולם התורה האזרחי ולומר להם שיש על מי לסמוך. הרב דוד יוסף הוא לא ציונות דתית, והנוכחות שלו כאן הראתה שהציבור החרדי עומד מאחורינו, כי הם התרשמו מרצינות התהליך. בסוף אין 'רע"ן הלכה חרדית', אלא ענף הלכה אחד לכולם".

סא"ל הרב אודי שוורץ (מימין), רע"ן הלכה: "כששואלים תלמידי חכמים חשובים מאוד על נסיעה מחטמ"ר אחת לאחרת, יכול להיות שהם לא מבינים את המציאות. זה הרבה יותר עמוק מראשי התיבות של 'חטיבה מרחבית', זה קשור להבנת המשימה, חיבור לתמונת המצב, הבנת האילוצים"

לדברי הרב שוורץ, אפשר לספר את סיפור המלחמה כולה דרך נקודת המבט של המענה ההלכתי שניתן בשנתיים הללו. "הרב גורן אמר שאם ברצוננו להבין את מאורעות היהודים לאורך ההיסטוריה, צריך לפתוח את ספרי השאלות והתשובות", הוא אומר. ב"קו פתוח" שמתחזקים שלושה רבנים צבאיים במילואים, התקבלו כ־50 אלף פניות בענייני הלכה מתחילת המלחמה ועד קיץ 2025. על רקע ההתלבטויות הרבות שעלו מהשטח, ברבנות הצבאית כתבו לאורך המלחמה ספרוני שו"ת ש"עושים סדר" לחיילים בתחומים רבים. פסיקות ההלכה וההנחיות של הרב הצבאי הראשי, אומר הרב שוורץ, התעדכנו בהתאם לתנאים המבצעיים: "ההנחיות שניתנו מיד אחרי 7 באוקטובר לא דומות למה שנכתב כעבור חצי שנה, והחוברת שנפרסם לראש השנה תשפ"ו לא דומה למה שפרסמנו בראש השנה שעברה או בתמרון בלבנון או בעם כלביא או במרכבות גדעון. העיסוק ההלכתי מתקדם עם המלחמה. אגב, החוברות האלה נכתבות כאן, במרכז הלוגיסטי במחנה שורה, ומגיעות לחיילים בשטח. לעיתים לצערנו אנחנו מגלים אותן בכיסיו של חלל צה"ל שנפל בקרב וגופתו הגיעה לכאן".

באמצע חודש אלול בשנה שעברה הפיצה הרבנות את המסמך "דגשים הלכתיים לשבת וראש השנה - חיצי הצפון וחרבות ברזל", אבל התברר שהמסמך הזה לא מספק. "יום לפני ראש השנה הקו הפתוח התמלא בפניות מחיילי מילואים שרצו לדעת איך מתארגנים, האם מותר להם לנסוע באמצע החג הביתה אם משחררים אותם, והאם מותר לטלטל שופר ומחזור", אומר הרב שוורץ. "בתוך כמה שעות הוצאנו מסמך מעודכן עם דגשים לגיוס בחירום שלא הופיעו במסמך הראשון. זו דוגמה מצוינת שמראה איך ההלכה מספרת את סיפור המלחמה".

בראשי פרקים הוא מתקצר את הסיפור הזה כך: בגל הראשון היו הבהלה וההפתעה של 7 באוקטובר. "השאלות הראשונות שקיבלתי בשמחת תורה היו אם מותר לנסוע למילואים בשבת ובחג, ומה אפשר לארוז. אגב, הטלפון הראשון באותו היום היה מהרב של חיל האוויר, שסביב שמונה בבוקר התקשר ואמר לי שהוא רוצה להקפיץ את כל רבני הבסיסים ליחידות שלהם. שאלתי אותו מה קורה והוא ענה, 'לא יודע, משהו גדול'. ככה נפתחה המערכה אצלי".

הגל השני: מחנה שורה בשבועיים הראשונים למלחמה. "היו לנו דילמות קשות", הוא אומר על הימים הארוכים של זיהוי מאות גופות הנרצחים בטבח. "הייתה משפחה שחיפשה את הבן שלה, ואחרי כמה ימים קיבלה הודעה - גופתו זוהתה, אך יעברו שלושה ימים עד שהוא 'ייכנס לתור' ויביאו אותו לקבורה. נשאלה השאלה, האם יש להם דין של 'אוננים', שפטורים מתפילה, מתפילין וממצוות? יש הגדרה הלכתית של 'נמסר לכתפיים', לחברה קדישא שמטפלים בו, והאנינות נפסקת בשלב הזה. שאלה דומה עלתה בעשרות מקרים, והבאתי את כל אנשיי כדי לנסח הודעת ואטסאפ שתועבר לכל משפחה רלוונטית".

