בניין גבוה, חזיתות זכוכית, חניון עם מחסום כניסה אוטומטי - שום דבר כאן לא נראה כמו בסיס צה"לי. רבי הקומות מסביב מציגים סמלי חברות הייטק גדולות. אבל השלט בכניסה לבניין הזה נושא ראשי תיבות מסגירים: בסמ"ח. זהו "בית הספר למקצועות המחשב והסייבר" הצה"לי, הנמצא בלב פארק ההייטק של באר־שבע. בכניסה יש מסדרון ארוך, ובו יושבים חיילים על כורסאות וספות. ליד המעלית שלטי הכוונה: "מגרש כדורסל", "מתחם פנאי", "מתחם כושר", וגם "רחבת המסדרים". הרחבה נמצאת על הגג, שמעוצב כמתחם ישיבה עם שולחנות ושמשיות, לא שונה כל כך מגגות מגדלי הזכוכית בתל־אביב. אבל כשנכנסים לחדר האוכל, ברור שאנחנו בצה"ל: כיסאות פלסטיק, קנקני מתכת, חבילות לחם פרוס וכלים צבועים באדום וכחול. ההייטק עוצר כאן.
סא"ל בר ענבר | צילום: יוסי אלוני
סא"ל בר ענבר, מפקד בסמ"ח, מזוקן וחייכן, מסביר שבוגרי בית הספר שלו – הוא אחד מהם, אגב – נשלחים ליחידות טכנולוגיות בכל רחבי הצבא: "חלק מהם הולכים ליחידה הטכנולוגית אופק בחיל האוויר, האחראית על מערכות השליטה והבקרה ועל מערכות התחזוקה המבצעית של המטוסים. יש בוגרים שלנו שמנהלים מערכות מקבילות בחיל הים, בסטי"לים ובצוללות. בחיל היבשה יש המון מערכות שליטה ובקרה ומערכות לניהול הלחימה והתמרון, שהן ממוחשבות ודיגיטליות. יחידת שחר מנהלת את כל מערכות משאבי האנוש והלוגיסטיקה של צה"ל: איתור ומיון של מלש"בים, ניהול המשכורות, התחבורה, שירותי הרפואה, המילואים, הציוד, המזון ואמצעי הלחימה".
הוא בן 42, נשוי ואב לשלושה. בראשית דרכו בצבא הוא עבר בבסמ"ח הכשרת תכנות, ואחר כך היה איש סגל בבית הספר. אחרי שיצא לקורס קצינים מונה ענבר לראש צוות, ראש מדור וראש ענף בכמה יחידות טכנולוגיות, כולל ביחידת מצפ"ן - מערכות צבאיות לפו"ש (פיקוד ושליטה) וניהול. אבל תפקיד חייו, לדבריו, הוא הפיקוד על בסמ"ח. "זה התפקיד הכי טוב שיש לצה"ל להציע, בעיניי", הוא אומר. "שילוב מדהים בין הטכנולוגיה והמקצוע ובין חינוך וערכים".
שלושה חודשים לפני שפרצה המלחמה נכנס ענבר לתפקיד. ב־7 באוקטובר, הוא מספר, הוחלט להמשיך בהכשרות כרגיל, כי "צריך להמשיך להזין את כוח האדם בצה"ל". זה לא מובן מאליו: לצה"ל נדרש לפתע הרבה יותר כוח אדם בתחום התוכנה, והחיילים היו יכולים להישלח מיד ליחידות הטכנולוגיות, לעבות שם את פעילות השדרוג והפיתוח של מערכות שהן כלֵי מפתח קריטיים בלחימה. היישום MapIT, למשל, הוא מפה דיגיטלית שמוזנים אליה תצלומי אוויר, נתוני אוכלוסייה ומבנים, מידע מודיעיני ומיקום זמן אמת של כוחות צה"ל: תפקודו התקין של היישום, שעושה שימוש גם בבינה מלאכותית, מאפשר למפקדים ולכוחות בשטח לקבל תמונת מצב עדכנית וגם לתחקר אירועים לאחור. המערכות הממוחשבות של יחידת אופק בחיל האוויר חייבות להתקדם בכל עת: הן עקבו אחר כל הטילים והכטב"מים שנשלחו לעבר מדינת ישראל במתקפות האיראניות, ואפשרו את התיאום בין מטוסי חיל האוויר למטוסי הקרב של צבאות אחרים שהשתתפו בהדיפת המתקפות.
