"הצדק חייב להיעשות": המאבק בתשלומים שהרשות הפלסטינית מעבירה למחבלים

עמית מגנזי מנס־ציונה היה בן 22 וחצי כשנרצח בידי מחבלי חמאס בפסטיבל נובה בבוקר 7 באוקטובר. אימו, ענת גולדשטיין, מספרת לנו על הבן שהיה "אדם עם לב טהור, גדול ורחב, ועם חיוך שאף פעם לא ירד מהפנים". החלום הגדול של עמית היה להיות די־ג'יי ולנגן את המוזיקה שלו בכל העולם. הוא האמין שמוזיקה מחברת בין אנשים ללא הבדל דת ומוצא. "עמיתי האמין באהבת חינם ודאג לפזר אותה עד יום הירצחו", אומרת ענת, ומציינת כי "חצי שנה לפני הוא החל ללמוד הפקת מוזיקה, אבל החלום הזה כבר לא יהפוך למציאות".

יובל ונועם רביע, שני אחים מהמושב ישע בדרום, השתתפו באותו בוקר במסיבה קטנה יותר, מסיבת הפסיידאק, שנערכה סמוך לנירים, בהשתתפות כמאה אנשים. הם חגגו שם את אירוסיו של יובל לחברתו נוי, שנרצחה עם שני האחים בטבח הנורא. "אנחנו לא משפחה רגילה, הבית שלנו זה בית של מוזיקה ואמנות", מספר לנו ג'וג'ו רביע, אביהם של יובל ונועם. "הכרתי את אשתי בחנות תקליטים, יש לי אוסף של 7,000 תקליטים. הבן הגדול שלי, יובל, היה צייר, פסל ומוזיקאי. נועם, הבן השני, היה מוזיקאי ורקדן. מאיה הבת שלי גם היא ציירת ואמנית. שלושת הילדים שלי, אני ואשתי, כולנו היינו חברים מאוד טובים. בבוקר אחד הכול נעצר. גם מאיה הייתה צריכה ללכת למסיבה, לחגוג עם אחיה וארוסתו, אבל היא לא הרגישה טוב ונשארה בבית".

ג'וג'ו וענת הם שניים מתוך אלפי ישראלים שהגישו תביעות פיצויים נגד הרשות הפלסטינית אחרי טבח שבעה באוקטובר. התביעות הללו כבר הביאו לעיקול של מיליארדי שקלים מכספי הרשות המוחזקים בידי מדינת ישראל. מה שפתח את הסכר ואִפשר את הגשתן של אלפי התביעות הוא שילוב בין שני חוקים שחקיקתם החלה חודשים רבים לפני הטבח אך הסתיימה רק לאחריו, בראשית שנת 2024.

החוק הראשון מאפשר למי שנפצע בפעולת טרור ונותר נכה לצמיתות, או ליורשיו של מי שנרצח בפעולת טרור, לתבוע "פיצויים לדוגמה" מגוף שמוגדר "מתגמל טרור", הגדרה שהרשות הפלסטינית או אש"ף עונים לה. המונח פיצויים לדוגמה מתייחס לפיצויים שלמרות היותם חלק מהליך אזרחי מטרתם היא ענישה והרתעה, ואינם תלויים בהוכחת גובה הנזק. במקרה הזה המחוקק גם קצב את הסכום המדויק, ובכך חסך מנפגעי הטרור את הצורך להוכיח מה בדיוק הנזק שנגרם לכל אחד מהם, בהליך משפטי ארוך ומתיש. על פי החוק, יורשיו של נרצח רשאים לתבוע 10 מיליון שקלים, ואילו מי שנפצע כתוצאה ממעשה טרור ונותר נכה לצמיתות רשאי לתבוע 5 מיליון שקלים. אולם מאחר שלמחוקקים היה ברור שהרשות הפלסטינית לא תתנדב לשלם את הסכומים הללו, חוקק חוק נוסף, המאפשר לעקל לטובת התשלומים סכומי כסף מתוך "הכספים המוקפאים". מדובר בכספים שמדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית אך איננה מעבירה לה אותם, כסנקציה על כך שהרשות ממשיכה לשלם את משכורות המחבלים.

