הניתוח החדש, ששילב תיארוך פחמן רדיואקטיבי עם בינה מלאכותית, קבע שכמה מהכתבים המקראיים מתוארכים לכ-2,300 שנים, לתקופה שבה חיו מחבריהם המשוערים, אמר מלאדן פופוביץ', מחבר ראשי של הדו"ח שפורסם ביום רביעי בכתב העת PLOS One, בראיון שנתן ל-CNN.
רועי צאן בדואים הבחינו לראשונה במגילות במקרה במדבר יהודה, סמוך לים המלח, בשנת 1947. ארכיאולוגים מצאו אז אלפי קטעים השייכים למאות כתבי יד מתוך 11 מערות, כולן סמוך לאתר חורבת קומראן במה שכיום הוא הגדה המערבית.
עד לחשיפתם, סברו שאין סיכוי שדפי קלף יישמרו אלפי שנים בתנאי האקלים. חפירות ארכיאולוגיות בקומראן, שם נמצאו מגילות ים־המלח. | צילום: בני רוטנברג, לע"מ
"מגילות ים המלח היו חשובות מאוד כשנמצאו, כי הן שינו לגמרי את הדרך בה אנו חושבים על היהדות הקדומה והנצרות המוקדמת", אמר פופוביץ', שהוא גם דיקן הפקולטה לדת, תרבות וחברה באוניברסיטת חרונינגן שבהולנד. "מתוך כ-1,000 כתבי יד, קצת יותר מ-200 הם מה שאנחנו מכנים כתבים תנ"כיים, והם ההעתקים העתיקים ביותר שיש לנו של התנ"ך העברי. הם נתנו לנו הרבה מידע על איך הטקסט נראה אז".
הכי מעניין
לדברי פופוביץ', המגילות הן כמו מכונת זמן, משום שהן מאפשרות לחוקרים לראות מה אנשים קראו, כתבו וחשבו אז. "הן ראיות פיזיות, מוחשיות, לתקופה היסטורית שהיא קריטית — בין אם אתה נוצרי, יהודי או לא מאמין בכלל, כי התנ"ך הוא אחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של העולם, ולכן המגילות מאפשרות לנו לחקור אותו כתהליך של אבולוציה תרבותית", אמר.
כמעט אף אחת ממגילות ים המלח — שנכתבו בעיקר בעברית על קלף ופפירוס — אינה נושאת תאריך. בהתבסס בעיקר על פלאוגרפיה, חקר ופענוח כתבי יד עתיקים, חוקרים האמינו שהמגילות נעות מהמאה ה-3 לפנה"ס ועד למאה ה-2 לספירה. "אבל עכשיו, עם הפרויקט שלנו, אנחנו צריכים לתארך חלק מהמגילות כבר לסוף המאה ה-4 לפנה"ס", אמר, כלומר שהמגילות הקדומות ביותר עשויות להיות בנות עד 100 שנים יותר ממה שחשבו קודם.
מגילות קומראן. | צילום: שאטרסטוק
"זה מאוד מרגש כי זה פותח אפשרויות חדשות לחשוב איך נכתבו הטקסטים האלה ואיך הם עברו לקוראים ומשתמשים אחרים — מחוץ למחברים המקוריים ולמעגלים החברתיים שלהם", הוסיף פופוביץ'.
ממצאי המחקר, לדברי כותביו, לא רק יעוררו מחקרים נוספים וישפיעו על שחזורים היסטוריים, אלא גם יפתחו אפשרויות חדשות בניתוח כתבי יד היסטוריים.
קביעת גיל מגילות ים המלח
ההערכות הקודמות לגבי גיל כתבי היד התבססו על תיארוך פחמן רדיואקטיבי שבוצע בשנות ה-90. הכימאי וילארד ליבי פיתח את השיטה — שמשמשת לקביעת גיל של חומרים אורגניים — בסוף שנות ה-40 באוניברסיטת שיקגו. הידועה גם בשם תיארוך פחמן 14, השיטה כוללת ניתוח כימי של דגימה, כמו מאובן או כתב יד, כדי לקבוע את כמות האטומים של פחמן 14 שהיא מכילה. כל היצורים החיים סופגים את היסוד הזה, אך הוא מתחיל להתפרק מייד לאחר המוות, כך שהכמות שנותרה יכולה לספק גיל מדויק למדי של דגימה אורגנית עד גיל של כ-60,000 שנה.
לתיארוך פחמן יש גם חסרונות. הדגימה שנבדקת נהרסת בתהליך, וחלק מהתוצאות עשויות להטעות. "הבעיה עם הבדיקות הקודמות (על המגילות) היא שהן לא טיפלו בסוגיית שמן הקיק", אמר פופוביץ'. "שמן הקיק הוא המצאה מודרנית, והוא שימש בשנות ה-50 ע"י החוקרים המקוריים כדי להפוך את הטקסט לברור יותר. אבל הוא מזהם מודרני, והוא משבש את תוצאת הפחמן לכיוון של תאריך מודרני יותר".
