לאחר פסק זמן קצר מדי חזרה הקורונה אל סדר היום, ואיתה שלל המילים הנלוות – הבידוד והמטוש, התסמינים והבדיקות. המילה "בדיקה" משמשת בלשוננו בהקשרים מגוונים – בדיקת מבחנים, בדיקת מהירות ועוד בדיקות מבדיקות שונות, וזאת מלבד הבדיקות הרפואיות למיניהן.
השורש בד"ק מופיע בתנ"ך לראשונה בפרשת "בדק הבית" בתקופת המלך יהואש. כך נאמר בספר מלכים על הכוהנים שעשו במלאכת שיפוץ המקדש: "וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק".
מן ההקשר מובן ש"בֶּדֶק" פירושו פגם כלשהו הצריך תיקון וחיזוק, ואכן כך מפרש רש"י שם: "בדק – בקיעה וסדק החומה". הכוהנים המחזקים את בדק הבית הריהם סותמים את הבדקים ואת הפרצות ומחזקים את החומות.
הכי מעניין
משם העצם "בֶּדֶק" נוצר לימים גם הפועל "לבדוק", כלומר לתור אחר הבדקים והסדקים ולתקנם. פועל זה מתועד פעם יחידה בתנ"ך בספר דברי הימים, ביחס לשיפוץ המקדש בימי המלך יאשיהו: "עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית ה', לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת".
מן הפועל הזה, שעניינו תיקון הבדקים, נולדו כל הבדיקות שאנו עושים היום בעברית, במשמע בחינה וחקירה. מסכת פסחים במשנה פותחת כך: "אור לארבעה עשר [בניסן] בודקין את החמץ לאור הנר", ומלבד בדיקת החמץ יש במשנה גם בדיקה לעדים אם דוברי אמת הם אם לאו, בדיקות טומאה וטהרה ועוד – ומבחינת הלשון משמע הבדיקות כאן דומה לבדיקות הקורונה שבימינו.
כתובת טעונה בדיקה
הצירוף "בדק הבית" שנזכר לעיל עמד לפני כעשרים שנה במוקד ויכוח גדול, שעדיין לא הוכרע, בדבר מהימנותה של כתובת עתיקה שכונתה "כתובת יהואש". המדובר באבן שחורה וגדולה שנמצאה על פי הנטען בסביבות הר הבית, ועליה חקוקות שורות בכתב עברי עתיק ברור ויפה לעין. תוכן הכתובת הוא עדות על השלמת שיפוץ המקדש, והיא כתובה בגוף ראשון, בשם המלך יהואש.
מיד עם גילויה היו שטענו שהכלה יפה מדי, ומדובר בזיוף (אמנם זיוף מוצלח ומושקע מאוד). מנגד נשמעו קולות שלפיהם הכתובת אמיתית ומקורית, ומדובר בתגלית הארכיאולוגית שהיא אולי החשובה בתולדות הארץ – בהיותה כתובת מלכותית שלמה כמעט מימי בית המקדש הראשון.
רשויות מדינת ישראל הכריעו שמדובר בזיוף, ואף הוגש כתב אישום חמור כנגד אספן העתיקות שהציג את הכתובת. במהלך המשפט הארוך שהתנהל בירושלים נשמעו עדויות רבות מפי מומחים שונים בשאלת החומר שממנה עשויה האבן, צורת האותיות העתיקות ולשונה של הכתובת. ככלות הכול החליט השופט לזכות את האספן מחמת הספק. הוא לא השתכנע ממכלול הטענות הלשוניות והאחרות, והכריע שאין ראיות חד משמעיות לזיוף.
אחד הטיעונים החזקים כנגד הכתובת היה המשפט שנכתב בה: "ואעש את בדק הבית". בעברית כיום מקובל לומר משפטים כמו "צריך לעשות כאן בדק בית" - והטענה הייתה שכותב הכתובת הסגיר את היותו בן דורנו בכך שהשתמש בביטוי הזה, שכן במקרא "בדק הבית" פירושו הסדקים שבבית, ולא קיים הביטוי "לעשות בדק בית".
ברם, כפי שכבר העירו חוקרים אחרים – נראה שטענה זו ניתנת להפרכה. המקרא נוקט לא פעם לשון קצרה. בפרשת בדק הבית עצמה נאֱמר לכהנים: "וְעַתָּה אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם, כִּי לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ". כשהכתוב אומר "לבדק הבית תתנוהו" הוא בוודאי אינו מתכוון לסדקים שבבית, אלא למלאכת התיקון שלהם. הווה אומר – כבר בלשון המקרא "בדק הבית" פירושו בעצם "תיקון וחיזוק של סדקי הבית", ולכן לשון הכתובת "ואעש את בדק הבית" בהחלט יכולה להתפרש "ואעש את (תיקון) בדק הבית".
אף הפועל "לבדוק", שהבאנו לעיל את מקורו בדברי הימים, מתמקד במלאכת התיקון של הבדק, ולא ביצירה של בדקים וסדקים.
במסגרת זו לא נוכל לפרוש את יתר הטענות בעד מהימנות הכתובת ונגדה, אך נראה שאפשר לסכם ולומר שעל פי הנתונים הקיימים, הטענה המוסכמת כביכול שלפיה הכתובת זויפה - לכל הפחות טעונה בדיקה.