מי שעמד מאחורי החקיקה היה ח"כ לשעבר יצחק פינדרוס, שלפני כשבועיים עזב את הכנסת בעקבות התפטרותם של השרים וסגני השרים ממפלגת יהדות התורה. הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת במרץ 2023, שבעה חודשים לפני הטבח, ועל אף המחלוקות שקרעו באותה עת את המערכת הפוליטית ואת החברה הישראלית, חתמו עליה ח"כים מהקואליציה והאופוזיציה. באותו שלב נדמה היה שהיא באה לדאוג לכמה עשרות ואולי מאות בודדות של נפגעי טרור. ואולם עד שההצעה עברה את כל שלבי החקיקה ונכנסה סופית לספר החוקים בחודש מרץ 2024, כבר היה ברור שהתמונה שונה לחלוטין.

עימות עם ממשל ביידן

בשיחה עם מקור ראשון מסביר פינדרוס שהצורך בחוק עלה לראשונה בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בשנת 2022. "החוק נחקק בעקבות פסק דין של השופט יצחק עמית, שאמנם אִפשר לנפגעי טרור להגיש תביעה נגד הרשות הפלסטינית, אבל צמצם מאוד את האחריות שלה. התברר לנו שבניגוד למצב בארצות הברית, שם הדלת בפני תביעות כאלה הייתה פתוחה, בחוק הישראלי יש חֶסר. המטרה שלנו הייתה קודם כול להבהיר שלרשות הפלסטינית יש אחריות שילוחית לביצוע מעשי הטרור, ושהאחריות השילוחית הזו יוצרת אחריות בנזיקין. רצינו לקבוע באופן הכי ברור שמי שמשלם משכורות למחבלים והוא בגדר 'מתגמל טרור', לא יוכל לטעון שאין לו אחריות למעשי הטרור הללו".

עו"ד ברק קדם: "בפברואר הרשות כאילו הוציאה החלטה שהם מפסיקים לשלם כסף למחבלים, אבל זה הכול קומבינות. הם מעבירים את הכספים דרך אש"ף"

אבל החוק לא מתערב רק בשאלת האחריות, הוא גם קובע מסלול פיצוי מיוחד.

"הקביעה בחוק של פיצויים לדוגמה לא הייתה אומנם המטרה העיקרית של החוק, אבל גם היא חשובה. כשלמדנו את הנושא גילינו שעורכי הדין של הרשות הפלסטינית ואש"ף הציקו בצורה מטורפת לנפגעי הטרור שתבעו אותם. ההליכים המשפטיים שהתנהלו היו ארוכים מאוד ונמשכו שנים. רצינו למנוע את מסכת הייסורים הזו ולחסוך את דיוני ההוכחות הנזיקיים שיכולים להימשך גם עשר שנים ויותר. בשביל זה קבענו את הפיצויים לדוגמה, שמונעים את כל ההתעללות הזו בנפגעי הטרור ומאפשרים להם לקבל את הפיצוי שמגיע להם בהליך משפטי שהאורך שלו סביר".

אבל הרי היה לכם ברור שהרשות הפלסטינית לא תתנדב לשלם את הכסף.

"לצורך זה נחקק החוק השני, שמטרתו לדאוג שיהיה מאיפה לשלם את הפיצויים. לכאורה זו לא בעיה, כי מדינת ישראל היא זו שגובה עבור הרשות הפלסטינית חלק ניכר מההכנסות שלה. מדובר במיליארדי שקלים של מיסים ומכסים שישראל גובה כביכול עבור הרשות הפלסטינית ומעבירה לה מדי שנה מאז הסכמי אוסלו, שטכנית ניתן לעקל אותם.

