בית ספר בינלאומי לרפואה במבנה פירמידה ענק: התוכנית השאפתנית באילת

שלושה אנשים עומדים במרכזו של שטח ריק. "עד לא מזמן המראנו מכאן לתל־אביב", אומר ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, "ובמקום הזה תקום הפקולטה הבינלאומית לרפואה. אנחנו נגרום לזה לקרות, אנחנו חייבים".

לצידו עומד ד"ר משה כהן, היזם ואיש החזון שדוחף להקמת הפקולטה הייחודית. בתנועות ידיים רחבות הוא מתאר את הבניין, האיקוני כהגדרתו, שעומד לקום פה: "זו תהיה פירמידה שתשתרע על 20 אלף מ"ר", הוא אומר. "יהיה בה הציוד הרפואי והלימודי הכי מתקדם שיש".

האדם השלישי שנמצא איתם כאן, בשטח שהיה שדה התעופה של אילת עד 2019, הוא אני, עיתונאי סקפטי שרק לפני כמה דקות ישב עם שני האחרים בבניין העירייה של עיר הנופש הדרומית. נסיעה קצרצרה מפרידה בין העירייה ובין המלונות הבוהקים והמעוצבים של אילת, אבל מקום משכנה של הרשות המקומית מייצג היטב את הפן הפחות זוהר של העיר. המחזה שנשקף סביב העירייה - בניינים ישנים ומוזנחים וחניונים פרוביזוריים - כמעט מכמיר לב. זאת היא אילת קשת היום, עיר פריפריה המתמודדת עם אתגרים רבים. אבל מכאן, מהמגרש הזה שאנחנו עומדים בו, אמור לצמוח המהפך. המרכז העתידני שלנקרי וכהן חולמים עליו ימשוך אליו את חברות ההיי־טק הגדולות בעולם, ויאכלס מוסד אקדמי מסוג שלא קיים עדיין בישראל: פקולטה לרפואה שהסטודנטים שלה, ברובם הגדול, לא יהיו ישראלים אלא זרים, והלימודים בה יתקיימו באנגלית. כך, מאמינים היזם וראש העיר, אפשר יהיה לפתור את אחת הבעיות הקשות שאילת סובלת מהן, וגם לתרום רבות למדינת ישראל. אך בדרך להגשמת החלום יש לא מעט מעקשים, התנגדויות ונסיגות לאחור, וגם עליהם נשמע בביקור בעיר הדרומית.

"זה פרויקט חשוב, ציוני ולאומי", אומר כהן. "התהליך נמשך כבר כמעט ארבע שנים. פניתי אל אלי לנקרי והצעתי להקים באילת פקולטה בינלאומית לרפואה. במקביל פניתי לד"ר אורלי וויינשטיין, סמנכ"לית קופת חולים כללית, והצגתי את הרעיון. הסברתי שכדאי להקים את הפקולטה דווקא באילת, מכל הסיבות שבעולם. זו עיר מבודדת, ששירותי הבריאות בה נחותים ביחס למרכז הארץ ותוחלת החיים בה נמוכה - בואו ניקח את זה ונבנה מיזם ללא כוונת רווח, שיעלה את שירותי הבריאות באילת בעשר רמות. אני רוצה להביא לכאן כוח אדם איכותי, רופאים בכירים - ורופאים כאלה יבואו רק בשביל אקדמיה. קיבלנו מהכללית התחייבות בכתב שאומרת שאם תקום פקולטה, הם ישקיעו כספים בבית החולים יוספטל ויביאו אותו לרמה אקדמית לפי אמות המידה של משרד הבריאות. משם התחלנו להתגלגל, ובנינו הסכמים עם ארבע פקולטות מקבילות באירופה. הן ייתנו גג אקדמי, גם מבחינה מנהלית וגם מבחינת הלימודים".

למה בחרת מלכתחילה לשתף פעולה עם מוסדות מחו"ל, ולא לנסות להקים כאן שלוחה של אוניברסיטה ישראלית?

"כי זאת אילת, עיר בינלאומית. הרעיון הוא להקים פקולטה שלא מיועדת לשלושים ישראלים בכל שנה, אלא ל־300־400 סטודנטים מכל העולם. מראש ידענו שתהיה התנגדות להקצות לסטודנטים מחו"ל מקום להכשרה קלינית בארץ, כי יש לכאורה מחסור במקומות כאלה, ולכן ההסכם שלנו עם הפקולטות האירופיות אומר שהן יקבלו את הסטודנטים הבינלאומיים לשלב הקליני של הלימודים. מי שיעשה קליניקה בישראל הם רק הישראלים.

