חי צומח וקפוא

ראשי מועצת יש"ע הכריזו על מחאה כנגד הממשלה בשל ההקפאה השוררת ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים. המילה הקפאה משמעה כאן עצירה של פעולות הבנייה והתכנון. זוהי המשמעות המושאלת של המילה הקפאה. ומהי המשמעות הראשונית? אם נשאל אנשים ברחוב מה פירוש המילה "קפוא", אני מניח שנקבל את התשובות "קר מאוד", או "משהו שהתקרר עד שהתקשה כקרח" – אך במקורו של השורש קפ"א אין לו כל קשר לקור.

שלוש פעמים מופיע פועל מן השורש קפ"א במקרא, ובשלושתן הדברים הקפואים אינם קרים. כך נאמר בשירת הים: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם". כוונת הפסוק היא שהמים העמוקים של הים נעמדו והתייצבו, נעשו מוצקים כחומה ולא זרמו אנה ואנה כבכל יום ויום.

זהו גם המובן בפסוק באיוב: "הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי". כוונת איוב היא שהוא נתון ביד הבורא כחומר ביד היוצר – ברצונו יתיכנו כחלב, וברצונו יקשה אותו ויהפכהו למוצק.

הפעם השלישית שבה בא הפועל קפ"א היא בביטוי "לקפוא על השמרים", בנבואת זכריה: "בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ". האנשים השאננים והאדישים מדומים ליין הקופא על שמריו ואינו זז (והשוו לביטוי דומה בספר ירמיהו: "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו").

הווה אומר, קפוא בלשון המקרא הוא מוצק וקשה. עדות יפה לשימוש במילה "קפוא" במשמע שאינו קשור לקור ישנה בפיוט הושענא שחיבר ר' יצחק השנירי, שחי בפרובנס שבדרום צרפת לפני כשמונה מאות שנה (הוא כינה עצמו "השנירי" כתרגום השם הלועזי של מקום מגוריו, שפירושו היה הר שלג, שכן שניר הוא משמותיו של החרמון המושלג שלנו). לכבוד היום השלישי של חג הסוכות כתב פיוט העוסק בשלישיות, ובסוף כל שורה הוא מביא פסוקים שבהם נזכר המספר שלוש:

בְּךָ אַאֲמִין בְּשׁוּרִי שַׁחַק וְיַמִּים וּמִדְבָּר / "עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר",

רֵאשִׁית סְפָרִים הִמְצֵאתָ לְכָל שֵׂכֶל עֶלְיוֹנִי /  "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי",

בָּרָאתָ חַי וְצוֹמֵחַ וְקוֹפֵא וְאָדָם בַּתְּבוּנוֹת גָּבְהוּ / "מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד הוּא".

השורה הראשונה מזכירה את השחק, הימים והמדבר, כלומר השמיים, הים והיבשה המרכיבים את העולם. השורה השנייה מתייחסת לשלושת הספרים, היינו התורה, הנביאים והכתובים. השורה השלישית מציינת את שלושת חלקי הבריאה – חי, צומח ודומם – ואת האדם שגבה מעליהם. אך במקום "חי, צומח ודומם" יש כאן "חי, צומח וקופא" - שכן כאמור, קופא במקורו פירושו מוצק וקבוע, להבדיל מן הנוזל המתנועע.

ובאותה לשון בחר גם ר' יוסף קמחי, גם הוא איש פרובנס בימי הביניים. כך כתב ב"ספר הגלוי" שלו:

"חי וצומח וקפוא, כי הם כל אשר בארץ. חי - כל אשר יש בו נשמת חיים. צומח - אילנות ודשאים ודומיהם, שהם צומחים ויש להם נשמת גידול. קפוא - כלל כל הדברים, זהב וכסף וברזל ונחושת וכיוצא בהם, שאין להם לא נשמת חיים ולא נשמת גידול".

לקפוא על השמרים בנחת

בתקופה מאוחרת יותר התקבע הכינוי "דומם" לחפצים שאינם חי ואינם צומח, והמילה "קפוא" התייחדה לנוזלים המתקשים מחמת הקור. אמנם, בביטוי "לקפוא על השמרים" המשיכו להשתמש כצורתו, שלא בהקשר של קור. דרך כלל השתמשו בביטוי זה לגנאי, כתיאור מישהו עצל שאינו זז – אך מצאנו גם שימוש חיובי בביטוי, לתיאור מרגוע ונחת. הנה כך כתב הנגיד הספרדי חסדאי אבן שפרוט בראשית מכתבו אל מלך הכוזרים, שבו הוא משבח את המלך בדברי הלל, ומבקש לברר האם נכונה השמועה ואכן יש ממלכה וניר לישראל: "אַשְׁרֵי הָעַיִן שֶׁרוֹאָה / צֵאת הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם קְרָב כְּחַמָּה זְרוּחָה וּפְלִיאָה... בִּהְיוֹתָהּ (=ממלכת ישראל) רְבוּצָה עַל עֲדָנֶיהָ וְעַל שְׁמָרֶיהָ קְפוּאָה / רַק דְּגוּלָה הָיְתָה, וְהִנֵּה זְרוּיָה לְכָל רוּחַ וּפֵאָה".

מכל מקום, לשון ההקפאה התייחדה כאמור לקפיאת הנוזלים בקור, כמו freeze באנגלית – וכך הקפיאה בעברית קיבלה גם את המשמעים הנלווים של freeze, כמו "הקפאת שכר", "הקפאת הליכים" או "הקפאת בנייה".

נחתום בסיום הפיוט הנזכר לעיל של ר' יצחק השנירי – ואף שהוא נכתב לחג הסוכות, הדברים יפים גם לקראת חג הפסח הקרב ובא:

מוֹעֵד הָקֵם הֱיוֹת אוֹר חַמָּה בַּמְּרוֹמִים / "שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים",

נָשׁוּב עוֹד לְעִירֵנוּ וְנִשְׂמַח בְּבֵית עוֹלָמִים / "לִפְנֵי ה' שִׁבְעַת יָמִים".