כשהייתה טירונית לפני שלוש שנים, עמדה עטרת בש"ג עם הנשק ביד. היא רצתה להשתתף בתיקון ליל שבועות, אך המפקדת שלה פנתה לרב היחידה, שקבע כי השמירה היא מצווה עדיפה ולכן עליה לוותר על הלימוד. בקרוב היא תעמוד בדיוק מהצד השני של השאלה, גם כקצינה בדרגת סגן, אך גם כבוגרת של קורס קח"דיות – קצינת חיילות דתיות יחידתית, המקבילה הנשית החדשה של רב צבאי. "היום אני אגיד בדיוק אותו דבר, שמדובר במצווה של לימוד תורה מול מצווה של שמירה על עם ישראל, זה לא מצווה מול איסור. הייתי מסבירה שהרבנות הצבאית קובעת בצורה ברורה שביטחון המדינה יותר חשוב כרגע מתיקון ליל שבועות".

זיהתה את הפערים. סרן שקד | צילום: נעמה שטרן
חוויות כאלה, של חיילות דתיות המתמודדות עם אתגרי השירות, הן שהובילו למהפכה שקטה בצה"ל בדמות הקורס ההיסטורי שהתקיים לראשונה בשבוע שעבר. הקורס, שנערך בירושלים, נולד מתוך הכרה בצורך דחוף לספק מעטפת תומכת לחיילות דתיות, שמספרן בצבא הולך וגדל, במיוחד מאז 7 באוקטובר. 15 קצינות בדרגות סגן וסג"מ מיחידות שונות לחלוטין, ובהן עטרת, בת 21 מבארות יצחק, כיום קצינת אג"ם במחלקת העורף של פיקוד דרום, וסגן אור, בת 21 מירושלים, עתודאית בחיל האוויר, השתתפו בקורס אינטנסיבי של שבוע, שנקטע יומיים לפני סיומו עקב המבצע באיראן. הקורס, שאושר על ידי ראש אכ"א אלוף דדו בר כליפא, והרב הצבאי הראשי תא"ל אייל קרים, נועד להכשיר קצינות דתיות כדמות הרוחנית הסמכותית ביחידותיהן עבור שאר החיילות הדתיות, תוך שילוב התפקיד עם תפקידן הנוכחי.
היוזמה לקורס נולדה מחוויית השירות של סרן שקד לזרוביץ, קצינה לוחמת דתייה, שזיהתה את הפערים במענה לחיילות דתיות. היא התמודדה עם אתגרים כמו פערי כשרות, קשיים בשירות משותף עם גברים, ותחושת בדידות כחיילת דתייה בסביבה שלא תמיד מבינה את צרכיה. לפעמים מפקדים לא הקפידו על פקודות, והחיילות לא הרגישו בנוח לפנות לרב היחידה, שהיה לעיתים רחוק מהן מבחינה תרבותית או שלא היה להן נוח לפנות לגבר. בנוסף, לא כל החיילות הדתיות עוברות הכנה מספקת לפני הגיוס, אפילו בנושאים בסיסיים כמו הנחיות לשמירת שבת. היוזמה שהתחילה מחלום קרמה עור וגידים במשך שנה וחצי, עד השבוע שעבר, כששקד בעצמה פיקדה עליו.

