עבריין זעיר או אל ג'ולאני בעזתי: מיהו יאסר אבו שבאב

עד לפני שבועיים איש לא שמע עליו, אבל אז שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן ביצע הרמת מסך ליאסר אבו־שבאב, האיש והמיליציה, ומאז הוא לא מפסיק לייצר חדשות מדי יום. אם להאמין לתיאורים, מי שעד לא מכבר היה עבריין זעיר שעסק בסחר בסמים וכדורים פסיכיאטריים, הפך בתוך חודשים ספורים לראש המיליציה העזתית הראשונה שקוראת תיגר על שלטון חמאס. הדעות בנוגע אליו חלוקות באופן קיצוני. בעוד ליברמן הזהיר כי אבו־שבאב ואנשיו הם "חבורה של פושעים ועבריינים המזדהים עם דאעש", ולפיכך שיתוף פעולה עימם דוחף את ישראל למדרון חלקלק, ראש הממשלה לא נותר חייב: "מה רע? זה רק טוב. רק מציל חיים של חיילי צה"ל", אמר בסרטון שהפיצה לשכתו.

אכן, הסיכונים בניהול ומימון מיליציה שאנשיה הם ערב־רב של פעילי דאעש וסוחרי סמים, ברורים וידועים. אבל אם לומר את האמת, בעסקה הזו יש גם פיתויים: מיליציה כזו, מכוונת ומנוטרת מלמעלה, המציעה לתושבי עזה הגנה, מזון וסוג מסוים של סדר בתוך הכאוס, תוכל אולי לאורך זמן לפגוע בחמאס ולאפשר חלופה שלטונית.

המחשבה שהישועה תגיע מכיוונו של עבריין סוחר סמים שהקיף את עצמו בתומכים המזוהים עם ארגון דאעש ושלוחותיו בסיני ובעזה, נשמעת אומנם כמו אבסורד מוחלט. אבל מהשיח המתנהל בעזה, ולא רק בה, עולים גם קולות אחרים. המודל המזרח־תיכוני החדש והמצליח שכולם נושאים אליו כעת עיניים הוא אחמד א־שרע, האיש שבתוך חודשים ספורים הפך את סוריה ממדינה מצורעת לשוק מתפתח שמשקיעים כבדים מכל רחבי העולם בוחנים בכובד ראש.

השבוע הצטרף אל הגל גם רסאן א־דהיני, סגנו של אבו־שבאב. בריאיון לערוץ i24 אמר א־דהיני כי בעבורם המודל הוא נשיא סוריה, שבגלגולו הקודם נודע כאל־ג'ולאני, איש ג'בהת א־נוסרה, ארגון קיצוני וצמא דם בחסות דאעש. אז האם כמו אל־ג'ולאני, גם אבו־שבאב יוזמן יום אחד לארמון בריאד וילחץ את ידו של נשיא ארה"ב? לפי שעה קצת קשה לראות את זה קורה. אם כי גם עכשיו לא נראה מופרך שהוא יאמץ את קונספט הריביירה של עזה, לפחות בחלקו. עד אז נראה שהוא בהחלט מקובל על הכוחות העיקריים בשטח, כולל צה"ל.

הקצב שבו הדברים מתפתחים הוא מסחרר. השבוע ניהלה המיליציה של אבו־שבאב, המכנה את עצמה "הכוחות העממיים", קרב במזרח רפיח. במהלכו הציבה מארב למחבלי יחידת סיהאם, יחידת השיטור של חמאס הרודפת משתפי פעולה עם ישראל. לקרב הצטרף כלי טיס של חיל האוויר, סייע לאנשי המיליציה וחיסל בתקרית ארבעה מתוך חמישה מחבלי חמאס. זהו אירוע חסר תקדים, שיתוף פעולה צמוד שרק לפני שבוע איש לא היה מעלה על דעתו.