"לאוניברסיטאות באירופה יש אינטרסים משלהן במסלול כזה. ראשית, כל דבר שקורה במדינת ישראל מקבל הד בתקשורת בינלאומית, והן רוצות להתפרסם. שנית, הן ירוויחו בערך 2,000 אירו על כל סטודנט, הכנסה פסיבית של כמעט חצי מיליון אירו בשנה. ויש עוד אינטרסים. בצ'כיה למשל אומרים 'אנחנו תמיד מייבאים טכנולוגיות מישראל, טוב לנו לייצא השכלה לישראל'. יש פה עניין פוליטי, יש עניין של כבוד, הרבה מאוד גורמים שחוברים יחד. השורה התחתונה היא שחתמנו הסכמים עם ארבע אוניברסיטאות: שתיים בצ'כיה, אחת באיטליה ואחת בקרואטיה. סטודנטים שרוצים ללמוד באחת מהאוניברסיטאות האלה יוכלו ללמוד באילת ולקבל את הקרדיטציה שלהן".

האנטומיה היא אותה אנטומיה

אילת חזרה לעצמה. כשפרצה המלחמה שינו המלונות כאן את ייעודם בן לילה, כשאילת קיבלה תפקיד של עיר מקלט לרבבות מפונים מהעוטף ומיישובי הצפון. כעבור ימים אחדים הפך המקום הזה, במפתיע, לחזית נוספת במלחמת חרבות ברזל: החות'ים החלו לשגר לאילת כטב"מים וטילים בליסטיים, ואזעקות נשמעו ברחובות אחת לכמה ימים. אבל היום נדמה שאילת היא שוב בועה של שקט ונופש. הטיילת מלאה בערב וביום – אומנם אין כמעט תיירי חוץ, אבל הישראלים גודשים אותה גם בסתם יום של חול בסוף אפריל. מרכזי הקניות הגדולים, שמציעים בין השאר מוצרי חשמל במחירים נטולי מע"מ, מלאים עד אפס מקום.

תחושת עשייה והתחדשות מורגשת בכל רחבי אילת. בסיור מראה לנו ראש העיר בגאווה את אזור הלגונה המזרחית, קרוב לגבול ירדן, ומספר שזה המתחם הבא שהעירייה מתכוונת לפתח. צפונה מכאן מוקמות שכונות חדשות ויפות, ובתווך משתרע שטח הטרמינל הישן שפעל כאן עד לפני שש שנים, אז הועתק סופית לשדה התעופה רמון. במקום הזה מתוכננת לקום הפקולטה לרפואה לצד אתרים נוספים במימון העירייה, כמו פארק אטרקציות ושוק אוכל.

ד"ר משה כהן: "כשאנשי המל"ג שבו וטענו שהם לא יכולים לפקח על הלימודים של שלוחות אירופיות, קם מנכ"ל אוניברסיטת יומניטס ואמר: 'אני מלמד עשרות ישראלים בכל שנה במילאנו, את מפקחת עליי? אם אני מביא את ההשכלה שלנו לפה, לא יהיה לך קל יותר לפקח מאשר אצלנו?'"

"אילת משנה את פניה", אומר לנקרי. "מי שלא היה כאן כמה שנים, לא יכיר אזורים שלמים. העיר נמצאת בתנופת בנייה ופיתוח בכל תחום כמעט. שנים ארוכות לא נבנה כאן בית מלון חדש, ועכשיו יש 1,800 חדרים בהקמה ועוד 2,000 יצאו לשיווק בלגונה המזרחית. אילת ממשיכה לגדול ומבססת את עצמה כעיר תיירות בינלאומית".

הרבה מהתיירים החליפו את אילת בדובאי.

"תחרות היא דבר בריא שדוחף את כולם להשתפר. יש לנו תחרות מירדן וממצרים, וכל הזמן נפתחים יעדים חדשים, אבל אילת זו אילת. היא שומרת על מקומה, ורק הולכת ומשתפרת. היזמים חזרו להאמין בעיר כי הם רואים שהישראלים ממשיכים להגיע אליה ואוהבים אותה. אנחנו מתחילים להחזיר את תיירות החוץ, ובתחילת יוני נשיק קו ישיר מרוסיה לפה. יש הרבה מאוד אטרקציות חדשות, למשל פארק מים גדול שנפתח לפני כשנה, ויש תוכנית 'מאה ואחת חוויות חינם' שאנחנו מפעילים בחורף. אנחנו משקיעים גם מאות מיליוני שקלים בטיילות, משנים את פניהן, ובעוד שנים אחדות תהיה טיילת רציפה מטאבה ועד עקבה.

