"לא הבנתי למה חושבים שסביבה זה ערך של שמאלנים חילונים תל־אביבים"

יותר מאלף בני נוער, מכלל התוכניות החינוכיות של ארגון השומר החדש, התכנסו אמש ללילה לבן של חשיבה משותפת על דרכו האידיאולוגית של הארגון ועל תפקידם ביישומה. עינט קרמר, המנהלת החינוכית של השומר החדש בשש השנים האחרונות, מכנה את הערב הזה "קבלת תורה ירוקה". היא אימצה את המונח הזה בהשראת השיר "שורו, הביטו וראו", ההמנון הלא רשמי של השומר החדש, המסתיים במילים: "את, מכוש, טוריה וקלשון, התלכדו בסערה, ונדליקה שוב את האדמה, בשלהבת ירוקה".

כפעילה סביבתית ותיקה, מייסדת ומנהלת עמותת "טבע עברי", קרמר מורגלת לצבוע הכול בירוק. בפגישה שקיימנו לפני שבוע היא ביקשה להסביר את הקשר בין ועידת השומר החדש לחג השבועות: "שלושה דברים באירוע הזה מתחברים לשבועות. לפני הלילה הלבן בנגב, כל בני הנוער שלנו יתכנסו בחוות פיליפ, חוות בודדים באזור קריית־גת. הבעלים של החווה, סא"ל במיל' יוחאי הרשברג, פיקד על יחידת איתור נעדרים ונהרג בתאונה בכניסה לעזה. מאז החווה נעולה ולא מתוחזקת. אנחנו עומדים להביא לשם אלף בני נוער לכמה שעות של עבודה בניקיון ושיקום. לשקם חווה שננטשה בעקבות המלחמה זו עשיית חסד דרך מגע באדמה, שמתחברת לחסד שנעשה במגילת רות.

"בהמשך הערב, בתחילת הוועידה, אנחנו עומדים לקיים אירוע ביכורים שבו כל אחת מהתוכניות שלנו בשומר החדש תציג את ביכורי העשייה החקלאית, הערכית והרוחנית שלה. בלילה עצמו, בני נוער מכל המסגרות שלנו עומדים לכתוב יחד את התורה החינוכית שתאפיין את 'נוער השומר', הגוף שעומד לאחד את כל המסגרות החינוכיות שלנו".

ארגון השומר החדש הוקם ב־2007, במטרה לשמור על אדמות המדינה תוך סיוע לחקלאים והעצמתם. הדבר נעשה על ידי חיבור אנשים מכל קצוות החברה הישראלית לאדמה, באמצעות שמירה והתנדבות חקלאית. לארגון יש היום רשת בתי ספר, "אדם ואדמה", מכינה קדם־צבאית, תוכניות לשנת שירות וגם תנועת נוער. "במציאות הישראלית הנוכחית הגענו להבנה שלא מספיק שיהיו הרבה אנשים שעושים טוב - עלינו לייצר תפיסה חינוכית מקיפה. כל המסגרות החינוכיות שלנו עומדות להיקרא מעכשיו 'נוער השומר', ולפעול מתוך תפיסה חינוכית משותפת".

תחשוב מקומי, תשפיע עולמי

איך העיסוק האישי שלך בקיימות וסביבה מתחבר לעשייה של השומר החדש?

"כאחת שאוהבת את הארץ הזאת ואת המקום שאני חיה בו, אני רוצה גם לחיות את הפסוק 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם'. בעיניי זו קיימות. ההגדרה של קיימות היא אורח חיים שחי בטוב עם הקהילה, הכלכלה והסביבה הטבעית, ומאפשר לדורות הבאים ליהנות מאותו שפע. אם אני חיה טוב אבל מונעת את זה מהדורות הבאים בהרס הסביבה הטבעית, זו לא קיימות.

