"אתה רואה את ההורים והאלמנה שהבאת להם תשובה וזה נותן לך כוח"

כשעם ישראל כולו התעורר לפנות בוקר בעקבות תקיפת צה"ל באיראן, במערך הרבנות של פיקוד העורף ידעו שצו 8 יגיע בתוך דקות. אכן, עשרות גדודי החילוץ של הפיקוד, בסדיר ובמילואים, הוקפצו מיד - ומהר מאוד התברר שהם עומדים לפני אירוע המלחמה הגדול ביותר שלהם מאז הקמתו של פיקוד העורף בראשית שנות התשעים, בהתאם ללקחי מלחמת המפרץ הראשונה. "נקראנו ביום שישי לפנות בוקר, ובכניסת שבת גייסנו רכבים, שינענו ציוד, פרסנו כוחות", מספר רס"ן הרב צבי יהודה מנסבך, רב מחוז דן בפיקוד העורף. "היינו בעיצומה של ההיערכות. ממילא עלו הרבה שאלות של תחומין, שינוע מזון ללוחמים, מה מניידים בשבת ואיך. מעבר מאפס למאה ביום שישי יוצר אתגר שבת מורכב מאין כמותו".

במשך 12 ימים לאחר מכן פעלו גדודי החילוץ בעצימות גבוהה. הם התמודדו עם מגוון אתרי פגיעה, ובהם כמה זירות הרס חמור במה שהם מכנים "התווך האזרחי". שבוע ויום לאחר סיום המבצע ותחילת הפסקת האש, כינסנו בבסיס פיקוד העורף ברמלה חמישה ממובילי מערך אנו"ח (איסוף נתונים וחללים) של הפיקוד, למעין שיחת סיכום של "טבילת האש" שחוו. סביב השולחן ישבו רב הפיקוד בקבע רס"ן הרב גיא מזוז, רב הפיקוד במילואים סא"ל במיל' הרב מנחם אדרי, מפקד מחלקת אנו"ח ביחידת החילוץ הארצית רס"ן במיל' חיים אוטמזגין, ראש מדור תורת האנו"ח בבסיס האימונים הפיקודי סגן אפרים פפיסמדוב, ורס"ן הרב מנסבך.

מחלקות אנו"ח הן חלק אינטגרלי מגדודי פיקוד העורף, אומר הרב מזוז. "בכל אחד מעשרות גדודי החילוץ יש מחלקה כזאת. בדרך כלל הרבנות הצבאית עוסקת בזיהוי וקבורה של חיילי צה"ל, ומחלקות האנו"ח עוסקות בתווך האזרחי. אנחנו פועלים באתרי הרס ומטפלים בחללים שהם כמעט תמיד אזרחים. כמובן, אם יש אירוע שכולל גם חיילים וגם אזרחים, אנחנו מטפלים בכולם. כמו פיקוד העורף כולו, אנחנו פועלים מכוח חוק הג"א: האחריות בתווך האזרחי בשגרה היא של משטרת ישראל, אבל כשנוצר הצורך, פיקוד העורף לוקח את האחריות, ומאותו הרגע נושא החללים עובר אלינו".

בהצלת חיים, שהיא תפקיד מרכזי של גדודי החילוץ, יש משהו מספק, ולעומת זאת בטיפול בחללים הסוף העגום ידוע מראש. איך מתמודדים עם זה?

הרב מנסבך: "אתה לא חושב על זה ככה. אתה מסתכל על ההורים שהבאת להם תשובה. אתה מסתכל על האלמנה, שהמידע שהשגת מאפשר להתיר אותה מיד בלי להיכנס לסיבוכים ולסיפורים. זה מה שנותן את הכוח ומחזיק אותנו לאורך מאות ימי מילואים, מאז שמחת תורה. האתגר מורכב וקשה, אבל ברוך השם, אנחנו מצליחים לעמוד בו".

פפיסמדוב: "זה לא רק המענה במישור ההלכתי, אלא גם סגירת המעגל, ועצם זה שאנחנו נותנים לבני המשפחה קבר לעלות אליו. מאז 7 באוקטובר מחלקות האנו"ח השתתפו בסריקות בשטחים לא נורמליים, כדי לחקור מקרים של אנשים שלא הייתה ודאות אם הם נחטפו או נהרגו. המידע שנאסף עזר לנו לסגור את התיקים ולתת למשפחות תשובות, וכך הן לא נותרו בחלל ריק. גם זו משימה ראשונה במעלה".