הגל השלישי: שאלות הלחימה והתמרון הקרקעי. "כאן ארבעת חלקי השולחן ערוך נפתחו, פשוטו כמשמעו. שאלות על הנחת תפילין, קריאה בתורה, תפילת הדרך, שבת וחגים, תרומות מזון, בישול אוכל בבתי האויב. גיליתי שאחת האינדיקציות הכי חזקות להתקרבות להפסקת אש הן שאלות על מקלחת בשבת. אף אחד לא שאל אותי אף פעם על ביזה ולקיחת שלל, אלא על 'מזכרות', ככה החיילים קוראים לזה. זה אסור, פקודות הצבא אוסרות זאת".

בכיר ברבנות הצבאית: "לבני המגזר החרדי חסרה מצווה שהיא אולי אחת החשובות בתורה, 'עזרת ישראל מיד צר', שירות בצבא במלחמת מצווה, ועכשיו הם מנסים לחפש את כל הסיבות למה הם צודקים". אז למה הרבצ"ר לא מתבטא פומבית בנושא? "לא נראה לו שזה ישפיע, והוא חושב שזה אפילו יכול להזיק"

פסקי הלכה מסוימים שניתנו בתחילת המלחמה לא תקפים כיום, בגלל שינוי מהותי במצב המבצעי. למשל, נסיעה של לוחם מהחזית הביתה בשבת: "היום זה כבר השתנה ולא יאשרו לכל אחד", אומר לנו בכיר ברבנות. "חייל גבעתי שנכנס עכשיו ללחימה של חודש־חודשיים, ואם הוא יפספס את היציאה הביתה המשפחה שלו לא תראה אותו לעוד שלושה חודשים - זה עדיין אפשרי, אם הוא בתמרון ובקרבות פנים אל פנים עם חמאס". הרב שוורץ עצמו זמין 24 שעות ביממה לשאלות הלכתיות, "גם בשבת. לפעמים מתברר שהדברים לא מוצדקים, אבל הרוב כן", הוא אומר.

במבצע עם כלביא, "אחרי שחשבנו ששמענו, ראינו וחווינו הכול", ניצבו בפני הרבנות דילמות הלכתיות חדשות – בנוגע לבדיקת נוכחות של החיילים בבסיסים אחרי נפילת טילים ("ירוק בעיניים" בעגה הצה"לית), או "דילוג" והזזת מחנות בסופי שבוע. "מחנה שורה בעצמו התפנה בגלל המפעל הביטחוני הסמוך, שהיה חשש שהאיראנים יכוונו אליו", אומר הרב שוורץ. "היו עוד בסיסים שזזו בגלל הערכות מודיעין. בחיל האוויר שאלו אם מותר לייצר בשבת חלקי חילוף אקסטרה, לנוכח היקף הפעילות של המטוסים. אמרתי חד־משמעית שזה מותר. חמש דקות אחרי כניסת שבת התקשר אליי רב פיקוד העורף ושאל אותי אם מותר לפנות בשבת רכוש מדירות שנהרסו מפגיעת טילים, מחשש לביזה. איפה המקורות לזה? איפה זה כתוב ברמב"ם ובשולחן ערוך?". התשובה שניתנה לבסוף לכוחות בשטח, כפי שכבר סיפר אחד מרבני פיקוד העורף, הייתה שאפשר להמשיך בעבודות הפינוי.

פסיקת הלכה לחיילים מצריכה היכרות עם המציאות של הפעילות המבצעית, אומר הרב שוורץ. "פעם התקשר לקו הפתוח לוחם ביחידת עוקץ. הוא סיפר שהיה כמה ימים בתוך רצועת עזה, וכשיצא החוצה לאחד הבסיסים לא מצא מקום להניח ראש ולישון, ולכן חשב להיכנס לנוח בבית הכנסת. השאלה שלו הייתה אם אפשר להיכנס עם הכלב". בתור הפוסק, אומר הרב שוורץ, היה עליו לקחת בחשבון שמנוחת הלוחם היא צורך מבצעי. פוסקי הלכה שאינם בקיאים במצב הצבאי, עלולים לדבריו לטעות במענה לשאלות כאלה. "כשפלוני מתקשר לתלמידי חכמים חשובים מאוד שגדולים ממני עשרת מונים, ושואל אותם על נסיעה מחטמ"ר אחת לאחרת, יכול להיות שהם לא מבינים את המציאות ואת המילים שהוא אומר. זה הרבה יותר עמוק מידיעת ראשי התיבות של 'חטיבה מרחבית'. זה קשור להבנת המשימה, חיבור לתמונת המצב, הבנת האילוצים. אלה דברים שאני פותר בטלפון אחד ל'מרא דאתרא' של השואל, כלומר רב היחידה שלו".