"עם כל זאת, אנחנו לא רק עיר תיירות, כי הבנו שהישענות קיצונית על הענף הזה היא מסוכנת. בתקופת הקורונה אילת כמעט קרסה, וכך גם בחרבות ברזל. לכן אנחנו פועלים להיות מובילים עולמיים בכמה תחומים, למשל חקלאות ימית - אילת הופכת למרכז בינלאומי לביוטכנולוגיה ימית, ובקרוב יוקם פארק תעשיות מזון מהים, תחום שיבטיח את הביטחון התזונתי של העולם. יש פה כבר אקדמיה שעוסקת בזה, ויש כל מה שצריך כדי להצליח. מדובר באקו־סיסטם שלם של מחקר, פיתוח, תעשייה, חינוך ואקדמיה".

גם בתחום האנרגיות המתחדשות, לנקרי צופה גדולות לעירו. "אילת תהיה בקרוב העיר הראשונה בעולם שכולה מבוססת אנרגיה סולרית. כבר היום אנחנו מייצרים חשמל יותר מהצריכה שלנו, ומוכרים את העודפים. בזכות פתרונות חדשניים לאגירת חשמל סולרי, יש לנו כאן בית ספר ראשון בישראל שמנותק ממערכת החשמל, ושלושה בתי מלון עומדים להתנתק גם הם מהרשת. האיחוד האירופי בחר בנו לאחת ממאה הערים שיובילו את ההתמודדות עם משבר האקלים. המשמעות בשלב הזה היא 12 מיזמים שמממן האיחוד בשותפויות ענק.

"התחבורה היא אתגר גדול, והרכבת המהירה אמורה לתת עוגן. אני מאמין שזה יקרה, כי אני יודע להבחין בין הצהרות לבין צוותים שעובדים כדי להשלים את התכנון וההליך הסטטוטורי. אפשר לסיים את שני הדברים האלה בתוך שנתיים, ואז יבוא מכרז שיכול לקחת חמש עד שבע שנים - אבל יש אופק".

והאופק בהיר, למעט בתחום אחד לפחות, הבריאות. הנתונים שמציג לנקרי מדאיגים ומדהימים: תוחלת החיים בעירו נמוכה בחמש עד שש שנים לעומת תוחלת החיים של תושבי מרכז הארץ. בעיר אין אפילו רופא אחד לאלף תושבים – לעומת ארבעה רופאים לאלף באזור המרכז. גם ציוד רפואי מתקדם אין, ומי שחוטף התקף לב באילת מוטס עד באר־שבע כדי לעבור צנתור. כל אלה הביאו את לנקרי לפתרון שהוא מציע: הקמת פקולטה לרפואה, בשאיפה שחלק מבוגריה יישארו באילת לאחר סיום הלימודים וההתמחות.

ראש העיר, אלי לנקרי: "יש פה הזדמנות להקים בית ספר לרפואה שיצמיח את הרופאים הבאים של אילת. ניתן לסטודנטים מלגת לימודים שמותנית בהמשך מגורים בעיר למשך חמש שנים. יש לנו ניסיון דומה עם מורים, ואנחנו יודעים שחלק ניכר ממי שגרים כאן כמה שנים במסגרת התנאי, גם נשארים"

כאן נכנס לתמונה ד"ר משה כהן, קרדיולוג שייסד בשנת 2006 את "מדיקל דוקטור", חברה שמכינה סטודנטים ישראלים ללימודי רפואה בחו"ל; הוא עצמו למד בהונגריה. לדבריו, בחברה שלו עוברים בכל שנה 300 סטודנטים ישראלים. "אנחנו עובדים עם אוניברסיטאות מובילות כמו צ'ארלס בצ'כיה ויומניטס באיטליה. הפקולטות שלהן נמצאות במקומות גבוהים בדירוגים העולמיים, כמו הפקולטות הישראליות", מספר כהן. בשנים האחרונות הוא מטפח חלום על הנתיב ההפוך – הבאת סטודנטים אירופים ללימודי רפואה בישראל. לדבריו, אילת היא המקום המושלם לכך.

רעיון הפקולטה הבינלאומית נשמע כמו פרויקט שכל הגורמים בישראל היו אמורים לקבל בזרועות פתוחות. אבל אני מבין שלא כך קרה.

"פנינו למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), הגשנו לה בקשה באורך 600 עמודים, ודיברנו עם חברי כנסת ושרים. ב־9 באוקטובר 2023 כבר היינו אמורים להיות בכנס מסכם בצ'כיה, ולשמוע שם את ראש ממשלת ישראל מכריז יחד עם ראש ממשלת צ'כיה על הפרויקט. לתדהמתנו קיבלנו מהמל"ג תשובה שלילית. המועצה התבססה על החלטה שהתקבלה ב־2003, שלא יוקמו בישראל פקולטות לרפואה כשלוחות של מוסדות אירופיים. אמרנו שעברו מאז עשרים שנה, ובינתיים הרבה דברים השתנו במדינת ישראל, ובכלל זה היווצרות מחסור חמור ברופאים. שנית, מדובר באילת. ההחלטה הזאת הגיונית אולי לגבי ראשון־לציון או הרצליה, אבל כמו שמחריגים את אילת במע"מ, צריך להחריג אותה בלימודי הרפואה.