המלחמה, שהגבירה את גיוס הבנות הדתיות בצורה משמעותית, הדגישה את הצורך בדמות שתגשר בין הזהות הדתית לעולם הצבאי. כך נולד תפקיד הקח"דית, שמטרתו לספק מענה הלכתי, רגשי וחברתי לחיילות, תוך חיזוק הזהות הדתית והמנהיגותית של הקצינות עצמן. יש לציין שלא מדובר ב"רב צבאי – הגרסה הנשית", אלא בתפקיד נוסף, שמטרתו היא לעבוד בשיתוף עם רב היחידה, לתת מענה לצורכי הדת של החיילות ולהוות אוזן קשבת בנושאים שונים. הקורס, שנערך תחת חסות הרבנות הצבאית ומדור טיפו"ח (טיפול וליווי חיילות דתיות, י"א), כולל לימודי הלכה, גמרא, פסיכולוגיה, רטוריקה וליווי אישי, לצד מפגשים עם נשים מעוררות השראה כמו איריס חיים, שפרה בוכריס, הרבנית ד"ר לאה ויזל, אוריה ברוכי־כהן, רות קבסה והרבנית פרופ' טובה גנזל.
///
כשבוע לפני ליל התקיפה באיראן, נרגשות ומלאות חששות התייצבו החיילות ליום הראשון של הקורס. עבור סגן אור, בוגרת תואר במתמטיקה שלמדה לפני הצבא במדרשת לינדנבאום ובבר־אילן, הרעיון להוסיף תפקיד נוסף לעבודתה העמוסה כמתכנתת בחיל האוויר עורר ספקות. "התלהבתי מהקורס עצמו, אבל חששתי ממה שיהיה אחר כך, כי לא רציתי מחויבויות נוספות, ולהעביר שיעור תורה זה לא החוזקה שלי. כשסיפרתי את זה לשקד היא הדגישה שהמטרה האמיתית היא מה שיש אחרי. יחד עם זאת, היא ציינה שכל אחת תיקח את זה לכיוון שלה. אבל כשהגעתי לקורס זה עשה לי חשק ממש לעשות דברים ולפעול, כמו לפתוח בית מדרש במטה שלנו".
מה גרם לך לשנות את המחשבה ב־180 מעלות?
"הייתי בטוחה שכולן באו כמוני אבל שמעתי פה בנות שמוכנות לעשות ורוצות להעביר תכנים. הכרתי את מדור טיפו"ח שמכוון יותר להווי עבור הבנות הדתיות, ולבוגרות של מדרשות ומכינות יש פחות מענה מהרבנות, ולכן פחות התחברתי. עכשיו אני מבינה שיש לי את המקום ליצור את החיבור לעולם המדרשות, ואפילו להביא בית מדרש או משהו שאליו אני כן מתחברת".

צילום: נעמה שטרן
"אני ישר אמרתי לשקד שזה נשמע ממש מגניב", אומרת סגן עטרת, בוגרת מכינת "קול עמי", "כי אני בתור חיילת דתייה הלכתי לכל ימי העיון של מדור טיפו"ח והרגשתי שזה ממש ממלא אותי. רק לקראת תחילת הקורס הבנתי שהתפקיד כולל ליווי של החיילות הדתיות ביחידה ואני הרבה יותר מתחברת לזה עכשיו. קיים צורך בשטח של קצינה מהיחידה שמבינה איך זה להיות דתייה במקום כזה, יחד עם הקשיים והאתגרים שטמונים בזה, ומצד שני שתחבר לרבנות ולרב היחידה. זה קנה אותי".
אז אם אתן רוצות עכשיו ליזום שיעור תורה ביחידה, זה אפשרי?
"אני חושבת שהרב הצבאי יתמוך בי ויעזור לי", אומרת אור, "לפני שנה לא ראיתי ימי עיון בצה"ל שכוללים לימוד לנשים, וממש בחודשים האחרונים התחיל שיתוף פעולה עם מדרשת לינדנבאום, והייתי באורות מזה. למדנו תורה ויצאתי מהיום הזה עם כוחות אמיתיים. יש מגוון של חיילות דתיות בצה"ל, גם כאלה שלשיר שירי קודש נותן להן כוח. לדעתי צריך לתת מענה גם לאוכלוסיית המדרשות והמכינות שרוצות משהו יותר אקסטרה, לימוד אמיתי של גמרא, תורה והלכה ברמה קצת יותר גבוהה מזו שהצבא מציע".