"אבל זה בכלל לא היה פשוט. ממשל ביידן עמד על הרגליים האחוריות והעביר איומים מפורשים נגד החוק. ההתבטאויות של בכירי הממשל היו ברורות וחדות מאוד. כתוצאה מכך היה לנו מאבק גדול מול המל"ל, והפשרה שהושגה לבסוף הייתה שלצורך גביית הפיצויים יעוקלו רק אותם סכומים שמדינת ישראל מקפיאה כמעין 'עונש' לרשות הפלסטינית על כך שהיא משלמת משכורות למחבלים. הבעיה היא שבעקבות 7 באוקטובר ואלפי התביעות שהוגשו מאז, מתברר שהכסף המוקפא פשוט לא מספיק כדי לשלם את כל התביעות שכבר הוגשו".

ואכן, לידינו הגיעה הודעה שהעבירה הפרקליטות לבית המשפט באחד התיקים המתנהלים. בהודעה מביעה הפרקליטות את הסכמת המדינה להטלת העיקול הזמני בהתאם לחוק, אך בסעיף האחרון של ההודעה מוסיפה עו"ד אחוה ברמן, מפרקליטות מחוז ירושלים: "יצוין כי התקבלו צווי עיקול זמני במסגרת הליכים רבים המתנהלים בבתי המשפט נגד הרשות הפלסטינית, כאשר לאחרונה הסכומים המצטברים של צווי העיקול הזמניים עלו על סך כל הכספים המוקפאים לפי חוק ההקפאה".

מי שנתקל בבעיה הזו הוא עו"ד ברק קדם, שמשרדו מייצג נכון להיום כאלפיים נפגעי טרור, חלק הארי שלהם כתוצאה מטבח 7 באוקטובר, וחלקם מפיגועי טרור שאירעו עוד קודם לטבח וגם אחריו. "לפני כמה חודשים הייתי בדיון בוועדה בכנסת, ושם הוצגו המספרים הרשמיים. מתברר שבקופה של הכספים המוקפאים יש נכון להיום כארבעה מיליארד שקלים. זה ממש לא מספיק", מציין קדם, "רק במשרד שלי עיקלנו כבר כשלושה וחצי מיליארד שקלים עבור הלקוחות שלנו, ויש לנו עוד לא מעט בקשות עיקול בקנה. אני מניח שתוך כמה שבועות רק העיקולים של הלקוחות שלי יגיעו לחמישה מיליארד שקלים".

לבעיה הזו, אומר עו"ד קדם, יש פתרון פשוט מאוד: עיקול של הכספים מתוך כלל הכספים שמדינת ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית. "התקציב של הרשות הוא בסך הכול 20 מיליארד שקל בשנה, ומתוך זה הם משלמים כמיליארד וחצי למחבלים ולבני משפחותיהם. זה מטורף. אם הרשות תבין שבנוסף למיליארד וחצי שהיא משלמת להם, בגלל אותם מיליארד וחצי היא תצטרך לשלם כל שנה עוד מיליארדים לבני משפחות של נפגעי הטרור או לנפגעי הטרור עצמם, היא תחדל מלשלם להם כי אחרת היא תקרוס. היא לא יכולה לשלם את כל התקציב שלה. כסף יש, פשוט צריך לבטל את המגבלה שמאפשרת לעקל רק את הכספים המוקפאים".