"נפגשנו עם חברי המל"ג, ושאלתי אותם מה בעצם הבעיה. הם אמרו: אנחנו לא יכולים לפקח על שלוחה מחו"ל שנפתחת בישראל. ביקשתי שיצאו מהסיסמאות, כדי להבין למה בעצם זה בלתי אפשרי. הרי האנטומיה שלומדים היא אותה אנטומיה, הפתולוגיה אותה פתולוגיה, הביולוגיה אותה ביולוגיה. רפואה היא מקצוע מסורתי, אין בו המצאות, בכל העולם לומדים אותו הדבר. והכי מגוחך: חלק מהרופאים שעובדים פה בארץ למדו את המקצוע באירופה, אז מה ההבדל? נימוק נוסף שהעלו במל"ג היה שבית החולים יוספטל, במצבו הנוכחי, לא מתאים ללימודי רפואה. אלא שסמנכ"ל קופת החולים כללית הגיע לפגישה איתם, והצהיר שהקופה עומדת מאחורי היוזמה ומתחייבת להביא את בית החולים לרמה אקדמית ככל שיידרש. ובכל זאת, הם לא השתכנעו".

זה מסלול שקיים בעולם - לימודי רפואה ביבשת אחת, והתמחות מעשית ביבשת אחרת?

"בוודאי, והדוגמה הכי פשוטה היא הישראלים שלומדים בחו"ל. אנחנו עובדים עם עשר פקולטות באירופה, והסטודנטים הישראלים עושים רוטציה קלינית בישראל. מאמצע השנה הרביעית עד סוף השנה השישית הם לומדים בארץ, כי למדינת ישראל יש אינטרס בכך. גם בנושא הקמת השלוחה לא המצאנו את הגלגל. אוניברסיטת סנט־ג'ורג' מאנגליה פתחה למשל סניף בקפריסין. הקונספט של שלוחות בלימודי רפואה קיים בעולם בכלל ובאירופה בפרט.

"הרקטורית של אוניברסיטת צ'ארלס שאלה אותי פעם מה האינטרס שלי בהקמת הפקולטה: 'הרי בסוף אם היא תקום, אתה תשלח פחות ישראלים אלינו. בנוסף, אתה מדבר על ארגון ללא כוונת רווח, לא תתעשר מזה'. אמרתי לה חצי בצחוק: 'אני רוצה להיות בעתיד ראש ממשלה. זה פרויקט הדגל שלי, ולכן אני רוצה שהוא יתממש'".

החצי הלא נכון

לפי הכותרות שהתפרסמו בכלי התקשורת, אפשר היה לחשוב שהיוזמה אכן עומדת להתממש. "החלטה היסטורית: פקולטה לרפואה תיפתח באילת", כך דווח בתחילת השנה. ברקע עמדה הכרזה של שר החינוך יואב קיש כי הפקולטה האמורה קום תקום בעיר הדרומית, והבעת רצון מצד ראשי אוניברסיטת בן־גוריון להיות שותפים במיזם. אלא שמעבר להכרזות וכותרות לא חלה התקדמות ממשית. "בינואר 2025 הבאתי לפגישה בכנסת את כל ראשי האוניברסיטאות המעורבות מאירופה", מספר ד"ר כהן. "כשאנשי המל"ג שבו וטענו שהם לא יכולים לפקח על הלימודים של שלוחות אירופיות, קם מנכ"ל אוניברסיטת יומניטס ואמר: 'אני מלמד עשרות ישראלים בכל שנה במילאנו, את מפקחת עליי? אם אני מביא את ההשכלה שלנו לפה, לא יהיה לך קל יותר לפקח מאשר אצלנו?'. אנשי המל"ג לא ענו לו".

לנקרי: "אמרתי שם שכישראלי וכיהודי, לא נוח לי לראות את זה: מגיע אדם מבחוץ, מאיטליה, ואני מרגיש כאילו הוא ציוני יותר ממי שיושב כאן".

כהן: "אחרי ישיבה של עוד פורום מצומצם, שר החינוך קיש הכריז שהפקולטה תקום באוקטובר 2026 לכל המאוחר. הוא קבע שתהיה קודם כול פנייה למוסדות אקדמיים ישראליים, ואם זה לא ילך - תוקם פקולטה בינלאומית".