"חשוב לציין שיש יחידות שהרב הצבאי מבין את הצורך של החיילות הדתיות", מוסיפה עטרת, "אצלנו בפיקוד דרום יש כל יום שלישי שיעור קבוע של רבנית. לי יש צרכים שונים ולכן זה פחות מדבר אליי אבל יש לא מעט בנות שכן הולכות לשם. מעכשיו, כל רב צבאי בשיתוף עם הקח"דית יתאימו לבנות הדתיות ביחידה את המענה".
פגשתן את הצורך הזה כחיילות בעבר?
"אני הבנתי את הצורך אבל אף פעם לא היו בסביבה שלי חיילות דתיות, תמיד הייתי היחידה - היחידה ששומרת שבת, היחידה שאכפת לה שהמפגשים החברתיים יהיו במקום כשר, והיחידה בכל דבר שנוגע בעניינים של דת. פתאום לבוא לקורס כזה, שהוא בעצמו חשוב לנו רוחנית וחברתית, כי רק כשהגעתי לפה הבנתי שיש עוד מלא חיילות דתיות בצבא, ושלכל אחת יש צורך אחר. הצורך שלי הוא לא כמו של אור או של בנות אחרות בקורס, ורק פה הבנתי את הצורך הממש גדול שיש בקח"דית, כי האוכלוסייה גדלה מאוד וצריך להחזיק את זה. כשאחזור מהקורס אתן קודם כול את האופציה לפנות אליי לבעיות ושאלות, כי לדמות נשית קל יותר לפנות והיא גם יותר נגישה".
"התפקיד של הקח"דית מאוד נצרך בעיניי", מציינת סגן אור, "אני רואה את זה בשטח, שלחיילת לא תמיד נוח לפנות לרב מכל מיני סיבות. גם כי הוא לא משקף את עולמה הדתי, הם לא באותה רמה דתית, הוא גבר והיא אישה והיא לא תשב איתו שעתיים על מה שהיא מרגישה. הוא פחות מבין אותה, ואני חושבת שמישהי שהייתה במקום שלה יכולה לדבר איתה ולייעץ לה ממקומה. לדבר עם הרב זה סמכותי יותר, ועל שאלות של האם מותר או אסור. עם הקח"דית זה ליווי אחר, רגשי יותר ולכן זה נצרך. אני רוצה לתת ליווי ועצה לחיילות וגם ליזום את הנושא של בית מדרש, אני חושב שיש לא מעט שירצו לשלב לימוד תורה תוך כדי השירות".

תפקיד נצרך. מימין: סגן עטרת וסגן אור | צילום: נעמה שטרן
בנוסף למפגשים מעוררי ההשראה עם נשים, הקורס גם כלל לימודי תורה והלכה עם הרב אודי שוורץ, ראש ענף הלכה ברבנות הצבאית, כלים פסיכולוגיים להקשבה וליווי ומיומנויות רטוריות לשיח עם חיילות. והקורס גם סיפק פסק זמן מהעשייה הצבאית השוטפת שלהן. הן מספרות שהמפקדים פרגנו, אך כאמור, בלילה שבין חמישי לשישי, כולן הוקפצו ליחידות שלהן והקורס נקטע. את השבת שתכננו להעביר יחד בירושלים הן ישלימו בהזדמנות אחרת.
///
אחת השאלות שמעסיקות את המשתתפות בקורס היא איך כל חוויות השבוע והקורס האינטנסיבי, שהתרחשו ב"בועה" בירושלים, יישמרו עם החזרה ליחידה ולשגרה העמוסה. "זאת תהיה כאפה, בוא נשים את זה על השולחן", אומרת אור בכנות, "מה שאנחנו חוות עכשיו כבר לא יהיה כשנחזור ליחידה. מה שגורם באמת לשינוי ולעשייה זה כוח רצון. אם את רוצה אז גם בשגרה המבצעית אפשר לעשות הכול. מה שישמור על כוח הרצון שלנו זה שנעשה מפגשים בינינו אחת לחודש, ונחזק זו את זו, וכל אחת תשמע מה החברה שלה עשתה. אני בטוחה שזה יעצים אותנו ויחזיר לנו את הרצון כשנזכר בשבוע הזה".
"המצווה של ביטחון העם והמדינה עמדה לנגד עיניי הרבה יותר מהרבה מצוות אחרות הרבה זמן, אבל דווקא בגלל השבוע הזה, יש בי את הרצון קודם כול רגע לחזק את עצמי בשגרה", אומרת עטרת, "אני רואה כמה טוב זה עשה לי, אז אתן את זה גם לבנות אחרות ביחידה. זה אתגר, כמו כל דבר בצבא. צה"ל מבוסס על בלת"מים ואנחנו פה בתפקידים מבצעיים ותמיד המבצעי ינצח, אבל החוכמה היא לשמור על שגרה שתשמור אותי שפויה".