לדברי עו"ד קדם, "מתוך תקציב של 20 מיליארד, כשליש מגיע ממדינת ישראל בדמות מיסים ומכסים שישראל גובה עבור הרשות. איך אני יודע את זה? יש תצהיר של שר האוצר הפלסטיני שהוגש באחד ההליכים, ולפיו מדינת ישראל מעבירה לרשות מדי חודש כ־600 מיליון שקל מאותם כספי המיסים, תעשה חשבון ותראה שאנחנו מגיעים ליותר מ־7 מיליארד שקלים בשנה. 7 מיליארד שמהם הרשות מעבירה את כספי המשכורות לרוצחים שרוצחים אותנו. זה שמקזזים שקל כנגד שקל, על פי חוק ההקפאה, זה רחוק מלהיות מספק, כי עדיין מהעודף שאתה בכל זאת מעביר להם הם משלמים את משכורות הרוצחים. בעיניי, לממן את הרוצח של עצמך זו העבירה הכי חמורה על פי משפט הטבע. נשמע לי הזוי שהמדינה ממשיכה עם הדבר הזה. הכסף הזה חייב ללכת לפיצוי של נפגעי הטרור, לפחות עד שהרשות תפסיק לשלם למחבלים".

אנחנו מדברים פה על עיקולים של מיליארדים. יש משפחות של נפגעי טרור שכבר קיבלו לידיהן כסף?

"משפט זה דבר שלוקח זמן. עד היום הוצאנו מהרשות בהוצאה לפועל, דרך כספים של הרשות שמדינת ישראל מחזיקה, עשרות מיליוני שקלים וחילקנו ללקוחות. בימים אלו יש בהוצאה לפועל עוד כ־100 מיליון שקלים, גם כן של לקוחות שלנו, שנמצאים בשלבים האחרונים של הוצאה לפועל. הכסף הזה עוד לא עבר, אבל המדינה כבר הצהירה לפני רשם ההוצאה לפועל שהיא תשלם ואני מניח שזה יקרה, אם לא בימים הקרובים אז בשבועות הקרובים".

מנסים להסתיר

בעיה נוספת שצצה לאחרונה היא ניסיונה של הרשות הפלסטינית להתנער באופן רשמי מהתשלומים למחבלים ולטעון שהם אינם יוצאים מקופתה, ולכן לא ניתן להמשיך ולשלם לנפגעי טרור מתוך כספים השייכים לה. קדם לא מתרגש, ומבהיר כי על אף תרגילים מסוימים שהרשות מבצעת, בפועל היא מעולם לא חדלה מלשלם למחבלים. "בכל מה שנוגע לתביעות שלא קשורות לשביעי באוקטובר אלא לפיגועים שהיו לפני שנתיים, שלוש ויותר, זה ממילא חסר משמעות אם הפסיקו לשלם, כי הרי הם כבר שילמו לאותו מחבל כך וכך חודשים. למעשה, אפילו אם שילמו לו רק פעם אחת זה מספיק כדי ליצור אחריות של הרשות. יש פסק דין כזה של בית המשפט העליון. אבל גם לגבי הנוח'בות יש אינדיקציות טובות שהרשות משלמת גם להם, כולל אמירה בנושא הזה של אבו־מאזן".

ברשות הפלסטינית טוענים שכל זה נפסק בפברואר האחרון, ומאז הם חדלו לשלם משכורות למחבלים.

"נכון, בפברואר הרשות כאילו הוציאה החלטה שהם מפסיקים לשלם כסף למחבלים, אבל זה הכול קומבינות. בתכל'ס מה שקורה הוא שהם מעבירים את הכספים דרך אש"ף. במקום שהמשרד לענייני אסירים יעביר את הכסף ישירות, הם מעבירים אותו לאש"ף, ואש"ף מעביר את זה לנוח'בות. לכן מבחינתנו זה לא משנה. בין אם הרשות משלמת ישירות לאסיר ובין אם היא מעבירה את הכסף לאש"ף והוא משלם, זה בדיוק אותו דבר. אבו־מאזן עצמו נשמע אומר אחרי ההחלטה הזאת, 'גם אם יהיה לנו שקל אחד, השקל האחרון שלנו ילך לאסירים'. לכן ברור שהכול עבודה בעיניים, אולי בגלל התביעות ואולי כי הם מפחדים מטראמפ, הם שינו את החקיקה ונותנים את הכסף בצורה עקיפה, אבל הם משלמים וזה ודאי