ההתפתחויות מתרחשות לא רק בשדה הקרב, והן רומזות לכך שבמיליציה של יאסר אבו־שבאב חושבים בגדול. במקביל לקרבות מול אנשי חמאס הוציאה השבוע המיליציה קול קורא לגיוס מתנדבים במגוון רחב של תחומים. הרעיון הוא להקים חלופה אזרחית לחמאס במזרח רפיח, שם שולטים אנשיו של אבו־שבאב. בפוסט שפרסם השבוע אבו־שבאב בפייסבוק – כן, יש לו חשבון ברשת החברתית – הוא קרא לעזתים "בעלי כישורים וניסיון להתנדב לשורת תפקידים בתחומי בריאות, הנדסה, אדריכלות, חינוך והוראה, ניהול וכלכלה, תכנות וטכנולוגיה, תקשורת ותיעוד, משפט, שירות קהילתי ופיתוח חברתי, שפות ותרגום".

על פי הפוסט, המתנדבים ישובצו בשורת ועדות סיוע והצלה, חדרי חירום, ועדות חינוך, יחידות תקשורת ויחידות שיעסקו בתיעוד וחשיפת הפרות, סיוע בינלאומי ואפילו תמיכה טכנית ואלקטרונית בתשתיות קהילתיות. הרשימה הארוכה הזו, הכוללת מנעד רחב של ועדות אזרחיות, מעידה כי מאחורי מי שתואר עד לא מכבר כעבריין יש כנראה לפחות גוף אחד שעובד עימו, מנהל אותו ומתכלל את פעולותיו מתוך ראייה רחבה הכוללת מבט ל"יום שאחרי". זה מעניין, כי בכתבה שהתפרסמה בעיתון הסעודי "א־שרק אל־אווסט" מתואר אבו־שבאב כמי שאינו יודע קרוא וכתוב. לא ברור אפוא מי מנהל את דף הפייסבוק שלו, כותב פוסטים בשמו ומציג את תוכניותיו לעתיד.

"בדרך לרפיח"

עוד נגיע לשאלה מי עומד מאחורי אבו־שבאב, שאלה לא פשוטה כלל ועיקר. אבל עוד לפני כן ננסה להבין מאין הגיע האיש הזה, הצנום ונמוך הקומה, שבמבט ראשון לא נראה מרשים במיוחד.

יאסר אבו־שבאב נולד לפני 38 שנה ברפיח. הוא בדואי פלסטיני בן שבט תראבין, השבט הבדואי הגדול ביותר בסיני ובמזרח התיכון. השבט, המונה כחצי מיליון איש, פזור על פני הנגב, רצועת עזה וחלקו המזרחי של חצי האי סיני. יש לו נוכחות גם בערים מרכזיות במצרים, כמו פורט־סעיד וסואץ, ונציגויות בירדן ובערב הסעודית, שממנה הגיע השבט לסיני כבר לפני 500 שנה. בישראל עלה שמו של שבט תראבין לכותרות לאחרונה בעיקר בהקשרים פליליים, כולל פרוטקשן ביישובי העוטף. גם מעברה השני של גדר הגבול עם עזה מעורבים בני השבט בפעילות פלילית מאורגנת.

כאמור, עד לא מכבר תואר יאסר אבו־שבאב כפושע זעיר, ועד אוקטובר 2023 הוא ישב בכלא חמאס על עבירות גניבה וסמים. כמו פושעים רבים אחרים הוא יצא לחופשי בחסות תקיפה ישראלית על מתקני הביטחון ברצועת עזה בעקבות טבח 7 באוקטובר. הוא שב למגרשו הביתי במזרח רפיח, ומאז כוכבו דרך והוא הפך לדמות שטח שמעמדה הולך וגובר. דימויו כפושע זעיר אולי קצת מטעה. על פי ניתוח של אורית פרלוב, חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי, אבו־שבאב עסק לא רק בסחר בסמים אלא שלח ידו גם בהברחות נשק. הוא פיתח קשרים עם דאעש בסיני, ובין האנשים המקיפים אותו היום יש פעילי דאעש מוכרים. אם כי לדברי פרלוב הוא מעולם לא אימץ את האידאולוגיה של הארגון. ואם הולכים אחורה בזמן, לעידן שלפני שלטון חמאס ברצועה, קיימות עדויות שמהן נראה כי הוא היה מקורב לפת"ח, ותקופה מסוימת אף שירת כנראה כשוטר מטעם הרשות. אירוני? בהחלט.

