הישראלי שבזכותו אנחנו יכולים לדבר היום באינטרנט

כשמדברים על ראשית ההייטק הישראלי ועל האנשים שהקימו את המסד של מה שמכונה כיום בגאווה "אומת ההייטק", מוזכרים תדיר שמות כמו יוסי ורדי (נס טכנולוגיות, ICQ וחברות רבות אחרות שהיה שותף בהן), דב מורן (אבי הדיסק־און־קי) ושי אגסי (שהקדים את זמנו וכבר ב־2007 הקים חברה שהתעסקה ברכבים חשמליים). השם אילון גנור, לעומת זאת, מוכר הרבה פחות. זה מוזר, כי גנור - רופא במקצועו ויזם בנשמתו - עמד באמצע שנות התשעים בראש חברה כחול־לבן שהביאה לעולם את אחד החידושים הטכנולוגיים החשובים ביותר בתולדות התקשורת. בפברואר 1995, הוא והחברה שהוביל כמנכ"ל, "ווקלטק", הוציאו לשוק את המוצר המסחרי הראשון בעולם שאִפשר להעביר קול דרך האינטרנט - מוצר שכונה "אינטרנט פון", ושינה לנצח את פני עולם הקשר האנושי.

החברה פרצה הרחק מחוץ לגבולות ישראל: ווקלטק נסחרה בנאסד"ק מאז 1996 והגיעה בשיאה לשווי של כמעט מיליארד דולר, חברת התקשורת הלאומית של גרמניה רכשה כ־20 אחוז ממניות ווקלטק ב־1997, וחברת הבת האמריקנית של ווקלטק, ITXC, הפכה לסיטונאית הגדולה בעולם של שיחות טלפון באינטרנט, ובתחילת שנת 2000 הגיעה לשווי שוק של יותר מ־5 מיליארד דולר. על הטכנולוגיה שפיתחה החברה נבנו כל יישומי התקשורת הדיגיטלית שאנחנו מכירים היום - מסקייפ ז"ל שנסגרה ממש לאחרונה ועד זום, מוואטסאפ ועד מיקרוסופט טימס.

בספרו החדש "הלו, עולם" (מטר), שמספר לראשונה באופן סדור את סיפורה של ווקלטק, טוען ד"ר אילון גנור שהוא שינה את העולם אבל נשכח מההיסטוריה הפופולרית של הטכנולוגיה הישראלית. שם הספר לקוח מכותרת שפורסמה בכתבת שער בעיתון הכלכלי החשוב בעולם, וול סטריט ג'ורנל, בעת השקת המוצר: "הלו, עולם: שיחות קוליות באינטרנט". בשיחה עם גנור בביתו בהרצליה פיתוח הוא מודה שהעובדה שווקלטק נשכחה, בניגוד לאגדות הייטק ישראליות אחרות, וסיפורה נותר עד היום בצל, תסכלה אותו במשך זמן רב. "יש חברות והמצאות ישראליות שכל העולם מכיר, כמו ICQ, וייז, דיסק־און־קי ואפילו טפטפות", הוא אומר. "יש חברות מכובדות שייסדו חברים שלי, דב מורן ויוסי ורדי למשל, אבל הן השפיעו על העולם הרבה פחות מווקלטק. על גבי מה שאנחנו עושים נבנתה לאחר מכן מערכת שכל אוכלוסיית כדור הארץ מושפעת ממנה. ובכל זאת, ווקלטק אף פעם לא מוזכרת כשמדברים על יסודות ההייטק הישראלי".

גנור מתעקש להפריד בין תסכולו ובין עצם ההצלחה. "צריך להגדיר מה פירושה של הצלחה", הוא אומר, "כשמדברים בישראל על אקזיטים מיד חושבים על כסף גדול, אז בהיבט הכלכלי של הדברים - לא, לא עשיתי הרבה כסף, ואני לא אדם אמיד כמו שאולי חושבים. אבל אני כן רואה בעצמי אדם מצליח שהשיג לא מעט ממטרותיו בחיים. הנושא הכספי תמיד פחות עניין אותי".