רס"ן הרב גיא מזוז, רב הפיקוד בקבע: "את הנעדרת בבת־ים חיפשו עשרות אנשים, ימים ולילות. לא ידענו איפה היא, האם היא בתוך שפוכת עפר שהייתה שם, או שאולי פינו אותה. בבאר־שבע האתגר היה חילוץ חללים מהקומות הגבוהות. כדי להגיע לשם היינו צריכים סיוע של יחידה 669"

"אמרתי לחיילים שלי: עכשיו אנחנו מגשימים את מה שהתכוננו והתאמנו לקראתו שנים", אומר הרב מנסבך. "במקרה שלי זה 15 שנה, אבל יש לי חיילים שאצלם זה כבר שלושים שנה, ממש מיום הקמת פיקוד העורף. הפיקוד כולו הוקם לאירוע הזה, ליום שמדינת ישראל תידרש להתמודד עם מטחים כבדים, על כל המשמעויות הקשות שכרוכות בזה".

הרב אדרי: "תרחיש הייחוס שלנו דרמטי אפילו יותר. אנחנו ערוכים גם למצבים כמו רעידת אדמה עזה או מלחמה קשה יותר, עם ריבוי אתרי הרס. האימונים שלנו מכוונים לשם".

ימים של חיפושים

כשאני מבקש מהחבורה להסביר לי על המורכבות של מלאכת חילוץ חללים באתר אסון אזרחי לעומת משימה מקבילה בזירה צבאית, הרב מזוז שולף מכיס מכנסיו ערכה קטנה הנתונה בתוך נרתיק שחור. "בעזרת הערכה הזאת אני יכול לקחת טביעות אצבע בזירה", הוא מסביר. "בצה"ל יש מאגר טוב של טביעות אצבע: כל חייל נותן טביעות אצבע בצו הראשון. כשהחלל הוא חייל אני יכול לעשות זיהוי גם דרך היכרות אישית של חיילים אחרים ששירתו איתו".

פפיסמדוב ממשיך אותו: "אצל אזרחים אין לנו מידע כזה. המאגרים האזרחיים של טביעות אצבע וכדומה הרבה פחות טובים מהמאגרים של צה"ל, וגם לא מתוחזקים היטב. כשגדוד של פיקוד העורף מגיע לאתר אסון אזרחי, אנחנו בכלל לא בטוחים מי היה באתר. גם כשאנחנו מאתרים חלל, לא תמיד קל להבין את מי מצאנו – למשל, אם זה גבר או אישה. לפעמים לא נשאר מספיק מה לזהות, או שעבר זמן, ולכן זיהוי על פי היכרות אישית אינו מעשי. שלא לדבר על אוכלוסיות כמו נתינים זרים, תיירים, תינוקות וילדים. כל זה מסבך מאוד את הזיהוי".

איך מתמודדים עם כל הקשיים הללו?

"מחלקות אנו"ח אוספות בשטח כמה שיותר נתונים שעשויים לסייע בהמשך במלאכת הזיהוי. זה כולל תיעוד של המיקום המדויק שהחלל נמצא בו - הקומה, הדירה והחדר - ושל ממצאים מסביבתו, למשל טלפון סלולרי ותעודות זהות. את הכול מתעדים ומצלמים, וכך גם את מה שאפשר לראות על האדם עצמו, למשל קעקועים. את כל התיעוד הזה אנחנו מעבירים לתר"ח, תחנת ריכוז החללים, יחד עם החלל. שם מתקיים הזיהוי בשיתוף פעולה של משטרת ישראל, צה"ל ולעיתים גורמים נוספים. התפקיד שלנו, חשוב להדגיש, הוא לא הזיהוי אלא הפינוי של החללים ואיסוף הנתונים מהשטח, כדי שהזיהוי ייעשה כמו שצריך ולא יהיה עיכוב או חס וחלילה בלבול".