מוכנים למלחמה

לרב שוורץ יש תפקיד נוסף ברבנות הצבאי: ריכוז "מערך החליטה", שאחראי על הכרזת מותם של חיילים. הטיפול הרבני בחללי צה"ל בענף זיהוי וקבורה (זו"ק) כולל את ניקוי הגופה, בדיקת אמצעי הזיהוי והשוואה של טביעות האצבע וצילומי שיניים. המידע מענף זו"ק מגיע כ"תיק חלל" לאחד מארבעת צוותי מערך החליטה, ושם חותמים ומאשרים שההליך נעשה כדת וכדין. בצוותים הללו יושבים דיין, יועץ משפטי, רופא שיניים, מומחה לזיהוי וקבורה ומזכיר. ראש מערך החליטה הוא אל"מ במיל' ‫הרב ישי איתן, ובראש הצוותים עומדים הרב יעקב רוז'ה, הרב פרופ' נריה גוטל, הרב ד"ר מרדכי הלפרין והרב אברהם גוגיג, שחלקם זיהו חללים עוד במלחמת יום כיפור. הצוותים פועלים רק בחירום, אך זמן קצר לפני המלחמה, מעט לפני ראש השנה תשפ"ד, הם קיימו רענון. "הרבנות הצבאית היא אחד המערכים שהגיעו למלחמה מוכנים וכשירים יותר מכול", אומר הרב שוורץ. "בסיורים שעשיתי לאנשי ציבור ב'מרכז הצבי', שאליו מובאים החללים, הרגשתי שאלה רק דיבורים, כי מי יודע אם יום אחד נשתמש במבנה גדול כל כך. אני צריך לעשות תשובה על המחשבה הזאת".

סא"ל הרב ניר יפה, רע"ן זיהוי וקבורה: "לוחמים מחליפים נעליים, דיסקיות מתבלבלות. אנחנו דורשים תמיד שני אמצעי זיהוי, כדי שתהיה ביקורת כפולה. פעם לקחנו דגימה מחלל והתברר שהיא בכלל מפצוע שהיה לידו. אנחנו רוצים להיות בטוחים"

למחנה שורה הובאו כידוע כל חללי 7 באוקטובר, "מכיוון שלא הייתה מקבילה אזרחית", אומר הרב שוורץ. "המקום גדול וחזק והאנשים פה מיומנים, ולכן מדינת ישראל החליטה להביא לפה את כל החללים האזרחים". בימים הראשונים למלחמה עבדו צוותי החליטה במשמרות של 12 שעות בלי הפסקה: "בחלק מהמקרים קביעה לקחה דקות ספורות לנוכח הנתונים הברורים, ובמקרים אחרים זה נמשך זמן רב, ולעיתים גם דרש מהצוות להיכנס למרכז הצבי ולראות את הגופה עצמה".

חלק מההחלטות דרשו עבודה עם מערך איתור הנעדרים ומפקדת השבויים והנעדרים באמ"ן, כדי לקבוע שחייל הוא בגדר "חלל צה"ל חטוף בידי ארגון טרור". לרבנות הייתה מעורבות גם בקביעת מותם של חטופים אזרחים: החוק הישראלי אומר ששר הביטחון והרמטכ"ל יסמיכו את הרב הצבאי הראשי לקבוע את מותם של חיילים חטופים, ו‫הסמכה כזאת ניתנה מיד ‫אחרי 7 באוקטובר, אבל למדינת ישראל נדרשו חודשיים כמעט כדי לקבוע‫ מי המקבילה האזרחית של הרבצ"ר. ‫"בתיאום בין שלושה משרדי ממשלה - הפנים, הבריאות והדתות - הוחלט שהמקבילה האזרחית היא ‫ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, ד"ר הגר מזרחי. מכיוון שיש כאן היבטים הלכתיים ותורניים, הוקמה ועדה של שלושה רופאים, שהציגה את מסקנותיה ‫לראשון לציון וקיבלה את הסכמתו. החל מהדיון הראשון אצלו, ‫כל הגורמים הנוגעים בדבר ‫ביקשו שהרבנות הצבאית ‫תהיה מעורבת, ולכן בכל הדיונים נוכחים הרבצ"ר או אני".