לשמוע את העתיד

הוא בן 74. כשאני אומר לו שאיני מכיר הרבה אנשים מבוגרים עם השם אילון, הוא מחייך ומודה באשמה: "באתי מבית חילוני, אך אבי היה אדם משכיל מאוד, גם בתחומי התנ"ך. כשהוא חיפש לי שם מקורי ושונה, הוא בחר בשם שמופיע פעמיים בתנ"ך. בפעם הראשונה מוזכרת בשמת בת אילון החיתי, שהתחתנה עם עשו, והאילון השני הוא אילון הזבולוני מספר שופטים, אחד השופטים הפחות מוכרים. אני כנראה ה'אילון' הראשון שנולד בארץ. יש את קיבוץ אילון, שנוסד כמובן לפניי, ולא מיותר לציין שאילון מאסק נולד אחריי".

"בהתחלה זה היה כמו ווקי ־טוקי, כמו מכשירי קשר צבאיים שאפשר לדבר בהם רק באופן חד ־צדדי ולא ביחד כמו בטלפון. מהר מאוד הפכנו את זה לדו ־כיווני"

אביו של גנור, נסים רפאל גנור, היה רופא ילדים והיסטוריון אוטודידקט, שחיבר את הספר "מי היו הפיניקים". אמו, מגדה, ניצולת שואה, הייתה ציירת. הוא עצמו נולד בז'נבה ב־1950 וגדל בתל־אביב. הוא התגייס לצה"ל כעתודאי ולמד רפואה באוניברסיטת תל־אביב: את הלימודים סיים ב־1975, ואז היה רופא גדודי ולאחר מכן רופא חטיבתי בחטיבה 188 בחיל השריון. ב־1980 השתחרר, ומן הרפואה עבר לטכנולוגיה - תוצאה של היסחפות, לדבריו: "אני רופא במקצועי, והתכוונתי בהחלט להיות רופא. אני אוהב את המקצוע עד היום וקורא ולומד רפואה גם היום. זה מקצוע נפלא, פנטסטי, גם בהיבט המדעי וגם מבחינת העזרה לזולת. אבל עזבתי אותו במקרה, כשהייתי טיפה פזיז ונעתרתי לחותני שהציע שאצטרף אליו לעסקי מסחר, למרות שהם נראו אז די בזויים בעיניי, ובטח בעיני אבי, שהיה מתוסכל מאוד מכך שעזבתי את הרפואה. התכוונתי לחזור לתחום אבל אני אדם שנותן לעצמו להיסחף קצת עם הרוח".

גנור חזר לרפואה מאוחר יותר: ב־1986 הקים עם מדענים שוודים את חברת "וירוואל", הראשונה שפיתחה בדיקה דיאגנוסטית לזיהוי איידס על בסיס חלבונים סינתטיים ממבנה הווירוס. הבסיס החלבוני של הבדיקה קיים כיום בכל בדיקה לזיהוי איידס. ב־2008 הוא ייסד עם שני שותפים את "נוקלאיקס", חברת ביוטכנולוגיה שפיתחה שיטה לזיהוי סרטן שלפוחית השתן, הסרטן השישי בתפוצתו בעולם, ומוצר (שעדיין לא נמצא בשוק) לגילוי סרטן הריאות, המהיר והקטלני מאוד. "עד הקמת החברה דיברתי בפני הרבה קהלים על ווקלטק", אומר גנור. "מאז 2010 הפסקתי כדי להתמקד בחברה החדשה. עכשיו מבחינתי הגיע הזמן לחזור ולספר על מה שהיה".

