מערת תנשמת: תגלית נדירה חושפת את סודות הקבורה הקדומה בישראל

ארכיאולוגים סבורים כי גילו במערה בישראל את אחד מאתרי הקבורה העתיקים ביותר בעולם. באתר, שנמצא במערת תנשמת שבמרכז הארץ, התגלו שרידים שמורים היטב של בני אדם קדמונים מלפני כ-100,000 שנה, שהונחו בקפידה בתוך בורות קבורה. הממצאים, שפורסמו לאחרונה בכתב עת אקדמי, מצטרפים לתגליות קודמות בצפון הארץ ומרחיבים את ההבנה שלנו לגבי דרכי הקבורה העתיקות.

מה שעורר עניין מיוחד בקרב הארכיאולוגים הם חפצים שנמצאו לצד השרידים, אשר ייתכן ששימשו בטקסים לכבוד המתים. חפצים אלו יכולים לשפוך אור על האופן שבו התייחסו בעבר לרוחניות ולחיים שלאחר המוות.

"זו חדשנות מהפכנית מדהימה עבור המין שלנו", אמר יוסי זיידנר, אחד ממנהלי החפירה בתנשמת ופרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ""זוהי למעשה הפעם הראשונה שאנו רואים ביטויים מובהקים להתנהגות טקסית מורכבת סביב המוות".

הארכיאולוגים, העובדים בתנשמת מאז 2016, גילו שרידים של חמישה בני אדם, מלפני 110,000 ל-100,000 שנים, על פי טכנולוגיות תיארוך שונות.

השלדים התגלו בבורות והונחו בקפידה בתנוחת עובר, הידועה כתנוחת קבורה מוכרת, כפי שציין זיידנר. רבים מהם נמצאו עם חפצים, כמו אבני בזלת, שרידי בעלי חיים או גושי אוכרה - פיגמנט אדמדם העשוי מסלעים עשירים בברזל.

חפצים אלו, חלקם ממקורות מרוחקים מאות קילומטרים, לא שימשו למטרה מעשית בחיי היומיום, ולכן המומחים מאמינים שהם היו חלק מטקסי קבורה.

מערת תנשמת, הנמצאת סמוך לשוהם במרכז ישראל, מתוארת על ידי זיידנר כ"אחד משלושת או ארבעת האתרים החשובים ביותר לחקר האבולוציה וההתנהגות האנושית בתקופה הפליאוליתית" התקופה הפליאוליתית (תקופת האבן הקדומה) מתוארכת מלפני כ-3.3 מיליון שנים ועד לפני כ-10,000 שנים. מערת תנשמת משויכת לתקופה הפליאוליתית התיכונה, בערך בין 250,000 ל-30,000 שנים לפני זמננו.

חלק מממצאי הליבה של חוקרי תנשמת פורסמו במרץ האחרון בכתב העת "Nature Human Behavior". בין התגליות המרכזיות נמנים שרידיהם של חמישה בני אדם קדמונים, כולל שני שלדים שלמים ושלוש גולגולות מבודדות עם עצמות ושיניים נוספות. כמו כן, בולטים למעלה מ-500 גושים בגדלים שונים של אוכרה אדומה וכתומה - פיגמנט שנוצר על ידי חימום אבנים עשירות בברזל לטמפרטורה מסוימת - עדות לכך שלפני האדם בעבר היו את הכלים ליצור חפצי נוי. "אנחנו רואים מערך מורכב מאוד של התנהגויות, שאינו קשור רק למזון והישרדות", אמר זיידנר.

שימורם יוצא הדופן של השלדים והחפצים בתנשמת, בניגוד לאתרים רבים אחרים בעולם, מיוחס לאפר משריפות תכופות, ככל הנראה טקסיות. כמות גדולה זו של אפר, בשילוב עם גשמים וגיר חומצי, יצרה תנאים אופטימליים לשימור. שלד אחד היה במצב כה טוב, שהארכיאולוגים יכלו לראות כיצד אצבעותיו היו שזורות, וידיים כפותות מתחת לראשו.

גשר בין עמים

פרופסור כריסטיאן טריון מאוניברסיטת קונטיקט, שלא היה מעורב במחקר, ציין כי ממצאי תנשמת מחזקים תגליות קודמות משני אתרי קבורה דומים המתוארכים לאותה תקופה בצפון ישראל - מערת סחול (מערת הגדי) ומערת קפזה (קדומים). תגליות אלו, כפי שטריון מסביר, מאפשרות לארכיאולוגים להסיק כי פרקטיקות הקבורה החלו להתפשט בתקופה זו, ומייצגות שינוי באופן שבו בני אדם התייחסו למתיהם.

בימי קדם, ישראל שימשה גשר בין ניאנדרטלים מאירופה להומו סאפיינס מאפריקה. ארכיאולוגים זיהו באזור תת-קבוצות נוספות של בני אדם קדמונים, ומאמינים שהקבוצות הללו קיימו אינטראקציה והתערבבות בין המינים.

מומחים חוקרים את שני השלדים השלמים שהובאו מתנשמת במשך שנים, אך עדיין לא ברור אם הם היו ניאנדרטלים, הומו סאפיינס, אוכלוסייה היברידית או קבוצה אחרת לחלוטין.

שילוב תת-הקבוצות יצר הזדמנויות לקבוצות שונות של בני אדם קדמונים להחליף ידע או לבטא זהות, אמר זיידנר. בתקופה זו לראשונה ארכיאולוגים רואים דוגמאות לתכשיטים קדומים או צביעת גוף, שיכולות להיות דרכים שבהן בני אדם קדמונים החלו להשתייך באופן חיצוני לקבוצה מסוימת, תוך יצירת גבולות בין "אנחנו" ל"הם". ישראל הרשקוביץ, אנתרופולוג פיזי מאוניברסיטת תל אביב ומנהל שותף של אתר תנשמת, אמר כי מושג בתי הקברות בחיים הפרהיסטוריים חשוב מכיוון שהוא מסמל "סוג של טריטוריה". הוא הוסיף כי תביעה דומה על אדמה שבה קבורים אבות קדמונים עדיין מהדהדת באזור כיום: "זו תביעה שאתה מגיש לשכנים, באומרו 'זו הטריטוריה שלי, חלק זה של האדמה שייך לאבי ואבות אבותיי' וכן הלאה".