לנקרי: "לאזור שלנו יש פוטנציאל אדיר, וממשלות ישראל חזרו והצהירו שאנחנו נכס אסטרטגי למדינה. אני יודע מה אני צריך לעשות כראש העיר, אבל חייבים שהמדינה תיישם את התוכניות שהצבנו כדי ליצור פה את המטרופולין הבא של ישראל. אם העיר הזאת תהיה חזקה, ישראל תהיה חזקה"

עם כל הכבוד לשר החינוך, לא הוא זה שקובע, אלא המל"ג. מה משמעות ההכרזה שלו?

כהן: "ח"כ שלום דנינו מהליכוד הגיש הצעת חוק שקובעת שתוקם באילת פקולטה בינלאומית לרפואה. שר החינוך ביקש ממנו להקפיא את החקיקה כדי לנסות להקים את הפקולטה בלעדיה, אבל אם הגורמים האמונים לא יממשו את ההכרזה של קיש, הצעת החוק תצא לדרך. בנוסף, שר החינוך הוא יו"ר המל"ג, והוא אמר את הדברים בפני מנכ"לית המל"ג ורדה בן־שאול. יש לזה חשיבות".

בפברואר השנה הגיעו לאילת ראשי אוניברסיטת בן־גוריון, ובהם נשיא האוניברסיטה ודקנית הפקולטה לרפואה. לדברי ד"ר כהן, סיכום הביקור היה שהאוניברסיטה הבאר־שבעית מוכנה להקים באילת מסלול לימודי רפואה שיכלול את שלוש השנים הראשונות, מה שנקרא pre-med. "זה יפה מאוד", אומר כהן, "אבל ממש לא לזה התכוונו. בשורה התחתונה – בן־גוריון לא רוצים להקים פה פקולטה מלאה. כבר ביולי 2024 המל"ג החליטה לבחון עם אוניברסיטאות ישראליות אם יש להן כוונה או רצון להקים כאן פקולטה, אבל זה לא התקדם. בעקבות הפגישה בכנסת התקשר אליי השר קיש ואמר שהוא רוצה להביא למל"ג את ההחלטה על פקולטה בינלאומית. בישיבת המל"ג ב־18 מרץ היו צריכות לעבור שתי החלטות: הראשונה - בית ספר לרפואה יוקם באילת, עם עדיפות לפקולטה ישראלית; והשנייה - אם לא תימצא אוניברסיטה ישראלית, נפנה לאפיק הבינלאומי. המל"ג קיבלה רק חצי החלטה, את החצי שמדבר על פקולטה ישראלית".

זה נשמע כמו גרירת רגליים מכוונת. הם הרי ידעו שאין אוניברסיטה ישראלית שמעוניינת בזה.

"נכון. אמרתי לראש העיר שאחרי שבן־גוריון הודיעו שהם לא רוצים להקים פקולטה מלאה, אף אחד לא ייקח את זה על עצמו. אבל גם אם הם כן היו מחליטים להיכנס, זה עדיין לא הפתרון, כי השאלה היא מה המטרות שלנו. נניח שיגיעו לפה עשרים סטודנטים בכל שנה בשלוחה של אוניברסיטה ישראלית. זה יאפשר להתהדר בפתיחת פקולטה, אבל החלום שלנו הוא הרבה יותר מזה: פרויקט בינלאומי, בניין איקוני עם מרכז היי־טק בתוכו, שימשוך לפה חברות כמו אפל, מיקרוסופט וגוגל ויעודד יזמות. יש לנו תורמים שמוכנים להשקיע רבע מיליון שקל בהקמת הבניין, והשטח כבר הוקצה. לשם אנחנו שואפים, לא להקמת סניף קטן של אוניברסיטה ישראלית.

"קופת חולים כללית אמרה במפורש שהיא לוקחת אחריות על ההתנסות הקלינית, ושהיא מוכנה לגייס לשם כך את כל בתי החולים שלה ברחבי הארץ. זו אמירה דרמטית מאוד - ארגון הבריאות הגדול בישראל והשני בגודלו בעולם עומד לצידנו. אין חסרונות לפרויקט. במדינה מתוקנת היו מאשרים אותו ומתקצבים אותו".

לנקרי: "רעיון הפקולטה הבינלאומית הוא גיים־צ'יינג'ר שירים את העיר. אילת צריכה כמה עוגנים כדי לצמוח באופן מאוזן, ואחד מהם הוא בית ספר לרפואה. כך יינתן מענה לבעיית שירותי הבריאות בעיר. זה פרויקט שיכול לפתור את מצוקת הרופאים לא רק באילת, אלא בישראל בכלל, והמדינה חייבת לחבק אותו. אני לא מצליח להבין למה להתנגד לזה. אולי יש מי שרואים באילת עיר של חוטבי עצים ושואבי מים, או רוצים שהיא תהיה כזו".

