מה היה אומר היום האיש שעיצב את הילדות הישראלית?

כולם יודעים שאת שירי הילדים "נד נד" ו"קן לציפור" כתב חיים נחמן ביאליק, אבל מי כתב את "היש צוהלת ושמחה"? או "איזה שעון בן חיל"? אין גן בארץ שלא שר את שיריו, ואין חג שאנו לא מזמזמים ממילותיו. מ"סְבִיבוֹן - סֹב סֹב סֹב", דרך "מתחת לסלע צומחת לפלא", ועד "נֵר לִי, נֵר לִי, נֵר לִי דָּקִיק". קלאסיקות נצחיות שנדמה לנו שכתב אותן "עממי". אך מאחוריהן עומד לוין קיפניס, חלוץ ספרות הילדים העברית, מי שהגדיר את הילדות העברית של כולנו ("גינה לי", "אליעזר והגזר", "סלינו על כתפינו", ועוד). לציון 35 שנים לפטירתו, בחרנו כמה עובדות מעניינות על חייו, ולקול הדי המלחמה מצאנו במילותיו גם כמה חיבורים אקטואליים.

יום יום חג

השאיר אחריו מאות שירים וסיפורים לילדים, יותר מכל כותב אחר

קיפניס עיצב את הילדות העברית ואת חגי השירים של כולנו עם כ־800 סיפורים, 600 שירים וכמאה ספרים לילדים. הוא המשורר ששיריו המולחנים והמושרים רבים יותר משל כל משורר אחר. אולי זו הכתיבה הפשוטה והמחורזת שלו, אולי זה הסגנון הקליל והשמח, ואולי אלה המסרים החיוביים והנדיבים שבספריו שתמיד עודדו את הילדים לרעות וערבות הדדית כמו ההצלחה המשותפת של המושכים בשורש ב"אליעזר והגזר" או "שלושת הפרפרים" שסירבו להיפרד ולהשאיר חבר מאחור.

שר החינוך

עם נשמה של מחנך, כתב מתוך תחושת שליחות

במשך חייו, שלח קיפניס את ידו בתחומים רבים, בציור, במלאכת יד, בכתיבת סת"ם, בחקלאות, בניהול בית יתומים בצפת, בניהול תיאטרון ילדים ובבימוי הצגות, אבל בנשמתו הוא היה מחנך. כשראה את מצוקת הגננות ואת מיעוט התכנים בעברית לטף, הוא החל לכתוב, מתוך תחושת שליחות לחינוך ולציונות, על כל נושא שלומדים בגן, כגון עונות השנה, החגים והטבע. הוא אף דאג להפיץ את יצירותיו בין הגננות, ללמדן את השירים ואת הריקודים, ולא פסק עד יום מותו בגיל 100, עם שירו האחרון "אסיף".

לימודי ליבה

שילוב בין קודש לחול, וחג אחד שהצית את אש היצירה

בילדותו למד קיפניס ב"חדר", שם סבל מאוד מהחינוך הנוקשה ומהתכנים שאינם ידידותיים או מותאמים לילדים. בנערותו באוקראינה אף ניסה לייסד "חדר מתוקן", שם שילב "לימודי ליבה" עם לימודי הקודש. אולי אז נולדה בו תאוות החינוך הנכון לילדים, אך היה זה חג החנוכה בשנת 1913, שהצית בו את אש היצירה ממש.

בשנה זו, בהיותו בן 19, עלה קיפניס לישראל כדי ללמוד אמנות ב"בצלאל", ובאותו זמן התחוללה בארץ "מלחמת השפות" על מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ. בדרכו ללימודים שמע מתוך גן הילדים ברחוב הירושלמי את הגננות מנסות להתאים בקושי שיר חג מולד גרמני לחג האורות העברי, ו"מייד נדלקה החנוכייה בראשי", הוא סיפר על עצמו בשפתו המשעשעת, וכתב במהירות את "חנוכייה חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" לפי מנגינת "מעוז צור". היה זה שירו הראשון שפרץ את הסכר לשירי החגים האהובים והרבים שלו, ובהם: "אני פורים", "יום טוב לנו, חג שמח", "סלינו על כתפינו" ועוד ועוד.