"יש לנו אינדיקציות שהם משלמים להם, אבל בשלב הזה לא ניתן לומר יותר מזה", משגר עו"ד קדם רמז עבה, ומציין כי בכל מקרה הרשות תתקשה מאוד להוכיח את טענותיה בבית המשפט. "חוק 'פיצויים לדוגמה' קובע שמכיוון שעל פי החוק שהתקבל בפרלמנט הפלסטיני חובה לשלם משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם, חזקה שהרשות מקיימת את החוקים הפנימיים שלה ומשלמת, אלא אם כן הם יוכיחו אחרת. זאת אומרת שלמעשה לא אני צריך להוכיח שהם משלמים לנוח'בות, אלא הם צריכים להוכיח שהם לא משלמים להם. והאמת היא שהם כן משלמים, בדרכים כאלה או אחרות. אני אשמח מאוד שהם ינסו להוכיח אחרת ויפתחו בפני בית המשפט את הספרים, שנוכל לראות את כל ההעברות, בדיוק כמה כל רוצח כזה קיבל".

מי שמרימה בימים אלו את הכפפה ומגבשת שתי הצעות חוק שנועדו להתמודד עם הקשיים בחוק הנוכחי, היא ח"כ לימור סון הר־מלך, נפגעת טרור בעצמה, שבעלה שולי נרצח בפיגוע בשנת 2003. "החוק הקיים לפיצויים לדוגמה הוא חוק חשוב, הוא מתקן עוול ומביא צדק למשפחות שכולות וקורבנות טרור", היא מקדימה, אך מסבירה שהחוק זקוק לשינויים ותיקונים. "אין סיבה שהפיצויים ייגבו אך ורק מהכספים שקוזזו מכספי הרשות הפלסטינית. אם הרשות אחראית ישירות לעידוד ולמימון טרור, עליה לשאת במלוא המחיר. זו הסיבה שממש בימים אלו אני מקדמת הצעת חוק שתקבע כי ניתן יהיה לממש את הפיצויים גם ממקורות כלכליים נוספים של הרשות, בארץ ובחו"ל. יתרה מכך, במשך שנים רבות הרשות הסתירה את העובדה שהיא משלמת למחבלים שפגעו בישראלים, דבר שמנע ממשפחות הנרצחים ומנפגעי הטרור לתבוע את הרשות. כדי לתקן את העיוות הזה הגשתי הצעת חוק נוספת שתקבע כי במקרים מסוג זה לא תחול התיישנות, וניתן יהיה לתבוע את הרשות גם בדיעבד".

לקריאה לתקן את החוק מצטרפת גם ענת גולדשטיין, אימו של עמית ז"ל. "את התביעה נגד חמאס ונגד הרשות הפלסטינית הגשנו מתוך אמונה שהצדק חייב להיעשות אחרי הטבח הנוראי שעבר עלינו. זו לא תביעה נגד אדם בודד אלא נגד ארגון טרור שרצח וממשיך לרצוח אלפי אנשים. חשוב לי מאוד שהמדינה ומערכת המשפט יהיו יעילות וזריזות איתנו ולא ימשכו את המשפט, כיוון שמבחינתי כל יום כזה, ואני בטוחה שגם מבחינת משפחות רבות, זה עוד יום של חוסר עשיית צדק ואי יכולת להשתקם פיזית ונפשית. חייבים להביא את ההליך המשפטי הזה לסיומו כמה שיותר מהר, כדי להראות לעולם שחמאס הוא שאחראי לרצח של עמית ושל כל נרצחי 7 באוקטובר. במקביל חייבים לתקן את החוק ולדאוג לזה שהמדינה תאפשר לעקל כספים נוספים ולא רק את הכספים המוקפאים, על מנת שאפשר יהיה לשלם לכל משפחות הנרצחים".