גם מערכות תשתית היו זקוקות לשדרוג מואץ. "מיד כשפרצה המלחמה הייתה קפיצה גדולה בשימוש הצבאי בדיגיטל", מסביר ענבר. "גיוס מילואים במספרים גדולים, צרכים לוגיסטיים, רפואה ומזון, וגם מערכות מבצעיות של ניהול הלחימה, התמרון, המטוסים והספינות - כל זה דרש כוח עיבוד גדול, ובמקביל נוצר המון מידע חדש שנאסף. אנחנו רוצים לתחקר כל אירוע, ולכן אי אפשר למחוק מידע. נדרשנו להרחיב את יכולות המחשוב והעיבוד שלנו. ממר"ם בנתה עוד מרכז נתונים, חוות שרתים עם יכולות עיבוד. זה התרחב תוך כדי המלחמה, ונתן אורך נשימה דיגיטלי לצה"ל".
צילום: GettyImages
בית הספר, המכונה גם מסלול אלפא, השתדל להמשיך לתפקד כרגיל דווקא כדי לשלוח כוח אדם מוכשר יותר בתום הקורסים, אך התברר שתחום אחד יושפע בכל זאת. "רק את הכשרת הדאטה־אנליסטים דחינו", אומר ענבר. "היה צורך אדיר בתחילת המלחמה בניתוח נתונים. עזרנו מאוד למאמץ השבויים והנעדרים ולמאמץ הנפגעים של אכ"א, לנסות לזהות את החטופים כמה שיותר מהר באמצעים טכנולוגיים: מי נחטף, לאן הוא נחטף ובאיזה מצב הוא. המערכות של אכ"א לא היו בנויות למציאות שפגשו ב־7 באוקטובר, והיה צורך לעשות התאמות, גם בהיבט של מספר הנפגעים - חללים, פצועים שצריך ללוות ובני המשפחות שלהם. את כל אנשי הסגל שלא היו קריטיים פיזרנו בכל מקום שהיה צורך במענה טכנולוגי דיגיטלי, מפיקוד העורף ועד זרוע היבשה, כולל ביחידות הטכנולוגיות מצפ"ן, שחר וממר"ם".
בסרטון בחשבון האינסטגרם של בסמ"ח מספר אחד מחיילי הסגל שבראשית המלחמה בוגרי בית הספר נשלחו לנסות לפרוץ אל מערכות המידע של צה"ל, וכך לסייע בסגירת פרצות ובזיהוי בעיות. אחד הקורסים בבסמ"ח, שעוסק בהגנת סייבר, דורש מהתלמידים לחשוב כמו תוקף שמנסה לפגוע בצה"ל, והמיומנות הזאת אפשרה לחזק את החוסן הדיגיטלי של הצבא. אנשי הסגל שנשלחו לתגבר יחידות ברחבי צה"ל עסקו גם בניתוח נתונים תוך כדי הלחימה. ענבר מספר שחיילת שנשלחה מבסמ"ח לפיקוד הדרום זיהתה שהפיצוץ בבית החולים אל־אהלי, שצה"ל הואשם בו, היה תוצאת שיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי. היא השתמשה במערכות שפיתחה יחידת מצפ"ן, והמידע שהפיקה הועבר עד לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, כדי לאפשר גיבוי אמריקני לתמרון. ענבר עצמו סייע בראשית המלחמה ליחידת שחר, והיה ממלא מקום של מפקדת היחידה במקביל לפיקוד על בסמ"ח.
