"מכה קשה מאוד לטבע": סיור מצולם בהרי ירושלים אחרי השריפה

הריח הוא הדבר הראשון שמקדם את פנינו בכניסה ליער אשתאול. ערבוביה בין עשן שמיתמר, גחלים שעודן בוערות, וטבע שהיה ואיננו. זו רק הכנה למראות הקשים שתכף יופיעו בנסיעתנו האיטית בשבילי היער. בבוקר יום הזיכרון, 30 באפריל, פרצה שריפת ענק שאיכלה את רוב השטח, ובכלל זה רובו של פארק קנדה הסמוך ללטרון.

זו לא הפעם הראשונה שבה שריפת ענק משתוללת באזור, אך הפעם היא הייתה נרחבת במיוחד והביאה להזעקת כוחות רבים של כיבוי אש והצלה, בקשות סיוע ממדינות אחרות, פינוי תושבים מיישובי הסביבה, וגם ביטול רוב אירועי יום העצמאות באזור. על פי הערכות ראשוניות של קק"ל, 19,600 דונם של שטח מיוער או חקלאי עלו באש. אבל הנתונים הללו, והתמונות שהופיעו באתרי החדשות, אינם מעבירים את תחושת ההרס שעולה בחריפות עם הגיענו למקום.

מעבר לכמה כבאיות המטפלות בבעירות קטנות שעדיין רוחשות בגזעים החשופים, וכמה עוברי אורח סקרנים שבאו לראות בעיניהם את הנזק, היער דומם. קולות החי נעלמו כמעט כליל. רק לפני שבוע הירוק שלט כאן, אבל עכשיו הצבע השחור הוא המלך החדש, במיוחד בנחלי האכזב שהפכו למין שטיח של אפר.

בכניסה לחאן שער הגיא אנו פוגשים את סיוון מרדוק, פקח אזור הרי יהודה מטעם רשות הטבע והגנים ותושב צרעה. יחד אנחנו נכנסים אל עובי היער, ובעצם אל סיפורו של הטבע הארץ־ישראלי והנזקים שהסבו לו בני האדם. עוד לפני שאנו משוחחים על מקור השריפה ומה שהוביל לה, למרדוק יש הסבר בנוגע לסיבה האמיתית שגרמה לשריפה הענקית ושכנראה תוביל לעוד גלי שריפות, במיוחד עם התארכותו של הקיץ הישראלי.

"מה שהיה פה זה לא טבע מקורי אלא טבע מתוכנן", מסביר מרדוק. "אחרי קום המדינה שתלו כאן עצים זרים כדי להשתלט על כמה שיותר שטח וליצור יער עם נוף יפה וצל לפיקניק. לכן נטעו אורנים. הבעיה היא שבעוד החורש הישראלי המקורי, עצי חרוב או זית, יודע להתמודד עם שריפות שקורות כל הזמן ועוד יקרו, כשהשריפה תופסת את עץ האורן נוצרת להבה בגובה עשרות מטרים שאף אחד לא יכול להשתלט עליה".

כעת כבר לא נראים כאן אורנים צפופים וירוקים, אלא שורות של גזעים שרופים או תלוליות אפר. הדבר הנכון, סבור מרדוק, הוא לא לשחזר את היער שאלפי מטיילים ומבקרים הכירו, אלא להחזיר את הנוף לקדמותו: "תהליך השיקום האמיתי, ומה שימנע את השריפה הקשה הבאה, הוא שתילת עצים שמתאימים לאקלים הישראלי. מזג האוויר רק ילך ויתחמם, ואם נשתול שוב אורנים שישתלטו על האזור, אנחנו נראה שוב את אותם מראות".

חי

בזכות מאמצי הכיבוי הנרחבים, השריפה נדמה בינתיים, ללא פגיעה בנפש. אולם בכניסה לעולם החי, המסתתר בין ענפי העצים, נחשף אסון בהיקף אדיר.

"קשה לכמת בדיוק, אבל עשרות אלפי בעלי חיים ממינים שונים מצאו את מותם בשריפה הזו", נאנח מרדוק. "מצבאים ותנים ועד חרקים, בעלי החיים התקשו למצוא נתיב מילוט מהלהבות שהלכו וגבהו, בגלל הכבישים והיישובים שסגרו עליהם מכל עבר. מה שהיה אמור לסייע בבריחתם הוא מסדרון אקולוגי, מעין גשרון שמאפשר לחיות לדלג מעל הכבישים ולהמשיך במסלולם לאזור הטבע הבא. המחסור בתקציב לא אפשר לרשות הטבע והגנים לבנות די מסדרונות כאלה ולהציל את חיות הבר. בזמן שלחיות הגדולות יותר היה סיכוי מסוים להימלט, מי שנותרו מאחור היו הזוחלים, הצבים והזיקיות, וגם גוזליהם של העופות הדורסים.

"זו מכה קשה מאוד לטבע", ממשיך מרדוק. "אין הרבה עופות דורסים בישראל, והיו פה לא מעט קינים של עופות כאלה. לגוזלים לא היה סיכוי לשרוד".