הרב מנסבך, שהיה מעורב בטיפול בכמה מזירות ההרס החמורות ביותר של ימי "עם כלביא", כולל הבניין שנפגע ישירות מטיל בבת־ים, מאיר בהקשר הזה את אחת המשימות העיקריות של כוחות החילוץ. "העבודה מול האוכלוסייה האזרחית היא חשובה מאוד באתרי ההרס שגדודי פיקוד העורף מגיעים אליהם. בזירת אסון צבאי יש נהלים סדורים כדי להבין מיד מי נמצא איפה, וכך אתה יודע במהירות את מי לא מוצאים. באתר ההרס בבת־ים נדרשו לנו 24 שעות רק כדי לגבש רשימה ברורה של מי שהיה במקום. שלושה ימים חיפשנו שם נעדרת, תוך שימוש בכלים וביכולות ששמורים לאירועים הכי מורכבים".

"האירוע הכי גדול היה בבת־ים, והאירוע הכי מורכב היה בבאר־שבע", אומר הרב מזוז. "את הנעדרת בבת־ים, אזרחית אוקראינה, חיפשו עשרות אנשים, ימים ולילות. לא ידענו איפה היא, האם היא בתוך שפוכת עפר שהייתה שם, או שאולי פינו אותה. בבאר־שבע האתגר היה חילוץ חללים מהקומות הגבוהות של הבניין, שהטיל פגע בהן. כדי להגיע לשם היינו צריכים סיוע של יחידה 669. במגדל גבוה הגישה בעייתית, ובכל רגע יש גם חשש מקריסה".

"באתר הרס אתה לא זז בלי מהנדס שעבר הסמכה מיוחדת לאתרים כאלה", מוסיף הרב מנסבך. "אנחנו עובדים באופן צמוד עם מהנדסים, ובכל צעד אתה חייב לוודא שיש אישור שלהם".

מגבלות האימונים

תחום הטיפול בחללים מורכב מבחינה נפשית, ובאתרי הרס מהסוג הזה הוא קשה במיוחד. צה"ל דואג לספק לכוחות ליווי צמוד של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, "מתחילת המשימה ועד סגירת המשימה", אומר הרב אדרי. "חשוב מאוד לוודא שהמטפלים לא ייפגעו - לא רק פיזית, אלא גם נפשית".

רושמן של החוויות הלא פשוטות עוד ניכר על משתתפי השיחה כולם, אך לצידו מורגשת מידה של סיפוק על ההזדמנות שניתנה להם להוכיח את יכולותיהם. הרב מזוז מזכיר שמבצע "עם כלביא" היה ההתנסות הראשונה של רבנות פיקוד העורף ומערך מחלקות האנו"ח במתאר הפעילות הקלאסי של הפיקוד. רבים מאנשי הסדיר והמילואים כבר פעלו בתחום הטיפול בחללים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ובפרט בתחילתה - בקרב נרצחי הנובה, ובאיתור חללים ונתונים בעוטף עזה ובכלי הרכב הרבים שנפגעו במהלך הטבח. "הייתה גם עבודה אינטנסיבית מאוד בבסיס שורה", אומר הרב מזוז. "בכל המקומות הללו אנשי אנו"ח תפסו מקום מרכזי, ולכן האמנתי באנשים שלנו. למלחמה עם איראן הגענו מוכנים מאוד מבחינת ציוד ואימונים, והיינו ערוכים היטב.

סגן אפרים פפיסמדוב, ראש מדור תורת האנו"ח: "אנחנו מתעדים במדויק את המיקום שהחלל נמצא בו - הקומה, הדירה והחדר - ואת הממצאים מסביבתו, למשל טלפון סלולרי, תעודות זהות, כולל מה שאפשר לראות על החלל עצמו, למשל קעקועים. את התיעוד אנחנו מעבירים לתחנת ריכוז החללים"

"הגדודים שלנו נשלחים לתעסוקה מבצעית ממושכת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ובשנה האחרונה אפרים ואני פוגשים כל גדוד חילוץ, פוגשים את מחלקות האנו"ח ומאמנים את האנשים לטיפול בתרחישי הייחוס הכי קיצוניים. ברוך השם, במלחמה הזאת אפילו לא התקרבנו לתרחישים האלו. ברגע שהקפצנו את המחלקות, האנשים שלנו הגיעו בשיעורים גבוהים, ועמדנו במשימה בצורה טובה מאוד".