לדבריו, הצעד הראשון שהוביל לפיתוח הטכנולוגיה ששינתה את העולם נעשה בינואר 1990, בדירה קטנה בבניין שיכון מוזנח בן שלוש קומות ברמת־גן. שם שכנו משרדיה של חברת ההזנק הקטנה "קומפדיה", שעסקה בין השאר בפיתוח כרטיסי קול למחשבים. "הם יצרו תוכנות חינוכיות לילדים, ובין השאר יצרו כרטיס קול במחשבי IBM", מספר גנור. "הם ביקשו שאנסה לשווק את הכרטיס בתערוכה בהנובר, אכן קבעתי שם מספר פגישות עם החברות הכי גדולות בתחום, ולמרבה הפדיחה כרטיס הקול של קומפדיה פשוט לא עבד ברגע האמת. פרשתי מהעבודה איתם, אבל בתערוכה בהנובר הבנתי שהנושא של קול ואודיו במחשב מעורר עניין רב, ומי שיצליח להוציא אותו לשוק ראשון יכול להצליח מאוד".

באפריל 1990 פגש גנור את ליאור הרמתי ואלון כהן, שהכירו בעת שירותם ביחידה מסווגת בחיל הקשר. "הם הקימו את ווקלטק חודשים ספורים לפני כן, והצליחו לייצר כרטיס קול שמיד הבנתי שהוא באיכות מצוינת. קיבלתי על עצמי את השיווק שלו בחו"ל, והשאר היסטוריה".

אתה כותב בספר שהייתה חברה סינגפורית שיצרה כרטיס קול למחשב לפני ווקלטק.

"נכון, הם יצרו כרטיס קול אבל השתמשו בו רק כתמיכת אודיו למשחקי ילדים. אף אחד לא השתמש אז או חשב להשתמש בכרטיס קול לצורכי עסקים. החידוש שלנו היה שפתאום יש תוכנה שבאמצעותה אתה יכול לדבר בקולך מהמחשב שלך למחשב של מישהו אחר שנמצא בקומה אחרת בבניין, או דרך רשת למשרדים בעיר או מדינה אחרת".

הטכנולוגיה שפיתחו בווקלטק הייתה פשוטה: "בהתחלה זה היה כמו ווקי־טוקי, כמו מכשירי קשר צבאיים שבהם אפשר לדבר רק באופן חד־צדדי ולא ביחד כמו בטלפון. מהר מאוד הפכנו את זה לדו־כיווני". אבל החזון של גנור היה הרבה יותר רחב ממה שרוב האנשים הבינו אז: "דיברתי במונח שטבעתי ושלא ממש תפס בזמן אמת - קראתי לו 'מולטימדיה קומוניקיישן'. הבנתי שברגע שאנחנו הופכים את הקול לדיגיטלי, לא ירחק היום שתתווסף אליו גם תמונה, ואז באמת נשנה את העולם".

תזמון ההשקה של המוצר היה קריטי ומדויק: "כשיצאנו לשוק בפברואר 95' עם ה'אינטרנט פון', היו על האינטרנט כולו בכל העולם כ־15 מיליון איש בסך הכול, ורובם באוניברסיטאות ובמחלקת ההגנה האמריקאית. רוב הציבור בכלל לא ידע מה זה אינטרנט", משחזר גנור. "למרות זאת, או אולי בזכות זאת, ההשפעה הייתה מיידית ודרמטית. המוצר הוריד את מחירה של שיחת טלפון בינלאומית מעשרה דולר לדקה לסנטים בודדים, למחיר דקה של חיבור אינטרנטי. זה היה מדהים".

אך גנור מדגיש שהמטרה המקורית לא הייתה בהכרח חיסכון בעלויות: "המטרה שלנו לא הייתה בהכרח הוזלת מחיר השיחות - זה היה אפקט צד חביב. מה שעמד במרכז החידוש היה יכולת השימוש במסכים לצורך שיתוף פעולה, שיתוף מסכים, מה שהפך אחר כך לשיחות ועידה בווידאו. החזון הזה הושלם רק ב־2019, בפרוץ הקורונה. עד אז, הנושא של וידאו לא תפס בכלל".