קביעת מותם של חטופים דורשת ודאות של מאה אחוזים, אומר הרב שוורץ, וכדי להסיר כל בדל של ספק הם המתינו לעיתים במשך חודשים. האירועים הקשים הביאו גם למצבים הלכתיים נדירים, כמו טקסי חליצה רבים לכלות טריות שבעליהן נהרגו חודשים ספורים אחרי החתונה, ולא הספיקו להביא ילד לעולם. הרב שוורץ הוביל את התהליך הזה ברבנות הצבאית הראשית: הוא יצר קשר עם המשפחות וליווה לאורך התהליך. "זה לא באחריותנו, אבל אנחנו דואגים לזה מתוך הבנת גודל השעה וגודל המצוקה", אומר בכיר ברבנות.

"היה לנו עיסוק רב גם בהתרת עגונות, כלומר קביעת מוות כשאין גופה", אומר הרב שוורץ. "זה נושא שעסקו בו רבות לאורך הדורות. כדי לאפשר את מה שאנחנו עושים, צריך לענות על שלוש שאלות בסיסיות: מה קרה, למי זה קרה, ומי אומר שזה קרה. לגבי השאלה הראשונה - גם אם אתה רואה מישהו פצוע, שוכב ללא תנועה או נראה פגוע, ייתכן שהוא רק מעולף. חייבים לדעת בוודאות מה התרחש. כאן היה תפקיד מכריע לצוות הרפואי של ד"ר הגר מזרחי, שסייע לנו לקבוע בכל אחד מהמקרים אם באמת מדובר במוות. למי זה קרה? לעיתים אין ספק שהאדם מת, אבל הזיהוי מורכב. התיקים שטיפלנו בהם התחלקו בערך חצי־חצי: במחצית מהמקרים היה ברור שמדובר במוות אך הזיהוי היה קשה, ובמחצית השנייה היה ברור מי האדם, אך השאלה הייתה אם אפשר לקבוע שהוא איננו בחיים.

"השאלה השלישית היא מי אומר. העדויות על המוות הן מודיעיניות, והיינו צריכים לוודא שהן מהימנות ועומדות בדרישות ההלכה. כל זה הצריך עבודה רב־מערכתית נדירה. הייתה כאן שותפות אמיתית בין כל הגורמים - אכ"א, הרבנות הצבאית, מערכת הבריאות, המשטרה, המכון לרפואה משפטית והרבנות הראשית לישראל. כולם הבינו את גודל השעה, את הרגישות ואת המורכבות של המשימה, ופעלו ביחד".

מעבדות מתקדמות, עמדות לבדיקת צילומי שיניים, חדרי טהרה לנשים ולגברים, מכשיר סי־טי, חניון אמבולנסים ומשאיות, חדר ארונות לחפצים אישיים, חדרי משפחות וחדרי פרדה שהוקדשה להם מחשבה פסיכולוגית מעמיקה: מיליוני שקלים הושקעו במרכז "הצבי", שהליך הטיפול בחללי צה"ל, זיהוים והכנתם לקבורה מתנהל בו. כ־30 אנשי צוות משרתים במרכז הזה, שהוקם לפני כמה שנים סמוך למטה הרבנות הצבאית במחנה שורה, ושמו לקוח מקינת דוד על שאול ויהונתן.

ראש ענף זיהוי וקבורה (זו"ק) ברבנות הצבאית, סא"ל הרב ניר יפה, נכנס לתפקידו כמה חודשים לאחר 7 באוקטובר. "כשאזרח נפטר, יודעים מי הוא וההליך פשוט יחסית. בצבא זה שונה", הוא מספר. "במהלך המלחמה קרה שהגיעו אלינו עשרות שקים לזיהוי, מסיבות ברורות. יש גם מקרים של נעדרים שגופותיהם נמצאות אחרי שנים רבות". ההליך מתנהל גם במרוץ נגד הזמן, מול הפצת השמועות ברשתות ולחצי התקשורת. "לפעמים אנשים שואלים אותי על שמות עוד לפני שהחלל עבר את הגבול לשטח ישראל. לכן אנחנו חייבים להיות גם מהירים וגם מדויקים".