צוות המחקר השתמש תחילה בטכניקות תיארוך פחמן חדישות על 30 כתבי יד, וגילה שרובם עתיקים יותר ממה שחשבו. רק שניים היו צעירים יותר.
מגילת הנחושת שנמצאה בקומראן. | צילום: Qumran Copper Scroll
לאחר מכן השתמשו החוקרים בתמונות באיכות גבוהה של המסמכים המתוארכים כדי לאמן בינה מלאכותית שפיתחו, בשם חנוך, על שם הדמות המקראית אביו של מתושלח. הם הציגו לחנוך כתבים נוספים שתוארכו בפחמן, אך הסתירו ממנו את המידע, והבינה המלאכותית הצליחה לנחש את הגיל ב-85% מהמקרים, לפי פופוביץ'. "במקרים מסוימים, הבינה המלאכותית אף נתנה טווח תאריכים צר יותר מזה של פחמן 14", אמר.
לאחר מכן הזינו פופוביץ' ועמיתיו לחנוך תמונות של 135 מגילות שונות שלא תוארכו בפחמן, וביקשו ממנו להעריך את גילן. החוקרים דירגו את התוצאות כ"מציאותיות" או "לא מציאותיות" לפי ניסיונם הפלאוגרפי, וגילו שחנוך נתן תוצאות מציאותיות ב-79% מהדגימות.
כמה מהמגילות במחקר התגלו כעתיקות ב-50 עד 100 שנים ממה שחשבו, אמר פופוביץ'.
דגימה אחת ממגילה שידוע שהיא מכילה פסוק מספר דניאל נחשבה בעבר לתאריך מהמאה ה-2 לפנה"ס. "זה היה דור אחרי המחבר המקורי", אמר פופוביץ', "ועכשיו עם תיארוך פחמן, אנחנו מזיזים אותה בביטחון (אחורה) לזמן של המחבר".
מגילה אחרת, עם פסוקים מספר קהלת, גם היא מתוארכת כעת מוקדם יותר, הוסיף. "המגילה תוארכה בעבר לפי פלאוגרפיה ל-175 עד 125 לפנה"ס, אך עכשיו חנוך מציע 300 עד 240 לפנה"ס", אמר.
בסופו של דבר, ייתכן שבינה מלאכותית תחליף את פחמן 14 כאמצעי לתיארוך כתבי יד, הציע פופוביץ'. "פחמן 14 הוא תהליך הרסני", אמר, "כי צריך לגזור חתיכה קטנה ממגילת ים המלח, ואז היא נעלמת. זה רק 7 מיליגרם, אבל זה עדיין חומר שנאבד. עם חנוך, לא צריך לעשות שום דבר כזה. זהו צעד ראשון. יש כל מיני אפשרויות לשפר את חנוך עוד יותר".
אם הצוות ימשיך לפתח את חנוך, פופוביץ' מאמין שניתן יהיה להשתמש בו גם לניתוח כתבים כמו סורית, ערבית, יוונית ולטינית.
"צעד עצום קדימה"
קיומן גם של בינה מלאכותית וגם של שיטת תיארוך פחמן משופרת, מאפשר רמת כיול בין שתי המתודולוגיות, דבר שהוא מועיל, לדברי פרופ' שרלוט המפל, חוקרת תנ"ך ויהדות בית שני מאוניברסיטת בירמינגהם בבריטניה, כפי שמסרה ל-CNN. "נראה שהדפוס הברור הוא שבינה מלאכותית מציעה חלון תיארוך צר יותר מזה של פחמן 14", אמרה במייל. "אני תוהה אם זה מצביע על רמת דיוק גבוהה יותר, וזה יכול להיות מרגש מאוד".
המחקר מהווה ניסיון ראשון לרתום טכנולוגיית בינה מלאכותית כדי להרחיב את הידע הקיים מתיארוך פחמן של כתבים מסוימים אל כתבים אחרים, אמר פרופ' לורנס שיפמן מאוניברסיטת ניו יורק.
"למידה מסוימת, עדיין לא ברור אם השיטה החדשה תספק מידע אמין על כתבים שעדיין לא תוארכו בפחמן 14", הוסיף. "ההערות המעניינות לגבי תיקון תיארוך של כתבים מסוימים עשויות להיות צפויות כתוצאה מפיתוח נוסף של הגישה או מתיארוך פחמן 14 חדש — אף על פי שהן אינן חדשות למחקר הזה — הן מהוות תצפית חשובה מאוד על תחום מגילות ים המלח בכלל".