באין חזון

הדרך של ווקלטק לא הייתה קלה. בעולם ששלטו בו ענקי התקשורת, הרעיון של העברת שיחות דרך האינטרנט התקבל בספקנות רבה מצד מי שחשבו שהם יודעים הכול. "הזמינו אותי למפגש שנערך בכינוס הכלכלי השנתי בדאבוס שבשווייץ ב־1997, והיו שם חמישים איש מהטופ של ההייטק העולמי. כשהדגמנו להם את הטכנולוגיה, ביל גייטס, שהיה בחדר, אמר: 'זה לא יקרה. זה לא יעבוד טכנולוגית'". כמה שנים לאחר מכן נקב גייטס בשמה של ווקלטק כשהתבקש לציין שם של חברה ישראלית מבטיחה. "מרק אנדרסן, אחד ממייסדי נטסקייפ, הגיב כמו גייטס. נסענו למשרדי נטסקייפ בעמק הסיליקון, הבאנו מחשב נייד, התחברנו לאינטרנט ודיברנו עם עובד שישב במשרדים בהרצליה. הראינו איך אנחנו מדברים ממחשב למחשב דרך האינטרנט. מישהו קרא לאנדרסן והוא אמר: 'זה לא יעבוד אף פעם'".

מה שעמד במרכז החידוש היה יכולת השימוש במסכים לצורך שיתוף פעולה, שיתוף מסכים, מה שהפך אחר כך לשיחות ועידה בווידאו. החזון הזה הושלם רק ב ־2019, בפרוץ הקורונה. עד אז, הנושא של וידאו לא תפס בכלל"

הסיבה לספקנות הייתה טכנית, אבל גם הדגימה חוסר חזון. "הם לא האמינו שתהיה לשיחה איכות טובה מספיק, בגלל רוחב הפס המוגבל", מסביר גנור. "לא היה להם חזון של רוחב פס יותר רחב. ביל גייטס גם פספס את חזון הדפדפן, והצליח להדביק אותו רק כמה שנים אחר כך".

התנגדות התעשייה המסורתית לא נבעה רק מספקנות. "היו איומים של ממש", נזכר גנור. "מנכ"ל ספרינט, חברת הטלפון האמריקנית השלישית בגודלה אז, טען במאמר באחד העיתונים שצריך לקחת אותנו לבית משפט ולתבוע אותנו על פגיעה בחוקי הטלקומוניקציה האמריקנית. לא חששתי, כי ידעתי שהוא לא צודק, אבל כן הבנתי שאנו מהפכנים ועל מהפכות משלמים. וזו הייתה לא רק מהפכה טכנולוגית אלא גם עסקית. בניגוד לחברות הייטק אחרות שנכנסו לתחומים חדשים לגמרי, ווקלטק נכנסה למלחמה עם אחת התעשיות הוותיקות והחזקות ביותר".

למרות הקשיים, ההצלחה הגיעה, בין השאר בזכות פעילותה של החברה־הבת ITXC, שהקימה ווקלטק עם שותפות נוספות. "ווקלטק הונפקה בשווי של 160 מיליון דולר ב־1996 ובשיא הגענו לקרוב למיליארד דולר", מספר גנור. "מיליארד דולר אז זה לא כמו היום, כשהמספרים מגיעים בקלות לעשרות מיליארדים. מימשנו 90 מיליון דולר יומיים לפני קריסת הנאסד"ק בשנת 2000. היה לנו מזל".

"יש חברות מכובדות שייסדו חברים שלי, דב מורן (בתמונה) ויוסי ורדי למשל, אבל הן השפיעו על העולם הרבה פחות מווקלטק. על גבי מה שאנחנו עושים נבנתה לאחר מכן מערכת שכל אוכלוסיית כדור הארץ מושפעת ממנה. ובכל זאת, ווקלטק אף פעם לא מוזכרת כשמדברים על יסודות ההייטק הישראלי"