הרב אדרי: "לא הופתענו משום דבר שפגשנו במלחמה. באימונים ירדנו לפרטים, עסקנו בכל התרחישים ותרגלנו את שיטת הפינוי המדויקת, וזה הוכיח את עצמו. לא היינו צריכים לשאול את עצמנו 'מה עושים עכשיו?'. הכול עבד כמו שתכננו בשעות של דיונים ובשעות רבות של אימונים, שהקיפו את כל מחלקות האנו"ח".

את מסירותם הגדולה של אנשי האנו"ח רואה הרב אדרי גם בכך שהם היו האחרונים שעזבו את כל אחת מזירות ההרס. "גם אחרי שהגדודים עברו לאתר הבא, המחלקות האלו המשיכו בעבודה ואספו כמה שיותר ממצאים, לצורך זיהוי מהיר וכדי להביא את כל החללים לקבורה בצורה המכובדת ביותר".

ואחרי כל האימונים, מה הבנתם רק בזמן אמת?

פפיסמדוב: "יש דברים שאי אפשר לתרגל. אחד המאמצים הגדולים ביותר באתר הרס הוא העבודה עם האוכלוסייה - אנשים שהבית שלהם נהרס ממש עכשיו, והם עוברים רגעים קשים מאוד. צריך לפנות אליהם באופן הכי מקצועי שיש, לתשאל אותם ולהשיג מהם מידע מלא ככל האפשר: האם כל בני המשפחה בסדר, האם מישהו חסר. זה רגע שאי אפשר להתכונן אליו. יש מציאות שאתה מבין רק כשאתה פוגש אותה בשטח, ואי אפשר לדמות אותה בתרגיל. גם כשייצרנו אתר הרס לצורך אימון, זה לא נראה כמו בית אמיתי שנפל, הריח לא אותו הריח, כמות האבק היא לא אותו דבר. כל לוחם יגיד לך שאימון וקרב לא יכולים להיות דומים, וגם אצלנו הפער הזה קיים, גם אם הוא פחות דרמטי".

לצד הכאב הגדול על ההרוגים במלחמה עם איראן, הרב מנסבך מבקש להדגיש את הפער בין ההערכות המוקדמות בנוגע למספרי הנפגעים במלחמה ובין מה שאירע במציאות. "פעלנו באופן סדור לפי נוהל קרב שכולנו הכרנו מראש, אבל אי אפשר להתעלם מהניסים הגדולים שראינו", הוא אומר. "התכוננו לעשרות אתרי הרס בגוש דן, ולא לאתר הרס אחד ביום, שזה מה שהיה בערך".

תחום שבת

המלחמה זימנה לאנשי פיקוד העורף שאלות הלכתיות בלתי שגרתיות. "הקמנו תא הלכה ברבנות הפיקוד, בראשותו של רב מחוז לשעבר בפיקוד, דיין בהכשרתו, ואיתו שני רבנים נוספים", מספר הרב אדרי. "התא ריכז את כל השאלות ההלכתיות, ויחד עם ענף ההלכה נתן להן מענה. הגיעה אלינו למשל שאלה בנוגע לעבודות באתר הרס שמטרתן היא מניעת ביזה, ולא הצלת חיי אדם: האם מותר להמשיך לעבוד שם גם בשבת כדי לאסוף כמה שיותר חפצים יקרים וכסף, וכך להחזיר אותם לבעליהם והם לא ייעלמו?"

השאלה הזו הגיעה אל הרב מנסבך שעה לפני כניסת השבת. "חיילי אחד מגדודי החילוץ פנו אליי בשאלה אם להמשיך או לעצור", הוא מספר. "העברתי את הנושא הלאה, ובתוך חצי שעה, ערב שבת בין השמשות, קיבלתי תשובה מסודרת מהרבנות הצבאית, שאפשר להמשיך בעבודות גם בשבת למניעת ביזה. הנימוקים היו קשורים לצורך להחזיק את המערכת עובדת ולשיקולים נוספים, אך השורה התחתונה הייתה שאפשר להמשיך. יש פה מורכבות, כי בלי ליווי של המהנדסים שלנו, המשפחות שרוצות להיכנס לבתים לא יכולות לעשות את זה. תאר לך משפחה שמגיעה ורוצה לחפש אלבום תמונות או חפץ אחר שיקר לה, וזקוקה לנו. לכן זה היה חשוב מאוד".