ביקרנו במחנה שורה כדי לפענח את השינוי שחל ברבנות הצבאית במהלך מלחמת חרבות ברזל, וראינו שכמו ביחידות רבות אחרות, גם במטה הרבנות משהו השתנה; אך בענף זיהוי וקבורה נדמה שההקפדה על הנהלים פשוט נותרה הדוקה כשהייתה. לאורך השיחה הרב יפה מקבל לא מעט הודעות בטלפון, "בקבוצה של הדברים הלא טובים", כהגדרתו. הוא מסביר לנו על מגוון התהליכים המתנהלים בענף – העברת מידע למדור מיגון (למשל לגבי כשלים באפודים או בקסדות), תהליכי הזיהוי, כתיבת תיק החלל, וכמובן יצירת הקשר עם המשפחות והזמנתן לחדר הפרדה. שם הן יראו מה שאפשר להראות מהילד, בן הזוג או האבא. "זה מקום שספג הרבה דמעות", אומר הרב יפה.

הזיהוי עצמו נעשה בארבעה אמצעים עיקריים. זיהוי אישי בידי שני אנשים שמכירים היטב את החלל, טביעות אצבע, זיהוי דנטלי בהשוואת צילומי שיניים, והתאמת פרופיל גנטי. דיסקיות או מסמכים נחשבים "תומכי זיהוי" בלבד: "לוחמים מחליפים ביניהם נעליים, דיסקיות מתבלבלות - זה לא מספיק לנו. אנחנו דורשים תמיד שני אמצעי זיהוי, כדי שתהיה ביקורת כפולה ושלא נטעה. פעם לקחנו דגימה מחלל, והתברר שהיא בכלל מפצוע שהיה לידו. אנחנו רוצים להיות בטוחים". כל זה, כאמור, היה גם לפני המלחמה. שינוי שכן צפוי לקרות, אולי כבר בשנה הבאה, הוא שילובן של טכנולוגיות חדשות כמו זיהוי פנים וקשתית העין.

אחרי 7 באוקטובר טיפלה הרבנות גם בגופות מחבלים, במתקן ספציפי במחנה שדה תימן. "אגף המבצעים מגדיר שם את הנהלים, אבל אכ"א החליטו לעשות בדיקה מחודשת כדי להיות נקיים כלפי החברה וכלפי שמיים. עברנו על כל מה שיש שם, שק אחרי שק, צילמנו סי־טי, וידאנו שאין דברים מעורבבים, והודענו לדרג הבכיר שאפשר לזכות את הכול".

גם גופתו של צבי פלדמן, לוחם שריון שנפל בקרב סולטאן יעקוב בלבנון במלחמת שלום הגליל, זוהתה במחנה שורה אחרי שהושבה ארצה ב־11 במאי השנה - 43 שנה פחות חודש אחרי מותו. "זה אירוע מבצעי רחב שעסקו בו הרבה שנים, ומתחילת הדרך היינו שותפים לתהליך של הזיהוי הזה", אומר הרב יפה, ומרמז לכך שמומחי הרבנות פעלו בעומק השטח לצד לוחמי היחידות המיוחדות שנשלחו למבצע. בתחילה, הוא אומר, הגיעו ארצה ממצאים מסוימים, הם נבחנו, ולאחר שנקבע שהם של פלדמן, הובאה הגופה. "עשינו שוב בדיקה להכול. אתה נמצא בחדר עם חלל צה"ל שנעדר כבר יותר מארבעה עשורים, עם הסרבל שלו והזיהוי הסופי. ישבו שם אנשים מיחידות מסווגות שעסקו בזה הרבה מאוד שנים. זה רגע מרגש של סגירת מעגל".

מה האתגרים בתהליך כזה?

"קודם כול, היכולת להפיק די־אן־איי ממה שהגיע. בשום מקום אחר בארץ זה לא היה קורה. הצלחנו להביא זיהוי בתוך 24 שעות. שמרנו פה על מידור גבוה, מעט מאוד אנשים היו מעורבים וכולם חתמו על מסמך 'שומר סוד'. בבית ידעו לא לשאול אותי שאלות. אחר כך אמרתי לאשתי לאן הלכתי".

לאחרונה ביקר הרמטכ"ל אייל זמיר במרכז הצבי. "אמרתי לו שהוא יכול לסמוך עלינו: היחידה יודעת לזהות את החלל ולתת מזור למשפחה", סיפר הרב יפה. "הרמטכ"ל החמיא לנו וליכולות הגבוהות שלנו, ואמר ש'יותר מכול יש במקום הזה נשמה גדולה'. הוא ראה את האנשים, את המוטיבציה, את השליחות. אנחנו עסוקים במלאכת קודש, בחסד של אמת. זה מה שמלווה את האנשים פה. אנחנו מפעילים מערכת אדירה ועצומה שנותנת מזור לחברה הישראלית. בפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו־יורק, עד היום לא זיהו את כולם. אצלנו אחרי עשרה ימים כבר זיהינו את כל מי שהגיע לכאן".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il