סבא אליהו

שולחן כתיבה במרכז הבית ונכדים ששואלים שאלות

"יש לי עט קסם", הוא העיד על עצמו באחת הפעמים. "בזמן שפתחתי את הדלת בפסח לאליהו הנביא, הוא הופיע ונתן לי אותו במתנה. ובעט הזה, שם בפנים יש את כל השירים. אני לא צריך לחשוב, אני רק כותב. כך יוצא שיר ועוד שיר ועוד שיר, ואין לדבר סוף". לקיפניס הייתה גישה נהדרת לילדים, והוא תמיד ניסה לכתוב מנקודת מבטם. כלתו ציונה קיפניס סיפרה ששולחן הכתיבה שלו היה במרכז הבית ולא בחדר סגור ושקט. ולא הפריע לו אם אחד הנכדים ניגש ושאל אותו דבר מה, הוא ענה לו בסבלנות והמשיך בעבודתו.

חוקר יוצר

כתב גם על נושאים שלא הכיר, עבורם העמיק ולמד

בכל פעם שחש שחסר דבר מה לגננות, הוא ישב וכתב, לא לפני שחקר ולמד את הנושא לעומק. את החגים הוא כמובן הכיר מהחינוך הדתי שקיבל, אבל בנושאים הכלליים קיפניס תמיד בדק לפני הכתיבה, כמה אבקנים יש לכל פרח, כמה רגליים לכל חיפושית וכדומה. הוא אף טרח והרחיב את שיריו למחזות או סוגי משחקים כדי שיתחבבו על הילדים, כמו בשיר "משחק פורים", שבו כל דמות מציגה את עצמה: "אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!". לעומת שירי ילדים מורכבים יותר כמו "יְמִימָה כֹּה יָפָה, רַק רַגְלֶיהָ עֲקֻמּוֹת נוֹרָא", של בלהה יפה, או השיר על הבובה אלישבע - "הֵן מִשְּׁתַּיִם הָרַגְלַיִם, חֲסֵרָה אַתְּ רַק אֶחָת" של מרים ילן־שטקליס, קיפניס התמקד בטוב ובפסטורלי, ואולי במילים של היום - בשמח ובמעצים.

סוף טוב

השאיר אחריו מאות שירים וסיפורים שעושים את הילדות הישראלית למה שהיא

בשירו האחרון, תשעה חודשים בדיוק לפני פטירתו, הוא כתב: "מָה הִבְשִׁילוּ תַּלְמֵי מִזְמוֹרַי, וּשְׂדֵה סִפּוּרַי מָה הֵנִיב!". ואכן בשנותיו הארוכות הוא זכה לראות את פרי עמלו ואת הצלחת שיריו, אך גם את טשטוש שמו כיוצר השירים.

האם העובדה שאנו לא ממש יודעים מי כתב את שיריו הרבים מראה על זלזול בו או דווקא מוכיחה עד כמה יצירתו היא מוצלחת ועל־זמנית? נדמה שלפי דמותו הצנועה ותשוקתו העזה לשפה העברית, ההצלחה העצומה של השירים והעשרת החינוך העברי לילדים היו שכרו הגדול והמספק, ולאו דווקא פרסומו האישי. אך בכל מקרה אין ראוי יותר, גם 35 שנה לאחר מותו, מלהשיב לו את כבודו ולחבר שוב את שמו לשירים ולסיפורים האהובים. והלוואי שהצלחנו כאן במעט.

1. עד גיל שלוש לא הוציא מפיו מילה. הרבי מצ'רנוביל הציע להצמיד עלוקות לרקותיו, וכעבור שלוש שעות של מציצה החל קולו להישמע היטב.

2. לפי עדויות בכתב ידו, תאריך לידתו הוא אחד באוגוסט 1890, אך מסיבה שאינה ידועה, במועד כלשהו הוריד מגילו ארבע שנים, וכך בתעודת הזהות שלו וגם על מצבתו רשומה שנת לידה שגויה: 1894.

3. הוא למד כתיבת סת"ם ועזר לפרנסת משפחתו בכתיבת מזוזות.

4. קיפניס היה פעיל כסופר במשך 80 שנה - זמן שיא לפעילות רצופה בקרב סופרים.

5. אשתו הראשונה מרים מתה מדלקת ריאות, בהמשך נשא את דבורה קרסנוב, שכמובן הייתה גננת־מורה.

6. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל. ושנה לפני מותו, זכה בפרס היוקרתי בעולם לספרות ילדים ונוער – עיטור אנדרסן.

7. יצירותיו תורגמו לשפות רבות, ובהן אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית וערבית.

8. על שמו נקראים רחובות בבאר־שבע ובתל־אביב.

9. הוא הכתיב את סיפורו "הרואה את הקולות" לאדם עיוור, ולמעשה הסיפור הודפס אך ורק בכתב ברייל.

10. לאחר גיל 50 החל לכתוב סיפורי ילדים גם בשפת ילדותו, יידיש.