בימים שלפני השריפה התגלה ביער עדר צבאים של זכר ושש נקבות. מרדוק לא יודע מה עלה בגורלם, אולם לקראת סוף סיורנו עולה על פניו חיוך כאשר בגבעה מולנו אנחנו מבחינים בצבי קטן מדלג ונמלט. את ריצתו ליוו ציוצי ציפורים מהוססים, חיוויאי־נחשים שמרחף בשמיים מעלינו, ופרפר לבן שמתעופף בין הגפנים הצהובות. למרות הנזק הכבד, בעלי החיים ששרדו מחכים לשוב לביתם.

צומח

בים האפר החרוך, בולטת נקודה ירוקה ומאירת עיניים. בתוך יער אשתאול מסתתרות שורות ארוכות של גפנים, המגדלות ענבים ליקב ברקן. אבל האופטימיות חולפת כשהרכב נעצר, ומרדוק קופץ ממנו כדי לנחם את אשר, כורם ממושב מסילת־ציון, שבא בפנים נפולות כדי לחזות שוב בנזק הכבד.

"אבדו כאן בסביבות 500 דונם של כרם", הוא מעריך. "בחישוב מהיר, מדובר בכ־2 מיליון בקבוקי יין בשנה. זה נזק כלכלי אדיר. יש חלקים גדולים של הכרם שאולי לא נשרפו לגמרי, אבל אין לנו איך להשתמש בהם. קשה לטפל באלה שנותרו ירוקים, כשמערכת ההשקיה נהרסה לגמרי". מבטו העצוב של אשר, המטייל בעיניו על פני הכרם החרב, אומר הכול.

כתושב מסילת־ציון, אחד היישובים שפונו, וחבר כיתת הכוננות, בזמן שהשריפה השתוללה מחשבותיו של אשר היו רחוקות מהכרם. הוא סייע בפינוי התושבים במהירות, ובמיוחד את ילדי הגן שנבצר מהוריהם לבוא ולמלט אותם מהאש.

"פתאום אני נוסע עם 15 זאטוטים בוכים באוטו", הוא משחזר. "כשהורדתי אותם במקום מבטחים, ההורים שלהם עוד לא ידעו איפה הם. היה כאוס מוחלט". גם בשוך השריפה לאחר 24 שעות, אשר וצוותי הכיבוי היו עסוקים בהתמודדות עם השלכותיה, לפני שהוא התפנה לבדוק את מצב הגפנים שלו. "האדרנלין בימים הראשונים היה גבוה כל כך, שבכלל לא היה זמן להתעסק ולהבין מה באמת קרה. אבל עכשיו אתה מסתובב ושוב מסתובב, והעיניים מסרבות לקלוט".

דומם

בכל פעם שאנו רואים מעט עשן מיתמר, מרדוק נדרך ואיתו גם אנחנו. המשימה העכשווית של פקחי רט"ג וכוחות הכיבוי היא למנוע כל סיכוי שהשריפה תתחדש. זו מלאכה קשה במיוחד. עצי אורן רבים עודם מעלים עשן, גזעי האקליפטוס הפעורים מחביאים גחלים בוערות, ומרדוק יודע שברגע שהמטיילים יחזרו בהמוניהם, הסכנה תחזור. הסיבות להתפרצות השריפה עדיין נחקרות, ונשמעו דיבורים על הצתה מכוונת, אך מרדוק מעדיף שלא לקבוע את הסיבה בעצמו. עם זאת, הוא שב ומדגיש שלא משנה מהו הגורם המדויק, השריפה היא מעשה ידי אדם.

"אנחנו לא בטבע של אוסטרליה שבו שריפות פורצות סתם כך, מעצם ההתחממות הגלובלית. כל בקבוק זכוכית שנזרק על האדמה יכול לקלוט קרני שמש ופשוט להתפוצץ יום אחד בלב היער, שלא לדבר על נייר טואלט שמסייע בהדלקת מנגלים בלי אחריות. זה מתחיל בהחלטה לנטוע את המינים הפולשים האלה – אורנים, אקליפטוס, שיטה כחלחלה. אלה עצים שלא תואמים את החורש הישראלי. הם פוגעים בו ולא יודעים להתמודד כמו שצריך עם שריפות".

כשאנחנו מתחילים לחזור לכיוון החאן, עם ריח השריפה שנדבק לבגדינו, אי אפשר להימנע מהשאלה כיצד היער ישתקם. הצעדים הבאים שהממשלה תנקוט הם קריטיים להמשך, ובעיקר להתמודדות עם השריפה הבאה, קובע מרדוק. "התקציב לשיקום היער הוא קריטי, וגם ההסכמה לבצע שינוי אמיתי. אני מאמין שיהיה רצון לנטוע מחדש את היער כמה שיותר מהר, ולכאורה העצים המתאימים ביותר הם האורנים, שמפזרים את הזרעים שלהם ומשתלטים על היער מהר, כך שבתוך שלושים־ארבעים שנה היער יחזור להיות מה שהוא היה. אבל מצד שני זה לעשות את אותה טעות מחדש. עדיף לשתול כאן את המינים שמתאימים לטבע שלנו, גם אם זה ייקח יותר זמן, ולא כאלה שיפגעו בו בהמשך".

"בעלי החיים התקשו למצוא נתיב מילוט מהלהבות שהלכו וגבהו, בגלל הכבישים והיישובים שסגרו עליהם. המחסור בתקציב לא אפשר לבנות מספיק מסדרונות אקולוגיים"