רף כניסה גבוה. תלמדי בסמ"ח ברחבת המסדרים על גג בית ספר | צילום: דובר צה"ל
המעשה בראש
בית הספר למקצועות המחשב נוסד בבואו של המחשב הראשון לצה"ל, לפני 66 שנים (ראו מסגרת). לצידו הוקם ממר"ם, מרכז המחשבים ומערכות המידע. מאז ועד היום הגופים הללו מנהלים את מערכות המחשוב בצה"ל, כולל ענן המידע המבצעי, מערכות לוגיסטיקה והגנת סייבר. 8200 של אגף המודיעין היא היחידה הטכנולוגית הכי מפורסמת בצה"ל, ויש לאמ"ן הכשרת מחשוב משלו, אבל את רוב הטכנולוגיה הצה"לית מפתחים בממר"ם וביחידות הנלוות באגף התקשוב, ואנשי המחשוב בצה"ל עוברים דרך בסמ"ח. בית הספר מכשיר כ־1,600 איש בשנה, ועדיין אינו מוכר כל כך; אפשר להתרשם ממנו בחשבון האינסטגרם הפעיל שלו. סרטוני אווירה של תלמידי בית הספר ואנשי הסגל, הדרכה לגבי השיבוץ שצריך לבקש כדי להיות מועמד ליחידה, וגם הסברים על הקורסים ותוכן מקצועי של ממש, כולל חידות תכנות בסיסיות. המטרה היא להפיץ את שמו של בסמ"ח בקרב מועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים) המחפשים שירות טכנולוגי, בתחרות צבאית קלאסית מול היחידות המקבילות באמ"ן.
גם ענבר מבקש להסביר על שיטת ההדרכה הייחודית של בית הספר. "הדבר הראשון שאנחנו עושים הוא לתת מיומנויות למידה: ללמוד איך ללמוד, ואיך לקחת אחריות על הלמידה", הוא אומר. "זה הבסיס, וזה כוח־על שמאפשר לנו לעשות הכול. עבודה בעומס ולחץ, עבודת צוות, רלוונטיות טכנולוגית ומבצעית, יוזמה, יצירתיות, גמישות והסתגלות - אלה המיומנויות הבסיסיות בכל ההכשרות.
"בכל מגמה יש תוכן טכנולוגי משלה. ב־DevOps (פיתוח ותפעול, ר"מ) לומדים תשתיות ומוצר, CI/CD (אינטגרציה רציפה ומסירה רציפה ללקוח, ר"מ) ותהליכים הקשורים בכך. בתכנות לומדים אלגוריתמיקה, כתיבת קוד נכון ואיכותי, והבנת הצורך של הלקוח וההקשר המבצעי כדי להגיע לתוצר טוב. מפתחי לומדה מתמקדים בפיצוח עולם תוכן והפיכתו לתוצר הדרכה מתקדם, כולל חוויית משתמש. הדגש אצלנו הוא על פרקטיקה, ולפחות שני שלישים מההכשרה מבוססים על התנסות מעשית. התלמידים מקבלים המון פידבק על העבודה שלהם. הכשרה נמשכת בין שלושה לשישה חודשים".
הכיתות | צילום: דובר צה"ל
שלושה חודשים מספיקים כדי לייצר מומחיות טכנולוגית?
"החיילים לומדים במתכונת פנימייה, משמונה בבוקר עד עשר בלילה - מאות שעות אקדמיות. גם אופן הלמידה פה ייחודי, עם מפקדי צוות בחניכה אישית, ביחס של אחד לשישה. המפקדים כאן הם הכי טובים שיש, אנחנו בוחרים אותם בקפידה אחד־אחד. יש לנו שיטת למידה מותאמת אישית, לא מורים שמקיאים את החומר על הכיתה. אנחנו מאמינים הרבה יותר בהפנמה, ביישום ובהתנסות מעשית. בחלק התיאורטי החיילים בוחרים בין למידה קבוצתית, חברותא, למידה פרונטלית או ללמוד עצמאית עם אוזניות מול המחשב".
זה מה שמבחין אתכם מהאוניברסיטה?
"גם שיטת הלמידה וגם מה שלומדים. אנחנו שמים המון דגש על הפרקטיקה, ועל התיאוריה כשהיא תומכת בפרקטיקה. נגיד, איך כותבים קוד באופן יעיל וקריא. לי יש תואר בהנדסת תוכנה: במשך שנתיים מתוך ארבע שנים למדתי מתמטיקה, אבל אני כמעט אף פעם לא משתמש בזה. יש הרבה דברים שלא נלמדים אצלנו אם אין להם משמעות מעשית. בתחום ניתוח המידע כן לומדים סטטיסטיקה ברמה גבוהה שלא נופלת מהרמה האקדמית, אבל זה בגלל הצורך המקצועי והמעשי".
איך נשארים רלוונטיים בעולם טכנולוגי שמתעדכן בקצב של אחת לשבוע?