בכל אופן, אהבה גדולה בינו ובין חמאס לא הייתה מלכתחילה. הדם הרע בינו ובין הארגון הוביל כבר בסוף השנה שעברה את שבטו ואת משפחתו להתנער ממנו, בשל שיתוף הפעולה שלו עם ישראל והחשש לנקמת דם מצד חמאס. ואכן, בחודשים האחרונים הגיע אבו־שבאב לראש רשימת החיסול של חמאס. שני ניסיונות לחסלו כשלו, אולם אחיו פתחי נהרג בקרבות עם חמאס.

בניגוד לעמדת ישראל, לרשות הפלסטינית יש כרגע מהלכים ברצועה. אנשי המיליציה של אבו־שבאב מקבלים כנראה משכורות מהרשות, נשק מישראל, ואולי גם רוחו של דחלאן מרחפת מעל

אבל מתי בדיוק החלה מיליציית הכוחות העממיים בראשות יאסר אבו־שבאב לפעול? הניסיון לתאר את מהלך הקמתה של המיליציה נתקל בחורים לא מעטים, אבל אפשר לומר שההתחלה לא הייתה מבשרת טובות. זה החל בניסיון־נפל של הרש"פ לשלוח כוחות של הביטחון המסכל לעזה במסווה של עובדים הומניטריים, שכזכור הסתיים ברצח אנשי הרשות. אז נכון, הסבב הראשון הסתיים בכישלון מהדהד; אבל היום, לצד פעילי דאעש לשעבר, מככבים לצד אבו־שבאב עזתים פעילי פת"ח ואנשי רש"פ לשעבר. רובם ככולם בנים למשפחות שאבותיהם, אחיהם או דודיהם חוסלו על ידי חמאס, והם מתודלקים בהיסטוריה משפחתית של זעם ורגשות נקם עמוקים נגד הארגון שטבח והשפיל את בני משפחתם. התמונות של אנשי חמאס זורקים את אנשי פת"ח מהגגות נחקקו עמוק בלב האנשים כל ימי שלטון הפחד של חמאס.

לצידו של אבו־שבאב מככב סגנו רסאן א־דהיני, איש ביטחון פלסטיני המוגדר כקצין המבצעים של מיליציית הכוחות העממיים. עוד בטרם התראיין לערוץ i24 השבוע, הספיק א־דהיני לעשות כותרות כאשר ברשת צף סרטון שבו הוא נראה ליד כלי רכב בעל לוחית רישוי של איחוד האמירויות, וכן בתצלום לצד ג'יפ נושא לוחית רישוי של נסיכות שרג'ה מהאמירויות. בסרטון, המציג משאית צבאית אמירותית נושאת כלי רכב משוריינים, מופיע הכיתוב הבלתי משתמע לשתי פנים: "בדרך לרפיח". מה שכמובן העלה את השאלה אם איחוד האמירויות תומכת במיליציה של אבו־שבאב, ואם מי שעומד מאחוריה הוא לא אחר מאשר מוחמד דחלאן.

הנקמה מחכה

אז מי באמת עומד מאחורי המיליציה של יאסר אבו־שבאב? לאחר שאביגדור ליברמן חשף אותו לראשונה, אמר ראש הממשלה נתניהו כי ההחלטה התקבלה על ידו ועל ידי ראשי מערכת הביטחון. הקונספט הגיע מתוך השב"כ, ומאחוריו עומד ראש השב"כ היוצא רונן בר. בצה"ל היה שותף להחלטה הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, אם כי בצבא פחות התלהבו מהרעיון לתת לקבוצת עבריינים נשק בניסיון לראות אם יוכלו לפתח משילות בתא שטח ניסיוני. אבל בסופו של דבר ניצחה ההנחה שהעברת כמות כזו או אחרת של נשק־שלל מצה"ל לידי אנשי אבו־שבאב, לא תשנה את מאזן הנשק בעזה. ליברמן אינו שותף להנחה הזו, ובפוסטים שפרסם הוא סיכם את עמדתו במשפט קצר: "אל תיתנו להם רובים".