יש לומר ביושר, זה לא שהן יגיעו ליחידה ומיד יתלו שלט גדול שבו הן מזמינות את החיילות הדתיות לפנות אליהן בכל נושאי הדת. העניין הרבה יותר מורכב מזה. במציאות הנוכחית יש רב צבאי בכל יחידה, שהוא הסמכות הבכירה בכל מה שקשור ליהדות, כשרות ועוד, וברוב המקומות גם יש תחתיו מש"ק דת. יהיה מעניין לראות איך הדברים האלה יסתדרו ביחד. בנוסף, גם לא בטוח שרבני היחידות עודכנו בקיומו של הקורס, וייתכן שזה "ייפול" עליהם כפקודה, אבל ככל שייפתחו עוד ועוד קורסים כאלה בהמשך, הדינמיקה תלך ותשתפר.
"השאיפה היא בסוף לעבוד ביחד עם הרב, כי זה שאחראי על החיילות הדתיות ונותן להן מענה. אנחנו פה כדי לעזור לו ולהיות יחד איתו", אומרת אור. עטרת מציינת כי "כל מי שצריכה תקבל עזרה. בניגוד למי שנחשב למשל 'חייל בודד', שלצבא יש כללים מאוד מדויקים לזה, לדת אין 'דתומטר'. אני לא עומדת עם סטופר ובודקת כמה זמן את מתפללת תפילת עמידה. המקום שלנו בתור קח"דיות זה לומר ש'אנחנו פה, ומי שרוצה מוזמנת לפנות'. זאת יוזמה מטורפת. להבין את הצורך ולדאוג שזה יענה על הכול".
"אני חושבת שזה בסדר להגיד שאני נותנת תשובות לחיילות הדתיות, זו בסוף מטרת הקורס", מציינת אור, "יש רצף, ובאתי לתת מענה לכולם, אבל אני רוצה לעזור בענייני הדת, אז אני לא אעשה פעילות לא קשורה. הרעיון הוא לתת מענה לחיילת הדתייה, שזאת אוכלוסייה נפרדת. אנחנו מתמקדים פה בקושי ובעזרה ובעידוד של החיילות הדתיות בענייני דת".
///
בעבר, לא לפני הרבה שנים, כשמספר החיילות הדתיות היה נמוך, מספר הקצינות הדתיות היה נמוך עוד יותר, כל קצינה דתייה הייתה מיד בולטת בנוף. היום, עם העלייה הדרמטית במספר הבנות הדתיות בצה"ל, הנוכחות של בנות דתיות הפכה לנפוצה מאוד, והמספרים גדולים.
הגענו למצב שיש כל כך הרבה קצינות, שנפתח קורס כזה. איך זה קרה לדעתכן?
אור: "התקדמות העולם, כמו שבנות התחילו ללמוד גמרא, אנחנו מתקדמים ודברים זזים, ומבינים שאפשר. אנחנו בסוף גם רוצות להיות חלק מעם ישראל וחלק מהשליחות הזו. זה משהו קריטי, ואנשים מספרים כמה זה היה משמעותי עבורם וזה מתפשט כמו בשדה קוצים מהר מאוד".