"זה אתגר לכל ארגון גדול, בוודאי כמו צה"ל, ובסמ"ח עוזר לצבא להישאר מעודכן ורלוונטי. אנחנו תמיד נמצאים צעד אחד לפני היחידות, מבינים מה הדבר הבא. יש לנו גופי פיתוח והדרכה שחוקרים כל הזמן את הצרכים ביחידות הטכנולוגיות וגם את מה שקורה בעולם הטכנולוגי, ולפי זה מתאימים את ההכשרות. אין קורס אחד שדומה לקורס שאחריו או לקורס שלפניו. בין מחזור למחזור התוכן מתעדכן, והמפקדים לומדים את השינויים ומעבירים את החומר החדש. לפעמים אפילו אומרים 'זו כבר הכשרה חדשה לגמרי', ובונים מקצוע חדש. כך היה כשנולדו עולמות הדאטה, ועכשיו יש לנו קורס דאטה אנליסט, השתלמויות בהנדסת דאטה, מדעני דאטה. העולם הזה מתפתח מאוד. בתחום התכנות הוספנו עוד מגמה לענן, כי העולם כולו היום בענן, וצה"ל מפתח את הענן שלו בעצמו.
"הבוגרים שלנו יוצאים מפה עם היכולת ללמוד כל דבר חדש. ברור לי שהטכנולוגיה שהם לומדים בקורס רלוונטית רק באותה נקודת זמן, ובמהלך התפקיד שלהם הם יפגשו עוד הרבה טכנולוגיות, ויצטרכו לדעת לרתום אותן לצרכים המבצעיים של צה"ל".
קורה שהחבר'ה עצמם מגיעים עם ידע ומקדמים את הרלוונטיות שלכם?
"לא נדרש אצלנו ידע מוקדם, אבל יש מי שבאים עם ידע, וככל שחניך מראה נכונות ומוטיבציה להתפתח בתחום מסוים, שאולי לא פיתחנו אותו עדיין, אנחנו עוזרים לו ומכוונים אותו בתהליך. אם אנחנו מבינים שזה משהו שנכון שנכניס לקורס, אז במחזור הבא התחום כבר ישתלב בהכשרה הפורמלית. בכל מחזור יש מי שמאתגרים גם את המפקדים שלהם, ואנחנו אוהבים אותם ורצים איתם קדימה".
כרטיס הזהב
ההכשרה בבסמ"ח היא קדם־צבאית: החיילים מתחיילים ולומדים במדים, אבל הפז"ם של שלוש שנות שירות מתחיל להיספר רק בתום הקורס. "רוב החיילים חותמים מראש על התחייבות לשירות קבע של בין שנה וחצי לשנתיים", אומר ענבר. "ההכשרות שלנו תורמות מאוד לפרט, נותנות לו מקצוע, ויש לזה ערך רב באזרחות. זה חלק מהמוטיבציה. התפקידים הטכנולוגיים דורשים הבנה מקצועית עמוקה, ונדרש זמן עד שאתה מגיע לבשלות והופך מג'וניור לסיניור שנותן לצבא ערך גבוה. לכן אנחנו דורשים לחתום קבע מראש".
התרומה לפרט מתבטאת בהמשך החיים באופן מובהק: ההכשרה והניסיון שבוגרי בסמ"ח רוכשים במהלך שירותם, הופכים אותם למועמדים מובילים לתפקידים המבוקשים בעולמות ההייטק, ומעניקים להם מקפצה כיזמים. ב־2024 נמכרו לפחות שלוש חברות של בוגרי ממר"ם: טאלון ב־625 מיליון דולר, אוואלור ב־350 מיליון וקוואק ב־230 מיליון. עמירם שחר ולירן פולק, ששירתו יחד בממר"ם, הקימו אחרי שירותם את ספוט, חברה שמייעלת את השימוש בשירותי ענן, ומכרו אותה בשנת 2020 תמורת 450 מיליון דולר. בינתיים הם הספיקו להקים חברה נוספת שעוסקת באבטחת ענן. בוגר אחר של ממר"ם, אדם סינגולדה, הקים את טאבולה, חברת פרסום באינטרנט שהונפקה בנאסד"ק לפני ארבע שנים על פי שווי של 2.6 מיליארדי דולרים. סינגולדה שירת ביחידת מצו"ב - מרכז צופן, סייבר וביטחון לאומי.