"בעולם הסביבתי אומרים תמיד 'תחשוב עולמי ותפעל מקומי', ואני אומרת: תחשוב מקומי, וכשתעשה את התיקון המקומי תשפיע ברמה העולמית. המקומיות תמיד הייתה חשובה לי, והעשייה צריכה לבוא מתוך המורשת, כי הכוחות שפוגעים בסביבה הם אותם כוחות שפוגעים במורשת. תרבות גלובלית נהנתנית והיפר־צרכנית הופכת את המורשת לפולקלור. אם נדבר בשבועות רק על קנייה של גבינות ויין, זו תהיה השטחה בשם ההיפר־צרכנות שגם פוגעת בסביבה.

"אני מאמינה שלפעולה הסביבתית יש גם יכולת לחבר את החברה הישראלית. מי לא ירצה שלילדים שלו יהיה טבע נגיש, שהם ירגישו בטוחים להסתובב בחוץ ושיאכלו מזון בריא? זו גם המחשבה שהייתה לי כשהקמתי את עמותת טבע עברי. לא הבנתי איך אנשים חושבים שסביבה זה ערך של שמאלנים חילונים תל־אביבים. בניתי אתר שמטרתו לחבר בין התכנים הסביבתיים לתכנים יהודיים, למשל בין 'יום ללא צריכה' ובין השבת. האתר שבניתי הפך להיות אתר בית ל'שומר החדש', הם השתמשו בתכנים שהיו בו. ואז פנה אליי און ריפמן, סמנכ"ל חינוך ופיתוח בארגון, ושאל אם אני רוצה להגדיל את ההשפעה שלי. הוא אמר: 'אם את רוצה לחבר אנשים לאדמה, למורשת ואחד לשני, בואי תעשי את זה אצלנו'".

השומר החדש מקים גם כפרי סטודנטים. לכאורה יש סתירה בין קיימות להתיישבות חדשה.

"התשובה הראשונית שלי היא שאין ואקום. אם לא נהיה במקומות שאנחנו הולכים להתיישב בהם, מישהו אחר יהיה שם, ובמציאות ביטחונית מורכבת אנחנו רוצים להיות שם. עם זאת, אני מודה שיש לי גם כאב לב כששמים תשתיות נוספות בשטח. גם בשנת השמיטה, שבה לא אמורים לשמור על השדות אלא להפקיר אותם, אנחנו ב'שומר החדש' כן שמרנו. הבוקרים שלנו, שקשורים לתעשיית הבשר, שומרים על אדמות המדינה, ואני בכלל צמחונית. המציאות שלנו מאוד מורכבת מבחינה התיישבותית, ביטחונית וכלכלית, ובתוך זה צריכים לאזן בין ערכים ולשאת ערכים מנוגדים. בשם החיבור לערכים חשובים של חיבור לאדמה וחיבור אחד לשני, אני מתמודדת עם זה שהובילו צינור מים לאזור חדש. חשוב גם לציין שיש בשומר החדש חשיבה של קיימות, יש הרבה התעסקות בחקלאות מקומית ואורגנית. המכינה שלנו היא מכינה אקולוגית, וחוות הבודדים אקולוגיות ואורגניות. בעשייה החקלאית שלנו יש גם הרבה דיבור על תמיכה באנשים הקטנים שמגדלים דברים טריים ובריאים".

קרמר מוצאת את ערך הקיימות גם במגילת רות שנקראת בשבועות. "במגילה מתוארת מציאות קדומה שבה החברה כולה הייתה חקלאית, החסד נעשה באמצעות החקלאות, והקהילה נבנתה סביב זה. לקט, שכחה ופאה היה מנגנון קהילתי פנימי שבו חלשי החברה באים מצד אחד לקבל אוכל ולהיתמך, אבל לא עושים את זה בבית בחשאי דרך מילוי טפסים, אלא יוצאים אל הקהילה בראש מורם ועושים את זה שם איתה. זו ממש הגשמה של המושג קיימות מקומית, שמדבר על מודלים מקומיים שבהם סביבה, חברה וכלכלה פועלות יחד למען הדורות הבאים. כשהעני יוצא לשדה רואים אותו, שומעים את הסיפור שלו, יכולים לפנות אליו ונוצר מעגל שפועל קדימה.