להביא את בית המדרש לשטח. חיילות קרביות. למצולמות אין קשר לכתבה | צילום: הדס פרוש, פלאש 90
"אולי זה לא היה מדובר כל כך פעם, אבל היום זה כבר אחרת", מוסיפה עטרת. "אני באה מבית ספר שמאוד מעודד לגיוס, גם של נשים. לדעתי 7 באוקטובר נתן כאפה לציבור הדתי, אנחנו במלחמת מצווה, וכולנו פה בשביל זה".
אור מספרת על בוגרות רבות של שירות לאומי שהמשיכו לשירות צבאי, "זו תנועה שממש גדלה בעקבות 7 באוקטובר", ועטרת מציינת את סבב ב' - נשים בנות 30 ויותר שמתגייסות כעת לשרת במגוון תפקידים בצה"ל, בעקבות המלחמה, "זה חלק מאותו עניין", היא אומרת.
זה קורס שנעשה תחת הרבנות הצבאית, אפשר ללמוד מזה שהרבנות מעודדת עכשיו גיוס בנות לצה"ל?
"ממה שאני יודעת, הרבנות הצבאית לא מעודדת וגם לא מתנגדת לגיוס. אין עמדה. היא אומרת שכל אחת ומה שמתאים לה. מרגע שהגעתן אנחנו מלווים אתכן. לא משנה עמדתו של הרב ומה הוא חושב. הוא מגיע לשרת את כל מי שנמצא בצה"ל. ורב שאומר שהוא לא נותן מענה לחיילות דתיות - אין לו מקום בצה"ל וזה ברור גם לרבנות. מרגע שמישהי מתגייסת לצה"ל אנחנו נותנים לה את המענה מקצה לקצה. וזה אחד מהמענים הכי מרשימים שהתחילו לעשות".

"עצם הקורס הזה זה הוא בשורה גם למלש"ביות (מיועד לשירות ביטחון. י"א) ולא רק לחיילות. מלש"ביות דתיות מתלבטות בין שירות לאומי לצבא, וחוששות כי יש להן הרבה שאלות", אומרת סגן עטרת ומציינת כי יש ארגונים אזרחיים שפועלים בתחום הזה כדי להפיג את הספקות ולתת תשובות, "אבל בסוף זאת מערכת שלא מתאימה לכל אחת מראש, ויש על זה עוד נדבך של דת ושל שמירת המצוות שהופך להיות עוד אתגר. הקורס הזה בא להגיד שיש להן מקום. כי זה לא עכשיו איזו קבוצה דחויה בחברה שכאילו 'תבואו לצה"ל ותסתדרו'. לא, יש פה מעטפת ומענה רחב, כי זה לא רק קח"דית, זה גם הרבנות הצבאית ומדור טיפו"ח. כולם בשביל החיילת הדתייה".
"אני חושבת שמזמן הבינו שאנחנו קבוצה שונה שצריכה מענה", אור אומרת, "ושאנחנו לא 'חיילות דתיות'. אנחנו 'בנות דתיות', וזה שונה ולכן אנחנו צריכות התייחסות שונה. אז פתחו ברבנות כל מיני מדורים של בנות, אבל זה לא אותו דבר כמו תשובה בשטח של אישה, וזאת הבשורה, שיש מישהי שמבינה אותך ומדברת אותה שפה כמוך. לכן אני גם חושבת שחשוב שהקורס הזה יימשך ושיגיעו עוד סגנונות של בנות, כי כל אחת לא מייצגת כמו חברה שלה. ברגע שהקורס הזה יתרחב יהיו פה עוד בנות ועוד בנות, ואז בסוף כל הספקטרום הזה של החיילת הדתייה ייתן מענה רחב בשטח".

אילוסטרציה | צילום: דובר צהל
עם איזה מסר אתן יוצאות מהקורס?
"עצם זה שאני יושבת פה, ואני מאמינה שרוב הבנות בקורס יסכימו איתי, זה להראות שעכשיו תורנו", אומרת עטרת, "'הדור שלנו - התור שלנו'. גם הקורס הזה בסוף משרת את פעילות צה"ל. אנחנו לא מנותקות פה מהמלחמה ואצלי זה זורם בווריד. כל הזמן לחשוב איך אני עושה שצה"ל ימלא את המטרות שלו בצורה הכי טובה - לנצח את המלחמה ולהשיב את החטופים, ואני מרגישה שגם בקורס המרוחק הזה בירושלים, הכול למען המטרה הזאת".
אור: "אני רוצה להגיד לקצינות הדתיות שיגיעו לקורס, גם אם הן מפחדות מהתפקיד הזה - זה ממש משמעותי. ולחיילות, שידעו שזה קיים, שיחפשו את הקח"דית ביחידה, ואם אין, אז תגידו לקצינה הדתייה אצלכם שתלך לקורס הבא".