המחשב הראשון בצה"ל | צילום: דובר צה"ל
"הבוגרים שלנו משולבים בכל ענפי ההייטק", מתגאה ענבר. "בינה מלאכותית, סייבר, פינטק, קליימטק, שירותים, בריאות. יש בוגרים שהקימו חברות הזנק ששוות מאות מיליוני דולרים ואפילו מיליארדים. הרבה מזה מגיע בזכות השירות שלהם. מצד שני, חלק מסוד עוצמתנו מגיע מבוגרים שלנו שמשתלבים בתעשייה, ואז, עם הניסיון והידע הרב שצברו, חוזרים לבסמ"ח כדי להעביר השתלמויות מקצועיות מתקדמות.
"אני מקבל חבר'ה חזקים מלכתחילה", הוא מודה. "יש רף גבוה לכניסה, ואני לא מתפשר עליו. אנחנו מתעקשים לשלב בני אוכלוסיות ייחודיות ופריפריאליות, אבל גם בשבילם אני לא מוריד את הרף. נקודת הפתיחה אצלנו גבוהה מאוד. החבר'ה שמגיעים אליי רגילים להיות בטופ של הכיתה".
ובכל זאת, בבסמ"ח יש מאמץ מכוון להגברת המגוון. לא במקרה זו הייתה אחת היחידות הטכנולוגיות הראשונות שעברו לבאר־שבע, כחלק מהעתקת חיל התקשוב וחיל המודיעין לנגב. לדברי ענבר, בבסמ"ח בין 20 ל־30 אחוזים יוצאי אוכלוסיות ייחודיות ופריפריאליות, ושיעור הנשים גבוה מ־50 אחוזים. "זו יחידה שיש לה המון כוח, כי היא נותנת כרטיס זהב לעתיד המקצועי", אומר ענבר. "יחד עם הכוח הגדול יש אחריות גדולה. אנחנו מנסים להגיע לפריפריה גיאוגרפית וחברתית, לעשירונים הנמוכים, לדרוזים, לקהילת יוצאי אתיופיה, לחרדים, לחיילים על הרצף האוטיסטי. זו אג'נדה ששותפים לה אגף התקשוב, אכ"א וצה"ל כולו, וגם שותפים מהאזרחות - עמותות כמו ניצנים, מגשימים, עתידים ואחרייטק".
| צילום: GettyImages
הוא שב ומבהיר שאין כל פשרות בנושא האיכות האנושית. "את מי שעומד ברף אנחנו מכניסים בשמחה, והוא ייכנס לפני כל אחד אחר. מי שלא עומד ברף אבל קרוב אליו - נשלח אותו למכינה בשיתוף ניצנים, ואז גם הוא ייכנס לפני אחרים. רק אחרי שמיצינו את כל האוכלוסיות האלה נעבור הלאה לכלל האוכלוסיות. אנחנו מאמינים שחלק מאחריותנו כצבא העם הוא לעזור לחברה להיות מגוונת יותר ולאפשר מוביליות חברתית".
מבחינתך זה עניין ערכי.
"חד־משמעית".
וזה לא בא על חשבון תפקידי הליבה של צה"ל כצבא לוחם?
"מבחינתי התפקיד החברתי אף פעם לא יפגע במשימה. המשימה היא להכשיר את כוח האדם ליחידות הטכנולוגיות וליצור את אנשי המקצוע הטובים ביותר. בזה אני אעמוד תמיד. במיונים שלנו אנחנו מחפשים את החשיבה הלוגית, האלגוריתמית, שלא בהכרח נשענת על ניסיון בקוד אלא על היכולת לקחת בעיה, לפרק אותה בחשיבה הנדסית לחלקים קטנים, ולמצוא את הפתרון. היכולת לשאול את השאלות הנכונות. אנחנו מחפשים אנשים שהם גם יצורים חברתיים, שיודעים לעבוד בצוות. במיונים אנחנו בוחנים גם את זה. אנחנו מזהים את הפוטנציאל, וזה עובד לנו לא רע.