למרות ההצלחה הכלכלית והטכנולוגיה המהפכנית, משהו בכל זאת השתבש, והשם ווקלטק לא נחרט בזיכרון הקולקטיבי כמו שמות אחרים של חברות ישראליות. אולי הדבר קשור לדרכה של ווקלטק בעולם הפיננסי. החברה הבת ITXC, אחרי שהגיעה לשווי של 5 מיליארד דולר, כשלה במשבר ההייטק של שנת 2000 וצנחה לשווי של 100 מיליון דולר בלבד, קריסה של ממש. ווקלטק מכרה את כל אחזקותיה בחברה בשנת 2002; גם ווקלטק עצמה עברה ידיים מאז, נרכשה ומוזגה, עד שנמחקה כליל מהמסחר בשנת 2017. "היינו הגוף ששכב על הגדר וכולם עברו מעליו. קצת נרמסנו בתהליך הזה", מסביר גנור. "גופים שיוצרים משהו חדש כמעט תמיד לא קוצרים את הפירות - בא מישהו יותר חכם ואנרגטי, לוקח את הרעיון וממנף אותו הלאה. אבל הסיבה העיקרית בעיניי היא שנכנסנו לתחום ישן ומבוסס - עולם הטלפונים - ולא לתחום חדש לגמרי. בניגוד לחברות כמו ICQ או וייז שממש יצרו קטגוריות טכנולוגיות חדשות, ווקלטק נאלצה להילחם נגד תעשייה ענקית, מלאה בכסף וממולחת".

זורעים בדמעה

אז האם ווקלטק הייתה הצלחה או כישלון? כשגנור ניסה לפרסם את סיפורה של החברה דרך אחת ההוצאות הגדולות בישראל, התקשר אליו לקטור במטרה להחליט אם ההוצאה תאמץ את ספרו. "הוא אמר לי - 'ווקלטק, את מי זה מעניין? זו חברה שהיא כישלון, עובדה שהיא נסגרה'. שאלתי אותו מי לדעתו כן סמל לסיפור הצלחה, והוא אמר: ICQ. למה? 'כי הם מכרו את החברה בחצי מיליארד דולר, ואתם לא'. הבנתי שהמדד שלו כספי לגמרי, אז שאלתי מה דעתו על אלכסנדר פלמינג. הוא לא ידע מי זה. אמרתי לו: זה האיש שגילה את הפניצילין והציל בכך את העולם. הוא כישלון או הצלחה בעיניך? שקט. המשכתי ושאלתי אותו על טים ברנרס לי, שהמציא את ה־World Wide Web. הוא לא הרוויח מזה כסף כי הכול נעשה במסגרת אקדמית. הוא כישלון או הצלחה? שקט. הבנתי שמערכות הערכים שאני בנוי עליהן שונות".

השיחה המתסכלת הזאת, בצירוף ממצא מקרי, הובילו לכתיבת הספר שראה בסופו של דבר אור בהוצאת מטר. "לפני כארבע שנים מצאתי מאמר ששלושה סטודנטים בבית הספר לעסקים של הרווארד כתבו על ווקלטק ב־1996. הם שלחו לי אז עותק של המאמר, וב־2022 מצאתי אותו שוב, סרקתי אותו, העליתי אותו ללינקדאין וקיבלתי מאות תגובות בתוך ימים ספורים. אנשים טלפנו אליי מכל העולם, לפעמים באמצע הלילה: 'אנחנו זוכרים, החברה הזאת השפיעה עלינו'. הבנתי שאולי עשיתי טעות שלא פרסמתי במשך השנים שום דבר על ווקלטק, ושהתנתקתי לחלוטין מהעבר. יש לא מעט אנשים שבנו איתי את ווקלטק, וכשהם מראים את הרזומה שלהם הם לא מדגישים שעבדו בווקלטק, כי זו לא חברה מוכרת. החלטתי לשנות את זה".

המורשת של ווקלטק מתגלה היום בכל מקום. בהקדמה לספרו של גנור כתב יוסי ורדי: "כדי להבין את גודל התעוזה והחוצפה של אותה קבוצת אנשים - ללא כל בסיס עסקי - שהתאגדו תחת השם ווקלטק, כדי לתאר עד כמה קלוש וזעיר היה הסיכוי שיגיעו להישגים שהגיעו, ומה הם הממדים של המהפכה הכלכלית והטכנולוגית שהם הציתו, יש להבין עד כמה גדולה ועצומה הייתה התעשייה שהם באו לערער".