"עמותת טבע עברי מופעלת היום על ידי חבורת צעירים שנקראת 'בר קיימא'. זו חבורה שעושה קיימות מקומית מתוך חיבור ליהדות. יש להם גינות קהילתיות שמקיימים בהן קבלות שבת, מיזם 'קטניונת' של סטודנטים שרוצים אוכל טרי ובריא וקונים בסיטונאות קטניות ועדשים, וגם מיזם חדש של מרחב בירושלים שבו יוקמו זה לצד זה בית קפה אורגני, חנות יד שנייה וגינה קהילתית, כשהכול מופעל על ידי סטודנטים דתיים וחילוניים ברוח היהדות".

קידוש רב־פעמי

עינט קרמר (48) נולדה וגדלה כעינת טיקטין בבית דתי־לאומי ברחובות. לאחר סיום לימודיה התגייסה לצה"ל, לשירות ביחידה 8200 של חיל המודיעין. עינת אחרת ששירתה איתה גרמה לה לחתום על מסמכים כעינט (קיצור של עינת ושם המשפחה טיקטין). לימים שינתה את שמה באופן רשמי לעינט עם ט', כנוטריקון לעין טובה.

לאחר שחרורה מצה"ל החלה ללמוד הנדסת מערכות תקשורת באוניברסיטת בן־גוריון. "הקימו אז את ההייטק הישראלי וקיבלנו מלגה ללימודים הללו, אבל אותי זה לא עניין. חיפשתי משהו ערכי לעשות, ואז בדיוק קם 'מגמה ירוקה', הארגון הסביבתי של הסטודנטים. בבני עקיבא לא זרקנו על הרצפה כי ארץ ישראל שלנו, והתחנכתי על 'בל תשחית', כך שבעיני עצמי הייתי מאוד סביבתית. הייתי אז הדתייה היחידה בארגון והכרתי עולם מושגים חדש לכאורה, אבל כשעודדנו אנשים בקניון להגביל צריכה במסגרת 'יום ללא קניות', הבנתי שאפשר גם לאמץ את הרעיון הזה מהשבת, ולעשות יום בשבוע ללא קניות. בשלב מסוים התחלתי לומר את דברי התורה באירועים של 'מגמה ירוקה', והבנתי שבמקום שאין אנשים – היי איש".

לאחר סיום לימודי התואר הראשון המשיכה קרמר לתואר שני במדעי היהדות במכון שכטר, וכתבה תזה על הקשר בין ערכים יהודיים לערכים הומניסטיים וזהות אקטיביסטית. בעקבות כנס שקיימה עם אנשי החברה להגנת הטבע, שעסק בחיבורים בין יהדות לסביבה, היא חשה את היעדר הידע בתחום והקימה את אתר "טבע עברי". בשנת 2007 האתר הפך לעמותה, העוסקת בקידום מודעות לאחריות סביבתית־יהודית בישראל. "ראיתי שכתוב בספר בראשית 'לעובדה ולשמרה', הבנתי שאני לא הראשונה שרואה את זה, וחיפשתי אנשים כמוני. הלכתי לרב מיכאל מלכיאור שהיה אז בכנסת ופעל בנושא. הוא אמר לי 'הנושא הזה לא קרוב לליבי אלא יושב בתוך ליבי, אני אעזור לך'. עד היום הוא נשיא עמותת טבע עברי, בזכותו היא קמה".

ב־2013, לקראת שנת השמיטה, הקימה קרמר את מיזם "שמיטה ישראלית", שפעל להנכיח את ערכי השמיטה בחברה הישראלית באמצעות הנגשת תוכן ועידוד יוזמות שמיטה כמו שמיטת חובות.

קרמר נשואה לשמוליק, מהנדס באינטל, אם לארבעה, ומתגוררת במזכרת־בתיה. "אני והבנות שלי צמחוניות, כמעט כל הבגדים שלי הם יד שנייה, אבל אני לא קיצונית בשום תחום וגם לא בתחום הסביבתי. ברור שאין לי כלים חד־פעמיים בבית, אבל מצד שני, כמה שאני מדברת על חקלאות אני לא מצליחה לתחזק גינה כמו שצריך, כי בסוף אני יותר אשת רוח שיושבת על המחשב ואוהבת ללמוד וללמד".

