אף שהחל "החופש הגדול" – סיום שנת הלימודים התנהל בצל שביתות מורים, ולא ברור אם הלימודים ייפתחו כסדרם. אחת הסוגיות העומדות במרכז המשא ומתן בין האוצר לבין הסתדרות המורים הוא סוגיית הוותק של המורים. למילה "ותק" ישנו ותק נכבד בעברית, והיא נולדה בלשון הפייטנים – לפני אלף שנים ויותר. כידוע, באוצר המילים העברי המילים הפותחות בווי"ו הן מועטות למדי, ולכן במשחק ארץ-עיר האות ווי"ו מאתגרת במיוחד, עד שנאלצים לבחור ספק חיות כמו וירוס או לייבא מאוסטרליה את הוומבט.
הפייטנים נהגו לסדר את פיוטיהם במקרים רבים על פי אקרוסטיכון אל"ף בי"ת, ולכן נאלצו למצוא מילים הפותחות בווי"ו כדי לשבצן בשורות המתאימות. אמנם גם במקרא יש מספר מועט של פרקים המסודרים באקרוסטיכון אל"ף בי"ת, כמו למשל פרק קי"ט בתהילים (שבו שמונה פסוקים בכל אות פותחת) - אך בכל המקרים הללו הפסוקים שצריכים לפתוח בווי"ו משתמשים בווי"ו החיבור, ואינם מביאים מילה של ממש הפותחת בווי"ו.
גם בפיוטים כמובן נוכל למצוא שימוש בווי"ו החיבור במקרים כאלו, אך לא פעם שובצו מילים של ממש הפותחות בווי"ו – ולעיתים גם חודשו מילים כאלו כדי למלא את החלל. כך למשל נולדה המילה "ועידה", המשמשת לרוב בעברית שלנו. בפיוט הנאמר ביום הכיפורים נאמר: "על ישראל אמונתו, על ישראל ברכתו, על ישראל גאוותו", בסדר האל"ף בי"ת, וכשמגיע הפייטן לאות ווי"ו במקרה זה הוא אינו יכול להשתמש בווי"ו החיבור. נוסח הפיוט הוא "על ישראל ועידתו", ובזכות פיוט זה, ופיוטים אחרים, התעשרה העברית במילה "ועידה".
הכי מעניין
כך קרה גם ל"ותק". המילה "וָתִיק" מתחדשת בלשון חכמים, ומשמעה המקורי כלל אינו קשור למשמע העכשווי, כמו בצירוף "אזרחים ותיקים". בתלמוד במסכת ברכות נאמר למשל שוותיקין היו מקפידים להתפלל תפילת שחרית עם הנץ החמה. ופירש רש"י מי הם הוותיקים: "אנשים ענווים ומחבבים מצווה". מכאן כמובן השם המקובל לתפילה עם שחר, "תפילת ותיקין".
בלשון חכמים "ותיק" הוא תיאור חיובי למישהו 'רציני', משקיע ומסור. מכאן חידשו הפייטנים את שם העצם "ותק" במשמע פועלו של הוותיק. הנה למשל שתי שורות מפיוט לתפילת הגשם, שורות האמורות לפתוח באותיות ה"א ו-וי"ו: "הִזָּכֵר למפגיעים בעד מים / וֶתֶק הציג מקלות בשקתות המים". כלומר, זכור את המתפללים למים, בזכות מסירותו וצדיקותו של יעקב אבינו, שהציג מקלות בשקתות המים.
גם המילה ותיקוּת, המקובלת כיום למשל בפלוגות הוותיקות בצה"ל, מקורה בלשון הפייטנים. מוכר למשל הפיוט הפותח "האדרת והאמונה לחי עולמים", פיוט שכולו תשבחות לבורא, על סדר האל"ף בי"ת. אף כאן נדרש הפייטן למצוא שני שמות עצם הפותחים בווי"ו (ולא יכול היה להשתמש בווי"ו החיבור), ומן התואר ותיק הוא גזר את הוותיקות: "ההוד וההדר לחי עולמים, הוועד והוותיקות לחי עולמים". אף את הפועל לוותק חידשו הפייטנים, במשמע לחזק. כך למשל בפיוט לראש השנה: "הוגי הגה המולה, וַתְּקוּ בהלל ומילה". כלומר, ישראל המשבחים בקול גדול, הַללו בחוזק ובתוקף. אמנם, פועל זה לא נקלט בעברית מחוץ למחזורי הפייטנים.
מכל מקום, מעניין לשים לב שרק בעברית החדשה התלווה לתואר "ותיק" ולמילים הנלוות אליו כמו "ותק" ו"ותיקות" המשמע של "אריכות זמן", אולי בהשפעת המילה הקרובה "עתיק". במילון שהוציא לאור אליעזר בן יהודה, לפני כמאה שנה, מוגדר כך הערך ותיק: "מי שדעתו מיושבת עליו ורצין (= רציני) ונאמן וישר בדברו ובמעשיו שאפשר לסמוך עליו". אין כאן זכר למשמע העדכני של ותיק. אמנם, במילון אבן שושן משנת תש"ח המשמע הראשון הוא כבר זה החדש: "ותיק – העוסק בדבר ימים רבים, מן הראשונים". וכן במילה "ותק": המשמע הראשון הוא "משך הזמן שאדם עובד בעבודה מסוימת", ורק במקום השני מופיע המשמע המקורי: "נאמנות".
כך או כך, נאחל למורים בישראל שיהיו ותיקים במלאכתם, בשתי המשמעויות, לאורך ימים ושנים טובות, ללא מלחמות ושביתות ומחאות.