הפרופסורים לא רוצים פנסיה

מרצים, אומר כהן, לא יחסרו בפקולטה החדשה, למרות מיקומה. "יש לנו כבר קאדר גדול של פרופסורים לרפואה שהודיעו שהם רוצים לבוא ללמד באילת. הרבה מהם אומרים לי, 'אנחנו עומדים לצאת לפנסיה, תן לנו תעסוקה, אנחנו אוהבים מאוד את הפרויקט'. אמרתי למל"ג: אתם יודעים מה זה יעשה לאילת, אם נביא לעיר עשרים אנשים מצמרת הרפואה הישראלית? במרכז הארץ מוציאים אותם לפנסיה, פה אני נותן להם משרה בכירה. אבל כאמור, כלום לא זז שם".

לנקרי: "האתגר הגדול ביותר של אילת הוא שיפור שירותי הרפואה. מצבם הנוכחי לא יאה לעיר בישראל, ואני שמתי את הנושא בראש סדר העדיפויות שלי. הצלחתי לקבל החלטת ממשלה שהקצתה סכומים גדולים, ואכן חלו שיפורים עם השנים. בית החולים יוספטל גדל וצמח, וקיבל דברים שלא היו בו, כמו מכשיר אם־אר־איי. הבעיה הגדולה היא שרופאים לא מגיעים לאילת. המדינה נותנת מענק כספי יפה, אבל זה לא מרשים את הרופאים - הם יכולים להרוויח את הסכום הזה בקלות בפרקטיקה פרטית במרכז, והם רוצים להיות במקום שמאפשר להם להתקדם ולהתנסות. הבעיה שנוצרה פה מדירה שינה מעיניי. תושבים רבים נדרשים להגיע לבתי חולים במרכז הארץ כדי לעבור הליכים רפואיים טריוויאליים. אני לא מדבר על ניתוחים מסובכים, אלא על צנתורים למשל. זה מטורף".

כהן: "במרכז הארץ יש תחרות, איזה בית חולים מצליח לשים את המטופל על שולחן הצנתורים בזמן הקצר ביותר. נדמה לי שהשיא הוא 32 דקות אחרי התקף לב. אם אתה גר באילת, זה ייקח שעות. ובשעות האלה יינתן לך טיפול להמסת קרישים, שהיה מקובל לפני ארבעים שנה והוא כרוך בסיכון של דימום תוך־מוחי. זאת פשוט קטסטרופה".

כהן: "במרכז הארץ יש תחרות, איזה בית חולים מצליח לשים את המטופל על שולחן הצנתורים בזמן הקצר ביותר. נדמה לי שהשיא הוא 32 דקות אחרי התקף לב. אם אתה גר באילת, זה ייקח שעות - ובינתיים תקבל טיפול מיושן להמסת קרישים, שכרוך בסיכון של דימום תוך־מוחי. זאת קטסטרופה"

לנקרי: "יש לנו מסוק שקיבלנו במסגרת אותה החלטת ממשלה, והמסוק הזה מציל חיים, אבל הוא אחד ויש הרבה אבדות בדרך. חד וחלק, זה האתגר הכי גדול שלי כראש העיר. לא אנוח ולא אשקוט עד שתושבי אילת יקבלו שירותי רפואה כמו כל אדם אחר בישראל.

"ההצעה של משה הגיעה אליי כפרי בשל. יש פה הזדמנות להקים בית ספר לרפואה שיצמיח את הרופאים הבאים של אילת. ניתן לסטודנטים מלגת לימודים שמותנית במגורים בעיר למשך חמש שנים. יש לנו ניסיון דומה עם מורים, ואנחנו יודעים שחלק ניכר ממי שגרים כאן כמה שנים גם נשארים".

לכאורה יש לך עכשיו דילמה - ללכת עם החלום של ד"ר כהן עד הסוף, לחתור להקמת פקולטה בינלאומית, ואז אתה מסתכן שתאבד הכול כי המל"ג לא תאשר; או ללכת עם ההצעה של אוניברסיטת בן־גוריון ולהקים כאן מסלול של שלוש שנות לימודי רפואה, שהמשכו בבאר־שבע.