היא מלווה בתי כנסת ירוקים ברחבי הארץ, שעורכים קידושים עם כלים רב־פעמיים ומנכיחים את ערכי הסביבה והקיימות בשגרת בית הכנסת. היא גם מנהלת כמה קבוצות ווטסאפ של פעילי סביבה. אחת מהן, קבוצה של דתיים סביבתיים אקטיביסטיים, נקראת "בלי פלסטיק בעזרת ה'". לצד פעילותה בשטח, קרמר חברה במועצת האקלים של בית הנשיא, עמיתה־חברה במכון מעיין לפילוסופיה יהודית וקיימות, וכותבת דוקטורט על דתיות וסביבתנות. המחקר שלה עוסק ביוזמות סביבתיות שנולדו בשנת השמיטה.

הלכות סביבה

את מזהה שינוי ביחס של הציבור הדתי לתפיסות הסביבתיות?

"בהחלט. הרב יובל שרלו והרב אברהם סתיו הוציאו לאחרונה חוברת על קיימות יהודית במסגרת ארגון רבני צהר. זו חוברת מהממת שמוכיחה שתפיסת עולם מחשבתית לא מספיקה, והנושא צריך להיות מעוגן גם בעולם ההלכה, כי מתוך המעשים יימשכו הלבבות. בנוסף יצאה חוברת של משרד החינוך שנקראת 'תנו דעתכם שלא תקלקלו', וכבר השנה זו תהיה יחידת רשות בבגרות למחשבת ישראל. הוקם גם מכון מעיין באוניברסיטת בר־אילן, שמכשיר חוקרים בתחום של מחשבת ישראל וקיימות. המכללה האקדמית שאנן הפכה למכללה ירוקה שמלמדת את הנושא, מבצעת מחזוּר ויש לה חנות יד שנייה.

"גם בשטח יש שינוי. לאנשים יש יותר מודעות למה שהם אוכלים, והרבה מגדלים לעצמם אוכל, מפחיתים בשר, ממחזרים, מפרידים פסולת ועושים קומפוסט בחצר. יש יותר קנייה מהיצרן לצרכן, ובאופן כללי יותר מודעות לנושא הצריכה.

"מצד שני, בעולם הרעיוני יש לצערי יש תנועה הפוכה. במקום שתהיה הארה איך החיבור למורשת קשור לחיבור לסביבה ולהחזקת ידיים יחד, ההיפרדות הולכת וגדלה גם בתחום הזה. הנושא הסביבתי עדיין מיוחס לשמאל החילוני, וגם בנושא האקלים – חשבתי לתומי שהסכנה תוביל לחיבור של כולם לפעולה משותפת, אבל במקום זה מתייחסים בחשדנות וטוענים שרק מנסים למכור לנו צרכנות חדשה. אני מבינה את החשדנות אם הפתרונות שמציעים למשבר האקלים הם רק צרכנות של מוצרים אחרים. בעיניי, משבר האקלים הוא אמיתי והפתרונות צריכים להיות קהילות יותר חזקות, פשטות מרצון, ופחות צריכה".

קרמר מגדירה את עצמה דתייה על הרצף. בעבר התגוררה בישוב המעורב אשחר בגליל, וגם במקום מגוריה הנוכחי היא משתייכת לקהילת קשת, השואפת לקיים חיי שיתוף פעילים בין דתיים לחילונים, וילדיה מתחנכים בבתי הספר של הקהילה. "הבעֵרה המרכזית והתמידית שלי היא לייצר חיבורים ולא הפרדות. אני רוצה שהעשייה הסביבתית בארץ תהיה מחוברת לזהות שלנו, ושאנשים שמחוברים לזהות ורוצים לחיות כאן בעתיד יבינו שהנושא הסביבתי הוא בנפשנו, ממש כמו הנושאים האחרים. בוער בי שאנשים יתחברו אחד לשני ויעשו דברים ביחד, כי אם אתה רוצה לפעול למען טוב משותף אי אפשר לא לעשות את זה ביחד. אנחנו צריכים לקחת את המורשת, לעבוד איתה מול האתגרים החדשים ולעשות את זה ביחד כדי שתהיה לנו פרספקטיבה רחבה".