רס"ן הרב צבי יהודה מנסבך, רב מחוז דן בפיקוד העורף: "אתה מסתכל על ההורים שהבאת להם תשובה. אתה מסתכל על האלמנה, שהמידע שהשגת מאפשר להתיר אותה מיד בלי להיכנס לסיבוכים ולסיפורים. זה מה שנותן את הכוח"

שיעור החיילים החרדים במחלקות האנו"ח של גדודי המילואים גבוה מאוד, ובפיקוד מרוצים מאוד מהשתלבותם במערך. "פיקוד העורף הבין שאנחנו יכולים לנצל את ההזדמנות של חרדים שקפצו להתנדב אחרי 7 באוקטובר", אומר הרב אדרי. "ערכנו שלושה מחזורי טירונות ייעודיים לחרדים, וההצלחה הייתה מלאה. כמעט כולם מפוזרים עכשיו במחלקות האנו"ח. אלה חבר'ה עם מוטיבציה גבוהה, שרק מחכים לתעסוקה המבצעית הבאה. גייסנו אותם ממש לפני כמה חודשים, וכבר במלחמה עם איראן ראינו שאנחנו יכולים להטיל עליהם משימות והתפקוד שלהם הוא מעל ומעבר, כמו חיילים שסיימו מסלול. רבים מהם גם משתלבים בתעסוקה המבצעית של גדודי החילוץ, באיו"ש ובעוטף אילת".

פפיסמדוב: "בשלב ההכשרה העברתי להם את כל התכנים המקצועיים של האנו"ח. עכשיו פגשתי אותם בשטח, פועלים כתף אל כתף עם אנשי מילואים ותיקים שכבר עוסקים בנושא הזה יותר מעשרים שנה. היה מרגש מאוד לראות את המוטיבציה שלהם ואת המקצועיות שלהם. בטבילת האש הזאת הם ראו מהר מאוד כמה משמעות יש לתפקיד שנכנסו אליו. הלוואי שנחזור לזמנים של שגרה, שאין בהם הרבה אתגרים מבצעיים בתחום שלנו, אבל אין ספק שהיישום בפועל הגביר מאוד את המוטיבציה שלהם".

השתלבות המתגייסים החרדים הייתה טובה עד כדי כך שכאשר נפתח קורס קציני זו"ק (זיהוי וקבורה) במילואים ברבנות הצבאית, בקיץ שעבר, השתתפה בו גם קבוצה של צוערים חרדים שרק כמה חודשים לפני כן עברו טירונות והכשרה בסיסית. "הצוות שפיקדתי עליו היה מורכב כולו מחיילים חרדים כאלו", מציין הרב מנסבך. "הם היו מדהימים, והביקוש למחזורים הבאים מטורף. החבר'ה רוצים להתמקצע, לעבור עוד הכשרות, לעשות כל מה שהם יכולים. ברגע שהם עברו את שערי הבקו"ם, הם כבר חיילים לכל דבר".

לקחי יפן וטורקיה

יש גם מי שהמלחמה הזאת לא הייתה טבילת האש הראשונה שלו. רס"ן אוטמזגין כבר השתתף בעבר בכמה משלחות של צה"ל לאתרי הרס קשים בחו"ל, כמפקד מחלקת האנו"ח של יחידת החילוץ הארצית. "אנחנו לא רק מפנים את החללים, אלא מביאים לשולחן מידע רב־ערך שמאפשר לנתח את הזירה ולקבל החלטות", הוא אומר. "מחלקת אנו"ח אוספת את כל החללים שיצאו מהאתר, מעבדת את הנתונים על פי סימני זיהוי ייחודיים, ויושבת עם קצין האוכלוסייה לבנות את רשימת העוגן של האתר. ככה מתחילים לעשות השוואות ולקבוע אם פינינו מכל נקודה בבניין את כל מי שהיה בה, ואפשר להתחיל לעבוד שם באופן אגרסיבי, או שעדיין צריך להמשיך לפעול בעדינות, למקרה שיש שם מישהו".