"זו לא דילמה. אם אתם רוצים ללמד שלוש שנים ראשונות כאן - אין שום בעיה, אבל זה לא עונה על הצורך של העיר. אני לא רואה סיבה לא להקים פה בית ספר בינלאומי לרפואה, לא מבין מה האינטרס של המל"ג. לפני הגשת הבקשה דיברתי עם מנכ"לית המל"ג, והיא אמרה לי שהם יתנגדו להקמת בית ספר לרפואה באילת, כי בית החולים יוספטל צריך לעבור לפני כן שינוי גדול וליצור חמש מחלקות אוניברסיטאיות כדי לתת מענה להתנסויות הקליניות. אנחנו אומרים שצריך להתחיל ללמד עכשיו, חבל לאבד זמן. ההתנסות הקלינית מתחילה בשנה הרביעית, ויש התחייבות חוזית של הכללית לשדרג את המחלקות ביוספטל.

"זאת ועוד, כל הטענות שאין מספיק מקומות להתנסות קלינית בארץ הן שטויות. זה עוד תירוץ כדי להגיד לא, ואני יודע את זה באופן ברור על סמך שיחות עם המומחים הכי גדולים. הרי לא ילמדו כאן רק אילתים, וכל הסטודנטים יוכלו להתנסות בכל בית חולים בארץ, וכאמור גם בפקולטות באירופה".

הסבירו לכם למה זה אפשרי בצפת - עיר פריפריה קטנה יחסית ומבודדת, שיש בה בית חולים קטן, ובכל זאת הוקמה בה שלוחת לימודי רפואה?

כהן: "זה מה שאנחנו אומרים כל הזמן. למה צפת כן ואילת לא. למה בית החולים שיבא מכשיר סטודנטים מקפריסין, כחמישים בשנה. למה רייכמן הקים פקולטה פרטית ועושה רוטציות קליניות בשיבא ובבילינסון. למה כולם כן ואילת לא".

לנקרי: "הדבר המתסכל ביותר הוא שאנחנו לא מקבלים תשובות. כל הזמן אומרים לנו 'נבחן, נראה'".

אולי יש מניע פוליטי? אולי מישהו לא רוצה שפרויקט כזה יהיה רשום על שמך?

"אני לא חושב שזה העניין. יש לי קשרים מצוינים עם כולם, ואני רואה שההתנגדות מגיעה דווקא מצד גורמי המקצוע. אולי הם רואים את העמדה שלהם כמקצועית נטו ויש להם נימוקים, אבל אני חושב שהם לא מוכנים להיפתח לרעיון. זה שילוב בין שמרנות והססנות".

כהן: "אלה אנשים שאומרים לא על כל דבר. כשרצו להקים פקולטה לרפואה בתל־אביב, אמרו לא. כשרצו להקים את אוניברסיטת בן־גוריון, אמרו - בשביל מה צריך מוסד כזה בבאר־שבע. לרייכמן מיררו את החיים, וגם לאוניברסיטת אריאל".

מה אפשר לעשות בפועל?

לנקרי: "לקדם את החקיקה ואז להחזיר את העניין למל"ג. כשיש חוק, זה אמור להיראות אחרת".

כהן: "יש עוד נתיב, והוא פנייה לבג"ץ. אולי שם נבין מה חסר בהצעה שלנו. כרגע יש פה התנהלות לא תקינה של המל"ג. למשל, ביקשנו לפני חצי שנה את הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת למל"ג, ועדת הלוי, שהחליטה לא לשנות את ההחלטה נגד הפקולטה באילת. עד היום לא קיבלנו אותם. המל"ג עובדת כמו ארגון פרטי, מסתירה מידע, לא משתפת בפרטים שאנחנו אמורים לדעת. פנינו אליה ארבע פעמים, כולל מכתבים מעורכי דין, והיא ממשיכה להסתיר מאיתנו דברים. לכן יש לנו לגיטימציה ללכת לבג"ץ".

לנקרי: "אני נחוש לחלוטין להשלים את המהלך הזה, ולא אתן לאף אחד להכשיל אותו. יסגרו לי דלת, אכנס מהחלון. המל"ג לא יכולה להמשיך להגיד 'לא' בלי תכלית".

כשהעיר מוכפלת

לפני שאפרד מהשניים ואצא לנסיעה הארוכה צפונה, אני מבקש מהם לתת מבט רחב יותר על הנושא. הישראלים מסמפטים את הנגב, אני אומר להם, אבל בשורה התחתונה פשוט אין באזור הזה מספיק תושבים כדי להצדיק הקמת מיזמים גדולים כמו נמל תעופה או פקולטה בינלאומית לרפואה.

"זה סיפור קלאסי של ביצה ותרנגולת", משיב כהן. "אם לא נקים את העוגנים האלה, לא יבואו לכאן עוד אנשים".