אבל ליברמן יכול לדבר בינתיים רק מהאופוזיציה. האמת היא שההחלטה לתת נשק למיליציה של אבו־שבאב היא חלק מסיפור בעל משמעות רחבה הרבה יותר. אחד הדברים שממשלת נתניהו התנגדה להם לכל אורך הדרך היה הרעיון שמי שיחליף את חמאס ביום שאחרי הוא הרשות הפלסטינית. אבל נראה שאי אפשר לתאר את המסע של יאסר אבו־שבאב אל מעמדו הנוכחי כאיש המופעל נגד חמאס בעזה, בלי שיתוף פעולה ישראלי עמוק עם הרשות הפלסטינית.

כדי להבין את הקשר צריך ללכת אחורה בזמן, לאירוע דמים משנת 2006, זמן קצר לפני שחמאס תפס את השלטון בעזה. בהאא בעלושה היה אז קצין מודיעין בכיר מטעם פת"ח. חמאס תכנן לרצוח אותו ופתח באש אל מכוניתו. בעלושה עצמו לא היה במכונית, אולם ילדיו אוסמה, אחמד ואסלאם, שהיו בדרכם לבית הספר, נרצחו. זה היה אחד האירועים המכוננים במאבק המר בין פת"ח לחמאס, בדרך להשתלטות חמאס על הרצועה.

היום בהאא בעלושה הוא אחד מבכירי המודיעין הפלסטיני, קצין ותיק בעל מעמד וזכויות, לצד ראש המודיעין המסכל מאג'ד פרג’. לפני חודשים אחדים קישר בעלושה בין יאסר אבו־שבאב ובין מחמוד אל־היבאש העזתי, לשעבר השר לענייני הקדשים אסלאמיים ויועצו הקרוב של אבו־מאזן. אל־היבאש מתגורר היום ברמאללה אך שומר על קשרים הדוקים ברצועה. אבו־מאזן קלט מהר את הפוטנציאל של יאסר אבו־שבאב, במיוחד לאחר שהסבב הראשון שבו נשלחו אנשיו לרצועה הסתיים ברציחתם על ידי חמאס, אבל עדיין התלבט אם לאמץ אותו או להתנכר אליו. בעיקר היה חשוב לו שלא להשאיר טביעת אצבעות בשטח. בכל מקרה, את הטיפול הורה אבו־מאזן להעביר לידיו של בהאא בעלושה, מה שעל פי דיווחים שונים יצר מתח ומחלוקת בינו ובין ראש המודיעין המסכל מאג'ד פרג’. בין כך ובין כך, ידיו של פרג’ מלאות לא רק במה שמתרחש כרגע באיו"ש. הוא מופקד גם על איסוף כלי הנשק ממחנות הפליטים בלבנון, במסגרת הסדר החדש לכאורה בארץ הארזים. איסוף הנשק אמור היה להתחיל השבוע, אבל נראה שזה לא יקרה כל כך מהר.

בשורה התחתונה, בניגוד לעמדה הישראלית, לרשות הפלסטינית יש כרגע מהלכים ברצועה. אנשי המיליציה של אבו־שבאב מקבלים כנראה משכורות מהרשות, נשק מישראל, ולא מן הנמנע שגם רוחו של מוחמד דחלאן מרחפת מעל הפרויקט. לכאורה שיתוף פעולה מופלא. אבל מה שיכריע הוא המינון הנכון בין הצרכים הטקטיים המיידיים ובין ניווט מושכל של יאסר אבו־שבאב והמיליציה שלו לאורך זמן.