ב־2020, כשהחלו סגרי מגפת הקורונה, התבררה בדיעבד עוצמת המורשת הזאת. "פתאום יש זום וגוגל טימס - וכל האנשים שהובילו את המוצרים האלה הם כולם יוצאי ווקלטק", אומר גנור. "דיוויד רוזנטל בגוגל, דיוויד גורלה בסקייפ, ועוד ועוד. למעשה עשינו 'סידינג' - הזרעה רעיונית של כל התחום. את זה הציבור לא יודע, וזו הסיבה שהספר נכתב".

"כשהדגמנו את הטכנולוגיה, ביל גייטס, שהיה בחדר, אמר: 'זה לא יקרה. זה לא יעבוד טכנולוגית'. הבאנו מחשב נייד, התחברנו לאינטרנט ודיברנו עם עובד שישב במשרדים בהרצליה. הראינו איך אנחנו מדברים ממחשב למחשב דרך האינטרנט"

איך אתה רואה את עתיד הטכנולוגיה הישראלית?

"אני חושב שהעתיד של הטכנולוגיה בישראל בכל מה שקשור ל־AI טמון בעולם הדתי והחרדי. זה אולי יישמע מוזר, אבל הבינה המלאכותית בנויה על יכולות שפה. בעבר היית צריך ללמוד חמש יחידות במתמטיקה כדי להבין אלגוריתמים. היום, כשאנחנו מדברים עם המחשב בשפה טבעית באמצעות הבינה המלאכותית שרק הולכת ומשתפרת, אנחנו לא צריכים להיות גאונים במתמטיקה אלא בעלי יכולות שפה רציניות. העושר הלשוני, הדקדוק, יכולות הלימוד - זה מה שחשוב וזה מה שייתן יתרון בתחום הזה. קח לדוגמה את מארק צוקרברג. הוא רצה לצאת עם בנות ובשביל זה לקח שני מתכנתים שכתבו לו תוכנה – וככה התחילה פייסבוק. היום הוא לא היה צריך מתכנתים. הוא היה כותב לצ'אט־GPT: תכין לי תוכנה שנותנת לי אפשרות להכיר אנשים. אחרי כמה ניסיונות הוא היה מקבל את פייסבוק כאפליקציה מוכנה וכתובה. לעומת זאת, להסביר לבינה המלאכותית בדיוק מה אתה רוצה, לאפיין את הצרכים שלך ולדייק אותם, בשביל זה צריך יכולות שפה טבעית גבוהות ככל האפשר. לכן העתיד הוא ביכולות השפה. ומי אוחז כיום בחברה הישראלית ביכולות השפה הכי טובות? הדתיים - יש להם עושר שפתי כתוצאה מקריאה מרובה, ויכולות לימוד מדהימות בזכות לימודי הגמרא. הם יכולים לעבור משפה לשפה בקלות".

איך הרגשת לפני כחודשיים, כשסגרו את סקייפ – אחת החברות שנבנו על ההמצאה של ווקלטק?

"אין לי שום נוסטלגיה לסקייפ. הם לא הצליחו לשמר או לפתח ייחודיות או בלעדיות".

אם ווקלטק הייתה מתפתחת בעידן הקורונה, הייתם מצליחים יותר?

"ברור שהיינו מוכרים יותר, וגם עושים הרבה יותר כסף. התזמון שלנו לא היה מושלם. אבל אם ווקלטק לא הייתה שם ברגע ההוא, הייתה מגיעה חברה אחרת. יש 'בשלות טכנולוגית' - כשמגיע זמנו של רעיון, הוא נובע במקביל בכמה מקומות. התמזל מזלנו שהיינו ראשונים. חודש אחרינו הייתה חברה בפלורידה שיצאה עם מוצר מתחרה".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il