רס"ן במיל' חיים אוטמזגין, מפקד מחלקת אנו"ח ביחידת החילוץ הארצית: "אם מצאנו מישהו בבניין במקום מסוים, המהנדס יכול לדעת לפי זה איפה נמצאת הקומה השנייה אחרי ההתמוטטות. זאת מלאכה מקצועית שמחלקת אנו"ח התחילה להשתלב בה בשנים האחרונות"

המידע שאוספים אנשי אנו"ח מסייע גם לפענוח תמונת המצב הכללית של אתר ההרס. "אם איתרנו מישהו במקום מסוים בבניין, ואני מביא ממצאים שמאפשרים לקבוע מי זה, המהנדס יכול להסיק למשל איפה נמצאת הקומה השנייה אחרי ההתמוטטות", אומר אוטמזגין. "הוא יכול לבנות את תמונת האתר – לאן נפלה הקומה הזאת, או איך זזה הקומה שמעליה. יש פה מלאכה מקצועית מאוד, שמחלקת אנו"ח התחילה להשתלב בה בשנים האחרונות כאחד מעוגני מודיעין האוכלוסייה הכי משפיעים. זה דורש לא רק לדעת לטפל בחללים, אלא גם יכולת לעבד את הנתונים שנאספו ולהפוך אותם לנתונים מבצעיים שאפשר להציג בהערכות המצב".

כשאתה משווה את הטיפול באתר הרס בחו"ל למה שראית במבצע "עם כלביא", איפה נקודות הדמיון ומה ההבדלים העיקריים?

"תפיסת ההפעלה שלנו כאנשי חילוץ כרוכה במעטפת שלמה, שכוללת מחלץ, מהנדס, רופא ואיש אנו"ח. לכן המעטפת שניתנת כאן בארץ בגדודי החילוץ, נוסעת גם לחו"ל. החבילה המקצועית שווה בכל מקום בעולם. החלק השונה הוא שבחו"ל אלה פעולות חילוץ של מי שאינם יהודים. לא תמיד כולם מבינים למה אנחנו מתאמצים להגיע לכל שריד, גם קטן, ונותנים מקום מכובד מאוד גם לדברים שבמדינות אחרות ואצל אומות אחרות לא מקדישים להם תשומת לב כזו".

אוטמזגין נזכר במשלחת פיקוד העורף שיצאה ליפן לאחר רעידת האדמה החמורה שם ב־2011. "ראיתי איך מגיע באגר, לוקח את ההריסות ומשטח אותן. אם רואים משהו – מוציאים, ואם לא – לוקחים הכול, מעמיסים וזורקים לים. היה לי קשה לראות את זה", הוא אומר. "ברעידת האדמה שפקדה את טורקיה ב־2023 הזדמן לנו לטפל בראש הקהילה היהודית ובאשתו, שנהרגו שם. זו הייתה עבודה רציפה של כמעט שלושים שעות, בלי אוכל, בלי שינה, בקור של שמונה מעלות מתחת לאפס, במקום שהיה אסור אפילו ללבוש בו מדי צה"ל בגלל הבעייתיות, וכשסביבנו אבטחה כבדה. עבדנו ועבדנו כדי לתת להם כבוד אחרון. אז בארץ כולם מוכוונים לזה ויודעים שזו שיטת העבודה שלנו, אבל בחו"ל צריך להסביר למה אנחנו כל כך חותרים למגע, למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ וכוחות".

כבעל הניסיון המבצעי הרב ביותר כאן, איך התרשמת מתפקוד מחלקות האנו"ח באתרי ההרס שגרמו הטילים האיראניים?

"אני כמעט שלושים שנה בזירות האלו, אבל ראיתי קצינים צעירים יחסית, עם חיילים שגם להם אין כמעט ניסיון מבצעי, שהתחילו לטפל באירוע וסיימו אותו בצורה מושלמת, וזה דבר מעורר התפעלות. זה היה בגדוד אחד, שהתנקזו אליו חבר'ה מצוינים במיוחד. פגשתי לאורך המבצע לפחות ארבעה או חמישה גדודים שאין ביניהם קשר, כל צוות אנו"ח קשור לגדוד שלו, ובכל זאת כולם יישמו את התו"ל באותה המקצועיות, והביאו לידי ביטוי את אותם הערכים. בעבודה שלנו לערכים יש משקל מכריע, כי בלעדיהם הריח הרבה יותר קשה, המראה הרבה יותר קשה, והמגע יכול לרסק אותך. כשאתה מגיע עם ערכים, אתה מתייחס אליהם הרבה יותר מאשר לקושי שניצב בדרכך".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il