"יש לנו בוגרים מכל המגמות בתיכון, גם הומניות, חבר'ה שלמדו מקצועות שלא קרובים למחשבים, מתיאטרון ועד גמרא. אני שותף של עמותות אזרחיות שמגיעות לבתי הספר, ואנחנו בונים איתן תוכניות פדגוגיות, כולל הכנה לצבא ולמיונים. אבל אם אני אכניס מי שלא עומד ברף, הוא פשוט לא יצליח, וזה רק ייצר אצלו תסכול. אז אנחנו לא עושים קיצורי דרך, אלא עובדים מהשורש".
ואתם מצליחים להביא את הפריפריה, בעיניך?
"אנחנו במקום לא רע, אבל לא במקום שהיינו רוצים להיות בו. הרבה חבר'ה שאנחנו פונים אליהם ומזמנים אותם למיונים לא מגיעים, מכל מיני סיבות. לפעמים הם לא חושבים שזה שירות משמעותי, לפעמים הם מרגישים חוסר ביטחון, לפעמים הם לא מבינים או לא מכירים מספיק. אבל מי שבא - אנחנו נותנים לו הזדמנות שווה, ואפילו עדיפות בקבלה.
"בסמ"ח וממר"ם והיחידות הטכנולוגיות הוקמו בשלישות ברמת־גן, ושם היינו עד אוגוסט 2022. מתוך אגף התקשוב, חיל האוויר ואמ"ן, היינו החלוצים שעברו דרומה. אנחנו פה כבר שנתיים וחצי, כמעט שלוש, ומצפים מאוד לספטמבר־אוקטובר השנה, אז שאר היחידות יצטרפו אלינו בקריית התקשוב. אני חושב שזה עשה ממש טוב לבסמ"ח, זה יעשה ממש טוב ליחידות הטכנולוגיות, וגם לנגב ולבאר־שבע. זה אירוע ציוני ולאומי, וזכיתי להיות חלק ממנו".
גם לוחמים יכולים
בבסמ"ח לומדות גם נשים חרדיות, שמשתלבות ביחידות הטכנולוגיות במסגרת תוכנית הדסים. "הן עוברות אצלנו הכשרה לכתיבת קוד בתנאים נוחים לאמהות", אומר ענבר. "רובן נשואות, רובן יולדות תוך כדי ההכשרה או התפקיד, ואנחנו לוקחים את זה בחשבון. הן עוברות הכשרה של ארבעה חודשים ואז הופכות לאזרחיות עובדות צה"ל, לא על מדים. יש נשים חרדיות שהופכות לראשי צוותים, וממשיכות מעבר לחוזה הראשוני של שלוש שנים. יש מפגש תרבויות מדהים ביחידות הטכנולוגיות. חלק מהנשים האלה פוגשות בפעם הראשונה חבר'ה חילונים מלאים בערכים ובשליחות וגם באמונה, פשוט לא לפי אורחות החיים שלהן. הצד השני פוגש בפעם הראשונה חרדיות, עם עולם ערכים מגוון ומרתק, ונוצר שיח מדהים".
ויש קשיים, מתחים, צורך בהתאמות?
"יש אילוצים, נקרא לזה, לא יודע אם קשיים. אנחנו בקשר עם רבנים, כי אף אחת לא משתלבת בתוכנית בלי ברכת הרבנים. הן יושבות בחדר רק עם בנות, יש להן מיקרוגל משלהן כדי לחמם בו את האוכל עם הכשרות שהן רוצות, יש הקפדה ברורה על איסור ייחוד. יש מורכבויות, כי זה מצריך עוד חדרים, אבל זה שווה את המאמץ".
יש מתח תמידי בין היחידות הטכנולוגיות ליחידות הקרביות סביב המתגייסים. עד 7 באוקטובר הייתה נהירה לתפקידים טכנולוגיים, בגלל הפוטנציאל בחיים האזרחיים, אבל עכשיו מבינים שצריך הרבה יותר לוחמים קרביים. איפה זה פוגש את העבודה שלך?
"גם לפני המלחמה היה ברור לי שצה"ל הוא צבא לוחם. אין טעם לייצר טכנולוגיה לצבא שאין בו מי שיילחם. אנחנו תמיד לוקחים רק חיילים עורפיים, יש לנו מעט מאוד מכסות של פרופיל קרבי, ואם פונים אליי מועמדים לשירות בעלי פרופיל כזה, אני אומר שהם לא יוכלו להגיע לכאן בגיוס, ובצדק. הם יוכלו למצות את עצמם ולעשות שירות משמעותי כלוחמים. אבל מי שלא יכול להיות קרבי, אנחנו נותנים לו אפשרות לעשות שירות משמעותי מאוד.