לנקרי: "בנגב, שהוא 60 אחוז משטח המדינה, חיים רק 8 אחוזים מאזרחי ישראל, אבל אנחנו חייבים להביט קדימה ולחשוב מה יקרה פה בשנים הבאות. ב־2050 צפויים לחיות בארץ 17 מיליון בני אדם. לא תהיה ברירה, נהיה חייבים ליישב את הנגב. הרכבת יכולה לחולל את השינוי הדרמטי הזה".

בארה"ב יש ערים כמו פיניקס ולאס־וגאס, ששוכנות באזורים חמים, הרחק ממרכזי האוכלוסייה הגדולים, ובכל זאת מצליחות למשוך אליהן המוני בני אדם. למה זה לא קורה בנגב, ובאילת בפרט?

"צריך אנשי חזון בשביל דברים כאלה. לאזור שלנו יש פוטנציאל אדיר, וממשלות ישראל חזרו והצהירו שאנחנו נכס אסטרטגי למדינה. אני יודע מה אני צריך לעשות כראש העיר, אבל חייבים שהמדינה תיישם את התוכניות שהצבנו כדי ליצור פה את המטרופולין הבא של ישראל. מכאן יכול לצמוח השלום הכלכלי, גורמים פרטיים מאמינים בזה ומוכנים להשקיע סכומי כסף גדולים. אילת חזקה היא לא אינטרס מקומי אלא לאומי. אם העיר הזאת תהיה חזקה, ישראל תהיה חזקה - וקיבלנו את ההוכחה לכך במלחמה. אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו תור המדינה והממשלה".

במלחמה קלטתם רבבות מפונים. מה זה עשה לעיר?

"הגיעו לכאן 65 אלף איש, כלומר אילת הכפילה את עצמה. הם לא השתכנו רק במלונות - הרי לא כל מי שעזב את ביתו עשה זאת בהוראת המדינה - ולכולם היינו צריכים לדאוג. אנשים שהו בבתי תושבים ובמקומות שהעירייה ארגנה. הייתה התגייסות גדולה של תושבים ושל בעלי עסקים, וגילינו כמויות אדירות של ערבות הדדית, סולידריות ואחדות. בלעדי זה לא היינו יכולים לפתוח 15 בתי ספר, 84 גנים, 32 מוקדי סיוע נפשי, חמש מרפאות חדשות וארבעה מרכזים לוגיסטיים לציוד ומזון. לכל אחד יש תפיסה פוליטית משלו, אבל האילתים קמו לעזור לכולם. זה לא היה קורה בלי שותפות אמיתית של קהילה תומכת ונפלאה".

ומה לגבי האיום החות'י? הוא לא עלול לשבש את התוכניות?

"המלחמה לא תימשך לנצח", חורץ לנקרי, "ואנחנו קרובים למיגור החות'ים יותר מאשר לקבורת חלום הפקולטה הבינלאומית באילת".

"לא נתפשר על טובת הציבור"

מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה:
"מדינת ישראל ניצבת בעיצומו של משבר מתמשך במחסור ברופאים. הטענה כי המל"ג 'גוררת רגליים' בטיפולה בנושא היא חסרת בסיס. המועצה פועלת בנחישות למציאת פתרונות, תוך הקפדה בלתי מתפשרת על איכות ההכשרה הרפואית בישראל. בשנה האחרונה בלבד אישרה המל"ג את פתיחתן של שלוש פקולטות חדשות לרפואה – החלטה חסרת תקדים בהיקפה – וכל זאת תוך עמידה קפדנית על דרישות הסף האקדמיות המחייבות להכשרה רפואית איכותית.
"החלטת מל"ג בנושא הפקולטה הבינלאומית באילת נמסרה לפונים לאחר עיון בדו"ח מקצועי שהכינה ועדת הלוי, שבחנה את ההצעה. כאמור, ממצאי הוועדה העלו כי אין אפשרות להקים תוכנית רפואית תקינה על בסיס שלוחה של מוסד מחו"ל – מודל שאינו מבטיח פיקוח אקדמי הולם ואינו מספק תשתית מחקרית חיונית כחלק מהכשרת הרופא. המל"ג תמשיך לפעול לקידום פתרונות בני קיימא למצוקת הרופאים, אך לא תתפשר על איכות ההכשרה ועל טובת הציבור בישראל".
שר החינוך ויו"ר המל"ג יואב קיש מסר:
"יש חשיבות אסטרטגית לחיזוק העיר אילת, העיר הכי פריפריאלית במדינה. לטענת פקולטות הרפואה בישראל התשתיות בעיר לא מספקות לפתיחת תוכנית לימודים בעיר. בכוונתי לערוך בדיקה יסודית ולבחון אם דווקא שילוב של פקולטה בינלאומית מוכרת יכול לתת מענה לפערים אלו".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il