"בשביל הלוחמים יש לנו אפשרויות אחרות. אכ"א מוביל תוכנית שנקראת שער לעתיד, ומאפשרת ללוחמים בסוף השירות לקבל הכשרה טכנולוגית אצלנו. אחרי שלוש שנים של שירות קרבי הם עוברים מיונים והכשרה של כמה חודשים, ואחר כך משתלבים ביחידות הטכנולוגיות לשנה וחצי. הכשרנו יותר ממאה בוגרים כאלה, ויש תוכנית דומה גם באמ"ן. אנחנו גאים במסלול הזה, זה המעט שאנחנו יכולים לתת ללוחמים ונשמח להרחיב אותו, אבל זה עניין של משאבים".
איך צה"ל מתמודד עם בריחת מוחות? אפשר לשמר כוח אדם טכנולוגי כשיש הזדמנויות מדהימות בחוץ?
"התחרות מהשוק האזרחי מובהקת מאוד בתחום שלנו. בשנים האחרונות, מאז מודל הקבע החדש, כשכבר אין פנסיה תקציבית, זה מאתגר עוד יותר. צה"ל צריך להמציא פתרונות שיפתו את המשרת להישאר. יש פה משהו שאין לאף אחד אחר - שליחות וציונות. אני כבר 22 שנה במערכת, וזה מה שמחזיק אותי פה. לקום בבוקר ולשרת את מדינת ישראל – זה לא קיים בשום מקום אחר, בטח לא בזמן מלחמה. זה היתרון שלנו, ואני חושב שהוא לא יסולא בפז".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
בחדר המחשבים
ב־1961 הגיע לצה"ל המחשב הראשון, פילקו 211, שהפעלתו דרשה צוותים שלמים
המחשב הראשון בצה"ל היה גם המחשב השני במדינה, אחרי "ויצק" המפורסם של מכון ויצמן. צה"ל הצטייד באחד המחשבים הראשונים שנבנו בטכנולוגיית הטרנזיסטור, שהחליפה בשנות החמישים את טכנולוגיית שפופרות הריק. "המחשב הראשון בטכנולוגיית הטרנזיסטורים היה של חברת IBM ובשימוש צבא ארה"ב", מצוטטת החוקרת עמירה שחר באתר אגף התקשוב, אבל "ממשלת ארצות הברית סירבה לתת לנו לרכוש אותו". לכן התקבלה ב־1959 ההחלטה לקנות את המחשב של חברת פילקו, מודל 211.
התהליך נמשך כשנתיים. בבסיס השלישות ברמת־גן בנו אולמות מיוחדים שיכילו את המחשב – הזיכרון המבוסס על סלילים מגנטיים ברוחב אינץ' אחד, המעבד שהורכב מטרנזיסטורים, מערך הבקרה, מכונות הניקוב ועוד. רק בקיץ 1961 הגיע המחשב עצמו, והובלתו למשכן הקבע שלו דרשה סגירה של כבישים וליווי של המשטרה הצבאית.
תוכניות החישוב נכתבו על טפסים מותאמים עם קידוד של 48 סיביות (ביטים של 1 או 0), והפקודות תורגמו לכרטיסים מנוקבים, שהוזנו למחשב. כל משימה שקיבל המחשב תוכננה בקפידה ו"רצה" לפי לוח זמנים מחושב בדקדוק, בשלוש משמרות, עם אתחול של המחשב בין הפעלה להפעלה. מתכנתים כתבו את החישובים הנדרשים על הטפסים, נקבניות תרגמו את התוכנות לכרטיסים מנוקבים, מפעילים טיפלו בהזנת הכרטיסים למחשב ובהנפקת הפלט, והיה גם צוות משלחים, שקיבל את התוכניות מהמשתמשים והעביר אותן אל המחשב, ואז השיב להם את תוצאות החישוב.
המחשב פעל מספטמבר 1961 ועד אוגוסט 1970, אז הוצא לגמלאות.